ד"ר מוסא אבו רמדאן נ. הנהלת בתי הדין השרעיים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2527/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2527/08 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: 1. ד"ר מוסא אבו רמדאן 2. עמותת "ניסאא ואאפאק" נ ג ד המשיבים: 1. הנהלת בתי הדין השרעיים 2. בית הדין השרעי לערעורים 3. שר המשפטים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד שבאיטה הישאם בשם המשיבים 1-2: עו"ד אבזק אדם בשם המשיב 3: עו"ד בריסקמן דנה פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עתירה זו מיצתה את עצמה ונוכח השינוי המשפטי והעובדתי שחל דינה עתה להימחק. 2. זוהי עתירתם השנייה של העותרים ובדומה לקודמתה עניינה גם כן בעיון בהחלטות של בית הדין השרעי לערעורים ובפרסומן (לפסק הדין בעתירה הקודמת ראו בג"ץ 5335/04 רמדאן נ' נשיא בית הדין השרעי לערעורים (טרם פורסם, 20.6.2006)). העותר 1 טען בעתירה הנוכחית כי לאחר מתן פסק דין בעתירה הקודמת, בו הובהרה חשיבות פרסום ההחלטות של בית הדין השרעי לערעורים, הוא פנה בבקשה להתיר פרסומן של 47 החלטות. לטענת העותר 1 הוא נדרש לשם כך לשלם אגרה של כ- 6500 ש"ח על פי תקנות בתי הדין השרעיים (אגרות), התשכ"ח-1968. העותרים טענו כי דרישת סכום זה הופכת "את מימושו של העיקרון החשוב של פומביות הדיון ליקר עד מאוד, לבלתי ניתן להשגה. כלומר, העיקרון מתרוקן מכל תוכן מעשי". העותרים הוסיפו וטענו כי בנסיבות העניין דרישת האגרה "מנוגדת לדין ולזכויות יסוד, בלתי סבירה ובלתי צודקת". 3. אין צריך לעמוד על כל השתלשלות העניינים בתיק בו התקיימו מספר דיונים. העיקר הוא כי במהלך הדברים הוגשו מספר הודעות מטעם המשיבים במסגרתן הודיעו המשיבים כי הם פועלים לפרסם באתר האינטרנט של הנהלת בתי הדין השרעיים פסקי דין של בית הדין השרעי וכי הם רואים בכך חשיבות רבה. בהודעה מיום 12.2.2012 עמדו המשיבים על כך שמאז הגשת העתירה הם "פעלו וממשיכים לפעול על מנת להביא לידי פרסום מירב פסקי הדין באתר האינטרנט". כמו כן הודיעו המשיבים כי בינתיים פורסם תיקון לתקנות בתי הדין השרעיים (אגרות) ועל פיו לא נדרשת עוד אותה אגרה שהייתה הבסיס להגשת העתירה ועל כן העתירה מיצתה את עצמה. ביום 28.3.2012 הודיעו העותרים כי בנסיבות העניין הם מסכימים למחיקת העתירה בכפוף לכך שהם יקבלו לעיונם את 28 ההחלטות נשוא העתירה ותוך שמירה על זכויותיהם כלפי העתיד. כזכור מלכתחילה הוגשה העתירה בעקבות בקשת העותר להתיר פרסומן של 47 החלטות והאגרה שהוא נדרש לשלם בעקבות כך. במסגרת ההליכים שהתנהלו בתיק חלק מאותן החלטות כבר פורסם באתר האינטרנט ונותרו עוד 28 החלטות שהעותר מבקש לעיין בהן. לטענת העותרים אין זה סביר ואין זה הגיוני כי לאחר כל ההליכים שהתנהלו בתיק הם ייאלצו כעת להגיש בקשה חדשה על פי נוסח התקנות המתוקן וכי יש לאפשר להם לעיין באותן החלטות במסגרת ההליכים שבכאן. המדינה התנגדה לעמדת העותרים ועל כן אין מנוס אלא להכריע בדבר המשך ההליכים בתיק. 4. כפי שציינתי בראשית הדברים, לדעתי עתירה זו מיצתה את עצמה ודינה עתה להימחק. עיון בכתב העתירה מלמד כי מרבית טענות העותרים הופנו נגד דרישת האגרה שהוטלה עליהם. ואולם, כל עניין האגרה נפתר עת תוקנו התקנות. אין איפוא עוד כל צורך לדון בשאלה אם מלכתחילה היה מקום לדרוש אגרה מהעותרים אם לאו. עניין האגרה הרי ירד מן הפרק. העותרים טוענים כי נוכח הזמן שחלף וההליכים שנוהלו אין מקום לדרוש מהם להגיש בקשה על פי התקנות החדשות ואולם לדעתי הצורך להגיש בקשה חדשה אינו מעורר קושי של ממש. אכן, לא הובא כל טעם מדוע שאלת העיון באותן 28 החלטות או חלקן תיעשה דווקא במסגרת עתירה זו, המתבססת על תקנות שכבר אינן רלבנטיות ולא במסגרת בקשה או בקשות שיוגשו על פי התקנות שבתוקפן כיום. הגשת בקשה חדשה אינה גורמת כל עוול או נזק לעותרים וגם מטעמי יעילות יש לה עדיפות על פני המשך בירור עתירה שכל התשתית המשפטית והעובדתית העומדת בבסיסה כבר אינה רלבנטית. אין איפוא מקום להשאיר את העתירה הנוכחית תלויה ועומדת. 5. על כן, העתירה נמחקת תוך שכל טענות הצדדים כמובן שמורות להם. שקלנו לפסוק הוצאות לטובת העותרים אך כיוון שעמדו שלא לצורך על כך שאין לדרוש מהם להגיש בקשות על פי התקנות החדשות – לא יהיה צו להוצאות. ניתן היום, ג' באייר, תשע"ב (25.4.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08025270_C16.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il