עפר אבירן ו-29 אח' נ. שר הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2562/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים: עפר אבירן ועוד 29 אח' נגד המשיבים: 1. שר הפנים 2. יהודה שפירא בעצמו וכן כמייצגם של אחרים ממושב נהלל 3. נהלל - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ תאריך הישיבה: ג' בסיוון התשנ"ט (18.5.99) בשם העותר: עו"ד אבי שץ עו"ד אפרת בוסאני בשם המשיב 1: עו"ד אסנת מנדל בשם המשיב מס' 2: בעצמו בשם המשיב מס' 3: עו"ד יואב רזין עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין בעקבות פסק הדין בבג"ץ 753/87 בורשטיין נ' שר הפנים, פ"ד מב(4)462, הוסיף שר הפנים, בשנת התשנ"א1991-, את סעיף 91ב לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח1958-. סעיף זה קובע כי על-פי בקשה של 20% מבין תושבי ישוב שיתופי שאינו קיבוץ, קבוצה או מושב שיתופי, אשר זכאים לבחור לוועד המקומי של היישוב, יורה שר הפנים כי הבחירות לוועד המקומי של אותו ישוב שיתופי יעשו בדרך בה נערכות בחירות לגבי ישוב שאינו שיתופי. בהתאם לסעיף זה הורה שר הפנים על עריכת בחירות לוועד המקומי של המושב נהלל ביום 25.5.99. ביום 19.4.99 הגישה קבוצה של תושבים במושב נהלל עתירה זאת, בה הם טוענים כי סעיף 91ב הינו חורג מן הסמכות, בלתי סביר ופוגע בשוויון. לפיכך מבקשים העותרים כי בית-המשפט יצהיר שסעיף זה בטל, ומכאן שגם החלטת השר בדבר עריכת הבחירות במושב נהלל, על יסוד סעיף זה, בטלה. קראנו ושמענו טענות מפורטות של בעלי הדין בשאלה אם אמנם סעיף 91ב הינו בלתי-חוקי. יכולנו לדון בהן בפירוט ולהשיב עליהן אחת לאחת. אולם הזמן שנותר עד יום הבחירות קצר, ולכן אנו מצווים לתת החלטתנו, לכאן או לכאן, על אתר. כך נעשה, אך בלחץ הזמן לא נוכל לתת הנמקה מלאה להחלטתנו. שר הפנים היה חייב, בעקבות פסק-הדין במשפט בורשטיין, לתקן את צו המועצות האזוריות באופן שיקבע איזון ראוי בין הזכות הבסיסית של כל תושב לבחור ולהיבחר לרשות המקומית לבין האינטרס בקיום ההתיישבות העובדת. לצורך זה הוסיף השר לצו זה את הסעיפים 91א ו91-ב. בא-כוח העותרים טוען כי סעיף 91ב אינו יוצר איזון ראוי. לדעתו, איזון כזה היה מחייב, לא רוב של 20% מן התושבים, אלא רוב של יותר מ50%- מן התושבים, כדי לגבור על העקרון של זהות הוועדים ולחייב עריכת בחירות בישוב שיתופי בדרך בה נערכות בחירות בישוב שאינו שיתופי. אולם הסמכות לערוך את האיזון היא של שר הפנים, שיקול הדעת הוא שלו, והלכה מבוססת היא, שאם הרשות המוסמכת מפעילה את שיקול הדעת במסגרת מתחם הסבירות, בית-המשפט לא יתערב ולא יעמיד את שיקול הדעת שלו במקום שיקול הדעת של הרשות המוסמכת. בנסיבות המקרה, ולאור כל הטענות של בעלי-הדין, הגענו למסקנה, תוך מתן משקל ראוי לזכות הבסיסית של כל תושב לבחור ולהיבחר, כי שיקול הדעת של השר, לפיו די בשיעור של 20% מכלל התושבים, כפי שנקבע בסעיף 91ב, אינו חורג ממתחם הסבירות. כמו כן לא מצאנו בסעיף 91ב כל פגם משפטי אחר שיש בו כדי לפסול את הסעיף. לפיכך אנו מחליטים לדחות את העתירה. היום, ג' בסיוון התשנ"ט (18.5.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99025620.G04