בכר סרחאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2557/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2557/11 ע"פ 2993/11 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין המערער בע"פ 2557/11: המערער בע"פ 2993/11: בכר סרחאן צדיק (סדיק) סרחאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 2.3.2011, בת"פ 6179/07, שניתן על ידי השופטת צילה קינן תאריך הישיבה: ט"ו באלול התשע"א (14.09.11) בשם המערער בע"פ 2557/11: בשם המערער בע"פ 2993/11: עו"ד אלי סבן עו"ד אבי סגל בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד זיו אריאלי גב' דנה הלוי פסק-דין השופט א' א' לוי: בין המערערים לעומר מטר (להלן: המתלונן) קיים סכסוך, ובעקבות ויכוח שהתנהל ביניהם בתאריך 24.11.07 הם החליטו לפגוע בו. הם הגיעו בשעת צהרים ברכב לאזור ביתו של המתלונן, כאשר סדיק סרחאן (להלן: סדיק) נשא עמו אקדח, ובכר סרחאן (להלן: בכר) היה מצויד בסכין ואגרופן. אותה שעה עמדו המתלונן, ילדיו – עלי ומוחמד, ואנשים נוספים מחוץ לבית, ובמהלך הויכוח שהתחדש בעט עלי ברכב בו הגיעו המערערים. בעקבות כך המשיכו המערערים למקום סמוך, ולאחר ששניהם ירדו מהרכב, ירה סדיק מספר כדורים לעבר יריביו, שהחטיאו את מטרתם. המערערים הודו במהלך משפטם העובדות האמורות, ועל כן הרשיעם בית המשפט המחוזי בעבירה של קשירת קשר לבצע פשע. כמו כן, הורשע סדיק בעבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בעוד שבכר הורשע בהחזקת סכין ואגרופן. בהמשך, נגזר עונשם של המערערים – סדיק נדון ל-30 חודשי מאסר, ובכר נדון ל-8 חודשי מאסר. כמו כן נגזרו לשניים 12 חודשים מאסר על-תנאי. המערערים מבקשים כי נקל בעונשיהם, ולאחר שבחנתי את הטענות בכתב ועל-פה, לא מצאתי מקום או עילה להיעתר להם. השנים היו מעורבים בתקרית חמורה במהלכה נורו מספר יריות לעבר בני משפחה יריבה, ונראה כי לולא תושייתם של האחרונים, עלול היה האירוע להסתיים בתוצאה קשה. בית המשפט המחוזי היה ער לעובדה שאלימות הופעלה משני עבריו של המתרס, אולם זוהי בתמצית העילה להורות על כליאתם של המערערים, הואיל ואין להשלים עם תופעה של עשיית דין עצמית, במיוחד כשהיא מלווה בשימוש באמצעים שעל נזקם נדמה כי אין צורך להרבות מלים. לא נעלמה מעיני המלצתו של שרות המבחן בעניינו של בכר, אולם נוכח חומרתו של האירוע בו נטל חלק והמלמדת על הסכנה הנשקפת ממנו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להותיר גם את העונש בעניינו על כנו. לפיכך הייתי דוחה את שני הערעורים כאחד. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: 1. מסכים אני עם עמדתו של חברי, השופט א' א' לוי, ככל שמדובר בערעור שהוגש בע"פ 2993/11, הוא ערעורו של סדיק. אין בידי להסכים עם חברי כי יש לדחות אף את הערעור הנוסף, ע"פ 2557/11, הוא ערעורו של בכר. דעתי היא, שראוי יהיה להעמיד את עונש המאסר בפועל של בכר על ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, אם תבוא על כך המלצה חיובית של הממונה על עבודות שירות. 2. מספר טעמים עומדים ביסוד עמדתי האמורה. ראשית, יש להבהיר כי סדיק הינו אביו של בכר. בכר היה בן 18 ומספר חודשים בעת התרחשותם של האירועים בגינם הורשעו השניים. ניתן להניח שבכר נגרר אחרי אביו וכי קשה היה לו לעמוד כנגד אביו. שנית, קיים פער משמעותי בין העבירות בהן הורשע האב לבין אלה בהן הורשע הבן. אכן, השניים הורשעו בעבירה של קשירת קשר לפשע. ברם, האב הורשע, בנוסף, בעבירות של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובהחזקה ובנשיאה של נשק. לעומת זאת, הבן הורשע, בנוסף לעבירת הקשר, בהחזקת סכין ואגרופן ובאיומים. שלישית, ואולי בכך העיקר, קיימת המלצה מקלה בעניינו של בכר בשני התסקירים שהגיש שירות המבחן, האחד לבית המשפט המחוזי, והנוסף – בפנינו. מתברר, כי בכר עומד לסיים לימודי תואר ראשון במכללה בצפון הארץ והוא מסייע בפרנסת המשפחה, שעה שאביו מרצה את עונש המסר. השירות ציין בתסקיר השני כי להערכתו מדובר באירוע חריג בחייו של בכר וכי השמתו בין כותלי בית האסורים עלולה להביא נסיגה במצבו הרגשי. על רקע זה המליץ השירות כי יוטל מאסר בפועל של ששה חודשים לריצוי בעבודות שירות, בנוסף לצו מבחן למשך 18 חודשים. מיותר לומר כי מעשיו של בכר, הגם שאינם חמורים כמעשי אביו, ראויים לתגובה עונשית הולמת. עם זאת נראה, כי נוכח הטעמים שצויינו יש לנקוט גישה מקלה לגביו. 3. בנסיבות המתוארות, סבורני כי יש לבקש מן הממונה על עבודות שירות ליתן חוות דעת לגבי בכר. חוות הדעת תובא בפנינו תוך 30 ימים ולאחר מכן נחליט סופית באשר לע"פ 255/11. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: א. מסכים אני עם שני חבריי באשר לדחיית ערעורו של סדיק. במחלוקת שנפלה בין חבריי באשר לערעורו של בכר החלטתי להצטרף לחוות דעתו של השופט גרוניס, תוך שאזכיר גם, כי להבנתי נותר המאסר על תנאי שהוטל בבית המשפט המחוזי, קרי 12 חודש, בעינו, זאת בנוסף למאסר 6 חודשים בעבודות שירות ולצו המבחן בן 18 חודשים. ב. נימוקי חברי השופט גרוניס לעניין בכר מקובלים עלי. במיוחד ראיתי ליתן מקום להמלצת שירות המבחן בשני תסקיריו; כן ייחסתי משקל לעובדה (שאמנם הזכיר גם בית המשפט קמא) שחלפו קרוב לארבע שנים מאז העבירות, תקופה שלגבי מי שהיה בן 18 ומספר חודשים בעת התרחשותן ולא נרשמו לחובתו עבירות נוספות, היא משמעותית (מחוסר ידיעה איני נדרש לשאלה מדוע נמשך ההליך מספר שנים). בית המשפט קמא הזכיר את פסק דיננו בע"פ 8106/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם היה מדובר בקטין שהורשע בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות והוטל עליו עונש מאסר בפועל; נאמר (מפי השופטת ארבל) כי גם בהקשר של קטין "השיקול השיקומי אינו אלא שיקול אחד מני שיקולים רבים; הוא אינו שיקול יחיד, ולא בהכרח מכריע", ולעתים תינתן בכורה לשיקולי הרתעה וגמול. אכן בודאי כך; אלא שבענייננו, אמנם מדובר בבגיר צעיר ולא בקטין, אך הוא הורשע בקשר לפשע, בהחזקת סכין ואגרופן ובאיומים, ולא במעשה החבלה הפיסי עצמו. אין כמובן להקל ראש בעבירות בכר, כפי שציינו גם חבריי, אך דומה שהכף נוטה בכל זאת ליתן סיכוי לאדם צעיר, תוך שהוא מוזהר לעמוד בעבודות השירות, אם יאושרו על ידי הממונה, ובצו המבחן - ככל משפטם וחוקתם. ש ו פ ט הוחלט, ברוב דעות, כאמור בחוות דעתו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, כ"א באלול התשע"א (20.09.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11025570_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il