פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 2562/01

יעקב ישר נ. ראובן רוזין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל פסק בוררות בשל אי-ישימותו.

התקבל חלקית ?
תאריך פרסום 12/11/2002 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 2562/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה בוררות — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל פסק בוררות בשל אי-ישימותו.
החלטת בית המשפט התקבל חלקית — חלק מהסעדים שהתבקש התקבל וחלק נדחה.

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 2562/01

יעקב ישר נ. ראובן רוזין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל פסק בוררות בשל אי-ישימותו.

התקבל חלקית ?

סיכום פסק הדין

הצדדים היו שותפים בסוכנות ביטוח ופנו לבורר כדי להסדיר את פירוק השותפות וחלוקת תיקי הביטוח. לאחר מתן פסק הבוררות, התגלעו קשיים ביישומו, ובית המשפט המחוזי הורה על ביטולו לאחר שקבע כי הוא אינו ישים וכי המערערים לא שיתפו פעולה עם רואת חשבון שמונתה לבדיקת הנתונים. בערעור לבית המשפט העליון, נקבע כי אין לבטל את פסק הבוררות כולו, אלא רק את החלקים שאינם ניתנים ליישום (חלוקת התיקים הנותרים ורווחי מכירת פוליסות). יתר חלקי הפסק נותרו בתוקפם, והצדדים הונחו לנסות להגיע להסכמות באמצעות רואת החשבון.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' ריבלין, א' ברק, ט' שטרסברג-כהן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • יעקב ישר
  • יהודה אובוז

נתבעים

  • ראובן רוזין

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הסכמה דיונית למינוי רואת חשבון נגעה רק לבדיקת מכירת פוליסות ולא לחלוקת התיקים הנותרים.
  • החלטת בית המשפט המחוזי לחלק את התיקים הנותרים חורגת מההסכמה הדיונית.
  • המשיב לא ביצע את המוטל עליו לבחירת התיקים.
  • התיקים להם זכאי המשיב אינם קיימים פיזית במערכת.
טיעוני ההגנה
  • פסק הבוררות אינו ישים כפי שהוא.
  • המערערים התחמקו משיתוף פעולה עם רואת החשבון שמונתה.
  • אי-מסירת נתונים מנעה את יישום פסק הבוררות וגרמה לעיוות דין.
מחלוקות עובדתיות
  • היקף ההסכמה הדיונית בבית המשפט המחוזי.
  • האם המערערים שיתפו פעולה עם רואת החשבון.
  • האם ניתן ליישם את פסק הבוררות כפי שהוא.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חוות דעת רואת החשבון גב' ד' ויזל
  • ממצאי רואת החשבון בדבר מכירת 29 פוליסות על ידי המערערים

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ה"פ 997/96, 1379/96
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
תקדימים משפטיים
  • חוק הבוררות, תשכ"ח-1968

תגיות נושא

  • בוררות
  • פירוק שותפות
  • סוכנות ביטוח

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • ביטול חלקי של פסק הבוררות
  • הותרת יתר חלקי פסק הבוררות על כנם
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 2562/01 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט א' ריבלין המבקשים: 1. יעקב ישר 2. יהודה אובוז נגד המשיב: ראובן רוזין בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 997/96, 1379/96 מיום 4.3.2001 שניתן על ידי כבוד השופטת רות שטרנברג אליעז תאריך הישיבה: טו' באדר תשס"ב (27.2.2002) בשם המבקשים 1-2: עו"ד מיכאל גנס בשם המשיב: עו"ד ראובן בילט פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. בתיק זה הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו (כבוד השופטת ר' שטרנברג אליעז), לפיה בוטל הפסק שניתן בבוררות בין הצדדים. ביום 27.2.2002 החלטנו ליתן רשות ערעור כמבוקש, והצדדים הגישו השלמות כתובות לטיעון. 2. הצדדים שלפנינו היו שותפים בסוכנות ביטוח, עד שבשנת 1994 נכרת ביניהם הסכם לפירוק השיתוף, ובו תניית בוררות. ואכן, כשנתגלע סכסוך בין הצדדים, שעיקרו במספר תיקי הביטוח של השותפות שאמורים לעבור, על-פי ההסכם, למשיב - הועברה הפלוגתא להכרעת בורר (השופט בדימוס ח' אילת). בפסק הבוררות נקבע, בין היתר, כי: "המצב, נכון להיום, וכפי שהוכח בפני הוא שברשות התובע [המשיב] 1,500 תיקים בתוספת 1,200 תיקים שהועברו אליו. לנתבעים [המערערים] 6,400 תיקים, כן חסרים במערכת תיקים, לפחות 610. המספרים האלה נותנים סה"כ 9,710 תיקים ומכאן שישנה חבילה של 590 תיקים שטרם חולקו ואשר אותם אני מורה לחלק באופן שלתובע יהיו בסה"כ 3,230 תיקים המהווים שליש מהמאגר. מאחר וברשות התובע 2,700 תיקים הרי שהוא זכאי ל- 530 תיקים נוספים מתוך אותם 590 שהזכרתי..." עוד נקבע בפסק הבוררות, כי: "מאחר ואין ספק שהנתבעים מכרו, והגדילו, פוליסות מתוך מאגר התיקים הבלתי מחולקים הרי שהתובע זכאי גם זכאי לקבל את חלקו, ביחס של שליש, מרווחי המכירה וההגדלה האלה. התקופה שבה מדובר היא מיום 1.9.94 ועד מועד פסק בוררות זה..." 3. לאחר שניתן פסק הבוררות, הוגשו שתי בקשות: האחת, מטעם המערערים - לאישור הפסק; והאחרת, מטעם המשיב - לביטולו. בית המשפט המחוזי סבר (והצדדים סברו כמותו), כי פסק הבוררות, כלשונו, אינו ניתן ליישום, ולפיכך הציע לצדדים - ואלה קיבלו את הצעתו - למנות רואת-חשבון (גב' ד' ויזל) "כדי לבדוק אם באותם 1200 תיקים [שהועברו על-ידי המערערים למשיב] מכרו פוליסות נוספות לפני שהעבירו אותם". הבדיקה צומצמה, על-פי ההחלטה, לחודשים מסוימים. המערערים גורסים, כי ההסכמה הדיונית נגעה אך ורק להחלטה זו. אלא שעוד באותה ישיבה החליט בית המשפט קמא, בהחלטה נפרדת, כי "לאחר קבלת חוות הדעת יוחלט על החלוקה למעשה של התיקים שנותרו לחלוקה. רואה החשבון מתבקש ליתן דעתו גם לנושא זה". החלטה שניה זו - ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים - נוגעת ל- 590 התיקים הבלתי-מחולקים, מתוכם אמור המשיב לקבל - על-פי פסק הבוררות - 530 תיקים. המערערים טוענים, כי החלטה נוספת זו חורגת מן ההסכמה הדיונית שנתגבשה באותה ישיבה. אין לקבל טענה זו, במיוחד לאור העובדה שלא באה, בעניין זה, כל מחאה או השגה מצד המערערים, מאז שנתקבלו ההחלטות בשנת 1996. נקודת המוצא היא, אפוא, כי הדיון בבית המשפט המחוזי התמקד בשתי סוגיות, ולגבי שתיהן נתבקשה רואת-החשבון ליתן דעתה: האחת - הגדלת הפוליסות ומכירת פוליסות נוספות במסגרת 1200 התיקים שהועברו למשיב, והאחרת - התיקים שלא חולקו, 590 במספר, מתוכם זכאי המשיב ל- 530 תיקים. 4. המשיב ביקש לחזור בו מהסכמתו להסדר האמור, אולם בית המשפט המחוזי דחה בקשתו זו, בציינו כי סברתו של המשיב, לפיה "הוא רשאי לפתוח היריעה מחדש ולהעמיד לבדיקה את כל מאגר התיקים, משל לא קבע הבורר דבר בפסק הבוררות" - בטעות יסודה. בית המשפט שב אפוא והורה לרואת-החשבון שמונתה לבצע את ההחלטה כלשונה. אלא שהמערערים, מצדם, הציבו מכשולים בדרכה של רואת-החשבון. רואת-החשבון ציינה, בהזדמנויות שונות, כמו-גם בחוות-הדעת שהגישה לבסוף לבית המשפט, כי ייפוי-הכוח שקיבלה מן המערערים לקה בחסר, ובשל כך נמנעה ממנה, בפועל, האפשרות לבצע באופן מלא ושלם את התפקיד שהוטל עליה. בית המשפט קמא קבע, בפסק-דינו, כי המערערים התחמקו מבדיקת תיקי הביטוח, ולא מסרו לרואת-החשבון את כל התיקים שנתבקשו למסור. רואת-החשבון פירטה בחוות-דעתה את הממצאים שהעלתה בחכתה, והתברר כי בתקופה הרלוונטית נמכרו על-ידי המערערים 29 פוליסות למבוטחים שנכללו ברשימת 1,200 המבוטחים שהועברו למשיב. המערערים גורסים, כי המדובר בכמות זניחה של מקרים אקראיים, וכי האפשרות של "פניות אקראי" שכאלה (כלשונם) נלקחה בחשבון הן בחוזה לפירוק השותפות, והן בפסק הבוררות. דא עקא, שהמערערים אינם נותנים הסבר מניח את הדעת, מדוע נאלצה רואת-החשבון לבצע את מלאכתה "בדרך לא דרך" (כלשונה), ולא בדרך המלך של שיתוף פעולה עם הצדדים. 5. גם ביחס לתיקים הבלתי-מחולקים - לא נמצא מוצא. המערערים טוענים, כי המשיב לא ביצע את המוטל עליו על-פי פסק הבוררות, לאמור - בחירת 530 התיקים מתוך 590 התיקים הבלתי-מחולקים. עוד הם טוענים, כי אותם 530 תיקים להם זכאי המשיב, אינם מצויים, פיסית, במערכת תיקי השותפות, וכי היה על המשיב לבקש מאת המבטחים לשחזר את התיקים הללו. רואת-החשבון הציעה לפתור את סוגיית התיקים הבלתי-מחולקים באמצעות עריכת מדגם. אלא שהצעה זו לא נתקבלה על-ידי המערערים. לאור כל אלה, לא ראה בית המשפט המחוזי מנוס מביטול פסק הבוררות. לא מצאתי עילה להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי לנוכח היותו של פסק הבוררות בלתי-ישים, ולנוכח חוסר שיתוף הפעולה עם רואת-החשבון, המונע את האפשרות לשים סוף למחלוקות, מתקיימת בענייננו עילה לביטול פסק הבוררות, וזאת מחמת שהבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968). בית המשפט הדגיש כי המדובר כאן "בהעדר נתונים בסיסיים לחישוב נכון של תיקי הביטוח והסכומים המגיעים למבקש [למשיב] כתוצאה מפירוק השותפות". בית המשפט קבע, כי בנסיבות אלה קופח המשיב ונגרם לו עיוות דין. לאור כל אלה, בוטל פסק הבוררות - וזאת על אף הקושי בהחזרת הצדדים לנקודת המוצא של הסכסוך. מסקנה זו יש לקבל, ככל שהיא נוגעת לחלקים הבלתי ישימים בפסק הבוררות כאמור בפסק הדין, לאמור – אותם חלקים הנוגעים לתיקים שטרם חולקו (590 במספר), ולפוליסות שנמכרו או הוגדלו בתיקים של המשיב. 6. לסיכום הדברים: בבית המשפט המחוזי הוסכם כי פסק הבוררות אינו ישים – בשני עניינים: האחד, מכירה או הגדלה של פוליסות, על-ידי המערערים, בתיקי המשיב; השני, חלוקת התיקים שטרם חולקו. לגבי עניינים אלה נתבקשה רואת-החשבון לחוות דעתה, אלא שמשימה זו - כך על-פי קביעתו של בית המשפט קמא - לא צלחה בידה, בשל חוסר שיתוף-פעולה מצד המערערים. פסק הבוררות נותר אפוא בלתי-ישים, בעניינים האמורים. יחד עם זאת, סבורני כי לאור הוראת סעיף 26 לחוק הבוררות, המורה אותנו כי "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר" - ראוי לבטל אך ורק את אותם שני חלקים בפסק הבוררות, עליהם נסב הדיון בבית המשפט המחוזי. יתר חלקי פסק הבוררות - יוותרו בעינם. אנו מצטרפים לתקוותו של בית המשפט קמא, כי הצדדים יעניקו לרואת-החשבון, גב' ויזל, סמכות של בורר, על-מנת שתוכל להביא לכלל סיום את חלוקת נכסי השותפות. לאור התוצאה אליה הגעתי, ולאור מכלול נסיבות העניין, ראוי כי כל צד ישא בהוצאותיו. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין. ניתן היום, ז' בכסלו תשס"ג (12.11.2002). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01025620.P06 /אמ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il