חיים כהן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2538/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער: חיים כהן נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: א' בחשוון התש"ס (11.10.99) בשם המערער: עו"ד דוד שפיגל בשם המשיבה: עו"ד מדינת ישראל ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.3.99 בת.פ. 123/98 שניתן על-ידי כב' השופט י' שמעוני פסק-דין השופט מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשני אישומים ולפיהם ייבא ארצה שתי פעמים סם מסוכן מסוג קוקאין, פעם אחת בכמות של 300 גרם ופעם שנייה בכמות של שני ק"ג. על המערער הושת עונש מאסר של שמונה שנים לריצוי בפועל, ועליהן שלוש שנות מאסר על-תנאי. כן הורה בית-משפט קמא על חילוט כסף שנמצא בחזקת המערער ביום מעצרו. הערעור הוא על גזר-דין המאסר בפועל. עורך-דין שפיגל, בא-כוחו של המערער, טען למרשו את כל אשר ניתן לטעון, ואולם מבין טיעוניו רואים אנו לדון בטיעון אחד בלבד והוא בנושא מצב בריאותו של המערער. המערער, כיום בן 48, הינו חולה לב, ועל-כך הוגשו לבית-המשפט חוות דעת רפואיות שאין חולקים עליהן בעיקריהן. השאלה אינה אלא האם יש במצב בריאותו של המערער כדי להביא להקלה בעונשו. אין ספק כי שהייה בבית-האסורים אינה מוסיפה רוב בריאות לאסיר, אך השאלה שלעניין היא אם מקבל המערער בבית-הסוהר טיפול כנדרש למחלתו. רופאי שירות בתי-הסוהר מסכימים באשר למחלתו של המערער, אך חולקים הם על קביעת המומחה מטעמו כי המשך שהותו של המערער בבית-האסורים מסכן את חייו. המרכז הרפואי של שירות בתי-הסוהר, כך קובעים רופאי השירות, ממוקם מהלך 10 דקות נסיעה מן המרכז הרפואי "אסף הרופא", ובמרכז הרפואי יש ציוד החייאה ועזרה ראשונה, צוות רפואי העובד 24 שעות ביממה ואמבולנס צמוד. יתר-על-כן: מד"א רמלה-לוד ממוקם ליד שער בית-הסוהר. מסקנת רופאי השירות היא, כי "מערך רפואי שב"ס יחד עם גורמי רפואה בקהילה מסוגלים להבטיח במקרה הנדון טיפול רפואי, מעקב ובירור רפואי הולמים." בתיתנו דעתנו לכל אלה, אנו סבורים כי אין במצב בריאותו של המערער כדי להצדיק הפחתה בעונשו. זאת ועוד, דרכו של המערער סלולה לפניו לפנות לוועדת השחרורים ולבקשה כי תמליץ על שחרורו ממאסרו בשל "חולניותו המתמדת", והכל כהוראת סעיף 49(ד) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. לא אמרנו כי המערער זכאי לקבל את המלצתה של ועדת השחרורים, ואך הסבנו את תשומת-הלב לפתח שהמחוקק פתח לפניו, אם אמנם ראוי הוא לכך. למותר לומר כי רשאי הוא העותר להגיש בקשה לחנינה. ואולם אין בכל אלה כדי להצדיק הפחתה בעונשו. אכן, העונש שהוטל על המערער אינו עונש קל כל-עיקר, ואולם גם מעשהו של המערער היה מעשה חמור ביותר. ועל מעשה חמור מטילים עונש חמור. הערעור נדחה. היום, א' בחשוון התש"ס (11.10.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99025380.G04