סמי בן חמו נ. מדינת ישראל - המכון לפריון העבודה והייצור

פסק-דין בתיק בג"ץ 2533/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2533/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל העותר: סמי בן חמו נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - המכון לפריון העבודה והייצור 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי פסק-דין השופטת ע' ארבל: העותר הועסק אצל המשיב משך תקופה של למעלה מ- 16 שנים. עם הפרטת פעולות המשיב הופסקה העסקתו. עוד בטרם הסתיימה העסקתו הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה להכיר בקיומם של יחסי עובד - מעביד בינו לבין המשיב ולפסוק לו רכיבי שכר וזכויות הנובעים ממעמד של "עובד", לו טען כי הוא זכאי. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו בקבעו כי העותר הועסק במעמד של "נותן שירותים" עצמאי ועל כן אין לראות בו עובד. ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה התקבל. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי התקיימו בין העותר למשיב יחסי עבודה וכי יש לראות את העותר כעובד שהועסק בחוזה מיוחד ולא כעובד קבוע. לפיכך הוחזר התיק אל בית הדין האזורי לעבודה לצורך הכרעה בתביעתו של העותר לזכויות המגיעות לו כעובד. בית הדין האזורי לעבודה שב ודן בתביעתו של העורר, קבע את הדרגה המתאימה לתפקידו אצל המשיב ואת רמת שכרו, פסק לו פיצויי פיטורין והורה על תשלום סכומים שונים לעותר בגין רכיבי שכר שונים להם נקבע כי הוא זכאי. בית הדין דחה את תביעת העותר לדמי הבראה ולתנאי פרישה מיוחדים מכוח הסכם ההפרטה של המשיב. העותר ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין אימץ את מרבית נימוקיו של בית הדין האזורי לעבודה ודחה את הערעור, למעט לעניין דמי ההבראה, לגביו התקבל הערעור. בגדרה של העתירה שבפנינו טוען העותר כי בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה נפלו טעויות משפטיות, כי פסק הדין "נותן יד לקביעת משכורת פיקטיבית", כלשונו, לצורך קביעת זכויותיו, משכורת שאינה מתיישבת, לטענתו, עם הראיות בתיק. עוד טוען הוא, כי פסק הדין קובע הלכה היוצרת מצב בו על אף שנקבע כי העותר הועסק במעמד של עובד, הרי שלצורך קביעת זכויותיו על פי הסכם ההפרטה לא הובאה בחשבון עובדת היותו "עובד". אין בידינו להושיט לעותר סעד. כידוע, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בית הדין לעבודה וההתערבות בהכרעותיו תיעשה במשורה, אך ורק באותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית או כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת לאור נסיבותיו המיוחדות של העניין (בג"ץ 525/84 חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד מ(1) 673, 693). לא מצאנו כי המקרה דנן נכנס בגדרם של מקרים חריגים אלה. עיון בנימוקי העתירה מעלה כי העותר ממקד טענותיו לקביעות בדבר גובה הסכומים להם הוא זכאי, על בסיס הראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי לעבודה. הערכאות הקודמות בחנו עניינו של העותר כדבעי ולא מצאנו כי נפלה בהכרעותיהן טעות משפטית. לא מצאנו אף כי נגרם לעותר אי צדק המחייב התערבות בהחלטה בעניינו. העתירה נדחית איפוא על הסף. ניתן היום י"ז באדר ב' תשס"ה (28.3.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05025330_B01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il