זהר פיש נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפס"פ 25515-04-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: זהר פיש נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז (כב' השופטת ש' שפר) במ"ת 3557-02-26 מיום 12.4.2026. בשם המערער: עו"ד דוד גולן פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז (השופטת ש' שפר) מיום 12.4.2026 במ"ת 3557-02-26 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך מושא הערעור שלפניי בבקשה למעצר המערער עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. כנגד המערער הוגש ביום 10.2.2026 כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ברכב פרטי בזמן פסילת רישיון הנהיגה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ונהיגה ללא רישיון רכב וביטוח תקפים. לצד כתב האישום הוגשה הבקשה למעצר עד תום ההליכים, מושא הערעור. 2. בימים 10.2.2026, 11.2.2026 ו-15.2.2026 נערכו מספר דיונים בהליך, בעקבות דחיות שהתקבלו לבקשת המערער על מנת שיוכל להציג מפקחים מטעמו. בתום הדיון מיום 15.2.2026, הורה המותב דאז (השופטת מ' כהן) על קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער בפני שופט תורן, ועל המשך מעצרו עד לקבלת החלטה אחרת. זאת, לאחר שבא-כוח המערער הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, ולאחר שהמותב פסל את ערבותם של שלושה מפקחים שהוצעו. 3. ביום 12.3.2026 נערך דיון בהליך בפני המותב דאז (השופט ע' בר) בו ביקש המערער את דחיית הדיון משבא-כוחו לא התייצב לדיון. בתוך כך, ציין המערער כי הוא "מבקש מותב אחר יישב שישב [הטעות במקור – י"ע] בדין". הדיון נדחה לבקשת המערער ליום 15.3.2026, ובדיון ביום 15.3.2026 נדחה הדיון פעם נוספת לבקשת המערער ובא-כוחו בשל החלפת ייצוג. 4. בהמשך לכך, ביום 22.3.2026 נערך דיון בעניינו של המערער בפני המותב שפסילתו מתבקשת בערעור דנן. בדיון ביקש המערער להשתחרר בתנאי מעצר בית מלא בתקופת חג הפסח בלבד. בתום הדיון ניתנה החלטת המותב, לפיה בשל המלצת התסקיר, נסיבות ביצוע העבירה, העבר התעבורתי החמור של המערער, ומסוכנתו הרבה, הוא מורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים. 5. המערער הגיש ערר על החלטה זו, ודיון בערר נערך ביום 31.3.2026 (עמ"ת (מחוזי מרכז) 65454-03-26 זוהר נ' מדינת ישראל (31.3.2026)). במהלך הדיון העלה המערער טענה חדשה, לפיה הכירה רשות הרישוי, רטרואקטיבית, במועד הפקדה קדום בנוגע לרישיונו של המערער ועל כן פסילת הרישיון בגינה הועמד לדין לא הייתה אמורה להיות בתוקף בזמן שנתפס. המערער אף צירף הודעת דואר אלקטרוני מטעם פרקליטה בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) להוכחת טענתו. בתום הדיון, הורה בית המשפט המחוזי (השופט ר' סולקין) על החזרת הדיון לבית המשפט לתעבורה כדי לברר טענה זו שלא הועלתה בפני בית המשפט לתעבורה. 6. בהמשך לאמור, הגיש המערער לבית המשפט לתעבורה בקשה לביטול המעצר עד תום ההליכים המשפטיים, וביקש לקבוע דיון בה עד ליום 5.4.2026. ביום 5.4.2026 נקבעה הבקשה לדיון ליום 12.4.2026 תוך שצוין כי מדובר במועד הקרוב ביותר בו המותב שומע דיונים. 7. בהמשך לכך, הגיש המערער בקשה להעברת הדיון למותב אחר ולהקדמת הדיון בפני שופט תורן, במסגרתה טען כי "לא יהיה טעם רב בשמיעת הבקשה בפני אותו מותב", וכי לדברי המערער בישיבה האחרונה נאמר על ידי המותב טרם הדיון "שישכח מזה שאני משחררת אותו". ביום 9.4.2026 ניתנה החלטת המותב הדוחה את הבקשה, היות והמותב נעדר סמכות להורות על העברת הדיון למותב אחר. 8. ביום 12.4.2026 נערך דיון במסגרתו טען בא-כוח המערער בפתח הדברים, כי המערער ובתו העידו כי המותב אמר למערער בדיון הקודם "דברים שקשורים בפולחן הדת, דהיינו, הוא מעדיף את חוקי האלוהים ולא את חוקי בית המשפט, כאשר בית המשפט אמר חד משמעית בנסיבות שראה לפניו שלא ישחרר אותו". בשל כך, ביקש המערער לפסול את המותב בטענה כי הוא "לא בראש אחד אתו" וכי הוא מרגיש שהמותב מקפח אותו ושם לו למטרה להחמיר אתו. באת-כוח המדינה מסרה בדיון כי לא נכחה בדיון הקודם ולכן אינה יכולה לאשר או להכחיש את הדברים, אך היא סמוכה ובטוחה שהמותב נוהג ללא משוא פנים. 9. המותב דחה את בקשת הפסילה במעמד הדיון. בהחלטתו ציין המותב כי טענות אלו של המערער לא הועלו בדיון הקודם, לא במסגרת הערר שהוגש או הדיון שנערך בו, ולא גובו בתצהירים או בבקשה כתובה לפסילת המותב. על כן, משלא הועלו הטענות מיד לאחר אמירתן בדיון הקודם בפני המותב, קבע המותב כי אלו נטענו בשיהוי, וכי העיתוי שבו הועלתה הבקשה אינו תומך בקבלתה. בבחינת למעלה מן הצורך, קבע המותב כי בשל חלוף הזמן אין בידו לאשר או לשלול את טענות המערער ביחס לאמירותיו, אך הוא סמוך ובטוח כי ככל ונאמרו אמירות אלו, הם לוו בהערה "כי זאת בכפוף לשמיעת טיעוני בא כוחו החדש של המשיב [המערער – י"ע]". עוד ציין המותב כי אין בכך שכבר הורה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים והדיון הוחזר לשמיעת טענה נוספת שהועלתה רק בערר, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. בנוסף ציין המותב כי דעתו אינה נעולה ויישמע בחפץ לב כל טענה. 10. מכאן הערעור שבפניי, במסגרתו טוען המערער כי "קופח לאורך כל הדרך" ו"נעשה עימו אי-צדק מוחלט". עיקר טענותיו של המערער מופנות כנגד האמירות הלכאוריות שהשמיע המותב. על פי הודעת הערעור, המותב אמר בתחילת הדיונים "שישכח מזה שאני אשחרר אותו" ובמהלך הדיון כשהמערער ניסה להסביר את נסיבות המקרה, וטען כי בפסח אינו נוהג, ציין המותב כי "הוא בעצם מעדיף את חוקי האלוהים ולא את חוקי בית המשפט". כמו כן, טוען המערער כי יש להעביר את הדיון למותב אחר עקב תחושתו הסובייקטיבית לפיה מתייחסים אליו בצורה שונה לחלוטין, וכי הוא יודע כי כל מהלך בהליך בפני מותב זה "נדון לכישלון". עוד טוען המערער, כי דברי המותב פגעו בו עמוקות, וכן כי לא ייגרם כל נזק אם הדיון יועבר למותב אחר. 11. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. טענות המערער לפסלות ממוקדות בעיקרן בשתי התבטאויות לכאוריות של המותב. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי שתי האמירות אינן מופיעות בו, ומשלא הגיש המערער בקשה לתיקון הפרוטוקול במסגרת ההליך מושא הערעור, דומה כי אין מקום להידרש לטענותיו בעניין זה במסגרת הערעור דנן (ראו: עפס"פ 30290-09-24 סימן טוב נ' גדות, פסקה 4 (‏9.12.2024‏))‏. כפי שכבר נפסק בעבר, בקשת פסלות אינה תחליף לבקשה לתיקון פרוטוקול (ע"פ 3779/21 ישיבת אורחות תורה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה כרמיאל, פסקה 12 ‏(‏7.6.2021‏)‏). עוד יוער, כי קיים פער מסוים בין האופן בו נוסחה ההתבטאות הראשונה בהודעת הערעור ובין האופן בו נוסחה בדיון בבקשת הפסלות. מטבע הדברים, המותב התייחס בהחלטתו אך לאופן שבו נטענו בפניו הדברים בבקשה, ואף לו מן הטעם הזה יש לדחות את טענת המערער ביחס אליה (ראו: ע"א 1349/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 ‏(21.4.2024‏); ע"א 2501/23 פרי נ' י.ת.ט בע"מ, פסקה 7 ‏(‏17.4.2023‏)‏)‏‏. בצד זאת יוער, כי על המותב עצמו להקפיד על ניהול פרוטוקול דיון סדור שישקף את שנאמר במהלך הדיון. זאת, בשים לב לכך שהמותב לא ידע לאשר או לשלול את האמירות. מכל מקום, אף אם אניח כי התבטאויות אלו נאמרו, ודומה כי מוטב היה להימנע מהן, בשים לב להבהרותיו של המותב, לפיהן ככל שנאמרו הם לוו בהערה כי הן כפופות לשמיעת טיעוני בא-כוח המערער (הבהרה אשר המערער לא חלק עליה בערעור), ולהבהרה בהחלטה בבקשת הפסילה, לפיה דעתו אינה נעולה וישמע בחפץ לב כל טענה, לא מצאתי שההתבטאויות הנטענות מעידות כי עמדתו של המותב "ננעלה". איני סבור אם כן, כי התבטאויות אלו באות בגדר אותם מקרים חריגים ונדירים, שיש בהן כשלעצמן כדי להקים עילת פסלות (עפס"פ 11683-03-25 אשש נ' מדינת ישראל, פסקה 8 ‏(12.3.2025‏)‏; ע"פ 4623/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 ‏(‏28.6.2023‏))‏‏. אשר לתחושותיו של המערער, כידוע, המבחן לפסלות שופט הוא מבחן אובייקטיבי, ולא ניתן להסתפק בתחושה סובייקטיבית של המערער כדי להקים עילה לפסלות המותב (עפס"פ 78814-09-24 אנשין נ' מדינת ישראל, פסקה 6 ‏(5.10.2024‏)‏‏; עפס"פ 73257-09-24 אמנון נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (31.10.2024‏)‏). לא למותר לציין, כי בניגוד לנטען בערעור, פסילת שופט מלשבת בדין אינה מעשה של מה בכך. פסילת שופט בהיעדר חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, היא "צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך", והיא אף מעוררת חשש לערעור אמון הציבור במערכת המשפטית (ע"א 3345/17 סלע נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פסקה 13 ‏(20.6.2017‏); ע"א 2263/17 מגדלי יואב במודיעין בע"מ נ' בבילה אחזקות בע"מ, פסקה 23 (6.4.2017‏)). 12. מכלל האמור, לא השתכנעתי כי קיימת עילה לפסילת המותב בענייננו. נוכח העדרה של עילת פסלות לגופו של עניין, לא נדרשתי לסוגיית השיהוי. 13. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ג' אייר תשפ"ו (20 אפריל 2026). יצחק עמית נשיא