מרעי סוידאן ו-10 אח' נ. עו"ד לילי בורישנסקי, פרקליט מחוז חיפ

פסק-דין בתיק בג"ץ 2511/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2511/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: מרעי סוידאן ו-10 אח' נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד לילי בורישנסקי, פרקליטת מחוז חיפה 2. עו"ד יהושע למברגר, המשנה לפרקליט המדינה 3. עו"ד ענת נשר, סגנית בכירה א' וממונה בפרקליטות מחוז חיפה 4. קאסם עלי משיב פורמלי: 5. בית המשפט המחוזי בחיפה (הרכב כב' השופטים שיף, הורוביץ וקינן) עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד בני נהרי, עו"ד קרן נהרי בשם המשיבים: עו"ד דוד יפתח, עו"ד משה שרמן, עו"ד דן ענבר, עו"ד מיכל פרידלנדר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים 3-1 (להלן התביעה) לנמק מדוע לא יחזרו בהם מהחלטתם לכרות הסדר טיעון עם משיב 4, קאסם עלי (להלן המשיב), ומדוע לא ימשיכו לנהל את המשפט נגדו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המקורי. העותרים הם בני משפחתו של קרבן העבירות שבכתב האישום, המנוח פארס סוידאן ע"ה (להלן המנוח). רקע והליכים ב. ביום 28.9.07 הוגשו נגד המשיב ושלושה אחרים (להלן הנאשמים) כתבי אישום, בהם יוחסו להם עבירות של רצח, ניסיון לרצח, עבירות בנשק וקשר לפשע; נגד המשיב הוגש כתב אישום נפרד מן האחרים, הנדון בפני הרכב שונה. נטען, כי ביום 12.8.07 ארבו הנאשמים למנוח, בעת שנסע עם בני משפחתו מחוץ לכפר, דלקו אחר מכוניתו וירו לעברה לפחות תשעה כדורים על מנת לפגוע בנוסעים בה, כנקמה על פגיעה בבן משפחתם יום קודם לכן. כתוצאה מירי זה נהרג, כאמור, אבי המשפחה. כאמור, משפטם של השלושה החל להתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה (תפ"ח 4054/07) בנפרד ממשפטו של המשיב (שעניינו נדון בתפ"ח 4055/07). במהלך הדיון ב-7.7.08 הציע בית המשפט הדן בתפ"ח 4054/07 לצדדים לסיים את התיק בהסדר טיעון. ג. במהלך חודש יולי 2008, החלה התביעה לנהל משא ומתן עם סניגורי הנאשמים בשני התיקים להסדר טיעון, ויידעה בכך את באי כוח העותרים. הללו הביעו את התנגדותם להסדר הטיעון במספר הזדמנויות, ואף התקיימה פגישה בין באי כוחם לנציגי הפרקליטות, בגדרה הוצגה עמדת המשפחה. במהלך חודש אוקטובר 2008 החליטה התביעה שאין מקום לסיים את התביעה נגד המשיב בהסדר טיעון בסדרי גודל של ענישה שהציעו באי כוחו. חרף החלטת התביעה בעניינו של המשיב, התחדשו המגעים בינה לבא-כוחו לחידוש ההליך בעניין הסדר הטיעון. בתחילת חודש פברואר 2009 התקדם המשא ומתן בין הצדדים, עד כי נמסר לבית המשפט ב-8.2.09 על סיכוי גבוה להסכמה בכפוף לשיחה עם בני המשפחה. באי כוח העותרים שבו והביעו בפני התביעה את מורת רוחם והתנגדותם להסדר הטיעון. יצויין כי באותו זמן הודיעו באי כוח הנאשמים האחרים כי אינם מעוניינים בהסדר טיעון בסדר גודל שעליו עמדה התביעה (20-19 שנה). לאחר מספר ימים של התדיינויות בעניין – ושמיעת המשפחה – הודיעה התביעה לבאי כוחו של המשיב, כי אין בכוונתה להגיע להסדר. ביום 15.2.09 העלו באי כוח המשיב בבית המשפט טענת הגנה מן הצדק בהקשר הסדר הטיעון; זו נדחתה על-ידי בית המשפט ב-18.2.09, תוך שבית המשפט מעיר לתביעה על התנהלותה. ביום 8.3.09 באי כוחו של המשיב נפגשו עם נציגי התביעה והפצירו בהם לשקול מחדש את החלטתם. התקיימה ישיבה עם בני המשפחה בלשכתו של המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד יהושע למברגר, בהשתתפות נציגי פרקליטות חיפה ופרקליטות המדינה, בני משפחת המנוח ובא כוחם. לאחר מכן הוחלט, כי יקוים הסדר טיעון בעניינו של המשיב, ושהסדר זה יכלול הודאה והרשעה בעבירת הריגה ובעבירות הנלוות לה, עונש מאסר של 20-19 שנה, וטיעונים פתוחים למאסר על תנאי ולפיצוי משפחת המנוח. טענות הצדדים ד. בעתירה נטען, כי העותרים הם נפגעי עבירה, להם עומדת זכות - מכוח סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001- להביע עמדה ביחס להסדר הטיעון המתגבש. העותרים סבורים, כי מאחר שעמדתם לא התקבלה על ידי התביעה, הדרך היחידה הפתוחה בפניהם להבעת התנגדותם היא באמצעות עתירה זו. לגופו של עניין נטען, כי אין מקום לסיים את התיק בהסדר טיעון נוכח חומר הראיות המוצק נגד המשיב, שיש בו כדי להביא להרשעתו ברצח המנוח; כי בית המשפט המחוזי התערב התערבות פסולה בשיקול דעתה של התביעה, וזו נאלצה בעל כורחה לחתום על עסקת הטיעון; כי הקושי הראייתי עליו מצביעה התביעה אינו מסתבר, נוכח הצהרותיה התכופות בדבר ראיות מוצקות שיש באמתחתה; וכי האינטרס הציבורי מורה שהנאשם יועמד לדין על עבירות המשקפות את מעשיו כהויתם. הוסבר, כי ישנה חשיבות הצהרתית ומעשית להעמיד את המשיב לדין בגין עבירת הרצח, ולא בעבירת ההריגה, הפחותה בחומרתה ובעונש שלצידה. ה. מטעם המשיבים נטען, כי אין מדובר במקרה המצדיק את התערבות בית המשפט בהחלטות המסורות לתביעה, ודין העתירה להידחות על הסף. הוטעם, כי התערבות שכזו מקומה במקרים בהם נפלו חוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי בהחלטת התביעה, מה שאין כן בענייננו. נטען, כי החלטת התביעה נתקבלה לאחר בירורים מעמיקים, ותוך איזון ראוי של האינטרסים השונים-הפרטניים והציבוריים. הוסבר, כי שיקול הדעת של רשויות התביעה אם להגיע להסדר טיעון מושפע משני גורמים מרכזיים: טיב הראיות והאינטרס הציבורי. נטען, כי במקרה הנוכחי הובאו במכלול השיקולים הקשיים הראייתיים שבתיק; האפשרות כי התיק יסתיים ללא הרשעה; האפשרות כי הרכב השופטים הדן בתיק ייפסל בעקבות חשיפתו להסדר הטיעון; וכן האינטרס הציבורי שבהודאת הנאשם וענישתו בחומרה. כן נטען, כי התביעה קיימה את חובתה כלפי העותרים בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה, והקפידה לעדכן את בני המשפחה בשלבים שונים של הליך המשא ומתן עם סניגורי המשיב לעניין הסדר הטיעון. עמדת המשפחה, כך נטען, באה במכלול השיקולים בהחלטת התביעה, גם אם לא התקבלה בסופו של דבר. הכרעה ו. לאחר עיון איננו רואים מקום לקבלת העתירה, בנתון לאמור להלן. שיקול הדעת להעמדת נאשם לדין, כמו גם להסדר טיעון עמו, מצוי בסמכותה של התביעה, נושא דומה לענייננו, קרי מעמדם והיקף זכויותיהם של משפחות נפגעי עבירה לפי חוק זכויות נפגעי עבירה תשס"א-2001, נדון בהרחבה זה לא כבר בבג"צ 2477/07 פלוני נ' פרקליט המדינה (לא פורסם) וכן בבג"צ 5961/07 פלונית נ' פרקליט המדינה (טרם פורסם); וצוין - ראו למשל חוות דעתה של השופטת ארבל בבג"צ 5961/07 - כי ההסדרים בחוק זכויות נפגעי עבירה "מעוררים לעתים התנגשות בין זכויות נפגע העבירה לבין זכויות הנאשם". הותוותה שם הדרך שעל התביעה לילך בה; אך נאמר, כי בסופו של יום שיקול הדעת לענין הסדר הוא של התביעה, שאינה מחויבת לעמדת הנפגע או משפחתו. ברי, כי אין מדרכו של בית משפט זה להתערב בשיקולי התביעה בהקשר זה אלא במקרים נדירים בלבד, בנסיבות בהן חלו פגמים מהותיים בהחלטתה, וביניהן "שההחלטה נתקבלה בחוסר תום-לב; או שנתקבלה בנסיבות בהן החלטת היועץ המשפטי לממשלה לוקה במשגה היורד לשורש העניין, בסתירה ברורה לאינטרס הציבור או בעיוות מהותי אחר הדורש את תיקונו; או כאשר קיימת חריגה מהותית וברורה ממתחם שיקול-הדעת הסביר המסור בידי היועץ המשפטי לממשלה.." (הנשיאה ביניש בבג"צ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם); וכן ראו לענין התערבות בשיקולי התביעה בג"צ 4550/94 נסים אישה נ' היועץ המשפטי לממשלה ו-5 אח', פ"ד מט (5), 859, 872-871, השופט – כתארו אז – חשין). ז. אכן, לגופו של עניין, אין מקום לנחת מהתנהלות התביעה בתיק. כעולה בבירור מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.2.09, על פני הדברים לא נשתנה דבר במהות התיק מאז פגישה בלשכת השופטים מיום 8.2.09, בה עלה כאמור כי הסדר טיעון בפתח - ועד להודעה למשפחה מ- 11.2.09 שלא יהיה הסדר טיעון, ועד להחלטה מ- 8.3.09 כי יהיה הסדר טיעון (שהודעה למשפחת המנוח ב- 15.3.09). דעת לבר דעת נקל, כי הפניה מלכתחילה להסדר הטיעון באה על פי פניית בית המשפט בהרכב המקביל הדן בנאשמים אחרים, ולא אדרש כאן – הנושא אינו בפנינו – לשאלה אם היה הדבר נחוץ ונכון. דומה שברי גם כי הנסיגה מהסדר הטיעון בשלבים שונים באה בראש וראשונה בשל עמדת המשפחה שהפרקליטות לא עמדה בפניה, והחזרה מן החזרה באה לבסוף, במידה רבה, נוכח עמדת בית המשפט המחוזי בהחלטה מ-18.2.09. ח. אך, בסופו של יום מנמקת התביעה החלטתה במפורט ובשיקולים נרחבים, ואין הם מעלים חשש לשיקול זר או בלתי סביר קיצונית, שהם עילה לפסילה, וזאת אף אם אין ההשתלשלות מותירה טעם טוב כאמור. אכן, לא אחת עוברות על התביעה תמורות בעקבות מחשבה נוספת בדיונים פנימיים, ואף כי במקרה דנא היתה ההשתלשלות בעייתית וניתן להבין ללב העותרים, אי אפשר לומר כי הנימוקים שנתנה התביעה, כפי שפורטו מעלה, חורגים קיצונית מסבירות כאמור, או נגועים בשיקולים זרים. ט. בטרם חתימה נזכיר, כי יומם של העותרים לא נפקד בהליך המשא ומתן לקראת גיבוש הסדר הטיעון. התביעה עידכנה את העותרים לאורך ההליך, שמעה את התנגדותם ושקלה זאת לעת קבלת ההחלטה. ציווי המחוקק הוא ליתן הזדמנות לנפגע העבירה (העותרים בענייננו) להביע את עמדתו בפני התביעה, אך שיקול הדעת נותר לה (ראו הפסיקה המאוזכרת מעלה); בג"צ 2477/07 פלוני נ' פרקליט המדינה ואח' (לא פורסם) (השופט אלון)). כאמור, העותרים הביעו דעתם לא אחת בפני התביעה, אף שבסופו של יום דעתם לא התקבלה. כבני אנוש מבינים אנו לליבם ועל שום מה עתרו, ומשתתפים אנו ביגונם הכבד. ט. סוף דבר, אין בידינו להיעתר למבוקש. אין הדבר פוטר את הפרקליטות מהפקת לקחים. ניתן היום, ח' בסיון תשס"ט (31.5.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09025110_T06.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il