ליאנגזן וואג נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק עע"ם 2549/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 2549/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת: ליאנגזן וואג נ ג ד המשיב: משרד הפנים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים בתיק עתמ 1179/07 שניתן ביום 15.3.07 על-ידי השופטת נ' אחיטוב תאריך הישיבה: י"ט בתמוז תשס"ז (5.7.07) בשם המערערת: עו"ד משה פולק בשם המשיב: עו"ד אבינעם אלעד-סגל פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע והליכים א. (1) ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (השופטת אחיטוב) מיום 15.3.07 בעת"מ 1179/07, בו נדחתה עתירה כנגד מעצרה של המערערת, עובדת זרה מסין, וכנגד החלטת משרד הפנים להרחיקה מישראל. (2) יצוין כי המערערת שוחררה בינתיים ממשמורת, וניתן צו ארעי - ב-19.3.07 – האוסר על הרחקתה עד להחלטה אחרת. ב. העובדות כפי שתוארו בפסק הדין קמא הן, כי המערערת נכנסה ארצה ב-12.6.05 באשרה ב/1, לצורך עבודה בענף הסיעוד; ביום 6.2.07 נעצרה בשל שהיה שלא כדין, שכן עבדה אצל מעסיקה שלשמה קיבלה את האשרה עד 20.6.05; ב- 29.6.05 החלה לעבוד אצל מעסיקה אחרת, עד 12.3.06. בתום חודשיים הסדירה מעמד אצל מעסיקה שלישית, אך נתברר כי לא עבדה אצלה כלל, שכן זו שוהה בבית אבות. בית המשפט קמא ציין כי המערערת ידעה שעליה להסדיר את מעמדה, נוהל "שמים סגורים" אינו חל עליה (תחולתו המצומצמת לגבי עובדי סיעוד אינה פורשת כנפיה עליה), והיא באה בחוסר נקיון כפיים, בשל שהותה שלא כדין לאורך כשנה. לא נמצא איפוא כי החלטת הרשות ניתנה בחוסר סבירות, ועל כן נפסק שאין מקום להתערב בה. ג. (1) מכאן הערעור, בו נטען כי המערערת שילמה סכומי עתק במונחים של מולדתה סין, סך 10,000 דולאר, כדי להגיע לישראל; הסיבה לאי העבודה אצל המעסיקה השלישית היתה שהותה של המעסיקה בבית אבות, והעדר תנאים למגורי המערערת שם. עוד נטען, כי המערערת חיפשה מעסיק חדש, אך חברות תיווך מעדיפות להשים עובדים חדשים במקום כאלה המצויים בארץ, בשל דמי התיווך. לטענת המערערת, יש לבחון נסיבות מקילות בכל מקרה; נוהל "שמים סגורים" אליו נדרש המשיב אינו מיושם – כך נטען – תמיד, וראיה לדבר שבמקרים מסוימים (דוגמאות הובאו) ניתנת אפשרות להמשיך לשהות חרף הנוהל. עוד נתבקש, כי בית המשפט ינהג עם המערערת במידת הרחמים. (2) מטעם המשיב נטען, כי המערערת מעולם לא עבדה – כאמור – אצל המעסיקה השוהה בבית אבות, והמעסיקה – שהחוקרים שוחחו עמה – ציינה כי לא היתה לה כל עובדת זרה; משהוצג הדבר בפני המערערת שינתה את גירסתה פעמיים, ובית הדין למשמורת ציין (החלטה מ-7.2.07) "לא השתכנעתי כי שהייתה הבלתי חוקית של המוחזקת יסודה בטעות או בתקלה שבתום לב. המוחזקת אינה מסוגלת למסור גירסה אחידה, עקבית ואמינה בנוגע למעסיק שאצלו היא טוענת כי עבדה". עוד נטען, כי הערעור דנא מכוון להחלה לפנים משורת הדין של "נוהל שמים סגורים". נוהל זה, ככלל, אינו חל על עובדי סיעוד, למעט חריגים (סעיף 20(ה) לנוהל), שעניינם "עובד סיעודי אשר טרם חלפה שנה מיום הגיעו לישראל, ועובד סיעודי אשר טרם חלפו 60 יום ממועד שעזב את מעסיקו בנסיבות שאינן תלויות בו (פטירת המעסיק או פיטורין), או 30 יום מיום שעזב את מעסיקו מרצונו". המערערת – כנטען – אינה עונה על התנאים הללו, שכן חלפו כשנתיים מאז הגיעה, וכן חלפו – בעת שנעצרה – כ-11 חודשים מאז הפסקת עבודתה אצל מעסיקה חוקית. לשיטת המשיב, אין המקרה מצדיק חריגה מן הנוהל. (3) בפנינו טען בא כוח המערערת, כי יש להתחשב במצבו של עובד זר ששילם כסף רב למתווך, ושאינו שולט בשפה; למשרד הפנים שיקול דעת לחרוג מנוהל "שמים סגורים", ויש מקום למתן הזדמנות לעבודה אצל מעסיק נוסף בטרם תעזוב המערערת את הארץ. בא כוח המשיב טען מנגד, כי אין מקרה זה מצדיק כי ינהגו במערערת לפנים משורת הדין. דיון והכרעה ד. "נוהל שמים סגורים", בנוסחו הקיים (מ-1.6.04), עניינו אפשרות לניוד עובדים זרים הנמצאים בארץ באורח שיימנע צורך להכניס ארצה עובדים זרים נוספים מחו"ל (סעיף 2); נאמר במפורש, כי אין מטרתו מציאת פתרון תעסוקתי לעובדים זרים המעוניינים בהמשך העסקה בישראל (סעיף 3); הנוהל מכוון (סעיף 3) לעובדים מתחומי הבניין והחקלאות (סעיף 3). כפי שצוין בסעיף 20, הדן ב"עובדים שלא יוצעו להם הצעות במסגרת הנוהל", הוסף לגבי עובדי סיעוד חריג (ס"ק (ה), שתוכנו הובא מעלה. ה. עם כל אי הנוחות הנגרמת למערערת, שאנו ערים לה, אין בידינו לומר שנפל פגם בהחלטת הרשויות ובפסק דינו של בית המשפט קמא, על הנמקותיו. אי אפשר שנושא העובדים הזרים יהא ללא בקרה ופיקוח, שהם קשים ביותר בישראל במספרים הגדולים בהם מדובר בעשור ומחצה האחרון. על בית המשפט להידרש לקשיים באכיפה וליתן להם את המשקל המתאים, כדי שתחום רגיש זה לא יהיה פרוץ ובחינת הפקר, בשיטה הישראלית המקובלת של "יהיה בסדר", "סמוך", "זה פחות או יותר תואם לנוהל" "איכשהו" וכיוצא בזה. נוהל שאין לגביו טענת אי חוקיות או אי סבירות, יש לכבד – שכן אינו מבוסס על שרירותיות; ראו גם עע"מ 7378/04 פיו נ' משרד הפנים (טרם פורסם), בו נאמר מפי השופט גרוניס, לגבי עותרת שביקשה לעבוד בתחום הסיעוד: "המבקשת אף אינה עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 20(ה) לנוהל, המאפשרים את החלת הנוהל לגבי עובדים זרים בתחום הסיעוד. יתר על כן, העותרת לא העלתה כל טענה כנגד חוקיות הנוהל, וכן לא הצליחה להצביע על נסיבות מיוחדות מצדיקות את אי החלת הנוהל בעניינה". אכן, בפרשנות הנוהל וביישומו, דומה שהן בתי המשפט, הן הרשות עצמה, משתדלים ליתן משקל לנסיבות אנושיות של עובד זר, למצוקה הכלכלית שביסוד הגיעו לישראל, להוצאות שהוצאו, וכיוצא בזה; זאת, על-ידי פירוש ליברלי ככל הניתן לנוהל, ועל-ידי מתן ארכות, לא אחת אף לפנים משורת הדין ולפנים משורת הנוהל. דבר זה עולה מן המקרים שהביא לדוגמה בא כוחה המלומד של המערערת, כגון ההסדר שהגיעו אליו בעת"מ 2182/06 ואנג שאו-מן נ' משרד הפנים (לא פורסם); עת"מ 1119/07 גאו יון נ' משרד הפנים (לא פורסם); עת"מ 1215/07 ווי גליפנג נ' משרד הפנים (לא פורסם); עת"מ 1446/07 ג'נפינג גואן נ' שר הפנים (לא פורסם); במקרים שונים ניתנה לעובד הזר אפשרות לחיפוש מעביד עד תאריך מסוים, שלאחריו נדרשת יציאה מן הארץ, בחלק ממקרים אלה ייצג בא כוח המערערת. כך ביקש גם במקרה דנא. ו. ואולם, במקרה דנא הדרך שבה נהגה המערערת עצמה אינה מצדיקה התערבות בהחלטתו של המשיב. תוארו מעלה הגירסאות השונות שבאו בפי המערערת, פרשת המעסיקה כביכול בבית האבות ועוד. גם כשהמדובר בעובד זר ובקשיי השפה שלו, אי אפשר להלום חריגה משמעותית מן הנורמות, מעביד רשום לחוד ומציאות לחוד. בנסיבות אלה, בכפוף כמובן להחלטה אחרת של המשיב אם כך יחליט לפי שיקוליו, לא ראינו עילה להתערבות בהחלטות המשיב. בנסיבות איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב בתמוז התשס"ז (8.7.2007). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07025490_T12.doc מפ + הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il