פלוני נ. מדינת ישראל

17 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2544/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. פלונית 3. פלונית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע בתפ"ח 001884-05-15 שניתן ביום 14.02.2017 על ידי כבוד השופטים נ' זלוצ'ובר, י' רז-לוי וש' פרידלנדר תאריך הישיבה: ל' בחשון התשע"ט (08.11.2018) בשם המערער: עו"ד ירון דוד בשם המשיבות: עו"ד רוני זלושינסקי פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים נ' זלוצ'ובר, י' רז-לוי ו-ש' פרידלנדר) בתפ"ח 1884-05-15, במסגרתו הורשע המערער ונדון למאסר בפועל של שש שנים. 1. המערער הורשע בשלוש עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים) באחייניתו, קטינה ילידת 2004 (הקטינה תכונה להלן ת') – עבירות לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בנסיבות סעיף 348(ב) וסעיף 345(ב)(1) לחוק. המערער הורשע גם בשלוש עבירות מין בקטינה נוספת (מעשים מגונים), ילידת 2004 (הקטינה תכונה להלן כ') – עבירות לפי סעיף 348(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק. עובדות כתב האישום 2. בתמצית שבתמצית, המערער היה נשוי לדודתה של ת' ולבני הזוג ארבעה ילדים (אשתו של המערער היא אחותו של אבי הקטינה). ת' הייתה מגיעה לביקורים משפחתיים ביחד עם אחותה הקטינה, והן היו לנות בבית המערער. כ' הייתה חברתה של בת המערער, והייתה מגיעה לבקר בביתה על בסיס שבועי. בתו של המערער היא בת גילן של שתי המתלוננות, שאינן מכירות אחת את השנייה. בתקופה שבין חודש מרץ 2014 ועד חודש אפריל 2015, מהיותה בת 10 ועד היותה בת 11, ביצע המערער בת' מעשים מגונים במהלך ביקוריה בביתו. במקרה אחד, נישק אותה על פיה. במקרה אחר, נכנס אל החדר שבו ישנה, העיר אותה משנתה, הפך אותה והעמיד אותה "על ארבע", נגע בישבנה, ניסה להוריד את מכנסיה תוך שת' מתנגדת ומונעת ממנו לעשות זאת, הצמיד את איבר מינו לישבנה, התחכך בה, ונישק אותה על פיה. במקרה אחר, ת' נכנסה למחסן שהיה בחצר בית המערער על מנת להוציא משחק. המערער ניצל את ההזדמנות שהיא נותרה לבדה, ונגע בגופה. ת' ביקשה ממנו להפסיק, אך המערער נישק אותה בפיה, אחז בחלק העליון של מכנסיה מאחור, וניסה להוריד אותם. ת' התנגדה למעשיו וקראה לאחותה הקטינה, שהגיעה למקום. או אז המערער הפסיק. באותה תקופה ביצע המערער בכ' מעשים מגונים במהלך ביקוריה בביתו. באחד מהמקרים, הוא לקח את כ' לחדר השינה שלו. בתו פנתה אליו ואמרה לו ש"לא ייקח אותה" (את כ') וכי "הן רוצות לשחק". המערער כיבה את האור בחדר השינה, ואמר לכ' "תישארי פה ואל תזוזי" ו"אל תדאגי". המערער העמיד אותה באופן כזה שישבנה מורם, הוריד את מלבושיה התחתונים, מישש את ישבנה, וחיכך את איבר מינו ופלג גופו התחתון בישבנה. אותה שעה, למערער היה תלוי צרור מפתחות על כיסו הקדמי של מכנסיו. המערער פנה לכ' ואמר כי "עכשיו הוא עושה משהו עם המפתחות" וחיכך גם אותם בישבנה ובין רגליה. כ' ביקשה ממנו להפסיק, אמרה שזה לא נעים לה, ושהיא באה להיות עם הבת שלו. בשלב כלשהו בתו קראה לכ' לשחק מחבואים, אך המערער המשיך בשלו. במקרה אחר, לקח המערער את כ' לחדר השינה של בנו, למרות שכ' אמרה לו שהיא לא רוצה לבוא. המערער הורה לה לעלות על מיטה, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, כופף אותה וחזר על המעשים שתוארו לעיל. במקרה אחר, לקח המערער את כ' לחדר המקלחת, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, כופף אותה, והחל למשש את ישבנה ולחכך את איבר מינו בה. 3. ת' היא הראשונה שהתלוננה על מעשיו של המערער. תחילה היא פנתה אל סבתהּ, וסיפרה כי המערער נישק אותה. לאחר מכן שיתפה במעשים את אחותה הקטינה. ביום 10.4.2015 היא פנתה אל אמהּ, וגוללה בפניה את שנעשה בה. מעדותה של האם עולה, כי כששאלה את ת' מדוע היא מספרת את הדברים רק עכשיו, בתה השיבה כי היא הבינה את שאירע לה רק לאחר שנחשפה לסרטון במסגרת שיעור בבית הספר. אמהּ שיתפה בכך, בין היתר, את אביה, את סבתה של המתלוננת, ואת גיסתה, אשר המליצה לה לפנות לפסיכולוגית בבית הספר, וכך נהגה. ת' נחקרה על ידי חוקרת ילדים ביום 16.4.2015, בהמשך נחקרה גם אחותה הקטנה, שבפניה גוללה ת' את מעשי המערער. בעקבות חקירתה של אחותה של ת', אשר סיפרה לחוקרת הילדים כי המערער נגע בה במותניים, נחקרה ת' פעם נוספת על ידי חוקרת הילדים על מנת לברר גם אפשרות של פגיעה באחותה. המערער נעצר ביום 20.4.2015 ונחקר במשטרה פעמיים, וביום 21.5.2015 שוחרר למעצר בית בבית אחותו. 4. לאחר כארבעה חודשים, וללא קשר לחקירתו של המערער בנוגע לת', פנתה כ' לאמהּ, וסיפרה לה על מעשיו של המערער. האם אמרה לה שהן יצטרכו "לספר את זה לעוד אנשים". תחילה כ' סירבה, מכיוון שלא רצתה לפגוע במשפחתה של חברתה, אך לבסוף נתרצתה, וביום 11.8.2015 נחקרה על ידי חוקרת ילדים. המערער נעצר שוב ביום 11.8.2015, וביום 22.8.2015 שוחרר למעצר בית. 5. בהכרעת הדין מיום 22.9.2016 הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וביום 14.2.2017 ניתן גזר דינו, בגדרו הושת עליו מאסר בפועל של שש שנים, מאסר על תנאי, ופיצוי בסך של 30,000 ₪ לת' ו-50,000 ₪ לכ'. אציין כי לעניין רכיב הפיצויים, דעת המיעוט (כב' השופט ש' פרידלנדר) סברה כי יש להעמיד את הפיצוי למתלוננות על סך של 60,000 ₪ לת' ו-100,000 ₪ לכ'. בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שהגיש המערער נדחתה ביום 26.3.2017, והמערער החל לרצות את עונשו. תמצית הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי 6. בית משפט קמא בחן את ראיות התביעה. בעניינה של ת', הראיות כללו את עדותה המצולמת, עדות חוקרת הילדים שחקרה אותה, ועדויות של קרובי משפחתה. בעניינה של כ', ראיות התביעה כללו את עדותה המצולמת, עדות חוקרת הילדים שחקרה אותה ועדויות הוריה. חוקרות הילדים לא התירו לקטינות להעיד בבית המשפט. מטעם ההגנה העידו המערער ואשתו. 7. בית המשפט מצא את עדויותיהן של הקטינות בפני חוקרות הילדים מהימנות, וקבע כי לעדותן נמצא סיוע בראיות שונות. לעומת זאת, עדותו של המערער נמצאה בלתי מהימנה, בשל שקרים וסתירות עליהן הצביע בית משפט קמא בהכרעת הדין. בית משפט קמא קבע כי עדותה של ת' בפני חוקרת הילדים מהימנה, אותנטית ומעוררת אמון. נקבע כי ת' עשתה מאמץ להיצמד לאמת ו"להימנע מהגזמה". יחד עם זאת, בית המשפט התרשם שהיא "התקשתה להתייחס לאירועים ספציפיים ועשתה שימוש לעיתים קרובות בשפה גנרית". למרות זאת, נקבע כי "אין בכך כדי לפגום בליבת עדותה וברושם האמין שהותירה". מהתיאורים של ת' הסיק בית המשפט כי לצד האירועים שתיארה היו אירועים נוספים, אך בקשר אליהם פעל הספק לזכות המערער, אשר זוכה מריבוי עבירות. עוד נקבע כי לא נמצא כל מניע או הסבר לכך שת' תבדה עלילה שבוצעו בה עבירות מין, וכי ישנו הסבר לעובדה שתלונתה נכבשה – היא הבינה את משמעות המעשים רק לאחר שנחשפה לשיעור בבית ספרה, שעסק בסכנות האפשריות הקיימות באינטרנט. כאמור, אחותה הקטינה של ת' גם נחקרה על ידי חוקרת ילדים. האחות תיארה את מצבה הנפשי של ת' בעת החשיפה: "היא טיפה פחדה" ובהמשך אמרה כי היא "רעדה". יצוין, כי לא עלה בידי חוקרת הילדים להעריך את מהימנות עדותה, משום שהאחות נחשפה לתיאורים כעדת שמיעה, אך בית המשפט קבע כי לתיאור מצבה הנפשי של ת' יש משקל, המחזק את גרסתה. באשר לכ', בית המשפט קבע כי עדותה נמצאה ברורה, אותנטית, מפורטת ומהימנה, והמושגים בהם נקטה תואמים לגילה. נקבע כי תיאוריה מעוגנים בזמן ובמקום, היא נצמדה לפרטי המקרה, ונמנעה מהגזמה. עוד נקבע כי אין לכ' כל מניע להעליל על המערער, והיא אף ציינה לא אחת שאיננה מעוניינת לפגוע במשפחתו ובבתו, שהיא חברה שלה. כ' התייחסה לשלושה אירועים קונקרטיים – אירוע בחדר השינה של המערער, אירוע בחדר שינה של בנו, והאירוע בחדר המקלחת. במהלך עדותה תיארה את בגדי המערער ודברים שאמר לה תוך כדי המעשים. 8. בית המשפט פסק כי להתרשמות חוקרות הילדים מעדותן של הקטינות יש משקל, וקבע כי הן חקרו את המתלוננות בצורה מקצועית. עדויותיהן בבית המשפט נמצאו מנומקות והגיוניות, ומסקנותיהן בנוגע למהימנות עדויות המתלוננות נכונות. יצוין, כי חוקרת הילדים הייתה ערה לכך שת' נשאלה שאלה מנחה על ידי אמהּ – האם המערער השתפשף בה. ברם, החוקרת קבעה כי למרות זאת עדותה של ת' עמדה בקריטריונים של מהימנות, ושללה את האפשרות שהמתלוננת העצימה את התיאורים בעקבות תשאול מוקדם. גם חוקרת הילדים שחקרה את כ' שללה את האפשרות שעדותה זוהמה. בית משפט קמא התרשם כי חוקרות הילדים נזהרו אף הן שלא "לזהם" את עדותן של הקטינות. 9. המערער טען להגנתו כי הקטינות פירשו את דבריו בצורה לא נכונה, וכל שעשה היה לשחק איתן בצורה תמימה. לגבי ת', אמר כי נישק אותה "בתור אחיינית" בלחי, אלא שלפעמים "מרוב אהבה הייתי מגיע לה ליד הפה, לא כמו אישה, אבל הייתי מנשק אותה בתור חיבה לילדה". לגבי האירוע במחסן, טען המערער כי הוא הרים את ת' כחלק ממשחק, ולא ניסה להוריד לה את המכנסיים. לגבי כ', בחקירותיו במשטרה כפר במעשים מיניים ובמגע פיזי. בבית המשפט אמר ששיחק איתה ועם הבת שלו, הם עשו כל מיני תרגולים ועמידות ידיים, ויכול להיות שתוך כדי משחק היא פירשה את התנהגותו בצורה לא נכונה. בית המשפט קבע כי גרסתו הותירה בו רושם שלילי, הוא התחמק ממתן תשובות ענייניות, פירש את טענות המתלוננות באופן שישתמע כי מדובר באי הבנה שלהן, וסתר את עצמו לאורך ההליך. אשת המערער נחקרה במשטרה, העידה בבית המשפט, והגישה שני יומנים. ככל שניתן להבין, מטרתם הייתה להוכיח את מספר הביקורים של ת' בביתם. בית המשפט מצא כי הרישומים בו אינם מדויקים, באשר אשת המערער עצמה אישרה שת' הגיעה ליותר ביקורים ממה שכתוב בו. 10. לאחר שבית משפט קמא דחה את גרסת המערער, הוא דן בראיות הסיוע שנדרשו לעדויותיהן של המתלוננות. נקבע כי במקרה דנן עדויותיהן של הקטינות משמשות כראיה מסייעת, כל אחת לגרסתה של השנייה. עוד נקבע כי לעדויותיהן נמצא סיוע במצבן הנפשי. סיוע נוסף נמצא בשקרי המערער, ובדמיון המעשים שתוארו. המערער הורשע אפוא בעבירות המיוחסות לו, ומכאן ערעורו על הכרעת הדין ועל גזר הדין. טענות הצדדים 11. המערער התמקד בתקיפת ראיות הסיוע, וטען שלעדות הקטינות בפני חוקרות הילדים לא נמצא סיוע בראיה אחרת, לא כל שכן "סיוע מהותי". לטענתו, השינוי במצבן הנפשי של המתלוננות חל לאחר חשיפת המעשים, ולא לפניה, ומדובר בשינוי קל שאינו עולה לכדי סיוע מהותי. בהתייחס לקביעה כי המתלוננות תיארו "מעשים דומים", טען המערער כי לא די בעדויות כדי לבסס דמיון בין המעשים, וכי לא די בדמיון העולה מהם כדי לבסס את העדויות מבחינת התוספת הראייתית הנדרשת. באשר לשקרים שעלו מעדותו ומחקירותיו, המערער טען כי השקרים בלתי ברורים, אין להם הוכחה מתוך עדויות אחרות, ובית המשפט נתפס ל"קטנות". לאור האמור, המערער סבר כי ללא ראיית סיוע, נותר ספק סביר המטה את הכף לכיוון חפותו. מנגד, המשיבה טענה כי הערעור נסב על ממצאי מהימנות ועובדה מובהקים, ואין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור. עוד נטען כי נוכח המחלקות הרחבה בין הצדדים, פוחת משקלה של ראיית הסיוע הנדרשת. לשיטתה, המעשים שתוארו על ידי הקטינות דומים, ואין צורך שיהיו זהים לצורך עמידה בדרישת הסיוע. דיון והכרעה 12. אומר כבר עתה, כי לאחר שצפיתי בעדויותיהן המצולמות של הקטינות, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, נחה דעתי כי קביעות התוכן והמהימנות שקבע בית משפט קמא ביחס למתלוננות עומדות על אדנים מוצקים. המערער לא חלק על כך בערעורו, וטיעוניו התמקדו בדרישת ראיית הסיוע. אם כן, השאלה הטעונה הכרעה בענייננו, היא האם לעדותן של המתלוננות נמצא סיוע בראיות אחרות. כזכור, הקטינות לא העידו בבית המשפט בשל הנחיית חוקרות הילדים, ולפיכך יש צורך בסיוע לעדותן. ההלכה היא, כי על ראיית הסיוע לקיים שלוש דרישות: היא צריכה לגעת בנקודה ממשית שבמחלוקת בין הצדדים, לסבך את הנאשם באחריות לביצוע העבירה המיוחסת לו, ולבוא ממקור נפרד ועצמאי מהראיה העיקרית (ע"פ 6813/16 נחמני נ' מדינת ישראל, בפסקה 15 (17.9.2018) (להלן: עניין נחמני)). אין הכרח כי כל ראיית סיוע תעמוד בשלוש הדרישות, אלא ניתן למצוא את הסיוע הדרוש לעדות הקטין גם בכוחם המצטבר של מספר גורמים (ע"פ 5385/13 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 29 והאסמכתאות שם (4.12.2013) (להלן: עניין פלוני)). בענייננו, בית משפט קמא פסק כי לעדויותיהן של הקטינות נמצא סיוע במצבן הנפשי, בשקרי המערער, ובדפוס המעשים הדומים שעלה מעדויותיהן. עוד נקבע כי בכוחה של עדות אחת לספק סיוע לעדותה של השנייה. מצבו הנפשי של קורבן עבירות מין 13. הפסיקה עמדה על כך כי "מצבו הנפשי של קורבן בסמוך לאחר ביצוע העבירה שבוצעה בו או בשעה שהוא נדרש להתייחס לאירוע הקשור למעשה וכך להעלות מחדש בתודעתו את האירוע הטראומטי יכולים לשמש כראיה אובייקטיבית שיש בה כדי לסייע לעדותו" (ע"פ 5149/12 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 82 והאסמכתאות שם (13.1.2014)). גם אם מצבו הנפשי של נפגע העבירה לא בא לידי ביטוי בסמוך לאירוע הפלילי, ניתן לראות בו סיוע לעדות, כל עוד יש הסבר סביר לשיהוי בביטוי החיצוני של הזעזוע הנפשי (עניין פלוני, בפסקה 34). בית משפט קמא קבע כי "מצבן הנפשי הקשה של המתלוננות מסייע לעדותן המהימנה, כי הן תיארו אירוע שחוו עם הנאשם". לא מצאתי להתערב בממצא זה. השפעת מעשי המערער על מצבן הנפשי של המתלוננות באה לידי ביטוי בעדויות השונות שהובאו בפני בית משפט קמא. באשר לת', מהודעתו של האב במשטרה עולה כי בעת חשיפת מעשי המערער, בתו "הייתה נראית מבוישת ומבוהלת פנים נפולות." בהמשך אמר "[ת'] הייתה ילדה יותר שמחה ערנית חייכנית ובחודשים האחרונים חל שינוי בהתנהגותה. ילדה יותר סגורה ומופנמת, ניתן לראות בהבעת פניה שהיא עצובה". האם סיפרה בהודעה מיום 16.4.2015 כי "הבת שלי סיפרה את הדברים בשקט כשהיא עם הראש מטה [...] היא הייתה מבוישת מבוהלת וסיפרה אותם בשקט זה היה בבית אימי". במענה לשאלה אם חל שינוי לאחרונה בהתנהגות בתה ענתה "מפוחדת, כל דבר רוצה לעשות איתי, פעם הייתה מתקלחת לבד וכיום מבקשת ממני להיות נוכחת עמה". בעדותה של האם בבית המשפט אמרה כי "... הייתה ממש סגורה ומפוחדת וניסינו להרגיע אותה, אמרנו לה 'אל דאגה, אנו נטפל בנושא'". מחקירת אחותה של ת' ומהתרשמות חוקרת הילדים ממנה, עולה כי היא נחשפה למצבה הרגשי של ת' בזמן שסיפרה על מעשי המערער "היא טיפה פחדה" ו"רעדה". מהודעתה של גיסת האם עולה כי היא הבחינה ש"עובר על [ת'] משהו לא טוב כי היא הייתה שקטה ומכונסת בעצמה". באשר לכ', מחקירת אמה במשטרה עולה כי בתה "הייתה ילדה שמחה וקלילה והייתה מבשלת ואופה ועוזרת לחברים ותורמת מאוד, היא אוהבת לשיר ולרקוד"; "הייתה 'מעולה' מבחינה לימודית"; "יש לה הרבה מאוד חברות ומאוד מקובלת ואהובה ותמיד במרכז"; "ילדה מאוד תמימה. היא ילדה מאוד משתפת ומספרת לנו הכל. היא חייכנית וצוחקת היא מפיצה אור בכל מקום שהיא נמצאת". במענה לשאלה מה מצבה של כ' לאחר שחשפה את האירועים, ענתה האם כי "כן יש שינוי, יש לה הפרעות שינה, סיוטים בלילה. היא מתפקדת ביום יום אבל זה בא לה בלילה, קושי להירדם או שמתעוררת בשעות מוקדמות כמו ארבע בבוקר" וכי "היא בטיפול פסיכולוגי ממש יומיים אחרי שהיינו במרכז הגנה לקחנו אותה". לכך יש להוסיף כי הקטינות חוו קושי לחשוף את הפוגע – לת' נדלקה נורת אזהרה רק לאחר שהועבר בכיתתה שיעור שעסק בסכנות באינטרנט. גם אצל כ' חשיפת פרטי המקרה לוותה בחיבוטי נפש, הניכרים מבין העדויות והאמרות השונות, והיא חזרה על כך שאיננה מעוניינת שיקרה משהו רע למשפחתה של חברתה הטובה – בת המערער (גם בחקירתה לפני חוקרת הילדים אמרה שהיא חשה הקלה, כי "שסיימנו אז פתאום כאילו, אולי אפילו (ל.ב) שאלות קצת כאילו, הורידו לי את ה...את הלחץ שיהיה, שיקרה ל[שמה של בת המערער] משהו או למשפחה שלה"). 14. המערער טען שמקום בו אין כל שינוי במצבן הנפשי של המתלוננות בסמוך למועד קרות האירועים, יש בכך כדי "לגרוע ראייתית מעדותן". ברם, אין דפוס ייחודי אחד לנפגעות עבירות מין, והפסיקה עמדה על כך כי מצבו הנפשי של נפגע העבירה אינו "נתון לשליטתו" (ע"פ 3619/14 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 19 (3.9.2015)). וכפי שאמרתי במקום אחר: "[...] אך לצד המאפיינים המשותפים לכלל הקורבנות, אנו מוצאים התנהגויות ייחודיות לכל נפגע ונפגע. יש קורבנות הזוכרים במדויק לפרטי פרטים את המעשה ויש קורבנות שחלק מהפרטים מטושטש בזיכרונם. יש קורבנות שבעקבות גילוי העריות מתדרדרים בלימודים ומפתחים הפרעות התנהגות, ויש כאלו המתפקדים היטב בחיי היום-יום ואף מצטיינים בלימודים. דומה כי לכל תופעה ניתן למצוא את התופעה הנגדית [...]" (ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 89 (20.10.2010)) (הדגשה הוספה – י"ע). המערער טען גם כי לאור תפקידה של אם המתלוננת כ', המנהלת את המרכז לנפגעות תקיפה מינית, "חזקה שהיא 'תריח ממרחקים' ולו אבק של סממני פגיעה נפשית בבתה ובביתה שלה!". כשלעצמי, אני סבור כי המקרה אך מוכיח כי גם מודעות של ההורים לנושא, אינה "פוליסת ביטוח" שיש בה כדי למנוע פגיעה בילדים. מכל מקום, דווקא לאור ניסיונה של האם בכגון דא, וכפי שנראה בהמשך, היא הבינה כי בתה נפלה קרבן לפגיעה מינית. מעשים דומים 15. סיוע נוסף נמצא בדמיון המעשים שתיארו המתלוננות. כידוע, ראיית סיוע לעדותו של קטין יכולה להימצא בעדותו של קטין אחר בדבר מעשים מיניים דומים שביצע בו נאשם (7320/07 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 13 (13.5.2009) (להלן: פלוני 1)). כזכור, הקטינות אינן מכירות אחת את השנייה, והקשר ביניהן נעוץ במערער עצמו, ובבתו. ניתן לעמוד על הדמיון שבין המקרים: (-) הקטינות הן בנות אותו גיל, המעשים בוצעו בתוך בית המערער או במחסן הנמצא בחצר ביתו. (-) שתי הקטינות תיארו באופן דומה כיצד המערער "ניצל הזדמנויות" כשהן שהו בביתו – נכנס לחדר שבו ישנה ת', הפך אותה, ניסה להוריד ממנה את המכנסיים והתחכך בה בישבנה; כשאחות של ת' ובת המערער ברחו ממנה והיא נותרה לבדה במחסן המערער "ניצל את ההזדמנות", נישק אותה וניסה להוריד ממנה את המכנסיים. את כ' הוא היה מבודד באופן ייזום, בכך שהיה קורא לה לאחד מחדרי הבית – החדר שלו ושל אשתו, החדר של בנו וחדר המקלחת. בכל אותן הזדמנויות, המערער הוריד מכ' את מכנסיה או חצאיתה, לרבות תחתוניה, התחכך בה בחלקו התחתון, תוך שהוא עושה זאת גם עם צרור מפתחות שהיה מחובר למכנסיו. (-) ת' הייתה בתנוחה הפוכה "כמו כלב" ואילו כ' הייתה לרוב בתנוחה אותה היא כינתה "השתחוות". על אף שיש שוני מסוים בין התיאורים של הקטינות, גרעין המעשים דומה עד מאוד בשני המקרים, ואזכיר כי שתי הקטינות אינן מכירות זו את זו, והאחת לא ידעה על תלונתה של השנייה (רק כאשר כ' הגיעה למרכז ההגנה, נמסר לה ולאמה כי כנגד המערער הוגשה תלונה). לפיכך, ונוכח המהימנות הרבה שרחש בית משפט קמא לעדויותיהן של המתלוננות, המעשים הדומים שעלו מתיאורי הקטינות מקימים את הסיוע הנדרש להרשעה בעבירות המיוחסות למערער. שימוש בעדותה של קטינה אחת כסיוע לעדותה של הקטינה השנייה 16. ניתן לעשות שימוש בעדות של קטין אחד, כסיוע לעדותו של קטין אחר (כאשר עדותו של כל קטין נמסרת בפני חוקר הילדים ומצריכה סיוע בפני עצמה). ואולם, במקרים כגון דא יש לשלול תחילה "חשש לשיתוף פעולה בין המתלוננים וניסיון לרקום עלילת שוא כנגד הנאשם" (פלוני 1, בפסקה 13 והאסמכתאות שם). יצוין, כי המערער טען שהממשק בין הקטינות אינו נעוץ רק בו (או בבתו), שכן בהינתן שאמה של כ' מנהלת את המרכז לנפגעות תקיפה מינית, ויש לה גישה למאגר המידע, היא יכלה "ולו בתום לב", ליצור קשר עם משפחתה של ת', או לעיין באופן חופשי במידע על התלונה הראשונה ולאחר מכן לבדוק אם בתה חוותה מעשים כאלו או לא. עוד טען, כי כאשר כ' ואמה הגיעו למרכז ההגנה לנפגעות תקיפה מינית, נאמר לאם שישנה תלונה נוספת נגד המערער. מכך מבקש המערער ללמוד כי יש קשר בין המעשים הדומים שתוארו על ידי הקטינות לעדות הטעונה סיוע. בענייננו, חוקרת הילדים התייחסה לאפשרות שעדותה של כ' זוהמה ושללה זאת. בית משפט קמא התרשם כי עדות חוקרת הילדים מהימנה וקיבל את מסקנותיה. כאמור, המדובר בממצא עובדתי, שככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בו (ע"פ 4583/13 סץ נ' מדינת ישראל, בפסקה 28 (21.9.2015)). גם לגופו של עניין, לא מצאתי טעם מבורר להתערבות במסקנת בית משפט קמא. לא התרשמתי כי עדותה של כ' זוהמה, או כי אמה תדרכה אותה לפני חקירתה במרכז ההגנה. כ' נשאלה בחקירת הילדים אילו שאלות נשאלה על ידי אמה, והיא ענתה "היא שאלה אם הוא פצע אותי, אם זה כאב", וכי אמה הייתה "מאד מאד בהלם" "היא ממש היתה, היא כל הזמן אמרה לי שאני אמיצה והיא חיבקה אותי ו...ונישקה אותי וכאלה". האם בחקירתה סיפרה כי שאלה את בתה "אם הוא הכניס לה משהו לאיזשהו מקום והיא אמרה שלא. חידדתי את השאלה ושאלתי אותה אם הוא הכניס לה משהו לאיפה שעושים קקי או פיפי והיא אמרה שלא וציינה שזה לא כאב לה. שאלתי אותה כמה פעמים זה קרה והיא אמרה לי שהיא לא ממש זוכרת אבל נראה לה בערך 5 פעמים...". בעדותה בבית המשפט סיפרה האם כי היא לא נכנסה עם בתה ל"פרטים הקטנים": "ש. זה לא יהיה הזוי מבחינתי לחשוב שאם נפלו השמיים, ואני יכול להאמין למה שאת אומרת, התחיל איזה שהוא הליך של בדיקה שלך יותר, ביחס לבן הזוג שלך, בניסיון להבין מה קרה שם, מול המתלוננת כ', מבחינת הפרטים והמקרים. ת. אני חייבת להגיד שכאן קצת הפן המקצועי השתלט עליי והשתדלתי לא לזהם את החקירה. ש. מה כן שאלת את המתלוננת? ת. כל מה ששאלתי אותה היה באותו המעמד אותו אני מתארת בעדות. היה בי הצד של האם שרועש וגועש והצד המקצועי שאומר שאני לא רוצה לזהם את החקירה. אז היה לי מאוד חשוב בשיחה הראשונה איתה להבין את עוצמת האירוע ולכן שאלתי אותה שאלות כפי שמתוארות שם (העדה בוכה) כמו 'אם הוא הכניס לך משהו' והיא אמרה לי שלא. מהפן המקצועי זה היה לי מאוד חשוב, כי זה מאוד חשוב לריפוי אחרי כן. ש. אני מבין ממה שאת אומרת כרגע שאת מופיעה לא מעט בבתי המשפט. ת. כן. ש. מה שנקרא עדה מקצועית, מומחית. הנושא הזה של זיהום חקירה עלה מיד בראשך? ת. התשובה היא כן. ש. כמה פעמים, אם אתה יכולה לזכור, יצא לך לשאול את כ' את אותן שאלות לגבי אבחנות כאלה ואחרות שרצית לדעת? ת. פעם אחת. כל מה שהתעסקנו בו אחרי היה לא בפרטים של המקרה אלא ההתמודדות הנפשית ושנפלו השמיים. ש. מחד את מתארת סיטואציה שאני כן יכול להבין כאב, אך מצד שני אני נוטה לחשוב שאם זה היה קורה אצלי בבית, הייתי קצת יורד יותר לפרטים ולא מסתפק בשאלה האם הוא הכניס לה משהו.. ת. אני לא מאחלת לאף אחד (העדה בוכה) וזה נורא נורא קשה לשמוע מהילד שלך, דווקא את הפרטים הקטנים. ש. כשאת אומרת דווקא פרטים קטנים, למה את מתכוונת? מחד את אומרת ששאלת שאלות כגון האם החדיר לה משהו למקום ממנו עושים פיפי או קקי ומצד שני את אומרת פרטים קטנים. מה שאלת? ת. כל מה ששאלתי מתואר בעדות. ש. אין התאמה בין מה שאת אומרת עכשיו לבין העדות. או שאת שומעת פרטים קטנים... יש פער בין מה שאת אומרת כרגע לבין מה שאמרת במשטרה. ת. אני לא שאלתי אותה באיזה חדר זה היה, לא שאלתי את כל הפרטים האלה, חסכתי ממנה את ה'חפירה'. ש. אמרת קודם שזה נורא קשה לשמוע מהילד שלך את הפרטים הקטנים. מהם הפרטים הקטנים שאת מדברת עליהם? ת. את הפרטים הקטנים לא שמעתי במעמד ההוא, אבל לדוגמא... לא שמעתי במעמד ההוא פרטים קטנים, בגלל שזה קשה לי. ש. היא רצתה לספר פרטים קטנים? ת. לא. אני חושבת שאלה צורות התמודדות שונות של אנשים וזו צורת ההתמודדות שלי. ש. שאלת אותה למשל כמה פעמים זה קרה? ת. כן. ש. אנו יודעים ששאלת אותה האם הכניס משהו לאיבריה הפרטיים וכמה פעמים זה קרה. אין שאלות מעבר לזה? ת. שאלתי אותה גם שאלות שלא קשורות אליה, אם היא חושבת שהוא עשה את זה גם לבת שלו, אם היא חושבת שהאמא של [בת המערער] ידעה. לגבי זה שאם הוא עושה את זה לבת שלו היא אמרה שהיא לא יודעת." כאמור, חוקרת הילדים שללה את האפשרות שעדותה של כ' זוהמה, והתייחסה לשאלות שהפנה לה בא כוח המערער בהקשר לכך: "ש. האם לא מתבקשת פה שאלה מה עלה בתוכן השיחה הזאת? אנו יודעים שמהרגע שהילדה סיפרה להורים עד שהם הגיעו ל [מרכז ההגנה לנפגעות תקיפה מינית – י"ע] עבר שבוע. שבוע לא פשוט, במיוחד עם הרקע של האם. האם נבדק, נשאלו שאלות, במיוחד שהאם קצת מבינה עניין, לא היה חשוב לבדוק את העניין הזה? ת. בשורה 30 שאלתי את הקטינה האם היא סיפרה להורים על מה שהיה. אחרי שהיא סיפרה שחשפה בפני שתי חברות שלה ואז הן אמרו לה לספר להורים ואז בעצם ביקשתי ממנה להרחיב, בעמ' 7 שורה 26, לגבי מה שהיא סיפרה לאם, אם שאלו אותה שאלות, זו בעצם הבדיקה שלנו חוקרי הילדים, לגבי אפשרות של זיהום. [...] ש. עניין אותך לצורך המהימנות לדעת אלו שאלות האם שאלה אותה? ת. כן והתייחסתי לזה בעמ' 7 שורה 31 'בואי תספרי לי על השאלות שהיא שאלה'. אני שאלתי אם היא שאלה עוד שאלות. ש. אנו מדברים על שבוע שלם שאין מחלוקת שאינו פשוט עבור המשפחה הזו. זה לא הגיוני שישאלו אותה רק שתי שאלות במהלך השבוע הזה. ת. היא בדיוק גם מספרת מה האם אמרה לה. אני מפנה לעמ' 8 שורה 4. היא אומר שהאם אמרה לה כל הזמן שהיא אמיצה, חיבקה ונישקה אותה. מבחינתי זו תשובה מספיקה. ש. עובר שם שבוע לא פשוט. האם שואלת שאלות ספציפיות את הילדה לגבי המעשים שעשה לה הנאשם. האם את לא בודקת מהן אותן שאלות שהיא נשאלה... ת. כפי שהשבתי קודם. אם הקטינה היתה מספרת לי בעדות שלה, לדוגמא, שהוא פצע אותה, ולאחר מכן היא היתה אומרת לי 'אמא שאלה אותי אם הוא פצע אותי', זאת לשם הדוגמא, כן הייתי מרחיבה. במקרה הזה הקטינה סיפרה מה שציינתי, שהאם חיבקה וכן שאלה שאלות והן מפורטות בעדות." (פרוטוקול מיום 7.2.2015, בעמ' 43). גם מצפייה בהקלטה המתעדת את חקירתה של כ' ניתן להתרשם כי היא סיפרה את הדברים במילים שלה. כך למשל, כינתה את התנוחה שבה הייתה "עמידה עם כיפוף" ו"עם כיפוף כאילו סוג של השתחוות...". לעומת זאת, ת' ניסחה את הדברים באופן שונה "הייתי כאילו הפוכה" "כאילו הייתי כאילו על ארבע ונו הוא התחיל לגעת בי" ו"הוא הפך אותי כאילו" "כאילו כמו כלב ככה". בשונה מת' אשר סיפרה כי המערער נהג, בין היתר, לנשק אותה, דבר אשר חזר על עצמו לכל אורך עדותה, כ' סיפרה כי המערער היה נוהג להוריד ממנה את המכנסיים ולהתחכך בה עם פלג גופו התחתון, ועם המפתחות. אמנם גרעין האירוע היה דומה, אך כל קטינה סיפרה זאת במילותיה שלה, ובאופן נפרד המשקף את שחוותה. מהראיות השונות גם לא עלה כל מניע להפללה מצד האם או בתה כ', באופן שהאם תנחה את בתה או תשתול אצלה מונחים כדי לתאר את האירוע. המערער גם לא טען כי למשפחתה של כ' או לכ' עצמה היה מניע להפלילו. שקרי המערער 17. בית משפט קמא פירט את הסתירות והשקרים שעלו מחקירות המערער ומעדותו בבית המשפט, וקבע כי גרסתו השתנתה בהתאם לצרכיו, וכי הוא ניסה להרחיק את עצמו מהמעשים וזכר באופן "סלקטיבי" פרטים שנגעו לקטינות. בית המשפט קבע כי שקרי המערער מסייעים לעדויותיהן. כידוע, שקרים של נאשם עשויים לעלות כדי חיזוק ואף סיוע לראיות התביעה, כאשר מדובר בשקרים מהותיים המקיימים את התנאים שנקבעו בפסיקה. יחד עם זאת, נקבע כי יש לנקוט בזהירות בהערכת המשקל הראייתי לשקרי נאשם משום החשש כי הם נולדו כתוצאה מהלחץ שבו הוא שרוי (ראו ע"פ 1645/08 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 22 (3.9.2009)). נעמיד לנגד עינינו את התנאים שבהתקיימותם ניתן יהיה לראות בשקרי נאשם כסיוע: "נדמה כי תנאי הפסיקה שהוצגו, מהווים כלי עזר נחוצים על מנת להבחין בין שקר לשקר. ראשית, השקר צריך להיות ברור וחד משמעי, שאם לא, אולי לא יצא שקר מפיו של הנאשם. שנית, השקר צריך להיות מהותי ולא בכל עניין. שלישית, השקר מכוון להטעות את בית המשפט. רביעית, השקר הוכח מתוך עדות עצמאית ולא מתוך העדות הטעונה סיוע. תנאי זה וקודמיו, מטרתם לוודא שלא עסקינן במעגל סגור. חמישית, השקר צריך להיות קשור לעבירה מושא המשפט. תנאי זה נועד לקרב בין השקר לבין הסוגיה המהותית השנויה במחלוקת. תנאים אלה מטרתם להבטיח שהשקר לא רק ילמד על מהימנות הנאשם, אלא יסייע למסקנה כי הוא אשם. הנה כי כן, הפסיקה הכירה בשקר כראיית סיוע, אך בה בעת צמצמה את המקרים לכך לפי תכלית הדרישה לראיית הסיוע" (עניין נחמני, בפסקה 40). מעיון בחקירות המערער, ומקריאת עדותו בבית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבות בקביעות בית משפט קמא בנוגע לשקרי המערער. להלן חלק מהשקרים שבהם הוא נתפס: (-) בחקירותיו זכר כי ת' הייתה מגיעה לביתו. לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט אמר כי "אני לא זוכר בכלל שהיא הייתה אצלנו" (עדות המערער מיום 15.3.2016, בעמ' 59 שורות 17-13). בהמשך, המערער ציין כי הוא זוכר שת' "הייתה מגיעה אחת לשלושה חודשים לישון אצלנו בשישי שבת" (שם, בעמ' 60 שורות 5-1), כי הקשר ביניהם טוב (שם, בעמ' 61 שורות 19-16), וכי היה נוהג לנשק אותה בתור דוד אוהב. עוד אמר כי הוא זוכר את הרגעים שבהם נישק את ת' (משמע, גם זוכר שהיא הייתה בביתו). באשר לכ', ציין כי הייתה מגיעה אחת לשלושה שבועות (שם, בעמ' 60 שורות 11-10), וזאת לעומת אמרתה של אשתו, שלפיה היא הייתה מגיעה אליהם על בסיס שבועי (כל יום ג') (אמרת אשת המערער מיום 13.8.2015, בעמ' 2, שורה 42). אמה של כ' איששה דברים אלו. (-) בחקירתו מיום 20.4.2015 אמר כי הוא העיר את ת' בלילה ונתן לה נשיקה בלחי (בעמ' 3 שורות 58-54). לעומת זאת, בחקירתו מיום 28.4.2015 אמר "לא. לא קראתי לה. רק עם [הטעות במקור – י"ע] כיסיתי אותה או משהו והיא סתם ככה התעוררה אז כיסיתי אותה והלכתי לישון, אף פעם לא קראתי לה" ובהמשך אמר כי "לא הערתי אותה אף פעם" (בעמ' 3 שורות 77-72). בעדותו בבית המשפט אמר כי "...כשכיסיתי את ת', אז היא התעוררה בבהלה, אמרתי לה הכל בסדר, ונישקתי אותה בלחי והלכתי. אם לא הייתה מתעוררת, פשוט הייתי מנשק אותה בלחי והולך, כמו כולם" ו"לא שבאתי אליה והערתי אותה אמרתי לה '[השם של הקטינה הושמט – י"ע] תקומי'. היא התעוררה, פשוט, לבד. נישקתי אותה בלחי" (עדות המערער מיום 15.3.2016, בעמ' 69 שורות 27-20 ובעמ' 70 שורות 6-1). (-) באמרתו מיום 20.4.2015 אמר כי לפעמים ת' הייתה ישנה בחדר של בנו (בעמ' 3, שורה 50), בעוד שבאמרתו מיום 28.4.2015 אמר כי "לא זכור לי בכלל שהיא ישנה שם" (בעמ' 3, שורה 65). (-) במענה לשאלה אם הוא סובל מבעיה רפואית ענה המערער "יש לי בעית שמיעה שלפעמים אני סובל מבעית שכחה" (הודעת המערער מיום 28.4.2018, בעמ' 4 שורה 83). למרות זאת, באירוע במחסן הוא זכר שלא נישק את ת': "אני מנשק כל הזמן, אבל באירוע הזה לא נישקתי. מה שזכור לי זה שבמחסן נתתי לה את הפאזל. לא זכור לי שנישקתי אותה באירוע הזה". במענה לשאלה כיצד הוא זוכר לפרטי פרטים את האירוע שבו הנשיקה יצאה "ליד הפה", וכיצד הוא זוכר שבאירוע במחסן הוא לא נישק אותה, אם הנשיקות נעשות על ידו באופן יום יומי, ענה המערער כי "אני זוכר את הרגעים האלה [...]" (עדות המערער מיום 15.3.2016, בעמ' 70 שורות 18-10). (-) בחקירתו מיום 12.8.2015 נשאל המערער על המפתחות שלו, והשיב כי יש לו שקית של מפתחות. במענה לשאלה אם הוא לוקח את המפתחות הביתה, השיב כי "הייתי לוקח כמה מפתחות כן, ואת השאר משאיר במחסן וסוף שבוע לוקח אותם חזרה". במענה לשאלה היכן היה מניח את המפתחות בבית השיב "בחדר בארון" וכי היה נושא על עצמו רק את המפתחות של האוטו (הודעת המערער מיום 12.8.2015, בעמ' 2 שורות 31-25). בחקירתו מיום 17.8.2015 השיב כי "הייתי שם אותם בארון ולפעמים זה היה נשאר אצלי תלוי מאחורה במכנסיים". כשעומת עם תשובתו הקודמת, השיב "כן אבל לפעמים הצרור נשאר עליי" (הודעת המערער מיום 17.8.2015, בעמ' 2 שורות 26-18). לעומת זאת, במענה לשאלה אם למערער היה צרור מפתחות, ענתה אשת המערער באמרתה מיום 13.8.2015 "כן. באופן קבוע הוא גם מביא אותם לבית". במענה לשאלה מה הוא נהג לעשות איתם כשהוא היה נכנס לבית ענתה "היו לו המון מפתחות צרור אחד הוא היה מכניס לתיק השחור שלו וצרור אחד היה תפוס לו על המכנסיים באופן קבוע". בהמשך אמרה כי "אגב המפתח שהיה תפוס לו במכנסיים, זה היה רק כשהוא היה לבוש בבגדי עבודה" (בעמ' 2, שורות 26-22 ו-28). (-) תחילה הכחיש המערער כל מגע בינו לבין כ', אך בעדותו בבית המשפט אמר: "ש. כ' למשל, מספרת שהיית מתחכך בה עם המפתחות בחלק הקדמי של אזור איבר המין שלך. יכול להיות שיש איזה שהוא משחק כזה? אני מבהירה, המפתחות היו תלויים על הלולאה בקדמת המכנסיים ואתה היית מחכך את איבר המין שלך בישבנה. האם היה משחק מהסוג הזה, משהו דומה? ת. אולי כשהייתי עוזר לה לעשות עמידת ידיים, אז כנראה שכשהיא נפלה, אז תפסתי אותה. כנראה כשהחזקתי אותה שהיא לא תיפול, אז כשהיא נפלה, אולי היא נדקרה מהמפתח." (פרוטוקול דיון מיום 15.3.2016, בעמ' 73, שורות 19-14). 18. בענייננו, לשאלה אם המערער העיר את ת' או לא יש נפקות, באשר ת' טוענת שהמערער העיר אותה ועשה בה את שעשה, בעוד שהמערער טוען שחלקו באירוע היה תמים – הוא קם להתפנות ובדרך עבר ונישק את ילדיו נשיקת לילה טוב אבהית, וכך גם נישק את ת' בתור דוד אוהב. זאת ועוד, בשונה מהדמות שתיאר המערער, כאדם שיש לו בעיית שכחה, נראה כי הוא זכר היטב ולפרטי פרטים את העובדות כשהדבר שירת אותו, והוא שינה את גרסתו בהתאם למידע שנגלה לפניו. כך למשל, המערער זכר היטב את הרגעים שבהם נישק את ת' בלחי וידע להגיד כמה פעמים יצא שבטעות נישק אותה ליד הפה (פעם אחת). בחקירה אחת הוא זכר שת' ישנה בחדר של בנו, אך בחקירה אחרת לא זכר זאת. בעדותו בבית המשפט לא זכר שת' הייתה מגיעה לביתם. גרסתו בנוגע למפתחות חשובה אף היא לתמונה העובדתית, שכן כ' אמרה כי הוא התחכך בה עם פלג גופו התחתון ועשה זאת גם עם המפתחות, ואילו המערער מסר גרסה לפיה המפתחות מוטמנים בארון שבביתו, ובהמשך כי יש צרור מפתחות שהוא לוקח, אך הוא תפוס מאחורי מכנסיו. הגם שמשקלו של כל שקר כשלעצמו אינו גבוה, הרי שבהצטברותם הם עומדים בתנאים שנקבעו בפסיקה, ונוכח מהימנותן של הקטינות ורוחב יריעת המחלוקת בין הצדדים, ניתן להסתפק בשקרים אלה כסיוע שאינו משמעותי, ודאי כשהם מצטרפים ליתר ראיות הסיוע (למקבילית הכוחות הנוהגת בין משקל העדות לעוצמת הסיוע ראו ע"פ 9608/11 מדינת ישראל נ' פלוני, בפסקה 12 (7.7.2014)). יצוין, כי המערער טען שאין לשקרים הנטענים בעניינו הוכחה מתוך "עדויות אחרות" אלא אך מתוך העדויות הטעונות סיוע. אלא, ששקרי המערער מוכחים מתוך מילותיו שלו, ובהקשר זה נקבע זה מכבר כי "אין כל מניעה ששקרים המוכחים רק מתוך עדותו של הנאשם, ללא ראיה חיצונית נוספת, יהוו שקרים העולים לכדי ראיית סיוע, בהתקיים שאר התנאים" (עניין נחמני, בפסקה 41). 19. לסיכום, בהינתן המעשים הדומים שתוארו על ידי המתלוננות; בהינתן מצבן הנפשי; בהינתן כי נשלל חשש לשיתוף פעולה ביניהן כך שיש לראות בעדות של אחת כמסייעת לעדותה של השנייה; ובהינתן שקרי המערער – די בראיות אלו כדי לבסס את דרישת הסיוע לעדותן, ולבסס הרשעה בעבירות המיוחסות למערער. [לאור מסקנתנו לעיל איני נדרש לאמירתה של אשת המערער במשטרה כי היא מאמינה לכ', דברים להם התכחשה בהמשך בעדותה בבית המשפט, שם אמרה כי היא מאמינה למערער ב"מאה אחוז"]. הערעור על גזר הדין 20. כזכור, ערעורו של המערער נסב גם על חומרת העונש. המערער טען כי בית המשפט שגה בכך שקבע מתחמי ענישה נפרדים לכל אחד מהאישומים, וסמך ידו על מקרים נוספים שבהם נגזרו על נאשמים עונשי מאסר קלים יותר. דין הערעור להידחות אף ברכיב זה. נקודת המוצא היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בחומרת העונש שגזרה הערכאה המבררת, אלא במקרים חריגים שבהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או כשהעונש שנגזר חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג או הראוי במקרים דומים (ראו, בין רבים אחרים, ע"פ 4846/13 פלוני נ' מדינת ישראל (18.6.2014) (להלן: עניין פלוני 2)). בית משפט קמא קבע מתחם ענישה שונה לכל אישום, וקצב עונש מאסר כולל לשני האירועים. בקביעת העונש על בסיס מתחמי הענישה, התייחס בית המשפט למכלול הנסיבות, אמד את חומרת המעשים, והתייחס לנסיבותיו האישיות של המערער. לא מצאתי מקום להתערב במתחמי הענישה, המשקפים את ההפרדה בין שתי המתלוננות, ואת ההפרדה בין המעשים עצמם וחומרתם, ולא מצאתי מקום להקל בעונש שנגזר על המערער, שאף אינו עומד על הרף הגבוה של ענישה במקרים כגון דא. ענייננו בעבירות מין בשתי קטינות, אחת מהן קרובת משפחתו של המערער והשנייה חברתה הטובה של בתו. המערער פגע בקטינות באופן קשה, וכפי שעולה מתסקירי נפגעות העבירה, לפגיעה זו השלכות לא מבוטלות על מצבן של הקטינות, כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחייהן. הפסיקה עמדה על כך כי יש להחמיר עם עברייני מין המבצעים את העבירות בתוך המשפחה, ולהשית בעבירות אלו עונשי מאסר משמעותיים "בעיקר על מנת לשקף את מידת הפגיעה החמורה בקורבנות ובזכות היסוד של כבוד האדם, וכן במטרה להביע את הסלידה ושאט הנפש של החברה מביצוע עבירות אלו. הדבר נכון ביתר שאת, כאשר מדובר בקורבנות קטינים" (עניין פלוני 2, בפסקה 5). 21. סופו של דבר שאין מקום להתערב גם בעונש. אשר על כן, אנו מורים על דחיית הערעור על כל רכיביו. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ב' באדר א התשע"ט (‏7.2.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 17025440_E12.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1