פלוני נ. פלוני

החלטה בתיק ע"א 2519/18 בבית המשפט העליון ע"א 2519/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל המערערים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. הראל חברה לביטוח בע"מ 3. אילון חברה לביטוח בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בבאר שבע מיום 20.03.2018 בת"א 8664-05-13 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיאה ע' רוזין בשם המערערים: בעצמם פסק-דין 1. מונח לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה ע' רוזין) מיום 20.3.2018, שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של הצדדים. המערערים – שני הורים ובן – הגישו נגד המשיבים תובענה נזיקית, הנסובה סביב מעשים מגונים שלפי הנטען בוצעו במערער 1 בהיותו קטין. המשיבים הם העמותה שהפעילה את הגן בו התחנך מערער 1 במועדים הרלוונטיים וחברות ביטוח. בתיק נערכו, בין היתר, שתי ישיבות הוכחות, שבהן נחקרו עדים מטעם המערערים ועדים מטעם המשיבים. לטענת המערערים בית משפט השלום ניהל את דיוני ההוכחות תוך הטיה שיטתית נגדם, באופן הפוגע בזכותם להליך הוגן והמעיד כי בית המשפט אינו אובייקטיבי. טענות אלה ביססו המערערים על מספר נדבכים, ובעיקר על הורה בדבר הגשת תיק מוצגים, שאלות שהתיר בית המשפט לשאול עדים שונים במהלך חקירתם, ספר שלא התיר בית המשפט לקבל כראיה, שאלות ששאל בית המשפט בעצמו חלק מן העדים והערות שהעיר בית המשפט למערערת 2, כגון ההערה שלא להפריע למהלך שמיעת העדים. 2. בית משפט השלום דחה את בקשת המערערים לפסילת המותב. ראשית נקבע כי המערערים לא הגישו את בקשת הפסילה בהזדמנות הראשונה שהייתה להם, אלא רק לאחר שתמו ראיות הצדדים ולאחר שהוגשה תמצית טיעון מטעם באי כוחם ונקבע דיון להשלמת סיכומים בעל פה. שנית, נקבע כי טענות המערערים אין מגלות חשש ממשי למשוא פנים, שכן מדובר בהחלטות דיוניות שניתן להשיג עליהן באמצעות הליכים ערעוריים, ושאינם מעידים על כך שבית המשפט גיבש עמדה ביחס לגוף המחלוקת בין הצדדים. כן הובהר כי דעתו של בית משפט השלום אינה "נעולה" כנגד מי מן הצדדים, וכי ההליך יוכרע אך ורק לפי הדין, תוך גילוי הגינות כלפי כל הצדדים. מכאן הערעור שלפניי. 3. יש להעיר כי הערעור הוגש, לכאורה, בשם כל המערערים, אך על כתב הערעור חתומה רק מערערת 2. עוד יש להעיר כי הערעור מחזיק כעמוד וחצי, אך בצמוד לו הוגש גם מסמך שכותרתו "תצהיר", הכולל את עיקר טענות הערעור על פני עשרות עמודים. מכיוון שהמערערים אינם מיוצגים, ומכיוון שכפי שיובהר להלן אין לעניינים אלה השלכה על תוצאת הליך זה, אתייחס בהמשך הדברים לערעור ול"תצהיר" גם יחד כערעור שהוגש מטעם המערערים כולם. מטענות המערערים עולה כי טרוניתם המרכזית היא נגד החלטות דיוניות שהחליט בית משפט השלום ונגד אופן ניהול חקירת העדים, אשר לשיטת המערערים מעיד על משוא פנים. המערערים סבורים כי בית המשפט התערב יתר על המידה בחקירת העדים, באופן המצביע על דעה מוקדמת לטובת המשיבים. גם החלטות שניתנו נגד מערערת 2 מצביעים על כך, לשיטת המערערים. 4. דין הערעור להידחות גם מבלי להידרש לתגובת המשיבים. ראשית, חלק לא מבוטל מן הטענות המובאות בו כלל לא נזכרו בבקשה הפסלות שהוגשה לבית משפט השלום. הדוגמא הבולטת לכך היא טענות המערערים ביחס לחקירתו של העד פינטו – חקירה שהוזכרה בדרך אגב בבקשת הפסלות בערכאה קמא, ושבערעור הנוכחי הוקדשו לה למעלה מעשרה עמודים. מכיוון שטענות אלה לא עלו בערכאה קמא, בית משפט השלום כלל לא נדרש אליהן, ואין מקום כי ערכאת הערעור תידרש להן לראשונה במסגרת הערעור. שנית, ובכל הנוגע לטענות שנשמעו לפני ערכאה קמא, המערערים לא חלקו על הקביעה כי לא הגישו את בקשת הפסלות בהזדמנות הראשונה, ולמעשה לא התייחסו אליה כלל. כאמור, עיקר טענותיהם מופנות כלפי אופן ניהול דיון ההוכחות הראשון שנערך בהליך, אך טענת הפסלות לא נשמעה בדיון ההוכחות השני שנערך, אלא רק לאחר שתמו דיוני ההוכחות ונקבע מועד להשלמת סיכומים בעל פה. יש לקבוע אפוא כי נפל שיהוי בהגשת הבקשה ((ראו למשל: ע"פ 7866/15 כהן נ' עיריית אשדוד, פסקה 6 (19.11.2015); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 63, 68, 73 (2006)). בנסיבות אלה אסתפק בהתייחסות תמציתית לגוף טענות המערערים. 5. כל אחת מההחלטות ומהערות בית המשפט אינה מעידה כלל על משוא פנים כלשהו ואינה מקימה עילת פסלות. דומה כי גם המערערים לא ניסו לטעון כי כך הוא, ומכל מקום הלכה היא כי קבלת החלטות דיוניות אינה מקימה כשלעצמה חשש למשוא פנים (ראו למשל ע"פ בן שטרית נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1.1.2015)). רק במקרים חריגים, שבהם עלה ביד טוען הפסלות להראות כי ההחלטה הדיונית מקימה מסיבה מיוחדת חשש למשוא פנים, תקים ההחלטה עילת פסלות (ע"א 8862/17 לירז כתר נ' רשת קפה קפה ישראל בע"מ, פסקה 4 (‏27.11.2017)). אכן, טענת המערערים היא כי כל ההחלטות וההערות יוצרות יחד "מסה קריטית", שהיא היא יוצרת את חשש ממשי למשוא פנים. ואולם, בפסיקה נקבע כי ככלל ההחלטות הדיוניות כשלעצמן אינן יוצרות חשש למשוא פנים "גם כאשר מדובר ברצף של החלטות דיוניות אשר נטען שמשקלן המצטבר הוא היוצר חשש למשוא פנים מצד השופט היושב בדין" (ע"פ 640/18 בנון בר בע"מ נ' עירית תל אביב, פסקה 5 (24.1.2018)). עיון בהחלטות ערכאה קמא ובמהלך חקירות העדים מלמד כי ההחלטות וההערות נטועות במהלכו הדיוני של ההליך, וכי ההחלטות נובעות באופן ענייני מחקירות העדים שנערכו בבית המשפט. גם אם שאל בית המשפט חלק מן העדים כמה שאלות מיוזמתו, וגם אם העיר לאחד מן המערערים כי אין להפריע למהלך החקירה, אין בכך כדי להצביע על משוא פנים. קביעה זו נכונה גם אם העניין חזר על עצמו מספר פעמים במהלך דיוני ההוכחות. בכך כמובן אין להביע דעה, לכאן או לכאן, בדבר גוף תלונותיהם הפרטניות של המערערים נגד החלטה כזו או אחרת. מקומן של טרוניות אלה הוא בערעור בזכות או ברשות על גוף ההחלטה, ככל שסבורים המערערים כי עומדת להם עילת ערעור מתאימה. העיקר לענייננו הוא כי אין בהחלטות האמורות או באופן ניהול חקירות העדים כדי להעיד על חוסר אובייקטיביות ועל חשש למשוא פנים. אין באמור כדי לגרוע מההבנה שמבחינה סובייקטיבית, ומנקודת מבטם של המערערים, מדובר בתביעה רגישה. ואולם, יש לזכור כי גם בשיטת משפט אדברסרית בית המשפט רשאי, למשל, להבהיר נקודות על ידי הצגת שאלות לצדדים ולעדיהם. דרך זו לא נועדה לתמוך בעמדה כזו או אחרת, אלא להבהיר את המחלוקת לבית המשפט בטרם יכריע בה. 6. הערעור נדחה ועמו הבקשה לעיכוב הליכים. מכיוון שלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד בניסן התשע"ח (‏9.4.2018). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18025190_Z06.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il