בג"ץ 2541-22
טרם נותח

פלוני נ. פלוני

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2541/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד בראל עדי פסק-דין השופט נ' סולברג: העתירה דנן, מכוונת נגד פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מיום 9.2.2021, אשר בגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי בירושלים, מיום 20.10.2021, ונקבע כי העותר חייב ליתן גט למשיבה. העותר והמשיבה נישאו זה לזו בצרפת, בשנת 1997, ובמרוצת הימים נולדו להם 6 ילדים משותפים. בהמשך, עלו הצדדים יחד עם ילדיהם ארצה. ברבות השנים, למרבה הצער, עלו יחסי הצדדים על שרטון, ובחודש מאי 2019, עזבה המשיבה את בית המשפחה, יחד עם הילדים. מאז ועד עתה, מזה כ-3 שנים, מנהלים הצדדים הליכים משפטיים שונים, בענייני רכוש, מזונות וגירושין. פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי בירושלים, ניתן ביחס לתביעת גירושין שהגישה המשיבה נגד המשיב. נוכח הקרע המשפחתי הממושך – כשנתיים ומחצה באותה עת – ומחמת התרשמותו כי הסיכויים לשלום-בית בין הניצים – נמוכים עד מאוד, פסק בית הדין הרבני האזורי, כי הוא "ממליץ לאיש לתת גט לאישה". לתוצאה זו הגיע, לאחר שקבע כי פרידה ממושכת איננה עילה לכפיית גט, אך "בודאי יש בזה עילה להמליץ על גט ולנסות לשכנע את האיש לכך". ערעור שהגישה המשיבה לבית הדין הרבני הגדול – התקבל. נפסק, כי "יש מקום נרחב לחייב את הבעל בגט", וזאת מחמת קיומם של 3 טעמים מצטברים: ראשית, בית הדין הרבני הגדול הכיר בקיומה של עילת "מאיס עלי" בנסיבות העניין, אף שהטענה לא נטענה במפורש על-ידי המשיבה; שנית, נקבע כי "בנדון דידן שני הצדדים רוצים להתגרש, האשה תבעה גרושין ועושה כל מה שביכולתה כדי להתגרש, גם הבעל רוצה להתגרש אלא שהוא מעונין שהאשה תחתום על הסכם גרושין שמקפח אותה בחלוקת הרכוש", כך שניכר כי כל עניינו של העותר "בממון ולא באשה!", וגם בכך יש הצדקה בחיוב בגט; ושלישית, נפסק כי הפרידה הממושכת, שבאותו זמן כבר נמשכה 3 שנים בקירוב, מצדיקה אף היא תוצאה זו. סוף דבר, הערעור התקבל והעותר חויב ליתן גט לאשתו. מכאן העתירה שלפנַי. טענתו העיקרית של העותר, ולמעשה – היחידה, היא כי בדיון שנערך לפני בית הדין הרבני הגדול בערעור, ביום 20.1.2022, "החליטו כב' הדיינים לשלוח את הצדדים לרב ברדה לצורך כתיבת חוות דעת", ואף קבעו, לטענת העותר, כי רק לאחר שתתקבל חוות דעת זו, ינתן פסק דין בערעור. ואולם, העותר טוען כי בית הדין הרבני הגדול "מיהר לתת פסק דין ללא כל התייחסות לחוות הדעת של הרב ברדה, כפי [...] שהתחייב לכך בעצמו". לפיכך, העותר מבקש כי נורה על ביטול פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, אשר ניתן, לשיטתו, בניגוד להחלטתו-שלו עצמה. דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא צורך בתשובה. כלל ידוע ומושרש הוא כי בית משפט זה, אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים, לבד ממקרים חריגים שבהם נמצא כי קיימת חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו למשל: בג"ץ 1154/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פיסקה 15 (14.3.2022)). המקרה דנן, אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, אשר עשויים להצדיק התערבות בהחלטות בית הדין הרבני הגדול. די בכך כדי לדחות את העתירה על הסף. למעלה מן הצורך אוסיף בתמצית, כי עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בבית הדין הרבני הגדול, ביום 20.1.2022, מלמד כי אין ממש בטענת העותר, שלפיה הדיינים "החליטו" לקבל חוות דעת מאת הרב ברדה המדובר, בכל הנוגע להיתכנותו של שלום בית, בטרם יתנו את פסק דינם; ודאי שאין יסוד לטענה כי בית הדין "התחייב" לעשות כן. העותר הפנה ל-2 אמירות שנכתבו בפרוטוקול הדיון, במהלך דין ודברים שניהלו הדיינים עם הצדדים ובאי-כוחם. ניכר, כי אמירות אלה באו לעולם, אך כהצעה לצדדים; הא ותו לא. לראיה – בתגובה להצעה זו, העלתה המשיבה את התנגדותה לאלתר: "ביה"ד: שוחחנו עם הרב ברדה והוא סיפר כי הייתם פעם אצלו ולא חזרתם אליו. אנו נשלח אתכם אליו והוא יכתוב לנו חוו"ד. המערערת: אני לא אלך. [...] ביה"ד: יכול להיות פה גט גם בדרך הקשה דרך הכלא, הוא אומר שהוא ישמע להרב ברדה, הרב ברדה יקבל אותכם ותגידי לו את מה שיש לך להגיד, בלי קשר למה שהיה לכם אצלו בעבר, אנחנו כותבים לו מכתב שיקבל אתכם, ישמע אתכם ויכתוב לנו חוו"ד ואנחנו ניתן את פסה"ד ולא הרב ברדה. המערערת: אני לא אלך..." (פרוטוקול הדיון מיום 20.1.2022, שורות 220-202). כך או כך, העותר לא הפנה להחלטה קונקרטית של בית הדין הרבני הגדול, הקובעת במפורש כי יש לקבל חוות דעת מאת הרב ברדה, ובוודאי שלא הפנה להחלטה אשר עשויה להצביע על כוונה לעכב את מתן פסק הדין, עד לקבלת חוות הדעת האמורה. מה גם, שבעצם מתן פסק הדין, יש כדי ללמד על כך שבית הדין לא ראה עצמו כבול או מנוע מלתת פסק דין עד לקבלת חוות הדעת, או כי חוות דעת זו דרושה לו לצורך הכרעה בערעור. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף – והיא נדחית בזאת. משלא התבקשה תשובה, הרבה לפנים משורת הדין, לא יֵעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה בניסן התשפ"ב (‏24.4.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22025410_O01.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1