ניסים ברנס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2532/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2532/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: ניסים ברנס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט שניתנה בבית משפט השלום בפתח-תקווה ביום 19/02/2008 בתיקים פ 3231/07; פ 3229/07 ו-פ 3230/07 על-ידי השופטת ל' לב-און תאריך הישיבה: י' באייר התשס"ח (15.05.08) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (השופטת ל' לב-און) מיום 19.2.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיקים פ 3231/07, פ 3229/07 ו-פ 3230/07. 1. נגד המערער הוגשו לבית משפט השלום בפתח תקווה חמישה כתבי אישום. ארבעה מהם נקבעו לשמיעה בפני השופטת ל' לב-און. הערעור שלפניי מתייחס לשלושה כתבי אישום מתוך החמישה. שלושת כתבי האישום מייחסים למערער עבירות של איומים, ובאחד מהם מיוחסת לו אף עבירה של תקיפת עובד ציבור. המשיבה הגישה, כאמור, שלושה כתבי אישום נפרדים לבית המשפט קמא. בית המשפט ציווה על איחוד הדיון בשלושת כתבי האישום מכוח סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). ביום 19.2.2008 התקיים דיון בשלושת התיקים המאוחדים. בפתח הדיון ביקש בא-כוחו של המערער, כי הדיון בתיקים יופרד. לטענתו, לא נתקיימו בעניינו של המערער התנאים הקבועים בחוק, אשר רק בהתקיימם רשאי בית המשפט לצוות על איחוד משפטים מכוח סעיף 90 לחוק. היינו, לפי הטענה, האישומים בשלושת כתבי האישום השונים אינם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על מעשים המהווים פרשה אחת. לשיטתו של בא-כוח המערער, בהעדרם של התנאים האמורים, איחוד התיקים עלול לפגוע בהגנתו של המערער. להשקפתו, הדיון המאוחד עלול להשחיר את פניו של המערער, וכתוצאה מכך עלול בית המשפט לגבש דעה קדומה כלפיו. בנסיבות הנטענות, סבר בא-כוח המערער, כי הפרדת הדיונים הכרחית, גם נוכח מצוות הסיפה של סעיף 90 לחוק, לפיו אין לאחד דיונים אם סבור בית המשפט כי הצירוף יגרום לעיוות דין. מטענה זו גזר בא-כוח המערער את הטענה, כי אם לא יאוחדו הדיונים, על בית המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. באת-כוח המשיבה טענה מנגד, כי איחוד הדיונים הינו בלתי נמנע. לטענתה, בהתחשב במספר השופטים היושבים בדין בתיקים פליליים בבית המשפט קמא, ונוכח מספר התיקים התלויים ועומדים נגד המערער בבית המשפט קמא, אין מנוס מכך ששופט אחד ידון ביותר מתיק אחד של המערער. לעניין טענת הפסלות הוסיפה באת-כוח המשיבה, כי אין יסוד לחשש כי בית המשפט יגבש דעה קדומה ביחס למערער. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, וכן את הבקשה להפרדת הדיונים. בהחלטתו קבע, כי כתבי האישום מבוססים על עובדות דומות, ולפיכך ניתן לאחד את הדיונים בהם. אשר לטענה לפיה איחוד הדיונים עלול לגרום לעיוות דין, קבע בית המשפט קמא, כי אין מקום לחשש כזה. בהחלטתו הדגיש, כי ענייניו של המערער ייבחנו באופן מקצועי, וכי ההחלטות בענייניו יינתנו על יסוד החומר שיובא בפני בית המשפט. עוד הובהר, כי נוכח מספר השופטים השומעים תיקים פליליים בבית המשפט קמא, אין מנוס מכך ששופט שכבר דן בעניינו של המערער וקבע ממצאי מהימנות לגביו, יצטרך לחזור ולדון בעניינו. עם זאת, קבע בית המשפט כי אין במצב זה כדי להקים עילת פסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 2. בערעור חוזר המערער על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות. המערער שב ומדגיש, כי להשקפתו איחודם של שלושת התיקים אינה עולה בקנה אחד עם התנאים לאיחוד תיקים הקבועים בסעיף 90 לחוק, וכי תוצאתו של איחוד התיקים היא השחרת פניו. מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי בנסיבות העניין לא קמה עילת פסלות. עוד מדגיש בא-כוח המשיבה, כי המשיבה לא הגישה כתב אישום מאוחד, אלא שלושה כתבי אישום נפרדים, ששלושתם כוללים אישומים בעבירת האיומים, אך כל אחד מהם מתייחס לביצוע העבירה לכאורה בסיטואציה שונה. 3. דין הערעור להידחות. בית המשפט קמא איחד את הדיון במספר כתבי אישום שהוגשו נגד המערער בגין עבירות שבוצעו, לפי הנטען בהם, בהזדמנויות שונות, במועדים שונים וכנגד מתלוננים שונים. אשר לטענות המערער בנוגע להחלטת בית המשפט לאחד את המשפטים – מבלי לנקוט כל עמדה לגופן או לנכונותן של הטענות – החלטה זו הינה החלטה דיונית. כבר נפסק לא אחת, כי החלטות דיוניות, כגון ההחלטה האמורה, אינן מהוות כשלעצמן עילה לפסילת שופט (ראו, למשל, ע"פ 4576/07 בן חיים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2007)). ייתכן שההחלטה האמורה יצרה אצל המערער חשש סובייקטיבי למשוא פנים. חושש הוא כי אם ידון בית המשפט בתיקים השונים במאוחד, תינעל דעתו, כך שהדיון והקביעות השיפוטיות ביחס לתיק אחד ישפיעו על הדיון ועל הקביעות השיפוטיות בתיק אחר. אולם חשש זה הינו סובייקטיבי גרידא. מהבחינה האובייקטיבית אין לחשש זה יסוד, שכן שופט מקצועי מכריע על פי מערכת העובדות המונחת בפניו, ויודע להבחין היטב בינה לבין מערכות עובדות שונות המונחות לפניו בתיקים אחרים – אפילו התיקים השונים מאוחדים – כשם שיודע הוא להבחין בין מערכות העובדות המונחות לפניו בתיקים נפרדים, וכשם שיודע הוא להבחין בין מערכת העובדות המונחת לפניו לבין מערכת העובדות המונחת לפני שופטים אחרים (ראו: ע"פ 17/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 729 (1996); ע"א 2529/00 כרמי נ' פרל (לא פורסם, 13.4.2000)). בית משפט זה קבע לא אחת, כי עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים מספר משפטים של אותו נאשם, אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות (ראו ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007)). לפיכך, בנסיבות העניין, בין אם היו התיקים נידונים בפני אותה שופטת כתיקים נפרדים ובין אם יידונו במאוחד, אין בכך כדי להקים חשש אובייקטיבי שתינעל דעתו של בית המשפט, במובן זה שייבצר ממנו לדון בעניינו של המערער ללא משוא פנים. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ג' בתמוז תשס"ח (6.7.08). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08025320_N01.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il