אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל לימיטד נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2542/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2542/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין העותרים: 1. אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל לימיטד 2. שלדון ג' אדלסון נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. משה חננאל עתירה למתן צו על-תנאי תגובה מקדמית מטעם המשיב 2 מיום 7.5.06 בשם העותרים: עו"ד אביגדור קלגסבלר, עו"ד אמיר שרגא בשם המשיב 2: עו"ד דוד פרץ פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. משיב 2, משה חננאל, פוטר מעבודתו אצל עותרת 1. במסגרת משא ומתן לפשרה בינו לבין עותר 2, שלדון ג' אדלסון, בעל השליטה בעותרת 1, החליפו השניים תכתובת בה נאמר כי הם נמסרים "Without prejudice, Not binding, For negotiation purpose only". מזכרים אלו צורפו לתצהיר עדותו של משיב 2 וכנספחים לכתב התביעה שהגיש לבית-הדין האזורי לעבודה. העותרים הגישו לבית-הדין האזורי בקשה להורות על הוצאת תצהירו של משיב 2 והגשתו של תצהיר עדות חדש, ממנו יושמט כל אזכור למשא ומתן לפשרה שהתנהל בין הצדדים. בקשה זו נדחתה, ובעקבות כך הוגש ערעור לבית-הדין הארצי, שקבע ברוב דעות, כי המזכרים יישארו בתיק התביעה, וכי עם סיום הדיון ייתן בית-הדין האזורי את דעתו לאינטרס גילוי האמת ולחיסיון המסמכים, נוכח מגמת המעבר מקבילות למשקל בדיני ראיות. עוד נקבע, כי ראיות שהוחלפו בין הצדדים במסגרת משא ומתן קבילות הן, אלא אם כן נאמר במפורש שזה ייעודן, ואף במקרה אחרון זה קיימים חריגים בהם ייחשבו הראיות כקבילות. 2. כנגד החלטה אחרונה זו הוגשה העתירה הנוכחית, ובמסגרתה מבקשים העותרים ליתן צו על תנאי בו יחויבו המשיבים לנמק מדוע לא יבוטל פסק דינו של בית-הדין הארצי לעבודה, בו על פי הנטען, נקבעה הלכה חדשה, שגם יושמה באופן שגוי. לטענתם, בפסק-הדין נקבע לראשונה כי מסמכים שהוצגו לצורכי משא ומתן יהיו קבילים, על אף שהצדדים למשא ומתן קבעו אחרת. זאת, חרף העובדה כי קיומו של משא ומתן לפשרה הינו עניין וולונטארי, וכי בהעדר הגנה הולמת, לא תהיה נכונות של צדדים המנהלים משא ומתן לפשרה לחשוף את מלוא החומר שברשותם, וכך תסוכל אפשרות מימושה של הפשרה. כמו כן, משיגים העותרים כנגד קביעתו של בית-הדין האזורי, לפיה התנגדותם להגשת הראיות החסויות הובעה באיחור. קביעה זו נתמכה בהלכה הנוהגת לפיה אם בעל דין אינו מתנגד לפסילתה של ראיה, הופכת היא לכשרה לכל דבר ועניין. לטענת העותרים, עסקינן במסמכים שאינם קבילים כלל, ולפיכך, המועד הרלוונטי להתנגדות הוא מועד הגשתה של הראיה בפועל, היינו, עם תחילת חקירתו הנגדית של משיב 2. מכאן, לשיטתם, לא זו בלבד שלא אחרו בהתנגדותם, אלא אף הקדימו את זמנה. עוד מטעימים העותרים, כי מקרה זה בא בכלל המקרים בהם יתערב בית-המשפט הגבוה לצדק בהחלטותיו של בית-הדין הארצי לעבודה, נוכח חדשנות הסוגיה בה עסקינן, והשלכותיה מרחיקות הלכת. 3. בתגובתו לעתירה, מבקש משיב 2 לדחותה על הסף, מאחר ופסק-הדין נשוא העתירה הינו ערעור על החלטת ביניים של בית-הדין האזורי לעבודה, והוא בעל אופי דיוני מובהק, שאינו מצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. לטענתו, לא נקבעה בפסק-הדין של בית-הדין הארצי הלכה חדשה כלשהי, מאחר ואף במצב המשפטי הקיים ייתכנו מקרים בהם יוכרו מסמכים כקבילים, אף שהוכנו לצורכי משא ומתן. עוד טוען משיב 2, כי העותרים מנועים מלהעלות את טענת החיסיון, מאחר שלא עשו זאת במסגרתם של הליכים משפטיים רבים שהתנהלו ביניהם במהלך השנים. עוד יוער, כי לטענת משיב 2, יסודה של עתירה זו ברצון העותר להוכיח במסגרתה של תביעה אחרת שהוגשה על ידו בארצות-הברית, כי מדינת ישראל, בשל התמשכות ההליכים המשפטיים בה, הינה פורום בלתי נאות לבירורה של התביעה. לפיכך, טוען משיב זה, הוגשה עתירה זו ממניעים זרים ופסולים. 4. דין העתירה להידחות. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית-הדין הארצי לעבודה. התערבותו מצטמצמת למקרים בהם נפלה בפסק-הדין טעות משפטית מהותית, וכשנסיבות העניין מורות כי הצדק מחייב זאת (ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673; בג"ץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית בע"מ, פ"ד נח(6), 481). הדברים נכונים ביתר שאת נוכח העובדה כי מדובר בעתירה המכוונת כנגד החלטת ביניים בעלת אופי דיוני, אשר לובנה בפני שתי ערכאות, ואשר הדיון בהליך העיקרי עודנו תלוי ועומד (ראו בג"ץ 7331/03 כנעני נ' בית הדין הארצי לעבודה, לא פורסם; בג"ץ 9746/05 שדה נ' אוניברסיטת בן גוריון, לא פורסם; בג"ץ 9211/05 וינברג נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לא פורסם). נוכח כל אלה, לא מצאתי כי הוכחה עילה להתערבותו של בית משפט זה, ומכאן החלטתי לדחות את העתירה על הסף. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לפסק דינו של חברי השופט לוי. אוסיף רק, כי השאלה שעליה נתגלעה המחלוקת בבית הדין הארצי לעבודה – קרי, מעמדם הראייתי של מסמכים שהוחלפו במהלך מו"מ – היא בעיני שאלה נכבדה; אלא שהמקרה והנסיבות, וכמובן משעסקינן בהחלטת ביניים, אינם מתאימים להידרש אליה, בגדרי ההתערבות בפסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה. כשלעצמי מקובלת עלי מקדמת דנא המגמה הבסיסית של המעבר מגדרי קבילות לגדרי משקל (אך ראו בהקשר הפלילי ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (טרם פורסם) (פסקאות 49-48 לחוות דעתה של השופטת ביניש)); אלא שדומה כי גבולותיה עודם בצריך עיון, מעבר להכרעת כל מקרה לגופו. כאמור, מצטרף אני לפסק הדין. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, י"ז באייר תשס"ו (15.5.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06025420_O02.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il