גיל גולדשמיט נ. ינון פוגל

בבית המשפט העליון רע"א 2531/98 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המבקשים: 1. גיל גולדשמיט 2. הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ 3. אבנר, איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיב: ינון פוגל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.3.98 בתיק ע"א 4351/97 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא ש' ברנר והשופטים ע' חבש וד' וכסלר בשם המבקשים: עו"ד י' ביניש בשם המשיב: עו"ד בעז ארד פסק-דין השופט ת' אור: 1. המשיב נפגע בתאונת דרכים. בית משפט השלום, אליו הגיש את תביעתו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-, חייב את המבקשים לשלם לו פיצויים במספר פרטי נזק. את הנזק בגין הפסד כושר השתכרות קבע בית המשפט בשיעור חודשי של 50% מסכום המתקבל ממכפלת אחוז הנכות שנותרה למשיב עקב התאונה (10%) בכושר ההשתכרות שלו לולא התאונה. את כושר ההשתכרות קבע על פי "השכר הממוצע במשק ביום פסק הדין, כפי שהוא מופיע בנתוני הירחון הסטטיסטי (5,292 ש"ח)". 2. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי העלה את סכום הפיצוי החודשי בגין הפסד כושר השתכרות ל75%- (במקום 50%) של המכפלה כאמור. באשר לשיעורו של השכר הממוצע במשק כותב בית המשפט המחוזי בפסק דינו: "בשאלה למה בדיוק התכוון שופט השלום המכובד בכותבו 'ביום מתן פסק הדין', דהיינו האם התכוון לשכר הממוצע במשק שהיה ידוע ביום מתן פסק הדין, או ששולם למעשה (אך טרם פורסם ברבים) ביום מתן פסק הדין, התלבטנו לא מעט. לכאורה, ניתן לפרש את הדברים גם לכאן וגם לכאן. ברם, בסופו של דבר, על אף שבית משפט קמא הוטעה בנידון זה מן הכתוב בסיכומי בא כוח המערער, נראה לנו, כי על מנת להגיע לתוצאה הצודקת יותר ראוי לנהוג על פי הפירוש הנוטה לזכותו של המערער. אכן, בית משפט קמא רשם בפסק דינו את הנתון המספרי השגוי (5,292 ש"ח), אך מזאת, ניתן רק להניח, שהוא סבר, לפי תומו, שזהו 'השכר הממוצע במשק' המשתלם למעשה ביום שחתם על פסק דינו. במציאות, לא כך היה הדבר, ואין לנו ספק שבית משפט קמא התכוון לפצות את המערער תוך התייחסות ל'שכר הממוצע במשק' שהיה משתלם בפועל באותו יום ולא לזה שנתוניו השגויים נמסרו לו". 3. בבקשה שבפנינו מבקשים המבקשים רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נתבקשה תשובת המשיב לשאלה אחת בלבד. השאלה היא, אם צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו שאת "השכר הממוצע במשק" צריך לקבוע על פי שיעורו ביום פסק הדין, כפי שיתפרסם הדבר כעבור זמן, או שמא על פי השכר הממוצע אשר היה ידוע ביום פסק הדין. בשאלה זו אנו מחליטים לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. 4. לדעתנו, הדין עם המבקשים. עיון בפסק דינו של בית משפט השלום מלמד שבהתייחסו לשכר הממוצע במשק כוונתו היתה לשכר הממוצע במשק כפי שהיה ידוע במועד פסק הדין. כך עולה מהתייחסותו לשכר הממוצע במשק ביום מתן פסק הדין "כפי שהוא מופיע בנתוני הירחון הסטטיסטי". לשון זו מדברת בנתון קיים, אשר "מופיע" בירחון הסטטיסטי. יתר על כן, על מנת למנוע כל ספק בדבר כוונתו, ציין בית משפט השלום במפורש את הסכום אליו הוא מתכוון, דהיינו 5,292 ש"ח. ברי, על כן, שבית משפט השלום לא התכוון, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, לשכר הממוצע במשק ביום פסק הדין כפי שזה ייקבע במועד כלשהו בעתיד. 5. בשולי הדברים מתבקשת הערה. מקרה שכיח הוא, שבית המשפט קובע את שיעור הפסד כושר ההשתכרות של התובע בהסתמך על ההנחה שלולא התאונה היה כושר השתכרותו כשיעור השכר הממוצע במשק. למה מתכוון בית המשפט בקבעו במקרה כזה את כושר ההשתכרות לפי "השכר הממוצע במשק" - האם לזה הידוע באותו מועד, או לזה הקיים באותו מועד, אשר שיעורו יתברר ויפורסם רק כעבור זמן, לעיתים כעבור חודשים לאחר מועד מתן פסק הדין? ככלל, נראה לי, שאם בית המשפט לא קובע אחרת, כוונתו היא לשכר הממוצע במשק הידוע אותה עת על פי פרסומים רשמיים. שכר ממוצע זה הוא הידוע אותה עת לבית המשפט ולציבור כולו. אם היו מבקשים לקבוע אותה עת את שכרו של פלוני על פי השכר הממוצע במשק, זה השכר הממוצע במשק היחיד אשר ניתן היה לפסוק לפיו. לגישה זו יש יתרון גם במובן זה, שאם לא תאמר כן, שאלת גובה הפיצוי המגיע לתובע לא תהא ידועה עד חלוף תקופה לא קצרה ממועד פסק הדין, ופסק הדין לא יהיה, למעשה, סופי. זו היתה גישתו של בית משפט זה בפסקי הדין בע"א 384/87 פורת נ' כלל בע"מ (פ"ד מז(3) 656); ע"א 616/83 מוברמן נ' נפתלי (פ"ד מה(1) 335) וע"ד 1190/90 שוורץ נ' עזרן (תקדין עליון 92(3) 931). 6. אכן, יתכנו מקרים בהם ראוי יהיה כי בית המשפט יקח בחשבון גידול צפוי בשכר בין המועד לגביו פורסם השכר הממוצע במשק האחרון ועד למועד מתן פסק הדין. כך, בעיקר, בתקופה של אינפלציה מואצת, בה עשוי לגדול השכר הממוצע באופן משמעותי תוך תקופה קצרה. במקרים כאלה, רשאי בית המשפט ליתן לכך ביטוי בפסק דינו על ידי קביעת השכר הממוצע במשק בשיעור גדול מזה שפורסם לאחרונה. הוא יוכל לעשות כן בפסק דינו על ידי פסיקת סכום הגדול מהשכר הממוצע במשק בהסתמך על ראיות שיבואו בדבר גידולו הצפוי של זה, או בדרך של עיגול, בדרך אומדן, כלפי מעלה של סכום השכר הממוצע במשק הידוע אותה עת. נזכיר בהקשר זה, שבתביעות בגין נזקי גוף פרטים רבים בדבר הפסדיו של התובע נקבעים על ידי בית המשפט בדרך אומדן. כך יוכל בית המשפט לנהוג גם על ידי הגדלה במשהו, בדרך אומדן, של השכר הממוצע הידוע ביום פסק הדין, אם ימצא שראוי הדבר. דרך זו ראויה יותר מאשר להשאיר את קביעת גובה הפיצוי עד למועד בעתיד, כעבור חודשים, בו יוברר השכר הממוצע במשק ביום פסק הדין. 7. המסקנה היא, על כן, שיש לקבל את הערעור במובן זה שהבסיס לחישוב הפסד כושר ההשתכרות של המשיב, יהיה השכר הממוצע במשק כפי שהיה ידוע, על פי פרסומי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, ביום פסק הדין. שיעורו נקבע בפסק דינו של בית משפט השלום, על פי נתון שהומצא מטעם המשיב, בסכום של 5,292 ש"ח. במובן זה מתקבל ערעור המבקשים. בכפוף לכך, נדחית הבקשה. המשיב ישא בהוצאות המבקשים בערעור זה בסך 5,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש' לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, יג' בסיון התשנ"ח (7.6.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 98025310.E02