פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2547/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: פלונית נגד המשיב: פלוני ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז מיום 11.3.2002, בתמ"ש 67526/96, שניתנה על ידי כבוד השופטת ע' מילר בשם המערערת: עו"ד שמעון שיבר בשם המשיב: עו"ד עודד פסקל פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז (כב' השופטת מילר) מיום 11.3.02, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 67526/96. 1. המערערת והמשיב התגרשו זה מזו בשנת 1997, כאשר עובר לגירושיהם ערכו הצדדים הסכם גירושין לפיו נמסרה המשמורת בשני ילדיהם הקטינים למערערת. ביום 23.1.02 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה תביעה, בה עתר להעברת המשמורת בקטינים לחזקתו הואיל והמערערת החלה בתהליך של חזרה בתשובה, ובין היתר, הודיעה על כוונתה לרשום את הקטינים לבתי ספר דתיים. כן הגיש המשיב בקשה למתן צו מניעה שיאסור על המערערת להעביר את הקטינים לבתי ספר דתיים. בית המשפט לענייני משפחה נתן צו מניעה ארעי עד לדיון שיתקיים במעמד הצדדים. בדיון מיום 11.3.02 פתח ב"כ המערערת בטיעוניו, פירט את עמדת המערערת וטען כי חרף שינוי עמדותיה של המערערת בנושא דת היא אינה מנסה להשפיע על הקטינים, לא בדרך רכה ולא בדרך תוקפנית - כפני שנטען בתביעה - וזאת בניגוד למשיב אשר הפך את המפגשים עם הקטינים למפגשים לצורך חקירתם בנושאי דת. ב"כ המערערת ביקש להמשיך ולהדגים את הדרכים בהן נוקט המשיב. בשלב זה, העיר בית המשפט כי הואיל והקטינים נמצאים בפועל במשמורתה של המערערת, הם מושפעים ממנה ומדרכה גם אם לא תפעל בדרך של תוקפנות או רכות. בית המשפט הבהיר כי די בעצם הנוכחות והשהיה עם המערערת כדי לקלוט ולהיות מושפע מדרכה החדשה. כן העיר בית המשפט לב"כ המערערת כי אין מקום להפוך את היוצרות, כפי שהוא עושה בטיעוניו. בית המשפט ציין כי הוא מבין את החרדה בה שרוי המשיב, הנמצא עם הקטינים רק בזמן הביקורים, והשפעתו מצומצמת מהשפעת המערערת. עוד הבהיר בית המשפט כי הדיון הוא בנושא צו המניעה, וכי יש לקבוע קביעות לגבי חינוך הילדים ומוסדות החינוך עד אשר יסתיימו ההליכים בתיק, וכי ההתמודדות של הקטינים וכל אחד מן ההורים עם המצב החדש תהיה באמצעות אנשי טיפול. בית המשפט הוסיף ואמר כי את אורח חייה החדש תוכל המערערת למצות לגבי ילדים חדשים, אם יהיו לה. 2. בעקבות דבריו של בית המשפט ביקשה המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתובענה. המערערת טענה כי בית המשפט הביע הזדהות עם עמדת המשיב, וכי יש בדבריו להצביע כי בית המשפט גיבש את עמדתו בשאלות העומדות לדיון. המשיב התנגד לבקשת הפסילה בטענה כי בית המשפט הביע עמדה ראשונית, בטרם שמע את טענות הצדדים ובחן את הראיות. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה, בקובעו כי אין לו כל עמדות בתיק הואיל ואין בידיו די פרטים על מנת לדעת מהי עמדת המערערת בנושאי דת, מלבד הידיעה שהיא החלה בחזרה בתשובה. בית המשפט ציין כי הוא עדיין אינו מכיר את בני הזוג ואינו יודע פרטים לגבי חייהם, וכי כל שידוע לו מכתבי הטענות הוא כי מדובר באשה ששינתה את אורח חייה לכיוון דתי, מבלי לדעת עד כמה הפכה לאישה דתית או חרדית. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת טוענת כי הדיון שהתקיים בעניין צו המניעה הזמני עמד למן ראשיתו בסימן הסתייגותו של בית המשפט מחזרתה בתשובה של המערערת, כאשר לאורך כל הדיון הביע בית המשפט הזדהות מלאה עם התנהגותו והשקפת עולמו של המשיב, הרואה בחרדה את תהליך החזרה בתשובה של המערערת. בית המשפט אף מתח ביקורת על השקפת עולמה של המערערת והביע את דעתו כי חזרתה בתשובה של המערערת גורמת נזק לקטינים. כך, בית המשפט מתוך נקודת מוצא של הבנה והזדהות עם טיעוני המשיב, אטם אוזניו מלשמוע את טעוני המערערת כי אין ממש בטענות המשיב כי היא מסיתה את הילדים ומנסה לכפות עליהם אורח חיים דתי. כך גם מדבריו של בית המשפט, לפיהם את אורח חייה החדש תוכל המערערת למצות לגבי ילדים חדשים אם יהיו לה, משתמע כי המערערת לא תוכל למצות את אורח חייה לגבי ילדיה הקטינים. לטענת המערערת, מכאן קצרה הדרך למסקנה כי לגישתו של בית המשפט, רישומם של הקטינים למוסדות חינוך דתיים הינו פסול מלכתחילה. כן טוענת המערערת, כי דברי בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסילה לפיהם אינו מכיר את בני הזוג ואין הוא יודע עד כמה הפכה המערערת "לדתית או חרדית יותר או פחות", מלמדים כי אליבא דבית המשפט ככל שמדובר בתהליך של חזרה בתשובה לכיוון החרדי יותר נתפס הדבר כהליך קיצוני, שלילי ופסול יותר. לטענת המערערת, בדבריו גילה בית המשפט משוא פנים, ובהיותם מתייחסים לעילה המרכזית לתביעתו של המשיב, יש לייחס להם משנה חשיבות. המשיב מתנגד לערעור. המשיב טוען כי אין בדבריו של בית המשפט דבר שיש בו להעיד על קיום משוא פנים, וכי בית המשפט לא הביע עמדה בשאלת החזרה בתשובה של המערערת. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי כדי להקים עילת פסלות יש להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המבוסס על נסיבות אובייקטיביות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם). במקרה זה דבריו של בית המשפט נאמרו במסגרת דיון בבקשה לצו מניעה זמני, זאת בטרם הובאו ראיות ונשמעו טיעוני הצדדים. המדובר בעמדה לכאורה שהובעה בשלב מוקדם של ההליך, ואין בה כדי להעיד כי "ננעל" לבו של בית המשפט בפני טענות המערערת או להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, במחלוקת שבין הצדדים. בית המשפט אף ציין בהחלטתו כי אין לו עמדה בתיק, נוכח העובדה כי כל שמונח בפניו הוא כתבי הטענות שהוגשו ולא מצויים בידיו פרטים אודות בני הזוג ואורח חייהם. כך גם לא מצאתי בדבריו בית המשפט במהלך הדיון ובהחלטתו בבקשת הפסילה נקיטת עמדה באשר לחזרתה בתשובה של המערערת או הנחה מובלעת כי חזרה בתשובה הינה תופעה שלילית או פסולה. מטעמים אלה אני מורה על דחיית הערעור. המערערת תשא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ג' באייר התשס"ב (15.4.2002). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 02025470.A02 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il