פלוני נ. משרד הביטחון- הרשות המאשרת לפי סעיף 10 לחוק התגמול

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2573/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. משרד הביטחון - הרשות המאשרת לפי סעיף 10 לחוק התגמולים 2. המוסד לביטוח לאומי - אגף נפגעי פעולות איבה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד רוני סדובניק בשם המשיבים: עו"ד יעל מורג יקו-אל פסק-דין השופט נ' סולברג: בעתירה שלפנינו התבקשנו על ידי העותרת להורות למשיב 1, משרד הביטחון – הרשות המאשרת לפי סעיף 10 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן, בהתאמה: משרד הביטחון, הרשות המאשרת ו- החוק), "לדון במסגרת סמכותו בבקשת העותרת להכרה בתקיפה המינית שעברה כאירוע איבה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה [...] ולהורות לו לחדול מטענתו כי הבקשה להכרה באירוע עצמו כאירוע "איבה" צריכה להיות מוגשת למשיב 2, בשעה שמשיב 2 אף הוא מסרב לדון בבקשת העותרת להכרה באירוע כאירוע "איבה" וטוען כי התנאי לקיום דיון בבקשה להכרה כזאת היא שיועברו לו מסמכים רפואיים המעידים על מצבה הנפשי של העותרת" (ההדגשה במקור – נ' ס'). האירוע נושא העתירה – חמור ומזעזע. לאור התוצאה שאליה הגענו, ניתן לקמץ בתיאור הדברים. האירוע המדובר אירע בליל שבת, 30.1.2021, בישוב בדרום הארץ. באותו לילה הגיעה ליישוב הנ"ל קבוצה בת 3 אנשים, הנמנים על אוכלוסיית תושבי הפזורה הבדואית בנגב, והתפרצו לבית הוריה של העותרת, קטינה בת 10 בעת ההיא, בעוד יתר בני המשפחה ישנו בחדריהם. אדם נוסף שהיה שותף לשני הפורצים הנ"ל, המתין להם ברכב מחוץ לבית. בשלב מסוים, נכנס אחד הפורצים (להלן: הפוגע) לחדר שבו שהתה העותרת, יחד עם אחיה – קטין אף הוא, ובעוד העותרת ערה, התיישב לצדה, נישק אותה בחוזקה בפניה, וניסה לבצע בה מעשה סדום. בשל מעשי הפוגע, צעקה העותרת לאביה, ובשלב זה ברחו הפורצים מבית המשפחה, רצו אל הרכב שבו המתין להם השותף השלישי, ויחד עזבו את המקום. בגין מעשים אלה הורשע הפוגע בעבירות של ניסיון למעשה סדום, מעשה מגונה והתפרצות למקום מגורים. ביום 24.2.2021 פנתה ב"כ העותרת בשם מרשתה, למשרד הביטחון, בבקשה להכיר בה כנפגעת איבה בהתאם לסעיף 10 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל – 1970 (להלן: חוק התגמולים). ביום 4.3.2021 השיב משרד הביטחון, כי פנייתה התקבלה והועברה לקבלת חוות דעת מאת הגורם המוסמך. בתכתובת מייל מיום 9.3.2021, הודיע נציג משרד הביטחון לעותרת כי עליה להגיש תביעה למשיב 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), כנדרש לפי דין, וכי עם קבלת תביעתה כאמור – היא תטופל כמקובל. בתגובה, השיבה ב"כ העותרת, בדוא"ל חוזר, כי לעמדתה לא ניתן להגיש תביעה למל"ל, מבלעדי אישור מאת משרד הביטחון, המכיר באירוע כאירוע איבה; לפיכך, התבקש נציג משרד הביטחון לאשר כי מדובר באירוע איבה, בטרם תוגש תביעה מצד העותרת למל"ל. ביום 15.3.2021 הגישה העותרת למל"ל "הודעה על פגיעה בפעולות איבה ותביעה לתגמול רפואי"; בהמשך, ביום 18.3.2021, פנתה באת-כוחה, ב"בקשה לפטור ילדה בת 10, נפגעת אונס לאומני מהצגת מסמכים רפואיים". ביום 7.6.2021 הודיע המל"ל על קבלת הפניה, ולאחר מכן, במכתב מיום 14.6.2021, נמסר לב"כ עותרת במכתב נוסף מאת המל"ל, כי הסמכות לקבוע האם מדובר באירוע איבה, ואם נגרם נזק רפואי כתוצאה מן האירוע, נתונה לרשות המאשרת; כן צוין במכתב זה, כי "לעניין ההחלטה באם האירוע הינו אירוע איבה, פניתי לפרקליטות לקבלת מידע ממתינה להחלטת הפרקליטות בתיק", וכי "בשלב זה הועברה התביעה לבדיקת זכאות לילד נכה בעילת השגחה, מחלקת ילד נכה תיצור קשר בהתאם". ביום 1.12.2021 פנתה ב"כ העותרת במכתב לנציג משרד הביטחון, שבו טענה כי שגגה נפלה תחת ידי משרד הביטחון, שכן "סדר הפעולות הוא הפוך: ראשית על משרד הביטחון לקבוע האם אירוע פלוני נופל בהגדרת: "אירוע טרור" או לא ורק לאחר שנקבע על ידי גורמי ביטחון מקצועיים כי אירוע הוא אכן אירוע טרור, רק אז נולדת זכות הקורבן לפנות לאגף לנפגעי איבה במוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבה"; לפיכך, ביקשה העותרת כי פנייתה למשרד הביטחון תטופל באופן מיידי. בתכתובת מייל מיום 8.12.2021, הבהיר נציג משרד הביטחון לב"כ העותרת, כי על-פי החוק, הגוף המטפל בתביעות של נפגעי איבה הוא המל"ל. עוד ציין נציג משרד הביטחון, כי "אכן, תנאי להגשה לוועדה רפואית הינו הכרה על ידי הרשות המאשרת, אולם הכל נעשה במסגרת התיק הכללי המטופל במוסד לביטוח לאומי. המוסד מעביר הפנייה לרשות המאשרת וההחלטה נשלחת למוסד". לבסוף צוין, כי בשלב זה ההחלטה בדבר הכרה באירוע כאירוע איבה מתעכבת, בשל המתנה לקבלת חומר מאת פרקליטות מחוז דרום, ולאחר קבלתו תישלח החלטת הרשות המאשרת למל"ל להמשך טיפול, כמקובל. ביום 14.3.2021 הוגשה העתירה דנן, שבה – כאמור בפתח הדברים – התבקשנו להורות לרשות המאשרת לדון בבקשת העותרת; למחרת היום הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם המקדמית. מתגובת המשיבים עולה, כי עוד קודם לכן, ביום 3.3.2021, ניתנה החלטה מנומקת של הרשות המאשרת, שבגדרה נדחתה בקשת העותרת להכיר באירוע כאירוע איבה. דא עקא, הגם שהחלטה זו נשלחה מהרשות המאשרת למל"ל, בשל תקלה, היא לא נשלחה לעותרת. אציין, כי בגדרי אותה החלטה, נקבע כי העותרת "לא עמדה בנטל הראייה הנדרש להוכחה כי הפגיעה הינה פגיעת איבה כהגדרתה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970". נכתב בהחלטה, כי העותרת רשאית לערור על ההחלטה, בתוך 60 ימים מהיום שבו הגיעה החלטה זו לידיעתה, בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק. בתגובתם לעתירה הבהירו המשיבים, כי "בירור שנערך על-ידי הגורמים הרלוונטיים במוסד לביטוח לאומי לאחר הגשת העתירה העלה, כי בשל תקלה לא נשלחה ההחלטה לעותרת. כך, יצוין בקצרה, כי מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה שנכנסה לתפקידה אותה עת, סברה שההחלטה הועברה אליה לידיעה בלבד, ואילו ההחלטה עצמה הועברה למחלקה הרלוונטית בסעיף באר-שבע על פי נוהל העבודה המקובל ותשלח לעותרת באמצעותם. בעקבות הגשת העתירה התברר כי ההחלטה נשלחה למנהלת האגף לידיעה, וכן ישירות לסעיף לטיפולו, אולם לא התקבלה בסניף, ועל-כן, לא נשלחה ההחלטה לעותרת. מיד משהתברר העניין, נשלחה ההחלטה לעותרת במכתב מיום 24.4.2022". כך או כך, משניתנה החלטה בבקשת העותרת, טענו המשיבים בתגובתם כי העתירה התייתרה ויש להורות על מחיקתה, וצוין כי באפשרות העותרת להעלות את טענותיה בדרך שנקבעה לשם כך בחוק. ביום 7.6.2022 החלטתי כך: "בשים לב להחלטת המשיבה 1, מיום 3.3.2022, ולאופן ההשגה הקבוע בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970, על החלטות מסוג זה, תודיע העותרת, עד ליום 13.6.2022, אם היא עומדת על עתירתה". העותרת, הודיעה ביום 13.6.2022, כי היא "מתנגדת בכל תוקף" למחיקת העתירה, ולחלופין ביקשה לחייב את המשיבים בהוצאות משפט שנגרמו לה. לטענתה, עתירתה אינה מתמצית בעניינה הפרטני, אלא מכוונת היא לסעד רחב מזה "להורות למשיבים להסדיר את הכאוס המינהלי ביניהם הגורם עינוי דין לנפגעי איבה שלא נקבע כדין עדיין כי הוא אירוע איבה". כמו כן נטען, כי המשיבים לא השיבו למכלול הסעדים והטענות שהתבקשו בעתירה. כך, נטען כי המשיבים לא פירטו "במה שונה האונס שעברה [העותרת] מיתר מקרי האונס שכן הוכרו כפעולת איבה"; כי המשיבים לא נימקו כיצד מתיישבת החלטתם בעניינה של העותרת עם "מדיניות הממשלה והכנסת שהמאבק הפלילי של הבדואים בנגד הינו על רקע לאומני במאבק שליטה על האדמה"; וכי המשיבים לא מסרו לעותרת את מכלול החומרים שעמדו בבסיס החלטתם, שלא להכיר בעותרת כנפגעת איבה. לאחר שעיינתי בתגובת המשיבים ובהודעת העותרת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה – להימחק. כאמור, ברקע הדברים אירוע קשה ומצער – ואין צורך להכביר על כך מילים. יחד עם זאת, כפי שציינו המשיבים, משהתקבלה החלטה בעניינה של העותרת, נראה כי אין מקום לברר את העתירה במתכונתה הנוכחית. בעתירה התבקשנו להורות למשיבים לדון בבקשת העותרת, אלא שאין מחלוקת על כך שהחלטה בבקשה ניתנה עוד טרם הגשת העתירה, ובשל תקלה של המשיבים – לא נשלחה לעותרת. לפיכך, הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה – להורות למשיבים לדון בבקשה – איננו אקטואלי, ולמעשה לא היה אקטואלי כבר במועד הגשתה. משהסעד העיקרי שהתבקש בא על פתרונו, גם אם באיחור מה, נראה כי העתירה התייתרה, ויש להורות על מחיקתה (ראו: בג"ץ 860/16 שראונה נ' שר הפנים (5.6.2017)). נוסף לאמור, לעותרת עומד סעד חלופי, בדמות הגשת ערר לוועדת העררים, בהתאם לסעיף 11 לחוק. כאמור, הודעה על דחיית הבקשה נמסרה לעותרת ביום 24.4.2022, ולכן העותרת עודנה רשאית, עד חלוף 60 יום ממועד זה, להגיש ערר על ההחלטה הדוחה את בקשתה (ככל שטרם עשתה כן עד כה). ודוק: עיקר העתירה, כמו גם עיקר הטענות שמפרטת העותרת בהודעתה מיום 13.6.2022, אלו הן טענות בעלות אופי ערעורי כלפי ההחלטה הדוחה את בקשתה, וממילא דינן להתברר במסגרת ערר על החלטה זו. מובן, כי איננו מביעים דעה לכאן או לכאן לגופם של דברים, וטענות העותרות – כולן – שמורות לה. אשר לפסיקת הוצאות. מחד גיסא, הובהר כי החלטת המשיבים ניתנה עוד טרם הגשת העתירה, כך שלא העתירה היא זו שהניעה את המשיבים לדון בבקשה ולקבל בה החלטה – כפי שביקשה העותרת בעתירתה; מאידך גיסא, הגשת העתירה הביאה לגילוי התקלה שבאי-שליחת ההחלטה לידי העותרת, ולפיכך אין להטיל את מלוא הנטל הכרוך בהגשת העתירה על כתפיה. על כן, נראה כי יש לפסוק לטובת העותרת הוצאות, אם גם בשיעור מתון. אשר על כן, אנו מורים על מחיקת העתירה בזאת; המשיבים ישאו בהוצאות העותרת בסך של 2,500 ₪. ניתן היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22025730_O03.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1