ראובן בן דוד נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2524/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2524/17 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותר: ראובן בן דוד נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. משרד האוצר 3. נציבות שירות המדינה 4. הנהלת בתי משפט עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ירון בן-דוד; עו"ד מיכל בן-דוד פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (הנשיא י' פליטמן והשופטים א' איטח וס' דוידוב-מוטולה, ונציגי הציבור מ' בירון בן גרא וד' שרון) מיום 29.12.2016 בע"ע 25372-10-14, ולהשבתו על כנו של פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 28.8.2014 בסע"ש 38544-10-12. 2. העותר הועסק על-ידי המדינה כרשם בבית משפט השלום בתל אביב-יפו במשך כ-22 שנים, מיום 1.9.1975 ועד ליום 31.7.1997. מראשית העסקתו ועד ליום 31.3.1993 הועסק בכתב מינוי שהוצא לו מכוח חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959. תקופת עבודתו זו, וכן תקופות נוספות בהן הועסק בשירות המדינה, נשאו זכויות לגמלאות לפי חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970. 3. ביום 24.5.1994 חתם העותר על חוזה שכותרתו "חוזה מיוחד להעסקת עובד - רשם בית משפט" (צורף כנספח 7 לעתירה, להלן: החוזה המיוחד), שנכנס לתוקף ביום 1.4.1993, ובמתכונת זו הועסק העותר עד לפרישתו. מעברו של העותר להעסקה במתכונת של חוזה מיוחד נבע מהמלצותיה של הוועדה לבחינת דירוג שכרם של הרשמים בראשותו של השופט בדימוס יוסף רבי, אשר אומצו על-ידי הממונה על השכר במשרד האוצר בהחלטתו מיום 1.8.1993. סעיף 12 לחוזה המיוחד עליו חתם העותר קובע כי "תקופת שירותו של העובד לפי חוזה זה תצורף לתקופת שירותו על פי כתב המינוי לענין הזכות לגימלאות לו ולשאיריו", וזאת בכפוף לכך שבעד תקופת ההעסקה על-פי כתב המינוי יחושבו הגמלאות לפי משכורת קובעת המתאימה לדרגת העובד ערב המעבר להעסקה לפי החוזה המיוחד ושתעודכן לפי החלופה הגבוהה מבין החלופות המפורטות בחוזה המיוחד, ושבעד תקופת ההעסקה על-פי החוזה המיוחד יחושבו הגמלאות לפי השכר הכולל הקבוע בחוזה המיוחד. השיטה שבה נקבע השכר הקובע לצורך חישוב גמלת הפנסיה לכל תקופת ההעסקה, הכוללת את תקופת ההעסקה על-פי כתב מינוי ואת תקופת ההעסקה על-פי החוזה המיוחד, נקראת שיטת "הממוצע המשוקלל". 4. ביום 1.8.1997 פרש העותר לגמלאות, ומשכורתו הקובעת חושבה לפי הממוצע המשוקלל. במהלך שנת 2011 פנה העותר למדינה בטענה כי היה מקום לחשב את משכורתו הקובעת לגמלאות לפי שיטת הממוצע הרגיל, כלומר ממוצע חשבוני פשוט בין השכר בשתי תקופות ההעסקה האמורות, ללא כל התחשבות במשך ההעסקה בכל אחת מהתקופות. בדיקה שערכה נציבות שירות המדינה, שאף כללה פגישה עם העותר בחודש יוני 2012, הובילה למסקנה כי יש לדחות את טענותיו. במסגרת הגמלאות ששולמו לעותר, שולם לו בחודש ספטמבר 1998 גם מענק יובל, אך בחודש שלאחריו נוכה המענק משנקבע כי הוא שולם בטעות. פניותיו לאחר מכן של העותר לאישור מענק יובל נדחו. במהלך השנים 2010–2011 פנה העותר למשרד לאזרחים ותיקים בטענה כי קופח במהלך השנים בשל אי תשלום מענק יובל, ונענה על-ידי מנהלת הגמלאות כי הוא אינו זכאי לתשלום מענק היובל בגמלה. לאור דחיית טענותיו, הגיש העותר תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בטענה כי הוא זכאי לחישוב השכר הקובע שלו לגמלת פנסיה לפי שיטת הממוצע הרגיל, וכן כי הוא זכאי למענק יובל. 5. ביום 28.8.2014 קיבל בית הדין האזורי לעבודה את תביעתו של העותר במלואה. לענין אופן חישוב המשכורת הקובעת לגמלת הפנסיה של העותר, קבע בית הדין כי העותר הועסק במסגרת של "חוזה בכירים" וכי אין הצדקה להבחין בין אוכלוסיית הרשמים לבין יתר העובדים הבכירים, ומשכך חל גם על העותר הסיכום משנת 1994 שהוציא הממונה על השכר בעקבות דיון שהתקיים בנושא אצל שר האוצר, לפיו על עובדים המועסקים ב"חוזה בכירים" תחול שיטת הממוצע הרגיל. לאור קביעה זו חייב בית הדין את המדינה לשלם למשיב הפרשי גמלה לפי התחשיב מטעמו, בסכום של 318,161 ש"ח לתקופת אוקטובר 2005–ספטמבר 2012, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן נתן צו הצהרתי כי העותר זכאי לתשלום ההפרשים כאמור מחודש אוקטובר 2012 ואילך. לענין מענק היובל, קבע בית הדין כי העותר זכאי למענק יובל משנת 2006 ואילך, משלא עלה בידי המשיבים לשכנע כי החוזה המיוחד עליו הוא חתם לא הקנה לו זכאות לכך. לאור קביעה זו חייב בית הדין את המדינה לשלם לעותר מענק יובל לפי התחשיב מטעמו, בסכום של 88,426 ₪ בעד השנים 2006–2012, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן נתן צו הצהרתי כי העותר זכאי לתשלום מענק יובל מיום 1.9.2013 ואילך. 6. המשיבים לא השלימו עם פסק הדין וערערו לבית הדין הארצי לעבודה. ביום 29.12.2016 ניתן פסק הדין בגדרו התקבל ערעור המדינה במלואו. באשר לאופן חישוב המשכורת הקובעת לגמלת הפנסיה של העותר קבע בית הדין הארצי כי לא נמצאה כל עילה משפטית מכוחה זכאי העותר לחישוב שכרו הקובע בדרך שונה מזו המפורטת בחוזה העסקתו, ואשר מכוחה שולמה גמלתו בפועל משך שנים רבות לאחר פרישתו. בית הדין קבע כי שקלול תקופות העסקתו השונות של העותר הוא חישוב שאינו בלתי סביר ואינו נגוע בחוסר תום לב או שרירות ואינו יוצר הפליה פסולה כלפי העותר. באשר לתשלום מענק היובל מצא בית הדין כי אין בסיס בחוזה המיוחד לתשלום מענק זה, וכי התקשי"ר והוראות חשכ"ל עליהם נסמך העותר אינם מובילים למסקנה שונה. 7. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה שוטח העותר טענות שונות באשר לטעויות שנפלו, לשיטתו, בפסק דינו של בית הדין הארצי, המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. עיקר טענות העותר ביחס לחישוב המשכורת הקובעת מתמקדות בסיווג החוזה המיוחד עליו הוא חתם כ"חוזה בכירים" ובכך שאין להבחין בין אוכלוסיית הרשמים לבין יתר המועסקים בחוזי בכירים, ולכן יש להחיל גם בעניינו חישוב לפי "ממוצע רגיל". ביחס לתשלום מענק יובל, מתמקד העותר בטענות ביחס לפרשנותו של החוזה המיוחד כמאפשר להחיל דרכו נוהל חוזים אישיים לעובדים בכירים בשירות המדינה המקנה לו, לשיטתו, זכאות להטבה זו. 8. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, באנו לכלל דעה כי יש לדחותה על הסף, אף בלא צורך בתגובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטות בית הדין מוגבלת למקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים מצטברים: נתגלתה בהחלטת בית הדין טעות משפטית מהותית, ובנסיבות הענין הצדק מחייב התערבות בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 8111/14 פלפל נ' בית הדין הארצי לעבודה (24.12.2014)). אמת מידה מרכזית להידרשותו של בית משפט זה לפסיקת בתי הדין לעבודה היא חשיבותה הציבורית הכללית של הסוגיה והשלכות הרוחב שנודעות לה (בג"ץ 608/88 פינקלשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מג(2) 395, 408 (1989); בג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד סב(3) 264, 297-296 (2004)). העתירה דנן אינה עומדת באמות מידה אלה. בית הדין הארצי לעבודה נדרש לכלל טענות הצדדים ונתן פסק דין מנומק המצוי בליבת תחום התמחותו, שעל פניו אינו מגלה טעות המצדיקה את התערבותנו (וראו בג"ץ 123/81 אלקטרה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לו(1)421, 429 (1982)). 9. העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בסיון התשע"ז (‏13.6.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17025240_B01.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il