בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2563/99
ע"א 2664/99
בפני: כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט ת' אור
המערער
בע"א 2563/99
והמשיב
בע"א 2664/99: חשאן סמיר
נ
ג ד
המשיבה
בע"א 2563/99
והמערערת
בע"א 2664/99: לה-נסיונל, חברה לביטוח בע"מ
ערעורים
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.3.97 בת"א 1100/92 שניתן על
ידי כבוד השופט ש' פינקלמן
בשם
המערער: עו"ד אלבר נחאס
בשם
המשיבה: עו"ד צבי רפפורט
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה, בו נפסקו לחשאן סמיר (להלן: התובע), יליד שנת 1955, פיצויים
בגין תאונת דרכים בה נפגע ביום 16.5.92.
בע"א 2563/99 מערערת לה נסיונל, חברה
לביטוח בע"מ (להלן: הנתבעת), על גובהם של הפיצויים; ובע"א
2664/99 מערער התובע על מיעוטם.
2. בית המשפט קבע לתובע, על יסוד חוות דעת של
מומחים רפואיים, נכות רפואית (משוקללת) לצמיתות, אשר נגרמה לו עקב התאונה, בשיעור
של 90%. בנכות זו נכללת הפרעה פסיכו-נוירוטית קשה אשר בגינה נקבעה נכות של 70%,
נכות אורטופדית בשיעור 10% וכן נכויות נוספות.
עובר לתאונה שרת התובע במשמר הגבול. כתוצאה
מהתאונה הופסק שירותו, ובית המשפט קבע שעקב התאונה נגרע כליל כושר השתכרותו. את
כושר השתכרותו עובר לתאונה קבע בית המשפט בסכום של 3,590 ש"ח. על סמך עדכון
השכר ליום פסק הדין, ובניכוי מס הכנסה, קבע בית המשפט את הכנסתו של התובע בסכום של
6,400 ש"ח נטו לחודש. על פי נתון זה, קבע את הפסד ההשתכרות של התובע בעבר,
משך 70 חודשים, בסכום של 448,000 ש"ח; הפסד כושר ההשתכרות של התובע בעתיד, עד
גיל 65 שנים, נקבע בסך 1,235,770 ש"ח. בית המשפט יצא מהנחה, שבגיל 50 או 55
שנים היה התובע, בהתאם למקובל, פורש משירות בכוחות הבטחון. אך להערכתו, גם לאחר
פרישתו היה מוצא התובע עבודה עד הגיעו לגיל 65 שנים. לגבי תקופה זו שלאחר פרישתו,
קבע בית המשפט כושר השתכרות זהה לזה שבתקופת היותו במשמר הגבול, דהיינו כושר
השתכרות של 6,400 ש"ח נטו לחודש.
3. בא כוח הנתבעת טען נגד הקביעה בדבר נכות
נוירו-פסיכיאטרית בשיעור 70% לתובע. אין לקבל טענה זו. על יסוד חוות הדעת והעדות
של פרופסור רפפורט וכל יתר הראיות שבאו בפני בית המשפט, רשאי היה בית המשפט להגיע
למסקנתו האמורה, ואין עילה שנתערב בקביעה זו.
4. טענה אחרת של הנתבעת היא, כנגד הקביעה שעקב
התאונה נשלל מהתובע כושר השתכרותו לחלוטין. נוכח הקביעה בדבר נכות כאמור, אין ספק,
שכושר השתכרותו של התובע נפגע קשות. עם זאת, איני סבור כי ראוי היה לקבוע שעקב
התאונה לא נותר לתובע כושר השתכרות כלשהו. בהקשר זה ראוי להזכיר את דבריו של התובע
לחוקר שנפגש עמו, על פיהם הוא מתכוון לפתוח עסק של חנות חשמל בתאריך מאוחר יותר.
ברור מנסיבות המקרה, שכוונתו היתה שיעשה כן לאחר גמר ההליכים המשפטיים בתביעתו.
לפיכך, יש לקחת בחשבון אפשרות שהתובע ישתכר בעתיד, אם גם אין להפריז בכושרו זה.
בהמשך אתן לכך את המשקל המתאים.
5. הנתבעת חולקת גם על הקביעה בדבר כושר השתכרותו
של התובע, לולא התאונה, והדין עמה בעניין זה. עובר לתאונה היה שכרו של התובע בסך
3,590 ש"ח. שערוך מלא של שכר זה ליום פסק הדין, בהתחשב בעליית אינדקס יוקר
המחיה, בניכוי מס הכנסה בשיעור מתאים, מביא לסכום של כ5,600- ש"ח ולא 6,400
ש"ח. הפחתת כושר ההשתכרות לסכום של 5,600 ש"ח משפיעה, כמובן, הן על
הסכום של הפסד השתכרות בעבר, הן על הפסד כושר ההשתכרות בעתיד והן על הפיצוי בגין
הפסד פנסיה, אשר נקבע בשיעור של 123,604 ש"ח.
ההפחתה המתבקשת בעניין זה היא בשיעור של
כ225,000- ש"ח (צירוף שלושה הסכומים שנפסקו כאמור, מחולק ב6,400- ש"ח
ומוכפל ב5,600- ש"ח). בנוסף לסכום זה, יש להפחית מסכום הפיצויים סכום כלשהו
בגין הסיכוי שהתובע בכל זאת ישתכר השתכרות כלשהי בעתיד. בהתחשב בנתון אחרון זה,
הייתי מציע שיופחת מסכום הפיצויים סכום כולל של 250,000 ש"ח מהסכום הכולל
שנפסק לתובע בגין הפסד השתכרות, הפסד כושר השתכרות ופנסיה.
6. טענה נוספת של הנתבעת, אשר יש בה ממש, נוגעת
לסכום של 100,000 ש"ח אשר נפסק לתובע בגין "תגבור נסיעות". הנכות
האורטופדית בשיעור 10% שנקבעה לתובע אינה מצדיקה תשלום כלשהו בפריט זה. אין כל
חוות דעת רפואית אשר על פיה מוגבל התובע בנסיעות בתחבורה ציבורית או שיש לו קשי
ניידות. גם הנכות הנוירו-פסיכיאטרית כשלעצמה, אינה מצדיקה לכאורה נסיעה בכלי רכב
מיוחדים. ואמנם, בית המשפט מציין, כי לא באה כל ראיה על אודות צרכי התובע בראש נזק
זה. עם זאת, נוכח האפשרות שהתובע יזדקק בעתיד לנסיעות לצורך קבלת טיפול רפואי ניתן
לפצות גלובלית בסכום כלשהו. הסכום של 100,000 הינו בודאי מופרז. תשלום של 50,000
ש"ח מהווה, לדעתי, מכסימום למה שניתן לפסוק בפריט זה.
עד כאן ביחס לטענות ערעורה של הנתבעת אשר דינן
להתקבל.
7. בשתי נקודות יש לקבל את ערעור התובע. ראשית,
התובע זכאי לריבית כחוק על סכום הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני מיום התאונה ועד
לפיצוי מלא. ריבית כזו לא נפסקה לו, והנתבעת מחוייבת בזה לשלם לו ריבית זו.
8. הנקודה השניה נוגעת לגימלאות המוסד לביטוח
לאומי המגיעות לתובע, אם מגיעות, בגין נכותו עקב התאונה, לפי הפרק הדן בנכות
כללית. התובע לא פנה בעניין זה בתביעה למוסד לביטוח לאומי. בפסק הדין הורה בית
המשפט לעכב אצל הנתבעת 50% מהסכום שהתובע זכאי לו לפי פסק הדין, עד שיוברר מה סכום
הגימלאות המגיע לו מהמוסד לביטוח לאומי, אם יגיע.
במהלך דיון בקדם ערעור אשר התקיים בערעור זה,
הוסכם בין הצדדים שהסכום שיעוכב יהיה בשיעור של 500,000 ש"ח בלבד. בא כוח
התובע התחייב בשם התובע שהלה יפנה בהקדם למוסד לביטוח לאומי, בתביעה למימוש
זכויותיו לגימלאות לפי חוק הביטוח הלאומי, בתנאים אותם יקבע בית המשפט.
9. בכל יתר טענות בעלי הדין בערעוריהם לא נמצאה
עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
10. א. על סמך כל האמור לעיל, מתקבל ערעור
הנתבעת, כאמור בפיסקאות 5 ו6- לעיל. הסכום הכולל אשר יופחת מפסק הדין לפי פיסקאות
אלה הוא בסך 300,000 ש"ח ליום פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
ב. כן מתקבל ערעור התובע, כאמור בפיסקה
7 לעיל.
ג. בנוסף, מתקבל ערעורו של התובע,
במובן זה שהסכום שהנתבעת זכאית לעכבו עד להחלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן:
המל"ל), בתביעה שתוגש אליו על ידי התובע, הוא בסך 500,000 ש"ח
(בערכים של יום פסק דינו של בית המשפט המחוזי) במקום סכום בשיעור של 50% מהסכום בו
זכה התובע.
על התביעה שיגיש התובע למל"ל יחולו
ההוראות והתנאים הבאים:
(1) התובע יפנה למל"ל
בתביעה על פי הפרק הדן בנכות כללית ויפעל בסבירות ובתום לב, בהקדם ככל האפשר,
לקבלת כל הגימלאות המגיעות לו, אם מגיעות, מהמל"ל עקב מצבו בעקבות התאונה
הנדונה בתיק זה. בכלל זה, יגיש למל"ל את כל המסמכים אשר בידו להוכחת זכאותו
על פי הפרק הנ"ל.
(2) היה ותוכר זכאותו של
התובע על ידי המל"ל, כל הגימלאות המגיעות לו, כולל היוון של אלה הצפויות לו
בעתיד, תופחתנה מהסכום הנ"ל של 500,000 ש"ח. אם תשאר יתרה, תועבר יתרה
זו אל התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין בבית המשפט המחוזי ועד
לתשלום.
(3) היה ותדחה תביעתו של
התובע מהמל"ל, יועבר הסכום של 500,000 ש"ח על ידי המשיבה לתובע בצירוף
הפרשי הצמדה וריבית מחושבים כאמור.
(4) בכל מקרה של מחלוקת בין
בעלי הדין בקשר לעיכוב הסכום של 500,000 ש"ח ולדרך שיש לנהוג בו, או באשר
לזכאות התובע לגימלה מהמל"ל, יהיה רשאי כל אחד מבעלי הדין לפנות בבקשה למתן
הנחיות או החלטה לבית המשפט המחוזי.
ד. כדי למנוע אי הבנות, מובהר בזה
עניין שכר טרחת עורך דין המגיע למערער מהמשיבה. שכר הטרחה המגיע למערער בגין
ההליכים בבית המשפט המחוזי הוא בסך 13% ומע"מ מהסכום בו זכה התובע על פי
האמור בפסק דין זה. בשלב זה לא ישולם למערער שכר טרחת עורך דין בגין הסכום
הנ"ל של 500,000 ש"ח. אך לגבי סכום זה או כל חלק שלו אשר ישולם למערער
על פי האמור לעיל, יהיה המערער זכאי גם לשכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ
אשר ישולם לו עם תשלום הסכום הנ"ל.
בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו בערעורים
אלה.
ש
ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים. ה
נ ש י א
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה
לנשיא
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, יג' באדר ב' תש"ס
(20.3.2000).
ה נ ש י
א המשנה לנשיא ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99025630.E03
/עכב