גדליהו שרמיסטר נ. משטרת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2572/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ העותר: גדליהו שרמיסטר נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. פרקליטות המדינה - יחידת עררים 3. יעקב שנל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים 1-2: עו"ד לירון הופפלד בשם המשיב 3: עו"ד ששי גז פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ביום 31.7.2017 הגיש העותר, גדליהו שרמיסטר (להלן: שרמיסטר), תלונה במשטרה נגד המשיב 3, יעקב שנל (להלן: שנל) ונגד אדם נוסף, גואר סלמה (להלן: תיק החקירה הראשון). שרמיסטר הלין על כך ששנל וסלמה, אשר מתגוררים בבניין בתל אביב שבו משכיר שרמיסטר דירה שבבעלותו, הזיקו במזיד לרכושו – תעלה לחוטי חשמל שאותה ביקש להתקין בחדר המדרגות המשותף בבניין. כמו כן ציין שרמיסטר, כי סלמה איים עליו ועל בעל המקצוע שביצע את התקנת התעלה. מספר ימים לאחר מכן, הגיש שרמיסטר תלונה נוספת במשטרה נגד שנל (להלן: תיק החקירה השני), בגדרה טען כי שנל איים עליו ברצח בעקבות האירועים שהובילו להגשת התלונה הראשונה. 2. משהוגשו התלונות, החלה התביעה המשטרתית בהליך הטיפול בהן, ואלו הם עיקריו: תחילה החליטה המשטרה ביום 20.8.2017 לסגור את תיק החקירה הראשון. שרמיסטר הגיש ערר על החלטה זו, ובמסגרתו התייחס גם לתלונתו בתיק החקירה השני. על-פי תגובת המשטרה, ההחלטה לסגור את תיק החקירה הראשון התקבלה, ככל הנראה, בשל טעות רישום, ומכל מקום, פעולות החקירה בתיק נמשכו גם לאחריה. שני תיקי החקירה נבחנו על-ידי התביעה המשטרתית, וביום 7.12.2017 הוחלט על סגירת שניהם, משום ש"נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין". מספר שבועות לאחר מכן, החליטה המשטרה לפתוח את תיק החקירה השני, בין היתר, נוכח טענותיו של שרמיסטר בערר שהגיש. לאחר בחינה נוספת של תיק החקירה השני, החליטה המשטרה כי "כמות הראיות בתיק מספיקה להגשת כתב אישום בעבירת איום, וכי הסדר מותנה יענה על העניין הציבורי שמתעורר בנסיבות המקרה". בהתאם לכך, ביום 23.1.2018 נחתם הסדר מותנה עם שנל. משנודע לשרמיסטר על הכוונה לערוך הסדר מותנה בתיק החקירה השני, הגיש ערר שבגדרו טען, כי חתימה על הסדר מותנה אינה מגלמת איזון ראוי בין כלל השיקולים הנוגעים לעניינו. בהודעת המשטרה מיום 27.2.2018 נמסר לשרמיסטר, כי לא עומדת לו זכות ערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה השני בהסדר מותנה, נוכח הוראת סעיף 67ו(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ), שבה נקבע כי הוראות סעיפים 63 ו-64 לחסד"פ, לרבות זכות הערר למתלונן אשר מוקנית מכוחם – לא יחולו במצבים שבהם נסגר תיק בהסדר. להשלמת התמונה יצוין, כי במסגרת ההליכים הגיש שרמיסטר בקשות שונות לעיון בחומרי חקירה, וכעולה מתגובת המשטרה, הוחלט ביום 26.2.2018 לאפשר לו עיון בחומרים, "אולם ככל הנראה החלטה זו לא נשלחה אל העותר בסופו של יום". עוד יצוין, כי ביום 8.3.2018 הגיש שרמיסטר ערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה הראשון. על-פי תגובת המשטרה, ערר זה "מצוי בבחינה והחלטה בו צפויה להתקבל בחודש ספטמבר 2019". 3. ביום 27.3.2018 הגיש שרמיסטר את העתירה שלפנינו, בגדרה ביקש צו על תנאי, שיורה למשטרת ישראל לבוא וליתן טעם, מדוע לא יבוטל ההסדר המותנה בתיק החקירה השני. שרמיסטר טען, כי המשטרה חרגה מסמכותה בעת שחתמה על הסדר מותנה עם שנל. לפי הוראת סעיף ד.1.ב. להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 4.3042 (להלן: הנחיית היועץ המשפטי לממשלה), שעניינה הפעלת סימן א'1 לחסד"פ, שעוסק בהסדר מותנה, אחד מתנאי הסף לעריכת הסדר מותנה הוא, כי "לחשוד אין חקירות או משפטים פליליים תלויים ועומדים בעניינו במשטרה". לדברי שרמיסטר, בעניינו של שנל היתה חקירה תלויה ועומדת – תיק החקירה הראשון – ומשכך, ההסדר אינו עומד בתנאי הסף. עוד טען שרמיסטר, כי החלטת המשטרה לדחות את הערר שהגיש – ניתנה בחוסר סמכות, שכן הסמכות להכריע בערר נתונה לאחד מאנשי הפרקליטות המנויים בסעיף 65א לחסד"פ; לא לתביעה המשטרתית. לדבריו, המשטרה פעלה שלא כדין, בשעה שלא העבירה את העררים שהגיש ליחידת העררים בפרקליטות. עוד טען שרמיסטר לפגמים בהפעלת שיקול הדעת של המשטרה בהחלטתה לסגור את התיק בהסדר מותנה, ולכך שלא נימקה את החלטתה כראוי. כמו כן ביקש שרמיסטר בעתירתו, כי נורה למשטרה לאפשר לו לעיין בחומרי החקירה הרלבנטיים, שכן חרף פניותיו במסגרת ההליכים, לא התאפשר לו עיון שכזה. 4. בתגובה מטעם המשטרה נטען, כי דין העתירה להידחות, בהעדר עילה להתערבות בהחלטה לסגור את תיק החקירה השני בהסדר מותנה. אשר לסמכות לעריכת הסדר מותנה נטען, כי במועד חתימת ההסדר, תיק החקירה הראשון היה סגור, נוכח החלטת התביעה המשטרתית מיום 7.12.2017, שמכוחה נסגרו שני תיקי החקירה. משכך, לא היתה מניעה לערוך הסדר מותנה בתיק החקירה השני. לעניין הסמכות להכריע בערר שהגיש שרמיסטר נטען, כי לפי הוראת סעיף 67ו(ב) לחסד"פ לא היתה לו זכות להגיש ערר, ועל כן לא נפל פגם בהחלטה שלא לקבל את עררו. צוין, כי סוגיה זו הובהרה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה שהוזכרה לעיל. אשר להחלטה לגופה, עמדה המשטרה בתגובתה על כך שמתחם שיקול הדעת המסור לתביעה בעניינים אלו – רחב. לגופו של עניין סבורה המשטרה, כי שימוש בכלי של הסדר מותנה הוא הפתרון ההולם בעניין דנן, בין היתר, נוכח העובדה ששנל לקח אחריות על מעשיו, ובשל כך שהראיות והעניין הציבורי, אינם מצדיקים הגשת כתב אישום. במענה לטענותיו של שרמיסטר בנוגע לעיון בחומרי חקירה, צירפה המשטרה את עיקרי חומרי החקירה כנספחים לתגובתה. לעניין זה נטען, כי זכותו של מתלונן לעיין בחומרי חקירה קמה רק לאחר מילוי תנאי ההסדר על-ידי החשוד, ומשום כך לא נענו דרישותיו של שרמיסטר בשלבים מוקדמים יותר. 5. שנל הצטרף בתגובתו לעמדת המשטרה ולנימוקיה, והוסיף כי לא זו בלבד שלא נפל פגם בהסדר, "אלא שמדובר בהסדר המחמיר עם המשיב ומיטיב עם העותר". שנל עמד על כך שהוא נעדר עבר פלילי והדגיש, כי באירוע בודד עסקינן, ויכוח נקודתי, החורג מהיחסים השגרתיים התקינים בינו לבין שרמיסטר. עוד ציין שנל, כי ההסדר המותנה נערך כדין, והוא ממלא אחר תנאי הסף שנקבעו בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, על נספחיהם, ושקלתי את נימוקי העתירה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, בהעדר עילה להתערבות בהחלטת המשטרה. נקודת המוצא לדיוננו היא, כי לרשויות התביעה מתחם שיקול מקצועי רחב בכל הנוגע להעמדה לדין, גיבוש הסדרי טיעון ועשיית הסדרים מותנים (בג"ץ 8088/14 פרחאת נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 14 (27.9.2017)). בהתאם, ההתערבות השיפוטית בהסדרים מותנים תֵעשה במקרים חריגים שבחריגים. 7. במישור הסמכות, לא מצאתי ממש בטענתו של שרמיסטר, כי ההסדר אינו עומד בתנאי הסף שנקבעו בהנחיית היועמ"ש. כפי שצוין בתגובת המשטרה, במועד שבו נחתם ההסדר המותנה בתיק החקירה השני, תיק החקירה הראשון היה סגור, בעקבות החלטת המשטרה מיום 7.12.2017. הערר שהגיש שרמיסטר – לאחר שנחתם ההסדר המותנה – איננו משנה לעניין זה. לפיכך, ההסדר המותנה עומד בתנאי הסף המפורטים בהנחיית היועמ"ש. הוא הדין גם לגבי טענתו של שרמיסטר, שלפיה חרגה המשטרה מסמכותה בשעה שהכריעה בערר שהגיש במסגרת תיק החקירה השני. סעיף 67ו(ב) לחסד"פ מורנו, כי הוראות סעיפים 63 ו-64 – ובכללן זכות הערר אשר מוקנית למתלונן – לא יחולו במקום שבו נסגר התיק בהסדר מותנה. אחד הטעמים לכך הוא, כי "הסדר מותנה כולל תנאים שמילויים אמור להביא למיצויו של העניין לציבור, בנסיבות העניין, תחת הגשת כתב אישום" (סעיף ט.2. להנחיית היועץ המשפטי לממשלה). משכך, לא היתה לשרמיסטר זכות ערר לעניין זה, והמשטרה פעלה כדין כשהודיעה לו על כך. 8. אשר לטענותיו של שרמיסטר שעניינן פגמים בהחלטה לסגור את התיק בהסדר מותנה, ופגמים בהסדר לגופו, לא מצאתי הצדקה להתערבות בהחלטת המשטרה. כאמור, מתחם שיקול הדעת המסור לתביעה בעניינים כגון דא הוא רחב. המשטרה ניתחה את נסיבות העניין, בחנה את הראיות, שקלה את חומרת המעשים של שנל, את הנזק שנגרם לשרמיסטר, והתחשבה בתכליות הענישה השונות. לאחר שעשתה כן, החליטה כי סגירת התיק בדרך של הסדר מותנה היא הפתרון המיטבי. על פני הדברים, החלטתה מאוזנת ונכונה; לבטח לא נפל בה פגם חמור המצדיק את התערבותנו. 9. אשר לבקשותיו של שרמיסטר בנוגע לעיון בחומרי חקירה, משצורפו החומרים הרלבנטיים כנספחים לתגובת המשטרה – מתייתרת העתירה לעניין זה. המשטרה אף ציינה בתגובתה המקדמית, כי "אם ברצונו (של שרמיסטר – נ' ס') להעלות טענות נוספות בעקבות העיון במסמכים, אין מניעה שיעשה כן, ועל פי מה שנמסר ממחלקת עררים בפרקליטות המדינה, ככל שיועברו על-ידי העותר טיעונים נוספים בתוך 30 ימים, ייבחנו טיעוניו במסגרת בחינת תיק הערר, מבלי שיהיה בכך כדי לעכב את קבלת ההחלטה הסופית בערר על תיק החקירה הראשון". הנה כי כן, ניתנה לשרמיסטר האפשרות לעיין, לעדכן את טענותיו בהתאם, מבלי שנפגע באופן מהותי. 10. העתירה נדחית אפוא, בהעדר עילה להתערבות בהחלטת המשטרה. למקרא כתבי הטענות עולה הרושם, כי התנהלותה של המשטרה במהלך ניהול תיקי החקירה דנן, כללה אי-אלו תקלות ושגיאות. כך למשל, התקבלה ההחלטה לסגור את תיק החקירה הראשון, בלא סיבה מהותית, בשל טעות רישום. כמו כן, דומה כי ההחלטה מיום 7.12.2017, התקבלה במידה מסוימת של חיפזון, נוכח העובדה שלאחר בחינה מחודשת של תיק החקירה השני – שנערכה על סמך הערר שהגיש שרמיסטר בתיק החקירה הראשון – הוחלט לפתוח אותו מחדש. זהו הרושם שמשתקף גם מכך שלא נשלחה לשרמיסטר ההחלטה שלפיה יתאפשר לו עיון בחומרי החקירה. ניתן להניח, כי העומס על התביעה המשטרתית הוא רב, והתקלות הללו לא נגרמו בזדון, אולם בהליכים כגון דא מוטב לנקוט משנה זהירות ולפעול באחריות יתרה. בנסיבות העניין כמתואר, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות, חרף דחיית העתירה, לא לטובת המשיבים 1-2 ולא לטובת המשיב 3. ניתן היום, ‏ז' באב התשע"ט (‏8.8.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18025720_O16.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il