די.בי.אס.שירותי לויין (1998) בע"מ נ. אליל 2000 שיווק וניהול

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 2555/20 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. די.בי.אס. שירותי לווין (1998) בע"מ 2. רון איילון נ ג ד המשיבים: 1. אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ 2. יוליה צינגקוב 3. יולי לוין 4. יורי סטיפינסקי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 15.3.2020 בת"א 37374-09-18 שניתנה על ידי כב' השופטת הלית סילש בשם המבקשים: עו"ד רן שפרינצק; עו"ד אפרת רוזנר; עו"ד יעל זעירא בשם המשיבים: עו"ד יעקב שפיגלמן; עו"ד שי סיני פסק דין לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת הלית סילש) בת"א 37374-09-18 מיום 15.3.2020, בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשתם של המשיבים לגילוי מסמכים כלליים וספציפיים ומתן מענה לשאלונים. יצוין כבר עתה כי הבקשה שלפניי מתמקדת בחיוב המבקשים לגלות מסמכים בנוגע להפסקת כהונתו של מר רון אילון כמנכ"ל די.בי.אס שירותי לווין (1998) בע"מ, וכן מסמכים ביחס להליך הפלילי שננקט נגדו בקשר עם כהונתו כמנכ"ל. לצד בקשה זו, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה ביחס למסמכים האמורים בלבד, ובהתאם להחלטתי מיום 19.4.2020 ניתן צו ארעי המעכב את העברת אותם מסמכים. רקע והשתלשלות העניינים 1. המבקשת 1, חברת די.בי.אס שירותי לווין (1998) בע"מ (להלן: "די.בי.אס"), היא חברת תקשורת המוכרת בשם המותג ״yes״. המשיבה 1, חברת אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ (להלן: "אליל"), היא חברה לשיווק, הפצה ומכירות של מוצרים שונים, ובכלל זאת מוצרי תקשורת, ללקוחות הקצה. 2. החל משנת 2003, שימשה אליל, כמשווקת ומפיצה של מוצרי די.בי.אס. ביום 15.4.2007 חתמו די.בי.אס ואליל על הסכם התקשרות חדש, המבוסס על שני נדבכים שאינם תלויים זה בזה: האחד – קידום עסקה לרכישת חלק ממניותיה של אליל על ידי די.בי.אס; והשני – הסדרת המשך אספקתם של שירותי שיווק, הפצה ומכירה על ידי אליל עבור די.בי.אס עד להשלמת עסקת הרכישה או מועד אחר שייקבע (להלן: "ההסכם"). יצוין כבר עתה כי חלקו הראשון של ההסכם – קידום רכישת מניות אליל על ידי די.בי.אס – לא הבשיל בסופו של דבר לכדי עסקה. 3. בחלוף 4 וחצי שנים מאז נחתם ההסכם, ביום 27.10.2011 הודיעה די.בי.אס לאליל על ביטול ההסכם, שייכנס לתוקפו ביום 31.10.2011 (להלן: "הודעת ביטול ההסכם"). הרקע לביטול, על פי הנטען, הוא בתלונות שונות שקיבלה די.בי.אס בדבר הפרות חוק על ידי אליל אגב מתן שירותי השיווק. באופן קונקרטי, נטען כי אליל פונה בפניות חוזרות ונשנות ללקוחות פוטנציאליים אשר הבהירו כי אינם מעוניינים במוצרי די.בי.אס, ובכך מטרידה את אותם לקוחות ופוגעת בפרטיותם, כמו גם גורמת נזק למוניטין די.בי.אס אשר בשמה היא פונה. לשיטת די.בי.אס התנהלות זו של אליל היוותה הפרה יסודית של ההסכם ומשכך הקימה עילה לביטולו. 4. בחלוף כ-7 שנים ממועד הודעת ביטול ההסכם, ביום 21.9.2018, הגישו אליל ו-3 בעלי מניותיה ומנהליה (המשיבים 4-2. להלן יכונו ביחד עם אליל: "המשיבים"), תובענה לבית המשפט המחוזי נגד די.בי.אס ומר רון איילון, מנכ"ל די.בי.אס בעת ביטול ההסכם (המבקש 2. להלן: ״מר איילון״). התובענה מבוססת על שני סעדים: האחד – סעד כספי על סך כ-8.3 מיליון ש"ח; והשני – סעד למתן חשבונות בעניין התקבולים שהרוויחה די.בי.אס ממכירות מוצריה לאחר ביטול ההסכם, לשם הערכת היקף התעשרותה המדויק על חשבון אליל. לטענת המשיבים, ביטול ההסכם נעשה שלא כדין, תוך שימוש בטענות סרק, והסב לאליל נזקים כבדים, לרבות אובדן רווחים ממכירות עתידיות של מוצרי די.בי.אס, פגיעה במנגנון התפעול של אליל ובשמה הטוב. בכתב התביעה, מגוללים המשיבים כיצד, לשיטתם, בעת ניהול המשא ומתן לחתימה על ההסכם החלו המבקשים לתכנן תכנית לחיסול פעילותה של אליל ולגזילת נכסיה, כאשר שיאם של האירועים התרחש בשנת 2011, לאחר שנמסרה הודעת הביטול, או אז החלו המבקשים להוציא את תכניתם אל הפועל. לעמדת המשיבים, מר איילון היה מעורב אישית, ואף לקח תפקיד מרכזי בהתנהלות הפסולה נגדם, תוך שהוא ואחרים בדי.בי.אס מתעשרים שלא כדין על חשבונם. על כן, מייחסים המשיבים למר איילון ודי.בי.אס אחריות משותפת לנזקים שנגרמו להם. 5. להשלמת התמונה יצוין כי סמוך להגשת התובענה ועובר לה, ביום 31.7.2018 פוטר מר איילון מתפקידו כמנכ"ל די.בי.אס. הרקע לפיטורין היה חקירה גלויה של הרשות לניירות ערך, שהחלה בחודש יוני 2017, נגד קבוצת בזק, שחברת די.בי.אס היא חלק ממנה. במסגרת החקירה עלו חשדות כי גורמים בכירים בחברות בזק, די.בי.אס וחלל תקשורת בע"מ (ובכללם – מר איילון), וכן מספר עובדי מדינה שפעלו בממשק עמם, ביצעו במהלך השנים 2017-2015 עבירות של קבלת דבר במרמה, הפרת אמונים בתאגיד ושיבוש מהלכי משפט. זאת, במסגרת עסקה לרכישת מניות די.בי.אס על ידי בזק, ועסקה למתן שירותי תקשורת בין די.בי.אס לחלל תקשורת בע"מ – כאשר שתי העסקאות מערבות את בעל השליטה בחברת בזק. בהמשך, הועברה החקירה לטיפול פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) ונפתחו בהליכים פליליים נגד חלק מהמעורבים (חלק מסעיפי חקירה זו התפתחו למה שמכונה היום "פרשת 4000"). 6. בהתאם להסדר דיוני בין הצדדים, שקיבל תוקף של החלטה, החליפו הצדדים ביום 3.2.2019 הדדית וסימולטנית את דרישותיהם המקדמיות – בקשות לגילוי מסמכים, כללי וספציפי, ובקשות למילוי שאלונים. במסגרת הדרישה לגילוי מסמכים מטעם המשיבים (להלן: ״דרישת הגילוי״), התבקשו המסמכים שעתה עומדים במחלוקת לפניי: בסעיף 5.3 לדרישת הגילוי נדרש כל מסמך בנוגע לסיום העסקתו של מר איילון כמנכ"ל די.בי.אס, ובכלל זאת פרוטוקול שימוע והודעת פיטורין; בסעיף 5.4 לדרישת הגילוי, עתרו המשיבים לקבל "כל טיוטת כתב אישום או כתב חשדות או כתב אישום כפוף לשימוע" שהוגש נגד מר איילון במסגרת ההליך הפלילי שמתנהל נגדו. 7. במסגרת תצהיר די.בי.אס, שהוגש במענה לדרישת הגילוי, נטען כי אין חובה לגלות את המסמכים הנכללים בסעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי, היות שמדובר בדרישה כוללנית ומסמכים אלו אינם רלוונטיים לתובענה. בנוסף, נטען כי על המסמכים בעניין פיטוריו של מר איילון חל חיסיון מכוח הגנת הפרטיות, והמסמכים בעניין ההליך הפלילי נגדו אינם מצויים בחזקתה או שליטתה של די.בי.אס. לכן, אין חובה לגלותם. במסגרת תצהירו, טען מר איילון כי לא איתר מסמכים שרלוונטיים לתובענה מעבר לאלו שפירטה די.בי.אס בתצהירה, והוסיף כי המסמכים מההליך הפלילי נגדו אינם רלוונטיים לתובענה. 8. ביום 30.8.2019 הגישו המשיבים לבית המשפט קמא "בקשה לחייב הנתבעים לבצע גילוי מסמכים (כללי וספציפי) ולאפשר עיון במסמכים", במסגרתה טענו כי המבקשים מעכבים ומסכלים במשך חודשים ארוכים את ההליכים המקדמיים בין הצדדים, ובכך מפרים במכוון את ההסדר הדיוני (להלן: "בקשת הגילוי"). במסגרת בקשת הגילוי טענו המשיבים, בין היתר, כי המסמכים הנכללים בסעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי רלוונטיים לתובענה, לשם הוכחת התנהלותם הפסולה של די.בי.אס ובכיריה כלפי ספקים כדוגמת אליל, וכי לא חל עליהם חיסיון כלשהו. על כן, יש להורות למבקשים לגלותם. 9. לאחר קבלת התייחסויות הצדדים, ביום 15.3.2020 הכריע בית המשפט קמא בבקשות ההדדיות לעניין ההליכים המקדמיים. לעניין סעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי, קבע בית המשפט קמא כי הן המסמכים לעניין פיטוריו של מר איילון והן המסמכים מההליך הפלילי המתנהל נגדו רלוונטיים לתובענה, וסבר כי ממילא ראוי שהשאלה האם יש דמיון בין ההתנהלות המיוחסת למר איילון בהליך הפלילי נגדו או בפיטוריו לבין הטענות המועלות בתובענה תתברר מתוך עיון במסמכים. על כן, נקבע כי המבקשים נדרשים לגלות מסמכים אלו. על רכיב החלטה זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. בקשת רשות הערעור 10. במסגרת בקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי החלטת בית המשפט קמא בעניין גילוי המסמכים הנכללים בסעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי היא שגויה ממספר טעמים: ראשית, נטען כי אין בכתב התביעה כל טענה קונקרטית כלפי מר איילון, מעבר להיותו מנהלה של די.בי.אס בתקופה הרלוונטית לתובענה. שנית, לטענת המבקשים, המסמכים בסעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי אינם רלוונטיים לתובענה, נוכח המועד אליו מתייחסים המסמכים והעניינים שנדונו במסגרתם. לדידם, המשיבים ביקשו מסמכים אלו על מנת להכפיש את מר איילון ולהפעיל עליו ועל די.בי.אס לחץ פסול. שלישית, נטען כי גם אם המסמכים הנכללים בסעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי היו רלוונטיים לתובענה – אין לגלותם, מאחר שחל עליהם חיסיון מכוח הגנת הפרטיות, קל וחומר כאשר כלל לא הוגש כתב אישום נגד מר איילון. לבסוף, מציינים המבקשים כי במסגרת החלטת בית המשפט קמא מיום 27.12.2018, שעסקה בסוגית הפקדת ערובה להבטחת הוצאות על ידי אליל (להלן: "ההחלטה מיום 27.12.2018"), נקבע כי טענות המשיבים נגד מר איילון נחזות כבעלות סיכויים נמוכים מאוד, נכון לאותו שלב של בירור ההליך. 11. לעמדת המשיבים יש לסלק את בקשת רשות הערעור על הסף מכיוון שהיא הוגשה בחוסר תום לב וללא תצהיר תומך. כמו כן, טוענים המשיבים, כי המסמכים המבוקשים נכללים בגדר גילוי מסמכים כללי, ועל כן מלכתחילה לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בעניינם. לחילופין, נטען כי ממילא לערכאה הדיונית יש שיקול דעת רחב בכל הנוגע לגילוי מסמכים, והמקרה דנן אינו נמנה בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט קמא. בנוסף, נטען כי יש לדחות את הטענות לחיסיון המסמכים על הסף, מכיוון שהן הועלו לראשונה רק במסגרת בקשת רשות הערעור. לגופם של דברים, טוענים המשיבים כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על יסוד מספר נימוקים: ראשית, חוזרים המשיבים על טענתם כי המסמכים הנכללים בסעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי הם רלוונטיים לתובענה. בכתב ההגנה לא הוכחשה מעורבות מר איילון בהתנהלות המיוחסת לדי.בי.אס, וכתב האישום שהמליצה הרשות לניירות ערך להגיש נגד מר איילון (בכפוף לשימוע) מייחס לו מניפולציות והתנהלות דורסנית, הכוללת דחיית תשלומים לספקים. משכך, נטען כי מסמכים אלו עשויים לשפוך אור על התנהלותם הפסולה של די.בי.אס ובכיריה מול אליל כספקית שירותים. שנית, לעמדת המשיבים החשש לפגיעה בפרטיות מר איילון נמוכה, שכן מעורבותו בפרשה הפלילית פורסמה בתקשורת, וממילא הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, אינן גורעות מחובות הגילוי של בעל דין בהליכים המקדמיים. בנוסף, נטען כי אין לקבל את הטענות לחיסיון בכל הנוגע למסמכים בעניין פיטוריו של מר איילון, מכיוון שהטענות אינן נתמכות בתצהירו של מר איילון ולא ניתן להסתפק בתצהיר של תאגיד במקומו. שלישית, נטען כי ההחלטה מיום 27.12.2018 ניתנה בטרם הוגש כתב תשובה, והסתמכות המבקשים על ההחלטה נועדה להטעות את בית המשפט. 12. במסגרת תגובתם לתשובה טענו המבקשים כי המסמכים הנכללים בסעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי הם מסמכים ספציפיים, ולכן בקשת רשות ערעור הוגשה כדין. בכל הנוגע לשאלת הרלוונטיות של המסמכים, סבורים המבקשים כי הפרסומים בתקשורת על ההליך הפלילי נגד מר איילון אינם נכללים בכתב התביעה, וממילא אינם מהווה ראייה להתנהגותו. בנוסף, נטען כי מר איילון התייחס בתצהירו רק למסמכים בעניין ההליך הפלילי נגדו, מכיוון שהמסמכים בעניין פיטוריו אינם רלוונטיים. משכך, אין צורך להידרש לטענות בדבר חסיונם של האחרונים. זאת ועוד, לדידם, אם מסמכים אלו יגולו לא ניתן יהיה לרפא את הנזק בדיעבד. 13. ביום 18.6.2020 נעתרתי לבקשת המשיבים להגיש התייחסות נוספת, במסגרתה טענו המשיבים כי לא ניתן מענה לטענתם לפיה המסמכים לעניין ההליך הפלילי רלוונטיים לתובענה. לשיטתם, המבקשים שינו את עמדתם מכפירה מוחלטת בעצם הרלוונטיות של כתב האישום לתובענה, לאפיון מידת הרלוונטיות אליה. דיון והכרעה   14. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. אקדים את המאוחר ואציין כי דין הערעור להתקבל. 15. בפתח הדברים אציין כי בניגוד לנטען על ידי המשיבים, בקשת רשות הערעור שלפניי איננה נופלת לגדר הנושאים שלא ניתן להגיש לגביהם בקשת רשות ערעור לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "הצו"). סעיף 1(10) לצו מחריג "החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני" מרשימת הנושאים שלא תוגש לגביהם בקשת רשות ערעור, ופשיטא כי ההחלטה מושא הבקשה היא בעניין גילויים של שני מסמכים ספציפיים. ודוק, סיווגה של בקשת גילוי ככללית, משמעה כי למגישה של בקשת הגילוי אין אפשרות לפנות בבקשת רשות ערעור כנגד דחייתה המלאה או החלקית של בקשה זו (ראו רע"א 3059/12 שדורי פרסומת מאוחדים מדיה (2003) בע"מ נ' רשות השידור, פסקאות 11-9 (1.7.2012); רע"א 3392/19 ד.ז. רדיו חיפה נ' אקו"ם, אגודה קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ, פסקאות 6-5 (11.6.2019); רע"א 4168/20 קוסדון נ' פרץ, פסקה 2 (9.7.2020)), ואולם, בסיווג הבקשה ככללית אין כדי למנוע מצד שחויב בגילוי מסמך ספציפי מכוחה של בקשה שכזו את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה האמורה. מאחר שבענייננו בקשת רשות הערעור הוגשה על ידי צד שחויב בגילוי מסמך ספציפי, אין כל חשיבות לשאלה האם בקשת הגילוי שבעקבותיה הוטלה החובה האמורה הייתה בקשת גילוי כללית או ספציפית. 16. שאלה אחרת נוגעת למידת ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות הערכאה המבררת בעניין גילוי ועיון במסמכים. אכן, כלל הוא כי לערכאה המבררת שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול הדיון, ובכלל זאת בהחלטות העוסקות בגילוי ועיון במסמכים, ועל כן לא בנקל תתערב ערכאת הערעור, אפילו אם היא סבורה שראוי היה לנקוט בדרך דיונית אחרת. ואולם, מקום בו הערכאה המבררת מקבלת החלטה המנוגדת לדין או אשר גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים, או אז תיטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטות אלו (רע"א 6753/14 סופר נ' פרל, פסקה 9 (20.1.2015); רע"א 5334/16 פ. תאיר חברה לעבודות עפר ומכונאות בע"מ נ' דרך עפר בע"מ, פסקאות 9-7 (28.8.2016)). סבורני כי המקרה דנן נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור. 17. כידוע, נקודת המוצא בהתדיינות אזרחית היא עקרון הגילוי על מנת שההליך יתנהל "בקלפים פתוחים" (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 196-195 (2002) (להלן: "עניין שמשון"); רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר בע"מ, פסקה 10 (28.6.2020)). יחד עם זאת, תנאי ראשון ובסיסי על מנת שתקום חובת גילוי הוא תנאי הרלוונטיות. דהיינו, על בית המשפט לבחון האם גילוי מסמך פלוני עשוי לתרום לבירור המחלוקות שבין הצדדים. מכאן, כי ככל שמסמך מסוים איננו רלוונטי לבירור ההליך המשפטי הנדון – אין לגלותו (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, פסקה 7 (15.10.2008); רע"א 7206/18 ד"ר שלמה כהן ושות', עורכי דין נ' וטשטיין, פסקה 9 (11.11.2018)). עוד יצוין כי הנטל להוכחת רלוונטיות המסמכים הוא על מבקש הגילוי (עניין שמשון, עמ' 197-196; רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך, פסקה 12 (24.1.2016)). כאמור, בית המשפט קמא הורה על גילוי המסמכים הנכללים בסעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי, משום שסבר כי מסמכים אלו רלוונטיים לתובענה. כמו כן, סבר בית המשפט קמא כי ממילא ראוי שהשאלה האם קיים דמיון בין ההתנהלות המיוחסת למר איילון בתובענה לבין ההליך הפלילי נגדו או פיטוריו תתברר מתוך המסמכים שיגלו המבקשים. קביעות אלו, אשר אף נעדרות נימוק מינימאלי, לא יכולות לעמוד. 18. סבורני כי המשיבים לא הצליחו להצביע על רלוונטיות המסמכים הנכללים בגדר סעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי לתביעתם. ראשית, היעדר הרלוונטיות נלמד מפרק הזמן הארוך שחלף בין האירועים עליהם נסוב כתב התביעה – המשא ומתן בין הצדדים בשנת 2007 לקראת חתימה על ההסכם וסיום ההסכם בין הצדדים בשנת 2011 – לבין תקופת הזמן אליה מתייחסת ההמלצה להעמיד את מר איילון לדין פלילי (אירועים שהתרחשו בשנים 2017-2015), ומועד פיטוריו מדי.בי.אס, מיום 31.7.2018. במילים אחרות, פרק הזמן הניכר שחלף, כשלעצמו, מהווה אינדיקציה חזקה בדבר היעדר הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים. שנית, אף עיון בכתב התביעה, אשר הוגש על ידי המשיבים לאחר שכבר נודע להם על דבר החקירה הפלילית ופיטוריו של מר איילון, מעלה כי אין במסמכים המבוקשים תרומה של ממש לתביעתם. אכן, למן תחילתו של ההליך קמא טענו המשיבים כי למר איילון תפקיד משמעותי במסכת האירועים מושא התובענה, ומשכך הוא נושא עם די.בי.אס באחריות משותפת לנזקים שנגרמו למשיבים. אף נטען על ידם כי בגין חלק מהמעשים מר איילון התעשר שלא כדין באופן אישי. יחד עם זאת, ברי לכל בר דעת כי האירועים מושא החקירה – עסקאות שמר איילון קידם מספר שנים לאחר האירועים מושא התובענה דנן, לכאורה לטובת בעל השליטה בחברת בזק ובניגוד לדין – אינם רלוונטיים כהוא זה לאירועים מושא התובענה – אופן ניהול המערכת ההסכמית בין די.בי.אס לבין אליל. 19. האמור לעיל מובן היטב גם למשיבים, אך הם מבקשים להתבסס על חקירת הרשות לניירות ערך על מנת להראות כי מר איילון "הוא אדם שמעשי מרמה (המבוצעים במהלך העסקים הרגיל) הם, למצער דמצער, לא זרים לו" (סעיף 24.4 לכתב התביעה). אומנם, בפסיקה מוקדמת של בית משפט זה הוכרה האפשרות להוכיח "עדות שיטה" גם בהליך האזרחי, ואולם זאת "ככל שהמעשים הדומים 'קרובים' למעשה נושא כתב התביעה, מבחינת העניין או מבחינת הזמן" (יעקב קדמי על הראיות חלק שני 722 (2009). ראו: ע"א 104/64 מורגנבסר נ' ליטוינסקי, פ"ד יח(3) 442, 448 (1964); ע"א 295/60 חלמסקי נ' חברת השקעות יצחק ובניו בע"מ, פ"ד טו 1625, 1628 (1961); ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט, פ"ד לג(1) 718, 720 (1979); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 488 (מהדורה שביעית, 1995)). לא סברתי שזהו המקרה בענייננו. ודוק, בין ההתרחשויות מפרידים למעלה מ-4 שנים, והמשיבים לא הצביעו על כל קשר ענייני ביניהם. 20. וזאת יש לזכור, הליך משפטי אזרחי אינו מיועד לספק הכרעה בקשר לטיבם ואופיים של המתדיינים באופן ערטילאי. אין הוא מבקש להדביק תוויות בבני אדם, ולקבוע מיהו חכם ומיהו רשע, מי תם ומי שאינו יודע לשאול. תכליתו ניתוח התנהלותם של הצדדים בקשר לסכסוך המתוחם בזמן, במקום ובנושא בהתאם לכתבי הטענות. מטרתו לקבוע האם הנתבע הפר חוזה, עִוול או התעשר שלא על פי זכות שבדין במקרה נתון. ככזה, אין ההליך המשפטי מקים הצדקה לנבור ולחשוף את מכלול קורותיהם ומעלליהם של גיבורי הסכסוך מיום הולדתם ועד לימינו אנו. לא בכתיבת ביוגרפיות של בעלי הדין עסקינן, אלא בחקר אירוע הסכסוך. כך במסגרת הדיונים בתיק עצמו, ומקל וחומר במסגרת הליכי הגילוי. משכך, לא מצאתי כי המסמכים הנכללים בגדר סעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי עשויים להיות רלוונטיים לתביעת המשיבים. 21. בהינתן האמור, מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הצדדים, ובכלל זאת הפגיעה הפוטנציאלית במר איילון עקב הגילוי ושאלת החיסיון החל על מסמכים אלה. 22. סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת איפוא. החלטת בית המשפט קמא בכל הנוגע למסמכים הנכללים בסעיפים 5.3 ו-5.4 לדרישת הגילוי – מבוטלת. יתר קביעותיו של בית המשפט קמא נותרות על כנן. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסכום של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ד בתמוז התש"ף (‏16.7.2020). ש ו פ ט _________________________ 20025550_Y07.docx למ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1