בבית
המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2509/93
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופט י' טירקל
המערערת: אינג'
אליהו פבר
חברה
לבנין ולהנדסה אזרחית בע"מ
נ
ג ד
המשיבה: מדינת
ישראל
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
בת.א. 462/89 מיום 29.3.93
שניתן
על ידי כבוד השופטת ו' אלשיך
בשם
המערערת: עו"ד דב בורנשטיין
בשם
המשיבה: עו"ד רבקה לוי גולדברג
פסק-דין
השופט א' מצא:
המשיבה פירסמה מכרז לביצוע עבודת בנייה של
מסלול ניסוי לטנקים במחנה צבאי. המערערת זכתה במכרז, הצדדים חתמו על חוזה,
והמערערת ביצעה את העבודה. ואולם בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות בדבר שיטת חישוב
התשלום המגיע למערערת תמורת שלושה מפריטי העבודה: "הקירות התומכים",
"הפירמידה" ויריעות הפוליאתילן. המערערת עתרה לבית המשפט המחוזי לקבלת
פסק-דין הצהרתי המאמץ את פרשנותה לחוזה. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבה
ביחס לכל פרטי המחלוקת. מכאן הערעור.
הקירות התומכים
2. במסגרת החוזה התחייבה המערערת לבנות קירות
תומכים מבטון מזויין. הוסכם כי בגין פריט זה תקבל המערערת תשלום לפי נפח, כלומר -
תשלום קבוע לכל מטר מעוקב. הצדדים נחלקו בשאלה כיצד יש למדוד את הנפח. בניית
הקירות כללה הכנת חפירה, שהקירות נבנו בתוכה. המערערת טענה שהיא זכאית לתשלום בגין
כל נפח החפירה, ולא רק בגין נפח הקירות הבנויים. המשיבה, מנגד, טענה שהמערערת
זכאית לתשלום רק בגין נפח הקירות עצמם.
3. ההכרעה במחלוקת זו תלויה בפרשנות הוראת סעיף
51.003(ב) למסמך ג'3- של החוזה, הקובע:
"51.003
ב. בטון מזויין ב300- בקירות תומכים
יימדד
במ"ק כולל החפירה לקירות בשפוע של 1:1 מקצה הרגל האחורית של הקיר, הידוק
השתית [כך] החפורה, אספקת והכנת הזיון, התכניות, יציקת הבטון המזויין, אשפרתו,
עיבוד פני הבטון החשוף, הכנות למעקה בראש הקיר, אספקה וביצוע מילוי גרנולרי מהודק
בגב הקיר בשיפוע 1:1 מקצה הרגל וכן כל הדרוש לביצוע העבודה כמסומן בתכניות וכמפורט
בכתב הכמויות.
הערה: מחיר הזיון כלול כאמור
לעיל במחיר הבטון המזויין ולא ישולם עבורו בנפרד".
מסמך ג'3- של החוזה מסדיר, כעולה מכותרתו,
"אופני מדידה מיוחדים ותכולת המחירים". המסמך כולל סעיפים הקובעים הן את
"אופן המדידה" (היינו, האופן שבו יש לחשב את כמות העבודה שבגינה זכאית
המערערת לתשלום) והן את "תכולת המחיר" (היינו העבודות הכלולות בתשלום,
אשר המערערת מחוייבת לבצען תמורת התשלום שהיא זכאית לקבל). גם סעיף 51.003(ב)
הנ"ל, כדוגמת סעיפים אחרים במסמך ג'3-, מכיל הוראות ביחס לשני העניינים כאחד
- "אופן המדידה" ו"תכולת המחיר".
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מהו אופן
המדידה שהסעיף קובע. לשיטת המערערת, אופן המדידה נלמד ממילות הסעיף
"יימדד במ"ק כולל החפירה לקירות...", כלומר נפח החפירה לקירות כלול
בנפח שלפיו יש לחשב את כמות העבודה המזכה בתשלום. לשיטת המשיבה, "אופן
המדידה" מבוטא רק במלים "יימדד במ"ק", ומכאן שהמערערת זכאית
לתשלום רק בגין נפח הקירות. על פי פרשנותה של המשיבה, המלים "כולל החפירה
לקירות..." אינן מתייחסות ל"אופן המדידה", אלא ל"תכולת
המחיר". משמען הוא שמחיר ביצוע החפירה כלול במחיר שיחושב על-פי נפח הקירות,
ומכאן שהמערערת אינה זכאית לתשלום נפרד תמורת ביצוע החפירה.
4. במחלוקת זו, הדין עם המשיבה. פרשנותה של
המערערת אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף. בסעיף נאמר: "יימדד במ"ק
כולל החפירה לקירות בשפוע של 1:1 מקצה הרגל האחורית של הקיר, הידוק ה[ת]שתית
החפורה, ...", ולהלן מפרט הסעיף עבודות נוספות הכלולות במחיר. מניסוח זה ברור
כי "החפירה לקירות..." ו"הידוק התשתית החפורה" יכולות להשתייך
רק לאחד מבין השניים: "אופן המדידה" או "תכולת המחיר". הביטוי
"הידוק התשתית החפורה" אינו יכול להוות חלק מ"אופן המדידה",
ובהכרח הינו חלק מ"תכולת המחיר". מכאן שגם הביטוי "החפירה
לקירות..." אינו מהווה חלק מ"אופן המדידה", כטענת המערערת, אלא חלק
מ"תכולת המחיר", כטענת המשיבה.
ה"פירמידה"
5. המערערת בנתה, בין השאר, מתקן המכונה
"פירמידה". מתקן זה מורכב משלושה חלקים - קירות, משטח משופע ומילוי.
המשיבה שילמה למערערת בנפרד עבור כל אחד משלושת החלקים, כאשר התשלום עבור הקירות
נעשה על-פי התעריף שנקבע בחוזה עבור "קירות תומכים". לטענת המערערת, היה
על המשיבה לשלם לה עבור כל המתקן כיחידה אחת, על-פי התעריף החל על "מתקנים
שונים מבטון מזויין".
בית המשפט המחוזי סבר כי שתי הפרשנויות
אפשריות, היינו - ניתן לראות את הפירמידה כמתקן נפרד, שבנייתו מזכה את המערערת
בתשלום על פי התעריף שנקבע בחוזה לתשלום עבור "מתקנים שונים מבטון
מזויין" (כטענת המערערת), ומנגד ניתן גם לראות את קירות הפירמידה כרצף של
"קירות תומכים", ולקבוע כי עבור בנייתם זכאית המערערת לתשלום רק על פי
התעריף שנקבע לבניית "קירות תומכים" (כטענת המשיבה). עם זאת, למרות שקבע
כי שתי הפרשנויות אפשריות, העדיף בית המשפט המחוזי את פרשנותה של המשיבה. החלטתו
זו נסמכה על שני טעמים עיקריים: ראשית, מתקן הפירמידה מופיע בתכנית פריסת הקירות
התומכים, המצורפת לחוזה, ומכאן שקירות הפירמידה הם חלק ממערך הקירות התומכים.
שנית, המערערת קיבלה מהמשיבה תשלום נפרד עבור חלקיה האחרים של הפירמידה - המשטח
המשופע והמילוי - ומכאן שהצדדים ראו את הפירמידה לצורך חישוב התשלום לא כיחידה
אחת, אלא כמכלול המורכב משלושה מבנים נפרדים, אשר כל אחד מהם מזכה את המערערת
בתשלום על-פי התעריף המתייחס אליו.
6. דומני כי טעמו השני של בית המשפט המחוזי אינו
יכול לעמוד. אין ללמוד דבר מן העובדה שהמשיבה שילמה למערערת עבור כל פריט בנפרד,
שכן המערערת טענה - והמשיבה לא הכחישה - כי דרישתה, בחשבונות שהציגה, היתה לתשלום
כולל עבור הפירמידה, על-פי התעריף שנקבע לגבי "מתקנים שונים מבטון
מזויין". בנסיבות אלה אין לומר כי התנהגות הצדדים מלמדת על אומד דעתם לראות
את החלקים השונים של הפירמידה כמבנים נפרדים, וניתן לראות את קבלת התשלומים על-ידי
המערערת כקבלת תשלומים על חשבון הסכום שהיא סבורה כי היא זכאית לו. עם זאת, דעתי
היא כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי בדין יסודה, וזאת מטעמו הראשון. כאמור, מבנה
הפירמידה מופיע בתכנית פריסת הקירות התומכים. תכנית זו צורפה לחוזה כחלק בלתי נפרד
ממנו. התכנית אינה תרשים תיאורי סתם, אלא תכנית עבודה, שעל פיה יש לבנות את הקירות
התומכים. בתכנית מצויינות גם המידות המדוייקות של הקירות התומכים המרכיבים את
הפירמידה. נתונים אלה אינם מתיישבים עם טענת המערערת, לפיה אין משמעות להכללת
קירות הפירמידה בתכנית האמורה, ואכן ניתן להסיק מהם, כדרך שעשה בית המשפט המחוזי,
כי קירות הפירמידה היוו חלק ממערך הקירות התומכים. מכאן שאף במחלוקת זו הדין עם
המשיבה.
יריעות הפוליאתילן
7. במסגרת המוסכם בחוזה בנתה המערערת משטחי בטון
שונים. בתחתית המשטחים הניחה יריעות פוליאתילן. לטענת המערערת, החוזה לא חייב אותה
להניח את יריעות הפוליאתילן, אלא היא עשתה זאת לפי דרישת המשיבה כ"עבודה
נוספת", שבגינה היא זכאית לתשלום נוסף. המשיבה, מנגד, טוענת כי הנחת יריעות
פוליאתילן בתחתית משטחי הבטון היוותה חלק מן העבודה עליה הוסכם במסגרת החוזה,
ומכאן שהמערערת אינה זכאית לתשלום נוסף בגין עבודה זו.
8. נראה לי כי גם כאן הדין הוא עם המשיבה. החוזה
מורכב ממסמכים שונים, וביניהם "מפרט כללי" ו"מפרט מיוחד".
במפרט הכללי נאמר, כי מחיר משטחי הבטון כולל את יריעות הפוליאתילן שמתחתיהם. במפרט
המיוחד לא נאמר דבר באשר לחובת הנחת יריעות פוליאתילן, אך יש בו הפנייה אל המפרט
הכללי. המערערת טוענת שבשאלת חובתה להניח יריעות פוליאתילן קיימת סתירה בין המפרט
המיוחד לבין המפרט הכללי, ושמן הדין להעדיף את הוראת המפרט המיוחד. נראה לי כי
הנחת המערערת בדבר קיום סתירה בין המפרטים מוטעית, שכן המפרט המיוחד אינו מתייחס
כלל לשאלת חובת הנחת יריעות פוליאתילן, לכאן או לכאן, אלא מפנה בנושא זה למפרט
הכללי. המסקנה היא שהחוזה מטיל על המערערת חובה להניח יריעות פוליאתילן בתחתית
משטחי הבטון, כחלק מעבודת הבנייה של המשטחים, ומכאן שהיא אינה זכאית לתוספת תשלום
בגין עבודה זו.
9. המסקנה המתבקשת היא כי דין הערעור להידחות.
המערערת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בסך 25,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
השופטת ד' דורנר:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופט י' טירקל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א'
מצא.
ניתן היום, כא' באדר תשנ"ח (19.3.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
93025090.F01