בבית המשפט העליון
רע"פ
2558/99
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופט ע' ר' זועבי
המערער: רמי בקשי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק-דינו
של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום
24.1.99 בתיק 4458/98, שניתן
על-ידי
כבוד השופט ע' מודריק
תאריך הישיבה: א'
בתמוז התשנ"ט (15.6.99)
בשם
המערער: עו"ד שמחה ניר
בשם
המשיבה: עו"ד אתי כהנא
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
1. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב),
תשמ"ב1982- (להלן: החוק), מסמיך את המשטרה לערוך חקירות. סעיף 60 לחוק מטיל
עליה להעביר את חומר החקירה לתובע. מכוח סעיף 11 לחוק מוסמכים התובעים בלבד לייצג
את המדינה במשפט פלילי. המוסמכים לשמש תובעים, על-פי סעיף 12(1) לחוק, הם היועץ
המשפטי לממשלה ונציגיו, ועל-פי סעיף 12(2): "שוטר שנתקיימו בו תנאי הכשירות
שקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר הפנים ונתמנה להיות תובע בידי המפקח הכללי של
המשטרה".
סעיף 62 לחוק מסמיך תובע להגיש כתב-אישום כאשר
המעשה המיוחס לנאשם מהווה עבירה, והתובע סבור כי קיים עניין לציבור בהעמדה לדין
וכי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה המספקת להרשעת הנאשם.
הסדר זה מפריד בין סמכויות הרשות החוקרת
לסמכויות הרשות המאשימה, לה ניתן שיקול-דעת נרחב בהפעלת סמכותה לעניין העמדה לדין.
ראו בג"ץ 2534,2535,2541/97 יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1,
בע' 34-31. חריג להסדר זה הוא ההסדר הקבוע בסעיף 239 לחוק ובתקנה 38 לתקנות סדר
הדין הפלילי, תשל"ד1974- (להלן: התקנות), שהותקנה מכוחו. וכך נקבע בסעיף 239:
בעבירות
לפי פקודת התעבורה או התקנות לפיה, פקודת העיריות ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח
חדש], תש"ל1970-, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או לפי חיקוק אחר ששר המשפטים,
באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, קבע לכך, רשאי שר המשפטים לקבוע בתקנות
סדרי אישום והמצאת מסמכים, אף בסטיה מהוראות חוק זה.
ובתקנה 38 לתקנות נכתב:
(א) בעבירה
שסעיף 239 לחוק חל עליה, למעט עבירת קנס, רשאי שוטר למסור לאדם הזמנה למשפט אם היה
לו יסוד סביר להניח כי הוא עבר עבירה כאמור.
(ב) הזמנה
כאמור בתקנת משנה (א) תהיה לפי טפסים 4 או 7א שבתוספת והיא תהיה חתומה ביד השוטר
שהוציאה.
(ג) לענין
תקנה זו -
"שוטר"
- לרבות אחד מאלה:
(1)
אדם שהוסמך כדין למסור הזמנה דרך כלל או לענין מסויים;
(2)
לענין פקודת התעבורה, או התקנות לפיה ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש],
תש"ל1970- - מי שיש בידו תעודה המעידה עליו שמשרד התחבורה מעסיקו בתפקיד
שמירה על הבטיחות במסגרת סיירת הבטיחות בדרכים ועל מדיו סימן היכר שהוא מועסק כך
והוא בשעת מילוי תפקידו;
(3)
לענין חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), תשכ"א1960- - מי שהוסמך לפעול לפי סעיף
15 לאותו חוק.
כותרתו של טופס 7א בתוספת היא "הזמנה
וכתב-אישום", ואף טופס 4, שכותרתו "הזמנה", ערוך ככתב-אישום.
2. בענייננו הואשם המערער בעבירות תעבורה
בבית-משפט השלום בנתניה. כתב-האישום נגדו נערך על-פי תקנה 38 לתקנות, על-יסוד מזכר
שנרשם על-ידי קצין משטרה שהיה עד לעבירה, וכן על-יסוד דו"ח פנימי שבו ציין
הקצין את העבירות שהוא מייחס למערער (להלן ביחד: הדו"ח הפנימי). כתב-האישום
נחתם על-ידי שוטר שאיננו תובע.
המערער טען, כי יש לבטל את כתב-האישום, משום
שלשוטר שחתם עליו לא היה יסוד סביר להניח כי עבר עבירה, כנדרש בתקנה 38 לתקנות.
טענתו נדחתה, והוא הורשע בעבירות שיוחסו לו. אף ערעורו לבית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו, שהתברר בפני השופט עודד מודריק, נדחה. בית-המשפט המחוזי סבר כי
הדרישה בתקנה, לפיה לחותם על כתב-האישום יהיה יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה,
מולאה כאשר עיין השוטר שחתם על כתב-האישום בדו"ח הפנימי שרשם קצין המשטרה.
וכך נכתב, בין השאר, בפסק-הדין:
מקובל
עליי שהמחוקק ביקש ב"עבירות קלות" לקצר הליכים ולפשט אותם (סעיף 239
לחסד"פ). על כן הותקנו הוראות תקנה 38 לתקסד"פ המאפשרות להאשים אדם בלי
ש"חומר הראיות" נבדק ונשקל על ידי תובע... משקבע המחוקק כי בעבירות קלות
אלה, שבגדרן באות גם העבירות בהן הואשם המערער, ניתן לוותר על "הפרדת הרשויות
וחלוקת הסמכויות ביניהן" והניח לכל שוטר להגיש בהן כתב אישום ולמוסרו לידי הנאשם
במקום העבירה, ללא שהיות ותהיות (מלבד קיומו של "יסוד סביר להניח"
שנעברה עבירה), אינני רואה איזו "החמרה" או "הרחבה" של הוראת
התקנה יש בכך שהזמנה לדין נערכת לא במקום העבירה ואינה נמסרת לידי הנאשם מייד, אלא
דווקא לאחר שיקול דעת נוסף ואפילו בידי גורם נוסף. לדידי הגנה טובה יותר לזכויות
הנאשם יש בדבר.
על פסק-דין זה, בגידרו נדחה הערעור כנגד
ההרשעה, הוגשה בקשה לרשות ערעור. קיבלנו בקשה זו באשר לשאלת סמכותו של שוטר - אם
אינו תובע ואף לא היה עד לעבירה - להגיש דו"ח שהוא כתב-אישום, ולחתום עליו.
3. בערעורו חזר המערער על טענותיו בפני בית-משפט
השלום ובית-המשפט המחוזי, בהסתמכו, בין השאר, על שני פסקי-דין - ע"פ
(ת"א) 1414/87 מאור נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שניתן על-ידי השופט
גבריאל קלינג וע"פ (חי') 649/85 גולדברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם),
שניתן על-ידי השופט סלים ג'ובראן. בפסקי-דין אלה נקבע, כי שוטר שאינו תובע, ואף לא
היה עד לעבירה, אינו מוסמך להגיש כתב-אישום מכוח תקנה 38 לתקנות.
בתשובתה לערעור תמכה המדינה את יתדותיה
בנימוקי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. היא אף הסבירה, כי מדובר בנוהל שנקבע
בפקודות המטה הארצי של המשטרה (13.02.01 - טיפול המשטרה בעבירות תעבורה). על-פי
נוהל זה, מועברים הדוחו"ת הפנימיים לשוטרי-תעבורה ותיקים ומיומנים ביחידת
התנועה שבאזורה נעברה העבירה. השוטרים המיומנים בודקים את הדו"חות הפנימיים,
ואם הם מגיעים לכלל דעה כי נעברה עבירת תעבורה, מגישים הם כתבי-אישום מכוח תקנה 38
לתקנות. וכך נכתב, בין השאר, בתשובת המדינה:
בדרך
זו של בדיקת הדו"חות הפנימיים, מתבצעת בפועל פעולה משמעותית של סינון, וכי
ישנם דוחו"ת שנמצאים כבלתי ראויים להוות בסיס להמצאת הזמנה לדין, וכן
דוחו"ת שמועברים להשלמת חקירה על פי הצורך. הנה כי כן, מבטיחה המשטרה בנוהליה
ובדרכי עבודתה כי הסמכות שהוענקה לשוטריה למסור הזמנות לדין בעבירות תעבורה, מלאכה
אשר מסורה בדרך הרגיל לתובע, תופעל בזהירות, תוך הפעלת שקול דעת של אנשים מיומנים,
אשר יודעים את המלאכה.
4. הגעתי לכלל דעה, כי נוהל זה של המשטרה, המעניק
למי שאינו תובע שיקול-דעת בהגשת כתבי-אישום, אינו מתיישב עם תכליתם של סעיף 239
לחוק ותקנה 38 לתקנות.
הוראות אלה משקפות את האיזון הראוי בין שיקולי
יעילות לבין העיקרון בדבר הפרדה בין הרשות החוקרת והאוכפת לבין הרשות המופקדת על
העמדה לדין, שכאמור הוענק לה בחוק שיקול-דעת נרחב. כך, בעבירות תעבורה קלות,
המבוצעות לעיני השוטר, החוק מסמיך אותו להגיש בו במקום את כתב-האישום, וזאת בתנאי
שהיה לו יסוד להניח כי נעברה עבירה. השוטר גם מוסמך למסור הזמנה למשפט יחד עם
כתב-האישום, תוך סטיה מן הכלל הקבוע בסעיף 95 לחוק, המסמיך את בית-המשפט לקבוע את המועד
לדיון.
מובן, כי אין בהיתר זה הסמכה כללית של שוטרים
להגיש כתבי-אישום בעבירות תעבורה קלות, ושיקולי יעילות אף אינם מחייבים זאת.
הדו"ח הפנימי, שרשם השוטר שהיה עד
לעבירה, אינו אלא עדות המהווה חומר-חקירה. ואכן, על-פי הנוהל המשטרתי הדו"ח
הפנימי נבדק על-ידי שוטר מיומן, שעשוי אף לשלוח אותו להשלמה, וכתב-אישום מוגש רק
אם נמצא שהדו"ח הפנימי מגלה עבירה. הליך הבדיקה, שהוא כשלעצמו ראוי, אינו
נכנס בגדר ההליך המפורט בתקנה 38, הליך שיסודו ביעילות, ולפיו, כאמור, השוטר העד
הוא גם המאשים והמזמין למשפט.
אין איפוא לסטות מן ההסדר הכללי, בגידרו מוסמך
רק בעל המקצוע בהעמדה לדין, הוא התובע, לבחון את חומר הראיות ולהגיש על-יסודו
כתב-אישום. כאמור, על-פי סעיף 12(2) לחוק יכול תובע זה להיות גם שוטר. הנוהל אף
אינו חוסך בכוח-אדם במשטרה, אשר כאמור מעסיקה שוטרי-תעבורה מיומנים בהגשת
כתבי-אישום על-יסוד דו"חות פנימיים. אלא שעל המשטרה להטיל תפקיד זה על
שוטרים-תובעים. גם אם צורך זה מכביד על המשטרה משום שאין לה שוטרים-תובעים די
הצורך, אין הכבדה זו מצדיקה מתן פירוש לא ראוי לחוק. עמד על כך השופט אלון
בב"ש 71/78 מדינת ישראל נ' אבוקסיס, פ"ד לב(2) 240, בע' 247:
אף
אם קיים קושי מציאותי... בדבר מציאת פרקליט ברגע הצורך, מצווים אנו שלא לעקם את
הכתוב אלא לפרשו כמשמעותו וכפשוטו.
ראו והשוו גם את דברי השופט חשין בבש"פ 6836/99 אלרואג'י
נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), בסעיף 11 לפסק-הדין.
5. אשר-על-כן, אני מציעה לקבל את הערעור בשל
פסלות כתב-האישום, ולזכות את המערער מן העבירות שבהן הורשע.
ש
ו פ ט ת
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופט ע' ר' זועבי:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת דורנר.
ניתן היום, ה' בטבת תש"ס (14.12.99).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99025580.L06