ראובן מסיקה נ. רפאל לביא ז"ל

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2511/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: ראובן מסיקה נ ג ד המשיבים: 1. רפאל לביא ז"ל 2. אינס לביא ז"ל 3. חיים לביא 4. רחל לביא ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ש' גלר) מיום 10.2.2022 בת"א 44442-04-18 תאריך הישיבה: כ"ח בניסן התשפ"ד (6.5.2024) בשם המערער: עו"ד יגאל דורון; עו"ד דרור בן אבי בשם המשיבים: עו"ד מרדכי שלו; עו"ד ליהיא בנישו פסק-דין השופט א' שטיין: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ש' גלר) אשר ניתן ביום 10.2.2022 בת"א 44442-04-18. בגדרו של פסק דין זה, קיבל בית משפט קמא באופן חלקי את תביעת המערער, מר ראובן מסיקה (להלן: מסיקה), וחייב את המשיבים, בני משפחת לביא (להלן: לביא), לשלם למסיקה דמי השבה בסך של 2,823,256 ש"ח, בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (בחודש אפריל 2018), ודמי רווח בסך של 2,064,799 ש"ח, בתוספת הצמדה וריבית מיום 28.1.2021. כמו כן, חייב בית המשפט את לביא לשלם למסיקה הוצאות משפט בסך כולל של 70,000 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין, 10.2.2022. סכומים אלה נפסקו לטובתו של מסיקה על בסיסה של מערכת הסכמית מורכבת למדי, אשר נרקמה – טלאי על טלאי – בינו לבין לביא. במסגרתה של מערכת הסכמית זאת, השקיע מסיקה סכומי כסף נכבדים במיזם בניה, אשר נוהל על ידי לביא עם שותפיו, ואשר ידע עליות ומורדות. סכום ההשקעה הבסיסית של מסיקה היה 2,250,000 ש"ח, נכון לחודש מאי 2009, ואליו התווספו, במרוצת השנים, סכומי כסף נוספים אשר העלו את השקעתו של מסיקה במיזם של לביא לכדי 2,733,000 ש"ח. לביא מצדם התחייבו להחזיר למסיקה את השקעתו – תחילה, תוך 36 חודשים ממועד חתימתו של הסכם ההשקעה הבסיסי, 10.5.2009, כאמור בסעיף 4 לאותו הסכם, ולאחר מכן, בהתאם להסכמה שקיבלו ממסיקה, "בתום הפרויקט" (ראו, בין היתר: סעיף 5 לתוספת להסכם מיום 30.1.2008, אשר נחתמה ביום 27.1.2012; להלן: התוספת להסכם או התוספת). בנוסף, נטלו על עצמם לביא לשלם למסיקה, בתמורה להשקעתו במיזם, 55% מרווחיהם ממכירת הפנטהאוז בניכוי השקעתם ביחידת מקרקעין זו (530,000 דולר ארה"ב) – דירת גג, שלימים עלתה מקומה 7 לקומה 18 בעקבות הגדלת אחוזי הבניה ושינויים שחלו בתכנון המיזם. תחילה, התחייבו לביא למכור את הפנטהאוז תוך ששה חודשים מקבלת אישור האכלוס (טופס 4) בבניין מושא המיזם (כאמור בסעיף 4א להסכם ההשקעה הבסיסי; להלן: הבניין). לאחר מכן, ביצועה של התחייבות זו נדחה מבלי שנקבע לו מועד חלופי – שוב, בהסכמתו הנדיבה של מסיקה (ראו, בין היתר: סעיף 5 לתוספת להסכם). מערכת הסכמית זו, על כל השינויים שהוכנסו לתוכה על ידי בעלי הדין – שלרוב פעלו ללא עזרתם של עורכי דין – גובתה בביטחונות לכספיו של מסיקה שהועמדו על ידי לביא. לביא לא עמדו בהתחייבויותיהם, כהגדרתן במערכת ההסכמית. מסיקה נזקק אפוא לעזרתו של בית המשפט כדי למצות את זכויותיו. על רקע המערכת ההסכמית כאמור, ואחרי ששמע עדויות והתרשם מהן, קבע בית משפט קמא כי מסיקה זכאי להשבת השקעתו במיזם בתוספת דמי שיערוך כדין, כאשר הוא מפרש את הביטוי "תום הפרויקט" כמתייחס לקבלת טופס 4 ביחס לבניין. על פרשנות זו איש מבעלי הדין אינו חולק. כמו כן קבע בית המשפט כי מסיקה זכאי לדמי הרווח ממכירת הפנטהאוז, שמשמעה מכירה בפועל – הגם שמכירה זו התרחשה רק בסוף חודש ינואר 2021, זמן רב אחרי המועד שנצפה על ידי בעלי הדין ולמרות שהעיכוב במכירה נגרם על ידי לביא. מסיקה חולק על קביעה אחרונה זו במסגרת הערעור שלפנינו. לטענתו, אחרי שידענו כי לביא הם אלה שעיכבו, ללא הצדקה, את מכירת הפנטהאוז, שומה עלינו לקבוע כי מחירו של הפנטהאוז לצורך קביעת חלקו – החלק של מסיקה – ברווח מהמכירה הוא מחיר רעיוני-נורמטיבי, הנכון למועד שבו מכירה זו אמורה היתה להתבצע; כמאמרם של דיני היורש האנגליים: "Equity looks on as done that which ought to have been done". בהקשר זה, מוסיף מסיקה וטוען כי מחיר רעיוני זה נקבע, למעשה, בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 7259/15 לביא נ' אורקי בניה שירותים והשקעות בע"מ, פסקה 18 (17.1.2017), אשר סיים את ההתדיינות בין לביא לבין אחד משותפיו למיזם הבניה. בחודש ינואר 2017, מחיר זה, אשר שוערך למדד מחירי הדירות, עמד על סך של 9,656,000 ש"ח – סכום שעולה בהרבה על 5,500,000 ש"ח אשר שולמו על ידי רוכשי הפנטהאוז בחלוף ארבע שנים. מסיקה עומד אפוא על כך שרווחיהם של לביא וחלקו ברווחים אלה יחושבו לפי המחיר הרעיוני, כאמור לעיל, ולא בהתבסס על דמי המכירה שנגבו בפועל מרוכשי הפנטהאוז. בית משפט קמא לא קיבל טענה זו בהתבססו על הכתובים שקרא ועל העדויות ששמע. בקביעות עובדתיות אלה אין בידינו להתערב. קביעות אלה נתמכות, בין היתר, על ידי התוספת להסכם, עליה חתומים הצדדים. סעיף 5ב לתוספת זו מזכה את מסיקה ב-55% "מרווחי המכירה" של הפנטהאוז – לא ב-55% מרווחים תאורטיים שחושבו על בסיס מחירה הרעיוני-נורמטיבי של דירת גג זו. סעיף 5ג לתוספת מוסיף ומבהיר כי "יחידי לביא [...] מתחייבים כלפי מסיקה שבתום הפרויקט טרם משיכת החזר השקעותיהם או חלקם מרווחי הפרויקט יפרעו את מלוא התמורה המגיעה לראובן מסיקה כאמור בסעיף 5א-ב לעיל". הבהרה זו מדברת, ב"רחל בתך הקטנה", על כסף אמתי שהופקד בבנק בחשבונם של לביא, ולא על כסף רעיוני או על מחירו הנורמטיבי של הפנטהאוז. מסיקה מוסיף וטוען כי הינו זכאי לחישוב רווחי המכירה של הפנטהאוז על בסיס מחירו הנורמטיבי בנקודת הגאות – חודש ינואר 2017 – ולא בנקודת השפל אליה הגיע המחיר בחלוף ארבע שנים. זאת, מאחר שהעיכוב במכירת הפנטהאוז נגרם על ידי לביא ועיכוב כאמור עולה כדי הפרת המערכת ההסכמית. דא עקא, בית משפט קמא קבע אחרת בהתבסס על הראיות ששמע ואחרי שהתרשם שמסיקה דאג אמנם להבטיח את השקעתו במיזם, אך בד-בבד נהג עם לביא בגמישות, ובמידה רבה בנדיבות, כדרכו של שותף ולא כדרכם של מלווים בריבית. גם בקביעה זאת לא נוכל להתערב, שכן אף היא מבוססת על התרשמותו הישירה של בית המשפט מחומר הראיות אשר כלל עדויות. אוסיף ואציין כי לקביעה זו יש אחיזה ברורה במערכת ההסכמית, במסגרתה שונו חיובים נושאי מועדים קשיחים, שהצדדים קבעו לעצמם בהסכם ההשקעה הבסיסי, לחיובים נטולי מועד, אשר הותאמו, כפי שהותאמו, לעליות ולמורדות שידע המיזם; ולפי התרשמותי שלי: גם לקשיי נזילות שלביא נקלעו לתוכם ובעקבותיהם נדרשו לעזרתו של מסיקה. נמצא אפוא כי אין עמנו מקום לדחות את הממצאים העובדתיים אשר נקבעו, כפי שנקבעו, על ידי בית משפט קמא; כי ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית של פסק הדין נושא הערעור; וכי אין במסקנה זו שום טעות שבדין. אשר על כן, דין הערעור להידחות בהתבסס על האמור בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בית משפט קמא ראה לנכון לחייב את לביא לשלם למסיקה הוצאות משפט מופחתות – לטעמי, מופחתות מאד – שכאמור הסתכמו בסך של 70,000 ש"ח, למרות שהסכום שנפסק לטובת מסיקה עלה (אחרי שיערוך) על 5,000,000 ש"ח. בית המשפט נימק קביעה זו על ידי הפנייה להתנהלות הצדדים בניהול ההליך. איננו משוכנעים שלא ניתן היה להגיע למסקנה אחרת. אולם, לנוכח דחיית הערעור דנן, אשר אמורה לגרור אחריה חיוב בהוצאות, אציע לחבריי שלא להתערב בהוצאות שנפסקו לטובת מסיקה על ידי בית משפט קמא, בכפוף לכך שנימנע – במקביל – מלחייב את מסיקה בתשלום הוצאות הערעור ללביא. סוף דבר: הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בניסן התשפ"ד (‏7.5.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22025110_F05.docx מק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1