שמעון וקנין נ. אברהם כהן

פסק-דין בתיק ע"א 2578/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2578/04 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות המערער: שמעון וקנין נ ג ד המשיבים: 1. אברהם כהן 2. שלמה כהן 3. שמשון קידוחים ובנין בע"מ 4. שמשון בניה והשקעות (1993) בע"מ 5. עו"ד זכריה פייט ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 27.1.04 בת.א. 7202/99 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י' טימור בשם המערער: עו"ד א' בן-מוחה; עו"ד א' סיבוני בשם המשיבים 2-1: עו"ד ז' רנרט; עו"ד ח' עידן פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגן הנשיא י' טימור) דחה את תביעתו של המערער, שהינו עורך דין במקצועו, לתשלום שכר בסכום של כמיליון ש"ח. הערעור שבפנינו מופנה נגד פסק הדין. 2. בשנת 1994 נעשה זכרון דברים בין המשיבים 1 ו-2 (להלן - קבוצת כהן) לבין המשיבה 4 לפיו התחייבה המשיבה 4 לפתח שטח קרקע שבבעלות קבוצת כהן הנמצא באשקלון ולהקים עליו 128 שלדי בניינים המיועדים לקוטג'ים. המשיבים 3 ו-5 קשורים במשיבה 4 ויש להתייחס אל שלושתם יחדיו (להלן - קבוצת גבאי). הטיפול המשפטי בפרויקט נעשה אותה עת על ידי עורך דין תיאודור גוטמן. המערער היה מתמחה של עורך דין גוטמן. המערער התקבל ללשכת עורכי הדין ביום 1.4.95 ונעשה שותף במשרדו של עורך דין גוטמן. המערער טיפל בענייני הפרויקט יחד עם עורך דין גוטמן מטעמה של קבוצת גבאי. עורך דין גוטמן נפטר ביום 21.2.97 והזכויות במשרדו עברו למערער. בין שתי הקבוצות - קבוצת כהן וקבוצת גבאי - פרץ סכסוך שהביא להגשת תובענה על ידי קבוצת גבאי. הקבוצה יוצגה בהליך על ידי משיב 6. בין הקבוצות הושג הסדר פשרה ביום 25.12.95. על פי ההסדר אמורה הייתה קבוצת גבאי לבנות את שלדי הבניינים שהיו אמורים להימכר על ידי קבוצת כהן. באותו יום בו נחתם הסדר הפשרה, נחתם אף מסמך נוסף שהוכתר "מזכר הבנה". מסמך זה נחתם על ידי שני אלה הנמנים על קבוצת כהן וכן על ידי המשיבה 3, אשר בשמה חתם משיב 5. מזכר ההבנה קובע כדלקמן: "מוסכם בין הצדדים כי הטיפול המשפטי בחוזי מכר היחידות, הגשת מש"חים, ביצוע איחוד וחלוקה ורישום היחידות על שם הרוכשים יעשה ע"י משרד עוה"ד בלוזר מצד אחד וגוטמן-וקנין מצד שני. שכר הטרחה שיתקבל ממכירת הקוטג'ים בשעור 1.5% בצרוף מע"מ מהמחיר המלא, יחולק ל-2 מנות שוות, שתחולק כדלקמן: מנה אחת לעוה"ד בלוזר וזלצמן ומנה אחת לעוה"ד וקנין ופייט. במקרה שבין עוה"ד לא ימצא פתרון לחלוקת שכר הטרחה בחלקיהם, יהיו אחראים הצדדים לפתרון סילוק שכר הטרחה כל אחד לעורכי דינו". 3. אף הסדר הפשרה מיום 25.12.95 לא הביא לחיסול המחלוקת בין שתי הקבוצות. שתי הקבוצות הגישו תובענות, האחת נגד רעותה לבית המשפט. בין הצדדים נעשה הסכם בוררות. פסק הבוררות חייב את קבוצת כהן לשלם למשיבה 3 1,750,000 ש"ח. הפרויקט עצמו לא בוצע ומערכת היחסים בין הצדדים הגיעה לסיומה. שני הפרקליטים, המערער והמשיב 6 הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בה תבעו את קבוצת כהן לתשלום המגיע להם, לטענתם, לפי מזכר ההבנה. קבוצת גבאי לא נכללה בין הנתבעים. במסגרת התובענה שלחה קבוצת כהן הודעת צד שלישי לקבוצת גבאי. יצוין, כי קבוצת כהן יוצגה לעניין הפרויקט וההסדרים השונים על ידי עורכי הדין בלוזר וזלצמן. 4. בית המשפט המחוזי קבע, כי המערער וקודמו, עורך דין גוטמן ז"ל, היו עורכי הדין של קבוצת גבאי, אף שנתנו שירותים משפטיים גם לקבוצת כהן. לעומת זאת, לגבי המשיב 6 נקבע, כי טענתו היא שייצג אך ורק את קבוצת גבאי. על פי גישתו של בית המשפט, שכר טרחתם של המערער והמשיב 6 היה אמור להיות משולם על פי מזכר ההבנה מתוך התמורה שתתקבל ממכירת הקוטג'ים. הואיל וההסכם בעניין הקמת הפרויקט לא התממש, הרי לא קמה לשני הפרקליטים הזכות לקבל שכר מכוח מזכר ההבנה. לדעת בית המשפט, כלל מזכר ההבנה תנאי מתלה לפיו תוקפו של המזכר מותנה בכך שהסדר הפשרה שנעשה באותו יום אכן ייצא לפועל. אשר לאפשרות שייפסק שכר ראוי: לגבי המשיב 6 נקבע, כי כל תביעתו מבוססת על מזכר ההבנה וכי הוא לא העלה כל טענה שנתן לקבוצת כהן שירות כלשהו. אשר למערער נקבע, כי הוא אמנם נתן שירותים משפטיים מסוימים גם לקבוצת כהן, אלא שהוא שימש כעורך דינה של קבוצת גבאי ועל כן אין הוא זכאי לשכר ראוי מקבוצת כהן. זאת ועוד, המערער התקבל ללשכת עורכי הדין ביום 1.4.95 וברור, כי חלק מהשירותים המשפטיים הוענקו בתקופה שקדמה למועד הנזכר. יתרה מכך, המערער לא השכיל להוכיח מה שווי השירותים המשפטיים שנתן ואשר ייתכן כי לגביהם זכאי הוא לשכר ראוי. 5. המערער משיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, לא היה מקום לקבוע כי מזכר ההבנה כלל תנאי מתלה כאשר אין זכר לכך במזכר עצמו. כמו כן, נטען כי מזכר ההבנה היווה חוזה לטובת צד שלישי, היינו פרקליטי הצדדים, וכי לא ניתן היה לבטלו ובכל מקרה לא נשלחה הודעת ביטול. עוד נטען כי למצער זכאי המערער לשכר ראוי, שהרי אין מחלוקת כי ביצע עבודה משפטית מסוימת אף לטובת קבוצת כהן. לעניין זה של שכר ראוי, נטען כי בפני בית המשפט הוצגו נתונים מספיקים לפיהם יכול היה לפסוק שכר ראוי, ולוּ על דרך אומדנה. קבוצת כהן תומכת כמובן בפסק הדין. 6. דינו של הערעור להידחות. עיון במזכר ההבנה מלמד כי שכר הטרחה שאמור היה להיות משולם לעורכי הדין נקבע בשיעור של 1.5% (בצירוף מע"מ) מן התמורה שתתקבל ממכירת הקוטג'ים. הטיפול המשפטי המפורט במזכר ההבנה כלל טיפול בחוזי המכר, דיווח למס שבח, איחוד וחלוקה ורישום הקוטג'ים על שם רוכשיהם. הפרויקט לא התממש בסופו של דבר. בנסיבות אלה לא ניתן לקבל שעורכי הדין יהיו זכאים לשכר טרחה כאילו הפרויקט אכן בוצע, שהרי אין כלל טענה שהלקוחות, בין אם קבוצת כהן ובין אם קבוצת גבאי, התחייבו לשלם את השכר כאמור במזכר ההבנה אפילו אם הפרויקט לא ימומש. הלכה פסוקה היא שהתקשרות בין עורך דין ללקוחו כוללת תנאי מכללא לפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם פרקליטו בכל עת, טרם השלמת העסקה שלעניינה נשכרו שירותיו של עורך הדין, אלא שעל הלקוח לשאת בשכר ראוי עבור השירות שניתן (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114). קל וחומר שבענייננו אין למערער זכות מכוח מזכר ההבנה, שכן אין מדובר בניתוק קשר אלא שהעסקה לגביה צריך היה להינתן השירות המשפטי לא יצאה מן הכוח אל הפועל. הנחתנו עד כה הייתה כי קבוצת כהן הייתה אמורה לקבל שירותים משפטיים מידי המערער ועורך דין פייט אף שפרקליטים אלה היו עורכי הדין של קבוצת גבאי. נציין כי בסיומו של מזכר ההבנה נאמר שאם לא יימצא פתרון לחלוקת שכר הטרחה בין עורכי הדין יהיה כל צד אחראי לסילוק שכר הטרחה של עורכי דינו. לפי פשוטו של מקרא, המשמעות היא שקבוצת גבאי הייתה צריכה לדאוג לשכרם של המערער ועורך דין פייט והנה רואים אנו שהתביעה הוגשה דווקא נגד קבוצת כהן. מכל מקום, אין צורך להכריע על בסיס זה שכן די בכך שהפרויקט לא מומש על מנת להגיע למסקנה שלא עומדת למערער ולעורך דין פייט הזכות לתבוע שכר מכוח מזכר ההבנה. 7. המערער טען לחלופין, כי גם אם אינו זכאי לשכר על פי מזכר ההבנה הרי עומדת לו הזכות לקבל שכר ראוי. לדידו, הוא וקודמו, עורך דין גוטמן ז"ל, ביצעו עבודה משפטית בקשר לזכרון הדברים שנעשה בשנת 1994 ובשנים שלאחר מכן. בהקשר זה, נזכיר כי המערער החל לעסוק בעריכת דין אך ביום 1.4.95. לטענתו, זכויותיו של עורך דין גוטמן ז"ל לקבל שכר עברו לידיו עם פטירתו של המנוח משהוא (המערער) קיבל לידיו את הזכויות במשרד עורכי הדין. על מנת להצליח בטענה החלופית היה על המערער להוכיח אילו עבודות משפטיות בוצעו ומה השכר המגיע בגינן. בית משפט קמא קבע, כזכור, כי המערער לא הוכיח טענות אלה. לא מצאנו כי נפלה שגגה בקביעתה של הערכאה הדיונית. טענותיו של המערער בעניין העבודות המשפטיות שבוצעו היו כלליות וחסרות פירוט מספיק. לא הוכח אילו עבודות משפטיות בוצעו, מה היקף שעות העבודה שהושקעו בהן ואף לא הוצגה חוות דעת של מומחה ממנה ניתן היה ללמוד מהו השכר הראוי (ראו: ע"א 136/92 הנ"ל; ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן-ציון ופריבס, פ"ד מו(4) 586). יתרה מזו, המערער לא ערך הפרדה בין העבודה המשפטית שבוצעה עבור קבוצת גבאי לבין העבודה שבוצעה עבור קבוצת כהן, והרי תביעתו הופנתה אך ורק כנגד קבוצת כהן. 8. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, י"ד באדר תשס"ו (14.3.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04025780_S06.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/