ראיף אבו יונס נ. קאסם אבו יונס

החלטה בתיק רע"א 2563/18 בבית המשפט העליון רע"א 2563/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון המבקש: ראיף אבו יונס נ ג ד המשיב: קאסם אבו יונס בקשת רשות ערעור ובקשה לסעד זמני על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 31.1.2018 וכן על החלטתו מיום 28.2.2018 בע"א 33280-12-17 שניתנו על-ידי כבוד הנשיא א' אברהם בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד איאד דחלה פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. בפנינו בקשת רשות ערעור ובקשה לסעד זמני המכוונות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 31.1.2018 וכן נגד החלטה נוספת מיום 28.2.2018 שבה דחה בית המשפט המחוזי בקשה לביטולו של פסק הדין (ע"א 33280-12-17, הנשיא א' אברהם). בפסק דינו מחק בית המשפט המחוזי ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת מיום 29.10.2017 (ת"א 44207-11-11, השופטת ר' זועבי) בשל אי-הפקדת ערבון במועד. רקע והליכים קודמים 2. מקורה של בקשת רשות הערעור בתביעת רשלנות מקצועית שהוגשה נגד המבקש, ראיף אבו יונס, עורך דין במקצועו, על-ידי המשיב, שהיה לקוחו. לאחר מספר שנים שבהן התנהל ההליך, הסכימו הצדדים כי בית משפט השלום יפסוק על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). בעקבות זאת, ולאחר שמיעת סיכומי הצדדים, קיבל בית משפט השלום את התביעה וחייב את המבקש בסכום של 30,000 שקל בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 4,500 שקל בתוספת מע"מ. 3. המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ובהמשך לכך נדרש להפקיד ערבון בסך של 10,000 שקל עד ליום 17.1.2018. בתאריך זה, דהיינו ביום 17.1.2018, המבקש הגיש בקשה למתן ארכה של 30 ימים נוספים להפקדת הערבון על מנת "לכלכל את צעדיו". בית המשפט המחוזי קבע, יום למחרת הגשת הבקשה, כי המבקש לא סיפק לה כל הסבר של ממש. עם זאת, לפנים משורת הדין אפשר בית המשפט המחוזי למבקש להפקיד את הערבון עד ליום 24.1.2018, שאם לא כן יירשם הערעור למחיקה. 4. ביום 23.1.2018 המבקש הגיש בקשה נוספת למתן ארכה עד ליום 17.2.2018. המבקש נימק זאת בכך שביום 4.1.2018 הפקיד ערבון בסך של 15,000 שקל במסגרת הליך ערעור אחר של אשתו, וצירף אסמכתה לעניין זה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה האמורה בציינו כי לא ברור מה צפוי להשתנות במסגרת ימי הדחייה המבוקשים. לצד זאת, בית המשפט המחוזי העמיד בפני המבקש, לפנים משורת הדין, את האפשרות להפקיד את הערבון עד ליום 30.1.2018, וציין פעם נוספת כי אם לא יופקד הערבון במועד, הערעור יירשם למחיקה. 5. ביום 31.1.2018 המבקש הגיש בקשה נוספת, שלישית במספר, למתן ארכה להפקדת ערבון. בבקשה צוין כי למבקש תכנית פק"מ חודשית שמועד פירעונה "בכל 17 לחודש". 6. באותו יום (31.1.2018), משלא עמד המבקש במועד שנקבע להפקדת הערבון, נתן בית המשפט המחוזי פסק דין שבו הורה על מחיקת הערעור. בית המשפט המחוזי סקר את השתלשלות הבקשות בתיק והצביע על כך שעד לבקשה האחרונה שהגיש לא ציין המבקש כלל את טענתו בדבר מועד פירעון הפיקדון. עוד העיר בית המשפט המחוזי כי אף לא אחת מהבקשות שהוגשו על-ידי המבקש נתמכה בתצהיר. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי על רקע השתלשלות האירועים, אין הצדקה להאריך את המועד להפקדת ערבון פעם נוספת. 7. ביום 25.2.2018 – דהיינו באיחור של כשלושה וחצי שבועות – הפקיד המבקש את סכום הערבון, ולמחרת היום הגיש בקשה, שנתמכה בתצהיר, לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשת הביטול טען המבקש כי מחיקת הערעור יוצרת עיוות דין חמור, כי הסיבות לאי-הפקדת הערבון פורטו בבקשותיו וכי בית המשפט המחוזי לא רשם את הערעור לדחייה, כנדרש בדין. 8. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסק הדין בקבעו כי למבקש ניתנו מספר הזדמנויות להפקיד את הערבון, אלא שהוא שב וביקש להמתין עד ליום 17.2.2018, מבלי שנתן טעם ראוי לבקשתו. כן העיר בית המשפט המחוזי, למעלה מן הצורך, כי ערעורו של המבקש הופנה כלפי פסק דין שניתן על דרך הפשרה ומכאן שסיכויי הערעור קלושים ואף לא נגרם לו עיוות דין. הבקשה לרשות ערעור 9. ביום 26.3.2018 המבקש הגיש את הבקשה דנן, המכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי וכן נגד החלטתו לדחות את הבקשה שהוגשה לביטול פסק דינו. בעיקרו של דבר חוזר המבקש על טענותיו כשפסק דינו של בית המשפט המחוזי גרם לו עיוות דין חמור כאשר השאיר את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו, וכן כאשר לא רשם את הערעור לדחייה. עוד טוען המבקש כי המועד להפקדת ערבון לא נקבע על-ידי המחוקק וכי יש לגלות גמישות בעניין זה על מנת לאפשר את מימוש זכות הערעור. המבקש מוסיף וטוען כי לשיטתו בקשותיו למתן ארכה הוגשו כולן לפני שחלפו המועדים הרלוונטיים. לבסוף, המבקש מתייחס לסיכויי הערעור שהגיש ומציין כי פסק דינו של בית משפט השלום הוא מהמקרים החריגים שמצדיקים התערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, מכיוון ש"אינו משקף את הדין המהותי הנכון והרצוי". 10. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה שכוונה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום שבו חויב בתשלום למשיב. עוד יצוין, למען שלמות התמונה, כי ביום 1.3.2018 הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הערבון לידיו של המבקש. 11. ביום 17.4.2018 הגיש המשיב את תשובתו לבקשות לרשות ערעור ולסעד זמני, בהתאם להחלטתי בעניין. לטענת המשיב דין הבקשות להידחות. על-פי הנטען, המבקש אינו עומד באמות המידה להתערבות בגלגול שלישי, וזאת בפרט בשים לב לכך שפסק דינו של בית משפט השלום ניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. המשיב מוסיף כי לא היה מקום לקבל את הבקשות למתן ארכה בבית המשפט המחוזי, מאחר שאלה לא נומקו או נתמכו בתצהיר. עוד מפנה המשיב להחלטותיו של בית המשפט המחוזי שבהן צוין כי אם המבקש לא יפקיד ערבון ערעורו יירשם למחיקה, וכן מטעים כי מבחינת מהות הדברים ערעורו של המבקש נרשם פעמיים למחיקה מבלי שנמחק בפועל. בנוסף, מציין המשיב כי המבקש הפקיד את הערבון ביום 25.2.2018, בחלוף המועד להפקדתו גם לו היה נעתר בית המשפט המחוזי לכלל בקשותיו למתן ארכה. מעבר לכך, נטען כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף בהתחשב בהתנהלותו של המבקש אשר – בין היתר – לא מסר למשיב, אדם בן 83 שאינו יודע קרוא וכתוב, את החומרים ששימשו לייצוגו בתיק שהוליד את תביעת הרשלנות מושא ההליך דנן. דיון והכרעה 12. משעיינו בבקשה ובתשובה לה ראינו לנכון לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. בהתאם לכך, המבקש יכונה להלן המערער. 13. כפי שעולה מהמתואר לעיל, בענייננו לא התקיים השלב הפורמאלי שבו הערעור "נרשם לדחייה" בדרך שהותוותה בפסיקה. כידוע, משמעותו של "רישום לדחייה", כהגדרתו בתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, היא שבית המשפט ישלח לצדדים "הודעת התראה" בחלוף המועד להפקדת הערבון ובטרם יידחה הערעור בשל אי-הפקדתו. מסגרת זו מאפשרת לבעל הדין אפשרות לספק הסבר מדוע לא יידחה ערעורו עקב אי-הפקדת ערבון במועד (ראו: בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם, פסקאות 13-10 (28.6.2006); בע"ם 1995/16 פלוני נ' פלוני, פסקה 12 (11.5.2016); רע"א 7670/16 קוואס נ' ורד ירושלים תעשיות ומפעלי פיתוח בע"מ, פסקה 6 (7.5.2017) (להלן: עניין קוואס)). אכן, בית המשפט המחוזי חזר והתריע בפני המערער כי ערעורו יירשם לדחייה אם לא יופקד הערבון, אך בפועל הערעור נמחק יום לאחר המועד האחרון להפקדת הערבון, וזאת מבלי שנרשם לדחייה קודם לכן. אמנם התנהלותו הדיונית של המערער לקתה בחסר, אך השתכנענו כי פגם זה שנפל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מצדיק את התערבותנו, וזאת בפרט בשים לב לכלל לפיו יש לפרש באופן דווקני הוראות שמגבילות את זכות הגישה לערכאות (עניין קוואס, בפסקה 8. ראו גם: ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865, 868 (2001)). 14. לא נעלמה מעינינו גם העובדה שהתנהלותו של המערער אינה חפה מקשיים. כאמור, איננו סבורים שיש בכך כדי להצדיק את מחיקת הערעור. עם זאת, נציין למעלה מן הצורך כי בית המשפט המחוזי יוכל לתת מענה לפגמים בהתנהלותו הדיונית של המערער – ככל שיתרשם כי כך יידרש בנסיבות העניין – באמצעות פסיקת הוצאות. למותר לציין כי אין בקביעותינו כדי לקבוע עמדה באשר לסיכויי הערעור לגופו. 15. סוף דבר: דין הבקשה לרשות ערעור והערעור להתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בשנית בסוגיית הערבון. משהכרענו בבקשה לרשות ערעור מתייתרת הבקשה לסעד זמני. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' באייר התשע"ח (‏24.4.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18025630_A02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il