פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 2514/11

שמואל רייכמן נ. פרקליטות המדינה

העותר מבקש להורות למשיבה להעמיד לדין את הנהג שפגע באביו המנוח בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 26/06/2011 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 2514/11 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה החלטה שלא להעמיד לדין — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר מבקש להורות למשיבה להעמיד לדין את הנהג שפגע באביו המנוח בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 2514/11

שמואל רייכמן נ. פרקליטות המדינה

העותר מבקש להורות למשיבה להעמיד לדין את הנהג שפגע באביו המנוח בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר ביקש מבית המשפט העליון להורות לפרקליטות המדינה להגיש כתב אישום נגד נהג שפגע באביו המנוח בתאונת דרכים. הפרקליטות החליטה לאחר בחינת הראיות כי אין תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין בגין גרימת מוות ברשלנות, וכי התאונה הייתה בלתי נמנעת. העותר טען כי ההחלטה אינה סבירה וכי ישנן ראיות המצביעות על רשלנות, נהיגה ללא רישיון והפקרה. בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי שיקול הדעת של רשויות התביעה הוא רחב, וכי התערבות בג"ץ בהחלטות מסוג זה נעשית רק במקרים נדירים של חוסר סבירות קיצוני, מה שלא התקיים במקרה זה.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' חיות, ע' פוגלמן, י' עמית
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • שמואל רייכמן

נתבעים

  • פרקליטות המדינה

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטת הפרקליטות התקבלה לאחר בחינת חומר הראיות.
  • אין בראיות בסיס מספיק להעמדה לדין בגין גרימת מוות ברשלנות.
  • התאונה הייתה בלתי נמנעת.
  • אין בסיס לטענת העותר בדבר הפקרה לאחר תאונה.
  • נהיגה ללא רישיון אינה מלמדת כשלעצמה על נסיבות התאונה.
  • העותר לא צירף את הנהג הפוגע כמשיב לעתירה.
טיעוני ההגנה
  • החלטת הפרקליטות לוקה בחוסר סבירות קיצוני.
  • יש להעמיד את הנהג לדין בגין גרימת מוות ברשלנות.
  • הנהג נהג ללא רישיון וללא ביטוח.
  • מדובר בתאונת פגע וברח.
  • ממצאי בוחן התנועה והדו"ח הפתולוגי תומכים בהעמדה לדין.
מחלוקות עובדתיות
  • האם התאונה הייתה נמנעת או בלתי נמנעת.
  • האם המנוח חצה במעבר חצייה.
  • האם התקיימה עבירת הפקרה לאחר תאונה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חומר החקירה שנבחן על ידי הפרקליטות.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • ממצאי בוחן התנועה הראשוניים (שלא נמצאו מספיקים לביסוס אישום).

תגיות נושא

  • גרימת מוות ברשלנות
  • החלטה שלא להעמיד לדין
  • סבירות
  • תאונת דרכים

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 2514/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2514/11 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותר: שמואל רייכמן נ ג ד המשיבה: פרקליטות המדינה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עמיקם הדר בשם המשיבה: עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר פסק-דין השופטת א' חיות: 1. ביום 17.4.2008 פגעה מונית שבה נהג רמי דקל (להלן: דקל) ביצחק רייכמן (להלן: המנוח) בעת שחצה את הכביש ברחוב כצנלסון בגבעתיים והוא נפטר מפצעיו לאחר כחודש, למרבה הצער. בוחן תנועה שבחן את האירוע קבע כי המנוח נפגע כאשר חצה את הכביש במעבר חצייה ומשכך המליץ על העמדתו של דקל לדין בגין גרימת מוות ברשלנות. אולם, לאחר שהחומר הרלבנטי הועבר לבחינת פרקליטות מחוז תל-אביב, הגיעו הגורמים המוסמכים למסקנה כי אין ראיות מספיקות לביסוס העמדתו של דקל לדין בגין גרימת מותו של המנוח בקובעם כי מן הראיות עולה שהתאונה היתה בלתי נמנעת, בין היתר משום שאין בנמצא נתונים שעל בסיסם ניתן לקבוע כי המנוח חצה את הכביש במעבר חציה. העותר, בנו של המנוח, סירב להשלים עם החלטת פרקליטות מחוז תל-אביב ובערר שהגיש בעניין זה ביום 15.3.2009 טען כי מן הראיות שנאספו עולה כי דקל עבר עבירה של גרם מוות ברשלנות. העותר הדגיש בהקשר זה, בין היתר, את ממצאיו של בוחן התנועה, את העובדה שדקל נהג ללא רשיון נהיגה בר תוקף וללא ביטוח כדין וכן את ממצאי הדו"ח הפתולוגי. עוד טען העותר כי לאחר התאונה הפקיר דקל את המנוח וברח. אולם, ביום 8.11.2010 דחה המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים את הערר (ראו מכתבה של שרון אדרי, סגנית בכירה א' לפרקליט המדינה וממונה בתחום העררים). בהחלטה צויין, בין היתר, כי אין בסיס לטענת העותר לפיה דקל הפקיר את המנוח לאחר התאונה וכי עניינו הועבר למשטרת התנועה לצורך בחינת החומר בקשר עם נהיגתו ללא רשיון בר תוקף. עם זאת, כך הודגש, נהיגה ללא רשיון אף שהיא מהווה עבירה לעצמה אינה מלמדת על נסיבות התאונה. 2. נגד החלטה זו מופנית העתירה שבפנינו. העותר מבקש כי נורה למשיבה להעמיד את דקל לדין בעבירה של גרם מוות ברשלנות בגין התאונה בה נהרג המנוח. בעתירתו שב העותר על הטענות אותן העלה בערר והוא סבור כי ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד דקל לוקה בחוסר סבירות קיצוני ומנוגדת לאינטרס הציבורי. לגישת העותר עולה מן הממצאים כי המנוח נפגע בתאונת "פגע וברח" בעת שדקל נהג ברכב ללא רשיון בר תוקף ולטענתו הנסיבות הקיצוניות של המקרה דנן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. המשיבה טוענת מנגד כי דין העתירה להידחות, בהדגישה כי העותר לא הצביע על עילה להתערבות בשיקול הדעת של רשויות החקירה והתביעה ובציינה עוד כי דקל לא צורף כמשיב לעתירה. כמו כן טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות לגופה וכי העובדות העולות מן הראיות מתיישבות יותר עם המסקנה שהתאונה היתה בלתי נמנעת. עוד נטען כי אין בסיס לטענת העותר לפיה מדובר בתאונת "פגע וברח", וכי אין די בכך שקיים קשר סיבתי בין התאונה למותו של המנוח ואף לא בכך שדקל נהג ללא רשיון נהיגה בתוקף, לשם ביסוס עבירה של גרימת מוות ברשלנות. 3. דין העתירה להידחות על הסף. האסון שפקד את העותר ומשפחתו בשל מות אבי המשפחה בתאונת הדרכים המתוארת, הוא כבד מאוד וכאבם ברור ומובן. יחד עם זאת, ההחלטה אם יש בחומר הראיות בסיס מספיק להעמדה לדין היא החלטה המסורה לגורמים המוסמכים המופקדים על התביעה הפלילית ובמקרה דנן החליטו גורמים אלה לאחר חקירה ובדיקה שלא להעמיד לדין פלילי את הנהג הפוגע בגין גרימת מותו של המנוח, בקובעם כי אין ראיות מספיקות לצורך כך. החלטת פרקליטות מחוז תל-אביב בעניין זה אף נבחנה על ידי המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים בעקבות הערר שהגיש העותר, והוא סבר כי אין מקום לקבלת הערר. הלכה היא כי מרחב שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה בעניינים אלה הינו רחב וכי מידת התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות הרשות הנוגעות לניהולה של החקירה הפלילית או להערכת הראיות וגיבוש המסקנות לצורך העמדה לדין, הינה מצומצמת לאותם מקרים נדירים בהם לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (ראו בג"ץ 3041/07 ראדה נ' פרקליט המדינה, פסקה 4 (טרם פורסם, 17.5.2007); בג"ץ 10034/05 עזבון המנוח אהוד בריל ז"ל נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (טרם פורסם, 23.11.2005)). במקרה דנן, וכעולה מתשובתה המפורטת של המשיבה, נראה כי טענותיו של העותר לא נעלמו מעיניה וכי הן נבחנו לגופן כנדרש, אך בחינת חומר החקירה על ידי הגורמים המוסמכים העלתה, כאמור, כי אין די בראיות שנאספו כדי להעמיד את דקל לדין פלילי בגין גרימת מותו של המנוח. אין מדובר, אפוא, בחריגה ממתחם שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה ואין עילה להתערבותנו בהחלטה נשוא העתירה, על פי המבחנים שנקבעו לעניין זה בפסיקה. העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כד' בסיון, תשע"א (‏26.6.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11025140_V02.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il