ע"פ 2555-13
טרם נותח
חי נחמיאס נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 2555/13
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2555/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט י' עמית
המערער:
חי נחמיאס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.4.13 בתפ"ח 14860-04-12 שניתן על ידי כבוד הושפטים: ר' יפה-כ"ץ – סג"נ, א' ואגו וי' צלקובניק
תאריך הישיבה:
א' בכסלו התשע"ד
(4.11.2013)
בשם המערער:
עו"ד ציון אמיר
בשם המשיבה:
עו"ד הילה גורני
בשם שירות המבחן:
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ, והשופטים א' ואגו ו-י' צלקובניק) מיום 4.4.2013, שניתן בתפ"ח 14860-04-12.
רקע
1. בחודש אפריל שנת 2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום נגד המערער ושמונה נאשמים נוספים (להלן: כתב האישום המקורי) בו יוחסו להם עבירות שנבעו מפעילויות שונות במסגרת ארגון פשיעה. המערער הואשם בין היתר בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) ולפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה). בשלב מאוחר יותר הופרדו המשפטים בעניינם של הנאשמים, כך שמשפטו של המערער נדון בנפרד.
2. עובר להגשת כתב האישום המקורי ובסמוך לאחריו, שהה המערער במעצר שהוארך מעת לעת, עד שבהחלטה מיום 19.4.2012 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' אבו טהה), על בסיס הסכמת הצדדים, כי המערער ישהה במעצר בית כפוף להעמדת ערובות שכללו הפקדת סך של 200,000 ש"ח במזומן או בדרך של ערבות בנקאית. עוד יצוין, כי המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לחילוט רכוש של הנאשמים בכתב האישום המקורי, לפי חוק איסור הלבנת הון וחוק מאבק בארגוני פשיעה. בבקשה זו נכללו שלושה כלי רכב, מדגמי "ג'יפ לנדרובר", "מרצדס" ו- "B.M.V" (צ"ל – "B.M.W", ס' ג') (להלן: כלי הרכב). כעולה מהכתובים שלפנינו, בשלב מאוחר יותר, הפקיד המערער בקופת בית המשפט המחוזי סך של 350,000 ש"ח לצורך שחרור כלי הרכב והסרת העיקול שרבץ עליהם, שחרור רכוש נוסף, וכן לצורך שחרור כלי רכב נוסף מסוג "B.M.W" לגביו נותר עיקול במרשם (להלן: כלי הרכב הנוסף).
הסדר הטיעון
3. ביום 13.1.2013 קיים בית המשפט המחוזי דיון בתיק, במהלכו הודיעו הצדדים כי הם גיבשו הסדר טיעון ביניהם, על פיו המערער יודה בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירת סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס על פי סעיפים 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה). לפי האמור בכתב האישום המתוקן, המערער החזיק בחברות העוסקות בסחר של כלי רכב, ובין השנים 2011-2005 פעל לסייע לנאשם 1 בכתב האישום המקורי, מר ארמונד מיארה (להלן: מיארה), לחמוק מתשלום מס באופן בו שימש המערער שותף לרכישת כלי רכב עבור מיארה באמצעות הנאשם 7 בכתב האישום המקורי. כמו כן, מחודש יולי שנת 2010 העמיד המערער לרשות מיארה שלושה רכבי יוקרה לפרקי זמן שנעו בין ימים ועד כמה חודשים ללא תיעוד במערכת החשבונאית שניהל. בכך עבר המערער עבירת סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס לפי סעיפים 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה.
4. עוד הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, כי יוגש תסקיר שיכלול התייחסות לשאלה האם יש להימנע מהרשעת המערער; המדינה תהא זכאית לבקש להרשיעו, והמערער יהא רשאי לעתור להימנעות מהרשעה. כמו כן הוסכם כי המשיבה תעתור להטיל על המערער מאסר על תנאי, קנס וכן תבקש לחלט את הכספים שהפקיד. בא-כוח המשיבה ציין כי המערער יימנע מלהעלות טענה באשר לעצם החילוט והקנס, אך תינתן לצדדים אפשרות לטעון לעניין גובה הסכומים שהופקדו.
בעקבות הסכמת הצדדים והודיית המערער, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בביצוע העבירה לפי סעיפים 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה.
הטיעונים לעונש
5. שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של המערער, והצדדים העלו ביום 11.3.2013 את טיעוניהם לעניין העונש. בא-כוח המשיבה ביקש להטיל על המערער עונש מאסר מותנה, קנס בסך של 600,000 ש"ח וכן ביקש לחלט סכומים בסך של 400,000 ש"ח שהפקיד המערער, בציינו כי הסך של 150,000 ש"ח שהופקדו לשחרור כלי הרכב הנוסף עניינו בהליך הפלילי נגד מיארה. בא-כוח המשיבה הוסיף כי זה אינו המקרה המצדיק הימנעות מהרשעת המערער בפרט בהתחשב באופי הכלכלי של העבירה ובנסיבותיו האישיות של המערער. כמו כן טען כי אמנם המערער לא הפיק לכאורה טובת הנאה מהפעילות, אלא שהוא "הפך אטרקטיבי במיוחד" עבור עבריינים המעוניינים לחמוק מתשלום מס באופן שסייע לעסקיו. בא-כוח המשיבה הוסיף כי העונש נכלל במסגרת מתחם הענישה ההולם את ביצוע העבירה, מאחר שבדרך כלל גוזר בית המשפט בגין ביצועה עונש של מאסר בפועל. נטען כי ניתן להטיל על המערער קנס בגובה של עד מיליון ש"ח וכי יש להטיל על המערער עונש חמור על רקע המאבק הקשה של רשויות האכיפה במעלימי מס ובמסייעים להם.
6. לעומתו, טען המערער כי האישומים נגדו הצטמצמו באופן משמעותי עם גיבוש הסדר הטיעון, כי שיתף פעולה עם המשיבה לכל אורך הדרך וכי עברו הפלילי נקי. כמו כן טען כי מעורבותו באירועים הייתה "טכנית" בלבד ולכן יש להקל בעונשו. המערער הוסיף כי בעקבות העמדתו לדין נסגר העסק שבבעלותו, פרויקטים בהם נטל חלק בוטלו וכי מצבו הכלכלי בכי רע. כמו כן טען המערער כי העונש שביקשה המשיבה להטיל עליו כבד ביחס לחלקם ועונשם של יתר הנאשמים בפרשה, וכי לא זכה ברווח אישי מהמעשה. המערער ביקש אפוא להימנע מהרשעתו בציינו כי שיתף פעולה עם המשיבה, כי בתסקיר שהוגש אין המלצה להרשיעו ובשל נסיבותיו האישיות.
גזר הדין
7. ביום 4.4.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר הדין נכתב כי על פי תסקיר שירות המבחן, המערער הודה ונטל אחריות על מעשיו אך בד בבד ניסה להסוות את המניע לביצוע העבירה וכן את קשריו עם יתר הנאשמים בכתב האישום ובפרט עם הנאשם 3, דודו של המערער ושותפו של מיארה. כמו כן צוין כי שירות המבחן התרשם מן המערער כבעל אינטליגנציה ויכולות ניהוליות גבוהות וכי החל מתקופת מעצרו חל שיפור ניכר במצבו שבא לידי ביטוי בכך שהוא מנהל קשרי משפחה קרובים וכן את עסקיו באופן מתון. עוד צוין בתסקיר, כי "לא הובאו בפנינו נימוקים קונקרטיים המשפיעים על עתידו האישי והתעסוקתי במידה ויורשע בדין. להערכתנו קיומם של ההליכים המשפטיים ותוצאותיהם הם בעלי השפעה מכרעת עבורו".
8. בית המשפט המחוזי הוסיף שהימנעות מהרשעה היא "חריג שבחריגים" השמורה למקרים יוצאי דופן. בית המשפט ציין כי כאשר נבחן הנזק שייגרם לנאשם אם יורשע בדין, יש להביא בחשבון את הנזק הקונקרטי שייגרם לו להבדיל מנזק תיאורטי שעלול להיגרם בעתיד. כן ציין בית המשפט כי על פי סעיפים 40ג(ב) ו-40ד לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בנוסחם הנוכחי לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, יכול בית המשפט שלא להרשיע נאשם, ככל שאי ההרשעה חורגת לקולא ממתחם הענישה ההולם וזאת אם הדבר יסייע לשיקומו.
9. אשר לנסיבות המקרה דנן, ציין בית המשפט המחוזי כי אמנם המערער טען שעיסוקיו נפגעו והוא אף הציג מסמכים בעניין. עם זאת, נקבע כי המערער לא הצביע על נזק ממשי לעסקיו העתידיים או על פגיעה ביכולתו להמשיך בעיסוקים בהם הוא עוסק כיום ולחלופין בהם עסק עובר להגשת כתב האישום, במידה שתצדיק הימנעות מהרשעתו. בית המשפט הוסיף וקבע כי המערער לא ביצע מעשה יחיד וספונטני אלא שלושה מעשים שונים שבוצעו במשך מספר שנים. בית המשפט קבע כי אכן צדק בא-כוח המערער בטענתו כי המעשים בהם הורשע המערער קלים הרבה יותר מהאישומים שהופנו נגדו בכתב האישום המקורי וכי חלקו בכתב האישום קטן, אלא שישנה חובה להרתיע את הציבור מפני המעשים העלולים לפגוע בכלכלת המדינה. כל הרשעה, כך נקבע, טומנת בחובה פגיעה מסוימת בנאשם, כחלק מהצהרת החברה על הסטייה מסטנדרט ההתנהגות הראוי. מאחר שהפגיעה במערער היא תיאורטית, אזי היא נסוגה מפני הפגיעה באמון הציבור. בית המשפט הוסיף שאי ההרשעה חורגת ממתחם העונש ההולם ואין להצדיקה במקרה זה לטובת שיקולי שיקום.
10. בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד על חומרתן של עבירות המס, וציין שככלל, יש להטיל עונש מאסר בפועל בגין ביצוען. אלא שבנסיבות העניין החליט בית המשפט שלא להתערב בהסכמת הצדדים בהסדר הטיעון המקל עם המערער. לפיכך גזר בית המשפט על המערער מאסר על תנאי למשך שבעה חודשים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה המנויה בפקודת מס הכנסה בתוך שלוש שנים מיום גזר הדין וקנס בסך 300,000 ש"ח שישולם בתוך 90 ימים או שישה חודשי מאסר תחתיו. עוד נקבע כי כספים שהפקיד המערער בקופת בית המשפט, המורכבים מ- 200,000 ש"ח שהפקיד לטובת שחרורו וכן 350,000 ש"ח שהפקיד להבטחת שחרור כלי הרכב שנתפסו בתיק יחולטו לטובת אוצר המדינה "ויופקדו, בהסכמת הצדדים, בקרן חילוט של הלבנת הון".
המערער הגיש ערעור על גזר הדין וכן עתר לעיכוב ביצוע העונש. יצוין כי בעקבות הסכמת המשיבה עיכב בית משפט זה (השופטת ד' ברק-ארז) בהחלטתו מיום 9.6.2013 את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור, בקובעו כי הכספים שהפקיד המערער יוותרו לפי שעה בקופת בית המשפט המחוזי. לאחר מכן הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לתיקון ההחלטה מיום 9.6.2013, באופן שיעוכב ביצוע חילוט כספים בסך של 400,000 ש"ח בלבד מתוך 550,000 ש"ח שעל עיכובם הורה בית המשפט. זאת, לאור הודעתם לפיה הסך של 150,000 ש"ח מיועד לחילוט כלי הרכב הנוסף בהליך שהתנהל נגד מיארה. בהחלטתו מיום 30.7.2013 נעתר בית המשפט (השופטת ד' ברק-ארז) לבקשה.
טענות המערער
11. המערער טוען כי הוא הוכיח שנגרם לו נזק ממשי שיש לו השלכות לעתיד, שכן עסקיו נפגעו והבנקים אינם מעניקים לו אשראי לטובת פעילותו העסקית. המערער מוסיף כי מהות העבירה בה הורשע תומכת באי הרשעתו שכן מעורבותו במעשים היא "טכנית", כהגדרתו. כמו כן טוען המערער כי הוא שהה במעצר וכן במעצר בית, ולא יכול היה לצאת מן הארץ, והכול בשל חשדות שנמחקו בסופו של דבר מכתב האישום. המערער טוען כי הסיקור התקשורתי של הפרשה הזיק לו ולמשפחתו, וכי נוכח גילו הצעיר (31), עברו הפלילי הנקי וההודאה במעשה, אין כל חשש שיבצע עבירה פלילית בעתיד. עוד טוען המערער שמתחם הענישה שנקבע בפסק הדין מבוסס על פסקי דין שניתנו בנסיבות שבהן פעלו הנאשמים לחמוק מתשלום המס שהוטל עליהם, בשונה מהמקרה דנן בו לא צמחה למערער כל טובת הנאה ממעשיו. לכן, אין לדעתו להשליך מהאמור בפסקי הדין הללו על עניינו.
12. המערער משיג גם על חילוט הכספים שהפקיד. לטענתו, בגזר הדין חרג בית המשפט מהסכמות הצדדים כשקבע כי המערער יהיה מנוע מלהעלות טענות בנוגע להטלת הקנס או החילוט. המערער טוען כי כבר בדיון מיום 13.1.2013 הבהיר בא-כוחו שלא קיימת סמכות לחילוט הכספים מאחר שמדובר בחילוט על פי חוק שהמערער לא הורשע בו. המערער מדגיש כי הסמכות לחלט רכוש מנויה בחיקוקים ספציפיים בלבד ואילו העבירה בה הורשע אינה נמנית עמם. המערער מוסיף וטוען שאביו הפקיד את הסך של 200,000 ש"ח בקופת בית המשפט לטובת שחרורו וכי הכספים הללו חולטו מבלי שניתנה לאביו זכות טיעון בעניין.
13. מעבר לכך טוען המערער שהמשיבה כשלה להוכיח שמקורם של 350,000 ש"ח הנוספים שחולטו נעוץ בעבירה בה הורשע: המערער טוען שאין זיקה בין הכספים שהפקיד לשחרור כלי הרכב ובין כלי הרכב העומדים בבסיס האישום בו הורשע, שדגמיהם "הונדה סיוויק", "פולסווגן" ו-"הונדה אקורד". כמו כן טוען המערער שתכליתו של החילוט היא לשלול מעובר העבירה את הרווח הכלכלי שלטובתו ביצע את עבירת המקור, והוא שב ומדגיש כי לא צמחה לו כל טובת הנאה כלכלית מהרכוש שחולט.
14. אשר לקנס שנגזר טוען המערער שעל פי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ניתן היה להטיל עליו קנס מירבי בסך של 226,000 ש"ח ולכן היה על בית המשפט לנמק מדוע שיעור הקנס שגזר עולה על סכום זה. הוא מוסיף כי סכום הקנס גבוה גם בהתחשב בגובה הקנסות שהוטלו על הנאשמים האחרים בפרשה. על כן מבקש המערער להפחית את הקנס לסך של 50,000 ש"ח לכל היותר.
15. לטענת המערער, בית המשפט הפלה אותו לרעה בהשיתו עליו עונש כבד יותר ביחס ליתר הנאשמים האחרים בכתב האישום המקורי. לגישתו, הקנס שהוטל עליו והכספים שחולטו גבוהים יותר מרכיבים אלה בגזרי הדין בעניינם של יתר הנאשמים שביצעו עבירות חמורות יותר ולהם עבר פלילי. המערער מוסיף כי העונש חורג מכללי הצדק הטבעי.
עמדת המשיבה
16. המשיבה "ערה לקשיים העולים מהסדר הטיעון שהוצג לבית המשפט קמא, ומגזר הדין שניתן בהתאם לו", אלא שהיא טוענת כי הסדר הטיעון נועד לאזן בין רכיב מקל של מאסר על תנאי לרכיב מחמיר של הטלת עונש כספי. המשיבה טוענת שהדגש בהסדר הטיעון הושם על הסנקציות הכלכליות כדי להרתיע מפני ביצוע עבירות ככלל ועבירות במישור הכלכלי בפרט. נטען כי הרציונל אכן יושם בגזר הדין וכי ניתן היה להשיגו גם באמצעות הטלת קנס לפי סעיף 63(א) לחוק העונשין מכוח טובת ההנאה שנגרמה לאחר בעקבות מעשי המערער. המשיבה מוסיפה כי על פי התסקיר שהוגש המערער ביצע את מעשיו ממניעים כלכליים.
17. המשיבה טוענת עוד כי הואיל והצדדים לא היו תמימי דעים בנוגע לעקרונות הסדר הטיעון, אזי, למעשה, לא נכרת הסדר ולכן יש להשיב את התיק לדיון מחודש בבית המשפט המחוזי. לגישת המשיבה, מאחר שהסדר הטיעון הוא "עסקת חבילה" לא ניתן להיאחז רק בחלקים ממנו.
התסקיר המשלים
18. שירות המבחן הגיש תסקיר משלים בו נכתב כי המערער נוטל אחריות על העבירה שביצע לגישתו בתמימות ומתוך "תאוות בצע" להגדלת הכנסותיו. צוין כי לדברי המערער חל שינוי חיובי בחייו, לא נפתחו תיקים פליליים נוספים נגדו וכי הימנעות מהרשעתו תפתח בפניו הזדמנויות עסקיות חדשות. לצד זאת ציין המערער כי פעילותו העסקית צומצמה: הבנקים הגבילו את עסקיו, המסעדה ואולם האירועים שהיו בבעלותו נסגרו וכיום הוא מתמקד בעסקי בניין ובניהול מגרש קטן לסחר במכוניות. שירות המבחן ציין כי אין בידיו מידע מלא בנוגע להשפעה הצפויה של אי הרשעת המערער על עידוד עסקיו. כמו כן צוין שקיים קושי להעריך את עומק השינוי שמתאר המערער, וכי נתונים בידו מקורות פרנסה אחרים.
ביום 4.11.2013 התקיים דיון בפנינו בו שמענו את טענות הצדדים.
דיון והכרעה
19. הלכה היא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב במידת העונש שגזרה הערכאה הדיונית להוציא מקרים חריגים בהם התגלתה טעות בגזר הדין או שהעונש שהושת חורג במידה קיצונית מרף הענישה בנסיבות דומות (למשל ע"פ 1049/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (25.7.2012)). בפרט בית המשפט אינו נוהג להתערב בטווח הענישה עליו הוסכם בהסדר הטיעון. יחד עם זאת, סמכותה של ערכאת הערעור להתערב בעונש במקרים המצדיקים זאת עומדת בעינה (ראו והשוו ע"פ 7256/07 מג'יד נ' מדינת ישראל, פיסקה 4 (29.4.2008); ע"פ 3068/10 פלונית נ' מדינת ישראל, פיסקה 50 (1.11.2010); רע"פ 6374/08 גנני נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (6.2.2012)).
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי במקרה דנן קמה עילה להתערבות בגזר הדין. להלן אדון בסוגיות הימנעות מהרשעת המערער, גובה הקנס שהוטל וחילוט הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט, אחת לאחת.
הימנעות מהרשעה
20. דין טענת המערער שיש להימנע מלהרשיעו להידחות. הכלל המנחה הוא שאדם שביצע עבירה צפוי להיות מורשע בדין. הימנעות מהרשעה היא אפוא חריג לכלל. בית המשפט ייתן צו מבחן ללא הרשעה, לפי סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, כאשר לא מתקיים יחס סביר בין הנזק שצפוי לנאשם מן ההרשעה לחומרת העבירה. לצורך כך, ישקול בית המשפט, על רקע נסיבות העניין הקונקרטיות, אם ההרשעה תפגע באופן חמור בשיקום הנאשם ואם סוג העבירה המסוים מאפשר לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי המדיניות שבהטלת הענישה (ראו ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342-341 (1998); ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל, פיסקאות 8-11 (31.12.2007); רע"פ 8627/12 הנסב נ' מדינת ישראל, פיסקה 12 (31.12.2012); רע"פ 6271/13 בן סנן נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (17.9.2013); כן ראו פסק דיננו בעניינו של נאשם נוסף בכתב האישום המקורי – ע"פ 4340/13 מיארה נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (12.11.2013)).
21. במקרה שלפנינו צדק בית המשפט המחוזי בהרשיעו את המערער. אכן, המערער ציין כי ההליך הפלילי נגדו פגע בעסקיו, אלא שהמערער לא הוכיח כי אבד הסיכוי לשיקום עסקיו, שכן בתסקיר צוין כי המערער מתמקד כיום בפעילות עסקית בתחום הבנייה ובניהול מגרש למסחר במכוניות. לכן, קיימים לו מקורות הכנסה נוספים. אזכיר כי שירות המבחן נמנע מלהמליץ על אי הרשעתו של המערער. בנוסף, קיומו של ההליך הפלילי בגין ביצוע עבירות כלכליות עשוי להסב, באופן אינהרנטי, נזקים כלכליים לנאשם ושיקול זה אינו מצדיק הימנעות מהרשעה.
22. זאת ועוד; מהות העבירה מצדיקה את הרשעת המערער. עבירות המס חמורות במיוחד בשל פגיעתן הקשה בעיקרון השוויון בין הנישומים, בקופה הציבורית וכפועל יוצא, ברווחת החברה בכללותה (ראו: על"ע 3467/00 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' צלטנר, פ"ד נו(2) 895, 903-902 (2002); ע"פ 3829/13 שניידר נ' מדינת ישראל, פיסקה 4 (10.10.2013) (להלן: עניין שניידר); רע"פ 7790/13 חיים נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (20.11.2013) (להלן: עניין חיים)). שיקולי ההרתעה העומדים ביסוד מדיניות הענישה בגין ביצוע עבירות מס יקנו פעמים רבות עדיפות לאינטרס הציבור על פני עניינו הפרטי של הנאשם (ראו ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721, 727-726 (2004)). ברי כי אחד הסיכונים הטמונים באי הרשעת הנאשם הוא שליחת מסר שלילי לציבור כי ניתן לעבור את העבירה מבלי לשאת באחריות וזאת אין לאפשר (ראו והשוו ע"א 1042/03 מרצפלס שותפות מוגבלת בע"מ (1974) נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 721, 730 (2003)). מכאן נובע, שבדין הורשע המערער בגין ביצוע העבירה. אם כן, אדרש כעת למהות רכיבי העונש שנגזר על המערער.
גובה הקנס
23. סבורני כי יש לקבל באופן חלקי את השגות המערער בנוגע לגובה הקנס שהוטל עליו בסך של 300,000 ש"ח ולחלופין שישה חודשי מאסר, ובהתאמה, להפחית את גובה הקנס שהשית עליו בית המשפט המחוזי.
24. כאמור לעיל המערער הורשע בעבירה לפי סעיפים 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה:
"220. אדם אשר במזיד, בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו - מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ופי שניים מסכום ההכנסה שהעלים, שהתכוון להעלים או שעזר להעלים, או שני העונשים כאחד; ואלו הן:
(1) השמיט מתוך דו"ח על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח;
(2) מסר בדו"ח על פי הפקודה אמרה או תרשומת כוזבות;
(3) השיב תשובה כוזבת, בעל פה או בכתב, על שאלה שנשאלה, או על דרישת ידיעות שנערכה אליו על פי הפקודה;
(4) הכין או קיים, או הרשה אדם להכין או לקיים, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, או שזייף או הרשה לזייף פנקסי חשבונות או רשומות;
(5) השתמש בכל מרמה, ערמה או תחבולה, או הרשה להשתמש בהן;
(6) הציג מסמך כוזב למשלם ההכנסה לצורך מניעת ניכוי מס במקור או הפחתתו".
עינינו הרואות כי לצורך בירור גובה הקנס שיש להטיל, מפנה סעיף 220 לפקודת מס הכנסה לסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, וזהו נוסח סעיפים 61(א) ו-(ב) לחוק העונשין:
"61. (א) על אף האמור בכל חוק, מקום שהוסמך בית המשפט בחוק להטיל קנס, רשאי הוא להטיל –
(1) אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד ששה חדשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום - קנס עד 14,400 שקלים חדשים;
(2) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה מששה חדשים ולא יותר משנה - קנס עד 29,200 שקלים חדשים;
(3) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משנה ולא יותר משלוש שנים - קנס עד 75,300 שקלים חדשים;
(4) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משלוש שנים - קנס עד 226,000 שקלים חדשים.
(ב) סעיף זה לא יפגע בהוראה המסמיכה את בית המשפט לקנוס בסכומים העולים על הסכומים האמורים בסעיף קטן (א) או בהוראות סעיף 63".
לשם שלמות התמונה, אביא גם את נוסחו של סעיף 63 לחוק העונשין, שעניינו בגובה קנס לפי שווי הנזק או טובות ההנאה:
"63. (א) בשל עבירה שנתכוון בה הנאשם לגרום נזק ממון לאחר או להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר, רשאי בית המשפט להטיל על הנאשם קנס פי ארבעה משוויים של הנזק שנגרם או של טובת ההנאה שהושגה על ידי העבירה, או את הקנס שנקבע בחיקוק, הכל לפי הגדול שבהם.
(ב) הורשע אדם בעבירה, וקיבל דבר כשכר בעד ביצועה או כאמצעי לביצועה, רשאי בית המשפט להטיל עליו קנס פי ארבעה משוויו של הדבר, או את הקנס שנקבע בחיקוק, הכל לפי הגדול שבהם.
(ג) בקביעת סכום הקנס לפי סעיף זה רשאי בית המשפט להתחשב, בין השאר, בהשפעה שתהיה לסילוק הקנס על יכולתו של הנאשם לפצות את הניזוק בשל הנזק שנגרם לו על ידי העבירה.
(ד) קביעת הקנס לפי ערך הנזק שנגרם או טובת ההנאה שהופקה תהא כערכם ביום ביצוע העבירה או ביום מתן החלטת בית המשפט, לפי הגדול שבהם".
25. במקרה דנן הסכימו הצדדים שהמשיבה לא תבקש לאסור את המערער בפועל, אלא להטיל עליו מאסר מותנה בלבד בתוספת רכיבי קנס וחילוט. במסגרת הטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי ציין בא-כוח המשיבה, שמכיוון שהמערער סייע להעלים מרשויות המס מידע בקשר לשלושה כלי רכב, מסתכם לגישתו סכום הקנס שניתן להטיל על המערער במיליון ש"ח. יחד עם זאת, הסתפק בא-כוח המשיבה בהטלת קנס נמוך יותר, בסך של 600,000 ש"ח. בדיון שלפנינו, ציינה באת-כוח המשיבה כי הקנס הכבד שביקשה להטיל על המערער נובע מכך שויתרה על עתירה לעונש מאסר בפועל. לשון אחרת: לעמדת המשיבה, הוראות ההסדר משקפות איזון בין זכויות הצדדים כפועל יוצא ממדיניות הענישה המחמירה בתחום עבירות המס שלפיה יטה בית המשפט להטיל על עובר העבירה עונש מאסר בפועל בצירוף קנס (ראו ע"פ 624/80 חברת ויס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211, 218-217 (1981); רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל (18.4.04); רע"פ 3873/07 בושנאק נ' מדינת ישראל (17.10.2007); עניין שניידר, שם; עניין חיים, שם)).
26. אכן, כמבואר מלשון החוק לעיל, בית המשפט רשאי להטיל על אדם שהורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, מאסר לתקופה בת שבע שנים ולחלופין או בנוסף, קנס המורכב משני רכיבים: האחד, 226,000 ש"ח והשני, יחושב כ"פי שניים מסכום ההכנסה שהעלים, שהתכוון להעלים או שעזר להעלים". במקרה שלפנינו הודה המערער והורשע בעבירה אחת של סיוע לאחר לחמוק מתשלום מס, וזאת בקשר לשלושה כלי רכב שסביר להניח כי שוויים אינו מבוטל. כמו כן, לא נעלמה מעיני אמירת שירות המבחן בתסקיר המשלים, לפיה ביצע המערער את מעשיו כדי להגדיל את הכנסותיו ומתוך "תאוות בצע". אלא, שבית המשפט המחוזי הגדיל את סכום הקנס ל-300,000 ש"ח, בלא שנבדקו ונבחנו סכומי ההכנסה שאותם סייע המערער להעלים. הן בבית המשפט המחוזי, הן בדיון ובכתובים שלפנינו נמנעה המשיבה מלנקוב בסכום הכספים כאמור, וממילא, לא הוכיחה אותם. מכאן שבהיעדר קביעה עובדתית של בית המשפט המחוזי לגבי פירוט סכום ההכנסה שביקש המערער לסייע להעלים אשר תצדיק את הגדלת הקנס מעבר לסכום שנקבע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, אציע להקטין את הקנס לסכום הקבוע שם, קרי: להטיל על המערער קנס בסך של 226,000 ש"ח בלבד.
חילוט הכספים שהפקיד המערער בבית המשפט המחוזי
27. גזר הדין שנתן בית המשפט המחוזי כלל רכיב של חילוט הכספים שהפקיד המערער במהלך ההליך המשפטי נגדו. נקבע כי הסך של 200,000 ש"ח שהפקיד המערער לטובת שחרורו, בצירוף הסך של 350,000 ש"ח שהפקיד לשחרור כלי הרכב שנתפסו ורכוש נוסף, יחולטו לטובת אוצר המדינה ויופקדו, על פי הסכמת הצדדים, בקרן חילוט של הלבנת הון.
28. כאמור, המערער טוען כי חרף האמור בגזר הדין, הוא מעולם לא הסכים לחלט את הכספים שהפקיד ולהעבירם לקרן הכספים שמקורם בחילוט על פי חוק איסור הלבנת הון. כלומר, לגישת המערער, הסכמת הצדדים שעמדה במוקד גזר הדין לעניין החילוט – לאו הסכמה היא. בנסיבות העניין עמדתי היא שיש לקבל את טענות המערער, לבטל את רכיב החילוט בגזר הדין ולהשיב למערער את הכספים שהופקדו, כפי שיפורט להלן.
29. כאמור, בדיון מיום 13.1.2013 הודיעו הצדדים לבית המשפט שגיבשו הסדר טיעון שייחס למערער עבירה של סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס לפי סעיפים 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה שלא במסגרת ארגון פשיעה. בא-כוח המשיבה טען כי חלק מהעונש המוצע בהסדר הטיעון יכלול חילוט כספים שהפקיד המערער, שיועברו בסופו של יום לקרן החילוט לפי חוק איסור הלבנת הון. בא-כוח המערער השיב: "אי (צ"ל-אני, ס' ג') מבין שיש בעיה לבצע חילוט בהתאם לחוק שהנאשם לא הורשע בו, זה משום והיום אפשר לדעת שאין לנאשם עבר פלילי ואולי לשיטתי הוא מעד, אבל הוא לא עבריין. הוא חי את החיים שחי וימשיך לחיות אותם. מה שביהמ"ש יחליט הוא מוסמך כך או כך בלי התוספת של הלבנת הון" (ראו שורות 29-26 בעמוד 40 לפרוטוקול). בא-כוח המשיבה ענה: "הסכמנו שאנו נבקש חילוט של הכספים שציין חברי וכן אנו נבקש קנס ואני לא עומד על כך שיהיה מדובר בחילוט על פי חוק איסור הלבנת הון. חברי כמובן יוכל לטעון לגבי הסכומים כעולה בעיניו". (ראו שורות 6-4 בעמוד 41 לפרוטוקול). הנה כי כן, המערער הביע את מורת רוחו מהצעת בא-כוח המשיבה לחלט את הכספים שהפקיד בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. די בכך כדי להעלות ספק בהסכמה של המערער לחילוט הכספים כחלק מהסדר הטיעון.
30. ודוקו; כבר נפסק כי הסדר טיעון שנערך בין הנאשם למדינה מכיל נדבכים חוזיים, וכפי שציינה השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש בדנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט(6) 281, 298-297 (2005):
"יש לזכור כי הסדר טיעון הוא התקשרות בין הנאשם לתביעה – התקשרות אשר יש בה היבטים חוזיים (השוו: פרשת ארביב [4], בעמ' 400 ואילך; פסק-דין הסדרי הטיעון [2], בעמ' 615). כשם שבכל חוזה מגדירים הצדדים לחוזה את ההתחייבויות שהם מקבלים על עצמם במסגרת החוזה, כך ראוי כי גם הצדדים להסדר הטיעון יגדירו בהסדר מה הן ההתחייבויות שהם מקבלים על עצמם במסגרתו. על הצדדים להסדר הטיעון לנסח את ההסדר באופן שיבהיר בצורה הטובה ביותר את ההבנות ביניהם, ובכלל זה את ההתחייבויות שכל צד מקבל על עצמו. שכן על יסוד הבנות אלו מגבשים הצדדים להסדר – ובייחוד הנאשם – ציפיות כאלו ואחרות, כפי שכל צד לחוזה מגבש ציפיות על יסוד ההסכמות שגובשו בחוזה. מטעם זה, ככלל, על התביעה להבהיר לנאשם כבר בעת עריכת ההסדר את כל המגבלות והכללים החלים עליה בקשר למימוש ההסדר".
כן ראו והשוו: בג"ץ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פ"ד מ(2) 393, 399 (1986); בג"ץ 634/11 באשה נ' מדינת ישראל, פיסקאות 23-14 (27.7.2011).
31. יתרה מכך, ובמנותק מן השאלה האם הסכים המערער להסדר הטיעון אם לאו, סבורני כי במקרה שלפנינו לא היה מקום להורות על חילוט הכספים לפי חוק איסור הלבנת הון. אמנם בכתב האישום המקורי יוחסו למערער עבירות על פי חוק איסור הלבנת הון וחוק מאבק בארגוני פשיעה, אך אלה הוסרו הימנו כאשר גיבשו הצדדים את הסדר הטיעון שבעקבותיו הוגש נגד המערער כתב אישום מתוקן. במצב דברים זה ומשחוק איסור הלבנת הון אינו חל עוד על המקרה ברי כי קיים קושי בחילוט כספים מכוח הוראותיו. בנוסף, המשיבה כלל לא הפריכה את טענות המערער לפיהן הכספים שהפקיד לשחרור כלי הרכב, נוגעים לכלי רכב אחרים מאלה נושא כתב האישום המתוקן, וכי דעתו של אביו, שהעמיד חלק מן הכספים לטובת שחרור המערער ממעצר, לא נשמעה בטרם הורה בית המשפט על חילוט הכספים (וראו סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון).
32. ממכלול הטעמים שהוצגו לעיל, בנסיבות המקרה הקונקרטיות שלפנינו סבורני שטענות המערער במישור זה בדין יסודן, הואיל ולא היה מקום לחלט את הכספים שהופקדו בהיעדר הסכמת המערער, וכן, בהיעדר הוראת חוק המאפשרת את חילוטם לאור העבירה בה הורשע. לפיכך אציע להשיב למערער את הכספים כדלקמן: הסך של 200,000 ש"ח שהופקדו בקופת בית המשפט לטובת שחרור המערער ממעצר, וכן הסך של 200,000 ש"ח שהופקדו לצורך שחרור כלי הרכב, וזאת לאחר שנוכה הסך של 150,000 ש"ח הנוספים שהופקדו, שיועדו לחילוט בהליך הפלילי נגד מיארה.
סוף דבר
33. בהינתן כל האמור לעיל אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו, כדלקמן:
עונש המאסר שקבע בית המשפט המחוזי יוותר על כנו. כלומר, על המערער מוטל מאסר על תנאי למשך שבעה חודשים, והתנאי שלא יעבור עבירה נגד פקודת מס הכנסה בתוך שלוש שנים מיום מתן פסק דין זה;
הקנס בסך של 300,000 ש"ח שהטיל בית המשפט המחוזי על המערער יופחת לסך של 226,000 ש"ח, שישולם בתוך 90 ימים מהיום;
הרכיב בגזר הדין בו הורה בית המשפט על חילוט הכספים לטובת אוצר המדינה יבוטל, והמערער יהא זכאי להשבת הסך של 400,000 ש"ח כאמור בפסקה 32 לעיל.
אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו כאמור לעיל.
ש ו פ ט
השופט י' דנציגר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' עמית:
אני מסכים.
ש ו פ ט
לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן.
ניתן היום, ח' בשבט התשע"ד (9.1.2014).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13025550_H09.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il