נתנאל זלצר נ. בנק ברקליס דיסקונט בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2508/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד המערערים: 1. נתנאל זלצר 2. חיה זלצר 3. הרי ספורר נגד המשיבים: 1. בנק ברקליס דיסקונט בע"מ 2. משה גולן ז"ל 3. אבגה אקספורט אנד איג'נסיס ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו, בת.א. 1118/86, מיום 18.2.96 שניתן על ידי כבוד השופט צ' מ' הכהן תאריך הישיבה: י"ג בכסלו התשס"ב (28.11.2001) בשם המערערים: עו"ד אליהו מאור בשם המשיב מס' 1: עו"ד אורי גאון בשם המשיבה מס' 3: עו"ד יאיר סלומון פסק-דין הנשיא א' ברק: 1. מר נתנאל זלצר (להלן: המערער 1) עסק בתקופה מושא ערעור זה בענף המתכות. מר משה גולן ז"ל (להלן: המשיב 2) היה פעיל אף הוא בענף זה, בין היתר בהיותו בעל השליטה בחברת אבגה אקספורט אג'נסיס בע"מ (המשיבה 3). בין המערער 1 לבין המשיב 2 נקשרו עסקאות ונרקמו יחסי מסחר. אלו הולידו, בתורם, יחסי קרבה ואמון. לפני כעשרים ושלוש שנה (ביום 21.12.1979) הקימו השניים שותפות הידועה (לאחר ששמה שונה מספר פעמים) בשם אבגה (1979) ושות' (להלן: השותפות). עיקר עיסוקה של השותפות היה ייצור, יבוא ומסחר במתכות. 2. כעבור מספר שנים (באוגוסט 1982) הודיעה השותפות על רצונה להתפרק. למרות ההודעה על פירוק החברה, ולמרות מחיקתה אצל רשם השותפויות (ביום 7.11.1984), התייחסו הצדדים אל השותפות כאילו היא עדיין קיימת, וביצעו בשמה פעולות שונות. במהלך שנת 1985, התגלעו סכסוכים בין המערער 1 לבין המשיב 2, ובין חברות עסקיות שונות שהיו מעורבות בפעילותם של השניים. ביולי 1985 נערך הסכם שנועד לסייע בפתרון הסכסוכים. הסכם זה לא צלח. בדצמבר 1985 הוחלט להעביר את הסכסוכים להכרעת בורר (מר יעקב פלג ז"ל). הלה נתן את החלטתו ביום 27.3.1986. במסגרת החלטותיו קבע הבורר, שחשבון השותפות (המפורקת לכאורה) תזוכה בסכום כספי. חשבון השותפות בבנק ברקליס דיסקונט בע"מ (המשיבה 1; להלן - בנק ברקליס) זוכה בהתאם להחלטת הבורר. 3. בסכום הכסף שנזקף לזכות חשבון השותפות השתמש הבנק לצורך קיזוז יתרת חוב שהיה לשותפות בחשבונה בבנק, ולקיזוז חובה של המשיבה 3. בקשתו של המערער 1 לקבל מחצית מן הסכום שהופקד לטובת השותפות סורבה על-ידי המשיבה 1 (הבנק בו התנהל חשבון השותפות המזוכה). המערער 1 טוען שלא ידע שהשותפות ערבה לחובותיה של המשיבה 3 (שהמשיב 2 הינו בעל השליטה בה). זוהי המחלוקת העיקרית בין בעלי הדין. המערער 1 מוסיף וטוען, כי המשיבים 1 ו2- עשו יד אחת כדי לסובבו בכחש ובמרמה, במטרה לרוקן את השותפות מזכות כספית, ולזכות את המשיבה 3 מחיוביה והפסדיה. לכל הפחות, כך נטען, התרשל הבנק בפעולתו החורגת מהחוק או מהנוהל המחייב. מחלוקת נוספת הנטושה בין הצדדים עניינה עיקול ושיעבוד פיקדון הקיים בבנק ברקליס מאז ספטמבר 1979, בחשבונו של מר הרי ספורר (להלן: המערער 3). לטענת המערערים, שיעבוד פיקדון זה לטובת המשיבה 3 הושג לאחר ששמואל זלצר, מיופה הכוח בחשבונו של המערער 3 ובנו של המערער 1, חתם על טפסי השעבוד מבלי שימולאו פרטיו. לאחר החתימה, טוענים המערערים, מילא המשיב 2 את פרטי המשיבה 3 כחברה נערבת במרמה ובתרמית - ללא יידוע הצדדים הנוגעים בעניין, ומבלי שהוסכם על כך. זהו, בתמצית שבתמצית, הטענות להן נדרש בית המשפט המחוזי. 4. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' מ' הכהן) דחה את תביעת המערערים (ביום 18.2.1996), תוך שהוא מתייחס לשאלות ולפרטים עובדתיים רבים. התיק איננו פשוט כלל ועיקר. הוא הצריך קיומן של ישיבות הוכחה רבות, והוא כולל מאות מוצגים וכאלפיים דפי פרוטוקול. פסק דינו של בית משפט קמא ארוך ומנומק, והוא מתבסס על העדויות, המוצגים והתצהירים שהובאו בפני בית משפט קמא, כמו גם על התרשמותו מהם. כך למשל, תיאר בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו את הקשרים המשפטיים והכלכליים שהתקיימו בין השותפות לבין המשיבה 3. בין השאר ציין בית המשפט המחוזי, כי פעולות בנקאיות על דרך החיוב והזיכוי נעשו מעת לעת בחשבון השותפות ובחשבון המשיבה 3, במטרה להקטין יתרת חוב גדולה שנוצרה מפעם לפעם באחד החשבונות. בעניין זה נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, כי שני החשבונות היו בבחינת "מיקשה אחת של כלים שלובים" (עמ' 6 לפסק הדין). עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בכרטיס דוגמת החתימה בבנק ברקליס נרשמה הצהרה לפיה די בחתימה אחת מבין ארבע חתימות אפשריות (של המשיב 2, בנו, המערער 1, ואביו). על כן נקבע, כי לא נפל פגם בכיבוד מסמכי שותפות שנחתמו על-ידי אחד השותפים על-ידי בנק ברקליס. 5. המערערים טוענים בערעור שלפנינו כנגד העובדה שפסק דינו של בית משפט קמא ניתן כעבור יותר משלוש שנים מהגשת הסיכומים על-ידי הצדדים. עובדה זו, לטענת המערערים, פוגעת באופן משמעותי ביכולתו של בית המשפט המחוזי להתבסס על מהימנות העדים ועל התרשמותו מהם. עוד סבורים המערערים, כי לאור חלוף הזמן ממועד האירועים אין טעם בשמיעה מחודשת של התיק, וכי ראוי שבית משפט זה יבטל את אותם חלקים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בהם נפלו טעויות משפטיות. כן טוענים המערערים כנגד החלטתו של בית המשפט שלא לאפשר עדות הזמה (על אף שהתקנות משאירות זאת לשיקול דעתו של בית המשפט - ראו תקנה 158 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי). כן טוענים המערערים כנגד קביעות עובדתיות רבות של בית המשפט המחוזי, כנגד האמינות והמהימנות המיוחסות לעדויות המשיבים, וכנגד המסקנות המשפטיות שנגזרו מהם. 6. לא ראינו מקום לקבל את טענות המערערים. כידוע, בית משפט זה איננו ממהר להתערב בקביעות עובדתיות או בקביעות מהימנות של ערכאות דלמטה אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 856-857; ע"א 207/86 מגן נ' בכר פ"ד מב(4) 63). לבית משפט היושב כערכאה ראשונה יתרון חשוב הנובע מהתרשמותו הבלתי אמצעית מן העדים ומן החומר שלפניו (ראו ע"א 496/89 אל קלאב ואח' נ' אוניברסיטת בן-גוריון, פ"ד מה(4) 343). אין באיחור במתן פסק הדין שלעצמו, משמעותי ככל שיהא, כדי להצדיק קבלת ערעור (ראו ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60). כל מקרה ונסיבותיו. במקרה שלפנינו, קביעותיו של בית משפט קמא סבירות ואף למעלה מכך. הן מעוגנות היטב בחומר שנבדק על ידו. בשולי הדברים יוער, כי אף לא נטען בפנינו שהמערערים העירו את תשומת לב בית המשפט לאיחור במתן פסק-הדין (השוו ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה, פ"ד מח(2) 77). לאור כל אלה, לא מצאנו עילה להתערבותנו. 7. אשר על-כן, דין הערעור להידחות. המערערים ישלמו לכל אחד מן המשיבים 1 ו3- שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט בסך של 15,000 ש"ח. ה נ ש י א השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. ניתן היום, י"א בטבת התשס"ב (26.12.2001). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 96025080.A11 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444