מכלוף מקסים עברי (בן אבגי) נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2542/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2542/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: מכלוף מקסים עברי (בן אבגי) נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.2.11 בת"פ 8198-09-10 שניתן על ידי כבוד השופט א' שיף – סג"נ תאריך הישיבה: ב' בטבת התשע"ב (28.12.2011) בשם המערער: עו"ד זיו גלעד; עו"ד רינת גלעד בשם המשיבה: עו"ד עידית פרגון בשם שרות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.2.2011 בת"פ 8198-09-10 (כבוד סגן הנשיאה השופט א' שיף). 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום בגין עבירות של גניבה בידי עובד ציבור לפי סעיפים 390 +383 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (ריבוי עבירות) ומרמה לפי סעיף 220(1)+(2)+(4)+(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (ריבוי עבירות). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער, אשר עבד במהלך השנים 2005-2009 כגזבר וסגן מנהל בית דואר בחברת דואר ישראל בע"מ (להלן: חברת הדואר), כעובד ציבור, מעל בכספים בכך שגבה כספים שהופקדו בכספת בית הדואר בסך כולל של 844,055 ש"ח (להלן: הכספים). בהמשך לכך ועל מנת למנוע את גילוי הגניבות, נהג לדווח במחשבי הדואר פרטים כוזבים כדי ליצור מצג שקרי אודות יתרת המזומנים בכספת. הכספים הפכו להכנסות בשנות המס הרלוונטיות במהלכן התחמק המערער בכוונה מתשלום מס. 2. ביום 14.11.2010 הורשע המערער, על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון. בהמשך, ולאחר שהוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו ונשמעו טיעוני הצדדים לעונש, נגזר דינו ביום 16.2.2011. בגזר הדין סקר בית המשפט את שלל טענותיו של המערער לעניין העונש. נקבע כי מדובר במעשים חמורים, שנעשו במכוון משך תקופות ארוכות באופן סדרתי, תוך מעילה באמון וניצול מעמדו של המערער כעובד ציבור. כן צוין כי מעשיו של המערער הסבו נזק כבד לחברת הדואר. בית המשפט התחשב בעדויות האופי שהובאו מטעם המערער (אמו וחברו), וכן בתסקיר שירות המבחן, לפיו מצבו הרגשי של המערער קשה, הוא מודע לדפוסי התנהגותו הבעייתיים ועשוי להפיק תועלת מתהליך טיפולי אך נדרשת ענישה שתחבר אותו לחומרת מעשיו. כן נשקלו הודאתו בעבירות, התייצבותו במשטרה לצורך הסגרה עצמית ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות. על בסיס כל אלה, גזר בית המשפט על המערער עונש של 3 שנות מאסר לריצוי בפועל, שנת מאסר מותנית, וכן פיצוי לחברת הדואר בסך של 100,000 ש"ח. גזר הדין נחתם בהערה לתשומת לב שירות בתי הסוהר – בדבר המלצת שירות המבחן להענקת טיפול נפשי למערער במהלך ריצוי עונשו. מכאן הערעור שבפנינו. 3. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא נתן משקל ראוי לעובדה כי הוא הסגיר את עצמו לרשויות החוק – מיוזמתו שלו ומן הטעם שלא יכול היה עוד לשאת בעול של הסתרת מעשיו. פרט זה, לדבריו, מלמד כי הוא חש חרטה עמוקה. לטענתו, העונש שנגזר עליו כה חמור, עד שניתן להסיק כי עדיף היה לו שלא לבוא ולהתוודות על מעשיו. עוד הוא טוען, כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבות חייו הקשות המצדיקות הקלה בעונשו. כך, היה מקום להתחשב בנסיבות שהביאוהו למעול בכספים, בחובותיו הכלכליים ובמצבו האישי, הזוגי והמשפחתי המורכב. עוד הוא מוסיף, כי עצם הודאתו במעשים גרמה למבוכה ולבושה עבורו ועבור משפחתו. מאסרו גרם לילדיו להישאר ללא תמיכתו הכלכלית והותיר את הוריו ללא סיעוד. כן טוען כי לו היה יכול להשיב את הכספים היה עושה זאת מיד, אך בשל מצבו הכלכלי הכולל חובות רבים, הדבר אינו מתאפשר ואף אין ביכולתו לשלם את סכום הפיצוי הגבוה שנקבע. הכספים, הוא מדגיש, שימשו עבורו למטרת מחייה וקיום ולא כמקור למותרות ותענוגות. כמו כן מציין את העובדה שכבר נענש בכך שפוטר מעבודתו ונפסל לתמיד משירות המדינה, וכי עברו הפלילי הנקי לצד החרטה שהביע, מצדיקים אף הם הקלה בעונשו. 4. המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור. לדבריה, מדובר במספר רב של מעשים שבוצעו לאורך תקופה ממושכת, וכן בסכום כסף גדול שלא הושב. היא מדגישה כי המערער ניצל את עמדתו ואת האמון שניתן בו ומעל בכספי ציבור. 5. בתסקיר שהוגש לבית משפט זה מטעם שירות המבחן, בעניינו של המערער, צוין כי גורמי הטיפול בכלא התרשמו כי הוא עובר תהליך טיפולי משמעותי שמסייע לו לעבד את השלכות מעשיו. דיון והכרעה 6. לאחר עיון בנימוקי הערעור ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, דעתי היא כי דין הערעור להידחות. 7. כלל ידוע הוא כי התערבות ערכאת הערעור במידת העונש תיעשה רק במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 5723/11 מדינת ישראל נ' קעדאן (טרם פורסם, 1.9.2011); ע"פ 9052/10 שטרית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.11.2011)) בענייננו, העונש שנגזר על המערער אינו חורג מן המדיניות המקובלת. כמו כן, לא נפלה כל טעות משפטית וניתן משקל מספק לכל הנתונים הרלוונטיים, כפי שנבהיר להלן. 8. בית המשפט נדרש למכלול שיקולים בעניינו של המערער, ביניהם חומרת המעשים ונסיבות ביצוען – לרבות ניצול העמדה בה היה מצוי; נסיבותיו האישיות והמשפחתיות; הודאתו; חרטתו ועברו הפלילי הנקי. לאחר איזון בין כלל השיקולים הללו הגיע למסקנה סבירה, שכלל אינה חורגת ממדיניות ענישה מקובלת בעבירות של גניבה ומרמה בכספי ציבור ובוודאי שלא באופן ניכר. 9. יוער, כי בפסק הדין שהובא מטעם המערער (ע"פ 4434/10 יחזקאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.3.2011), בו נגזר עונש של 8 חודשי מאסר בלבד בגין עבירות דומות, אמר בית המשפט מפורשות כי העונש הוקל בשל שיהוי ניכר בהגשת כתב האישום. לא ניתן ללמוד מפסק דין זה לעניין מדיניות הענישה המקובלת במקרים הדומים לזה שלפנינו. מאותו טעם בדיוק, שיהוי בהליכים, נגזר עונש קל יחסית למערער בע"פ 8594/07 חמוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.7.2008) שגם אותו הציג המערער בפנינו כמלמד על מדיניות ענישה נהוגה. בפסק דין אחר בו ניסה המערער להיתלות, ע"פ 3541/11 מדינת ישראל נ' פריג (טרם פורסם, 18.9.2011), הוחמר העונש בשל חומרתן של העבירות הדומות לאלו שנעברו בנסיבות דנן. העונש הסופי שנגזר שם היה אמנם קל מזה שניתן בענייננו, אך יש לזכור כי באותו מקרה הושב חלק ניכר מן הכספים שנגנבו. עצם הפער בעונש בין אותו מקרה לבין המקרה שלפנינו אינו מצדיק התערבות של ערכאת ערעור. 10. נדגיש כי, לא נעלמה מעינינו חרטתו הכנה של המערער, וכן היה מקום ליתן משקל, כפי שאכן ניתן, לנסיבות חייו המורכבות. עם זאת, כפי שצוין בגזר הדין, אין מדובר בכישלון חד פעמי אלא ב"מעידה מתמשכת וסדרתית" שאף הסבה נזק. בנוסף, מדובר בכספים שנלקחו מן הקופה הציבורית ולא הושבו. על כן העונש שהוטל על המערער סביר בנסיבות, ולא מצאנו מקום להתערב בו. לנוכח האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. ניתן היום, ט"ז בטבת התשע"ב (11.1.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11025420_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il