יעקב שעשוע נ. האפוטרופוס על נכסי נפקדים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2513/98 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' דורנר העותר: יעקב שעשוע נגד המשיבים: 1. האפוטרופוס על נכסי נפקדים 2. מינהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א עתירה לצו ביניים פסק-דין עתירה זאת הוגשה ביום 23.4.98, כלשונה, כ"עתירה למתן צו ביניים" נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים ומינהל מקרקעי ישראל. וזו הבקשה המופנית לבית משפט זה: "מוגשת בזאת עתירה כי בית המשפט הנכבד יתן צו ביניים שיורה למשיבים להימנע מלהתחיל בהליכי פינוי כלשהם, כנגד העותר ובני משפחתו, מהבית הידוע כבית מספר 40 ברחוב הנמל ביפו, הנמצא על גבי חלקות 39, 40, 41 ו52- בגוש 7021 בתל-אביב והכל עד להכרעה סופית בת.א. 1110/97 אשר הוגש ביום 17.8.97 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ואשר דיון ראשון בו נקבע ליום 6.5.98, המתייחס לזכויות הצדדים בבית האמור, ובכלל זה לבטל את הליך הפינוי אשר נקבע ליום 27.4.98". בהמשך מציג העותר את הנימוקים לעתירה. בעיקרו של דבר, עולה מן העתירה כי העותר טוען לזכויות בבית בו הוא ובני משפחתו מתגוררים. אולם, בעקבות הליכים משפטיים שנפתחו נגד העותר על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים ומינהל מקרקעי ישראל, נתן בית המשפט, בשנת 1990, צו פינוי נגד העותר. בשנת 1997, כשנתברר לעותר שקיימת כוונה לפנותו מן הבית על יסוד צו הפינוי, הוא הגיש תביעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 1110/97) בה ביקש הצהרה לפיה הוא הבעלים של החלקות האמורות עליהן עומד הבית הנדון. במסגרת תיק זה ביקש העותר מבית המשפט המחוזי צו מניעה זמני, שימנע את פינויו מן הבית. אולם בית המשפט המחוזי מחק את הבקשה לצו מניעה זמני, בהחלטה מיום 26.10.97, "שכן עצם הסעד המבוקש הינו סעד שלא ניתן לקבל, וזאת נוכח האמור בסעיף 5 לחוק לתיקון סדר הדין האזרחי (המדינה כבעל דין)". אי לכך הגיש העותר עתירה זאת לבית משפט זה. לפני שנחליט בבקשה לגוף העניין, אנו מבקשים להביע מורת רוח על כך שהעתירה הוגשה לבית משפט זה רק אתמול (23.4.98), כאשר הפינוי מן הבית נקבע ליום 27.4.98. והרי ההחלטה של בית המשפט המחוזי, המוחקת את הבקשה לצו מניעה זמני ניתנה כבר ביום 26.10.97, מועד הפינוי נקבע בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 19.3.98, וביום 6.4.98 הודע לבא-כוח העותר על ידי מינהל מקרקעי ישראל שאין הם מוכנים לדחות את מועד הפינוי. בנסיבות אלה ראוי היה כי העותר לא ידחה את הגשת העתירה לרגע האחרון. ראוי להוסיף ולציין כי העותר, ככל הנראה, לא טרח בשעתו לערער על ההחלטה של ראש ההוצאה לפועל או לבקש רשות לערער על ההחלטה של בית המשפט המחוזי. לגוף העניין אין אנו רואים מקום לתת את הצו המבוקש מטעמים אלה: 1. כל העתירה אינה אלא עתירה לצו ביניים, ואין זה מקובל לתת סעד של צו ביניים כסעד עיקרי, אלא רק כסעד נלווה לסעד העיקרי המתבקש בעתירה. 2. בפני העותר פתוחות דרכים אחרות וראוי לו ללכת באחת מהן. קודם כל, גם אם אין בית המשפט המחוזי מוסמך להוציא צו מניעה נגד מינהל מקרקעי ישראל, הוא מוסמך גם מוסמך להוציא נגד מינהל מקרקעי ישראל, ואף נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים, צו הצהרתי, לרבות צו הצהרתי זמני. ראו ע"א 144/79 יוטבין נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 344; ב"ש 441/83 מעוף נתיבי אויר בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 732, 735. אין ספק שאם יוצא צו הצהרתי זמני על ידי בית המשפט המחוזי, הוא יכובד על ידי מינהל מקרקעי ישראל והאפוטרופוס לנכסי נפקדים, ללא צורך בצו מניעה. נראה כי דרך זאת עדיין פתוחה בפני העותר. ייתכן שהעותר יכול עדין לפעול בנסיון לשנות את המועד לפינוי שנקבע בהחלטה שניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל ביום 19.3.98 ובה הודע לעותר כי ביצוע הפינוי נקבע ליום 27.4.98. כך או כך, אין זה נכון או ראוי שבית משפט זה, שאינו מעורה בעניין התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי ובפני ראש ההוצאה לפועל, ייענה לעתירה זאת, כאילו הוא ערכאת ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי או על צווים של לשכת ההוצאה לפועל. לפיכך החלטנו לדחות את העתירה על הסף. עדיין יש בידי העותר סיפק, אם יפעל במהירות הראוייה בנסיבות המקרה, כדי לברר, בדרך הנכונה, את השאלה אם יש הצדקה לדחות את המועד שנקבע לפינוי. אם כך יפעל, ויתברר כי נדרשת דחיית המועד לזמן קצר, כדי לאפשר בירור והכרעה בשאלה זאת, חזקה שתימצא הדרך לכך. ניתן היום, כ"ח בניסן תשנ"ח (24.4.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98025130.I02