רע"א 2508-08
טרם נותח
נטו מ.ע אחזקות בע"מ נ. אהרון כהן
סוג הליך
רשות ערעור אזרחי (רע"א)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק רע"א 2508/08
בבית המשפט העליון
רע"א 2444/08
רע"א 2508/08
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת ברע"א 2444/08
(המשיבה הפורמלית ברע"א 2508/08):
שופרסל בע"מ
המבקשות ברע"א 2508/08
(המשיבות הפורמליות ברע"א 2444/08):
1. נטו מ.ע אחזקות בע"מ
2. נטו מ.ע סחר מזון בע"מ
3. ויליגר תעשיות בע"מ
4. ד.ס.פ (1993) סוכנויות ייבוא בע"מ
5. ד.ס.פ בע"מ
נ ג ד
המשיבים ברע"א 2444/08 וברע"א 2508/08:
1. אהרון כהן
2. זאב בכר
המשיבות הפורמליות ברע"א 2444/08 וברע"א 2508/08:
1. מטקאש סחר בע"מ
2. קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ
בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.2.08 בבש"א 10382/06 (ת.א. 725/05) שניתנה על-ידי כב' השופט י' כהן
בשם המבקשת ברע"א 2444/08:
עו"ד ירון רייטר ועו"ד דרור ורסנו
בשם המבקשות ברע"א 2508/08:
עו"ד אמיר בן-ארצי ועו"ד מאור ברדיצ'בסקי
בשם המשיבים ברע"א 2444/08 וברע"א 2508/08:
עו"ד שלומי הס ועו"ד ישראל אדלר
פסק דין
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן), מתאריך 6.2.2008 (בש"א 10382/06, ת.א. 725/05), אשר דחה את בקשות המבקשות ברע"א 2444/08 וברע"א 2508/08 למחוק על הסף כתב תביעה מתוקן שהוגש מטעם המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) ובקשה מתוקנת שהוגשה מטעם המשיבים להכיר בכתב התביעה המתוקן כתובענה ייצוגית.
ההליכים בבית המשפט המחוזי
2. תביעתם המקורית של המשיבים, שבצידה בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית (להלן: כתבי הטענות המקוריים), הוגשה בשנת 2005, קודם לכניסת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) לתוקפו. המבקשות הגישו את תגובתן לבקשה, והמשיבים הגישו את תשובתם לאותה תגובה. לאחר כניסת חוק תובענות ייצוגיות לתוקפו, הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתבי הטענות המקוריים "ובין השאר להתאימם לחוק החדש". המבקשות הביעו את חששן כי ניסוח ערטילאי זה משמעו כי המשיבים מעוניינים להכניס שינויים ותוספות לכתבי הטענות, החורגים מגדר המתחייב לאור כניסת חוק תובענות ייצוגיות לתוקפו, ולמעשה לערוך בכתבי טענות אלה "מקצה שיפורים". המשיבים מסרו, בתאריך 17.5.06, הודעת "תגובה והבהרה", בגדרה הצהירו בהתייחס לחשש האמור כי "למבקשים [המשיבים כאן – ח"מ] אין כוונה כזו מאחר וכתב התביעה והבקשה עומדים עמידה איתנה ..." (להלן: הודעת ההבהרה). עוד הבהירו המשיבים כך:
"2. ... התיקונים המבוקשים, כל כולם הינם תיקונים משפטיים, שתכליתם להחליף את ההסתמכות על הוראות חוק שכבר אינן בתוקף בהוראות חוק שנתקבלו לספר החוקים זה לא מכבר וכן הסתמכות על הוראות החוק החדש, ככל שהן חלות על עובדות המקרה שבפנינו, כפי שהובאו בכתבי הטענות ובתצהירים המצויים בתיק בית המשפט, הכל על פי טבלת ההשוואה המצ"ב לתגובה זו" (ההדגשה הוספה – ח"מ).
בטבלה שצורפה כנספח להודעת ההבהרה (להלן: טבלת ההשוואה) צוינו ארבעה סעיפים שהמשיבים ביקשו לערוך בהם תיקונים קלים, תוך ציון מפורש של הנוסח הקיים והנוסח החדש של אותם סעיפים.
3. בית המשפט המחוזי, בהתבסס על הודעת ההבהרה, התיר למשיבים לתקן את כתב התביעה (החלטה מתאריך 23.5.06. להלן: החלטת התיקון). בית המשפט הדגיש כי הרשות ניתנת רק לשינויים הנדרשים עקב כניסתו לתוקף של חוק תובענות ייצוגיות, והוסיף כי "למען הסר ספק, אין התובעים רשאים לתקן טענות עובדתיות כלשהן, ואם יוכנסו תיקונים עובדתיים, כי אז אלה לא יבואו בחשבון" (ההדגשה במקור – ח"מ). המשיבים לא חויבו בהוצאות המבקשות בקשר עם תיקון כתבי הטענות.
4. המשיבים הגישו, בתאריך 14.6.06, כתב תביעה מתוקן ובקשה מתוקנת להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית (להלן: כתבי הטענות המתוקנים). אין חולק כי כתבי הטענות המתוקנים כוללים עובדות וצרופות רבות, שאין להן כל זכר בכתבי הטענות המקוריים. כן הוספה לכתבי הטענות המתוקנים עילת תביעה חדשה – טענה להפרת חובה חקוקה בידי המבקשות. המבקשות הגישו בתגובה בקשות למחיקת כתבי הטענות המתוקנים, בטענה כי התיקון שבוצע חורג באופן משמעותי מהחלטת התיקון. המשיבים הסבירו בתשובתם לבקשה כי כל התוספות העובדתיות בכתבי הטענות המתוקנים נכללו כבר בכתבי בי-דין אחרים שהוגשו בידם (לדוגמה: בתשובתם לתגובות המבקשות לבקשה לאישור כתב התביעה המקורי כתובענה ייצוגית), ומכאן שאין בכתבי הטענות המתוקנים תוספות עובדתיות אסורות. כן טענו המשיבים כי כלל אין בסעיף 2 להודעת ההבהרה שצוטט לעיל משום הגבלה עצמית של המשיבים לתיקונים המפורטים בטבלת ההשוואה. זאת, שכן לשיטתם יש להפריד בין התיקונים הנזכרים ברישא לאותו סעיף ("תיקונים משפטיים, שתכליתם להחליף את ההסתמכות על הוראות חוק שכבר אינן בתוקף בהוראות חוק שנתקבלו לספר החוקים זה לא מכבר"), שאינם מוגבלים לטבלת ההשוואה, לבין התיקונים שבסיפא לסעיף. עוד טענו המשיבים כי החלטת התיקון אף היא לא הגבילה את המשיבים לתיקונים האמורים בטבלת ההשוואה, אלא רק מנעה מהם תיקונים עובדתיים (שלשיטתם, כאמור, לא בוצעו), ואיפשרה למשיבים כל תיקון משפטי הנובע מכניסת חוק תובענות ייצוגיות לתוקפו – דוגמת הוספת עילת התביעה של הפרת חובה חקוקה.
5. בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי, לאחר ההשוואה בין הבקשה המקורית לאישור התובענה כייצוגית לבין זו המתוקנת, כי התיקונים "חורגים במידה רבה מהרשות שניתנה למשיבים לתקן את בקשתם", וכי הם כוללים "התייחסויות שונות לטענות שנטענו על ידי המבקשים בתגובתם לבקשה המקורית". את טענת המשיבים כי התיקונים נובעים רק מחקיקת חוק תובענות ייצוגיות, הגדיר בית המשפט כ"טיעון מיתמם".
עוד הוסיף בית המשפט:
"... כלל לא ברור מדוע בחרו באי כוח התובעים ללכת בדרך עקלקלה. הרי יכלו לבוא בדלת הראשית ולהציג את התיקונים שבכוונתם להכניס בכתבי בית הדין, ובקשתם היתה נשקלת לגופה. מכל מקום, לא היה מקום לדעתי להציג את הצורך בתיקון כתבי בית הדין בצורך הנובע מחקיקת חוק התובענות הייצוגיות, ולהרחיב את מסגרת התיקון אל מעבר לכך".
בית המשפט המחוזי הוסיף עוד כי: "אין להבין מדברים אלה, כאילו מותר לתובעים מייצגים בכלל ולמשיבים בפרט לעשות בדיון ככל העולה על רוחם, וכמובן שאין להסכים עם כך שצד נטל לעצמו הרשות לתקן את כתבי טענותיו מעבר לרשות שבית המשפט נתן לו". חרף האמור, ולמרות עמדת בית המשפט לפיה גישה פורמליסטית היתה מצדיקה את מחיקת הבקשה המתוקנת לאישור התובענה כייצוגית, הוא נמנע מלעשות כן, משני נימוקים:
(א) ראשית, בענייני תובענות ייצוגיות יש להשקיף על עניינה של הקבוצה כולה, ולכן לשיטתו אין לבוא חשבון עם תובע מייצג על פגמים דיוניים שנפלו בדרך התנהגותו, ולפגוע בקבוצה כולה. ככל שבית המשפט מתרשם שהתובע המייצג אינו מתאים לייצוג הקבוצה, ניתן לנקוט באמצעים אחרים, דוגמת צירוף תובע מייצג חלופי (סעיף 8(ג) לחוק תובענות ייצוגיות).
(ב) שנית, אין בתיקון כדי לפגוע בזכויות הנתבעים (המבקשות דכאן), שכן: "ניתן לאפשר לנתבעים להתייחס לכל טענה חדשה שהועלתה על ידי המשיבים בבקשתם המתוקנת, ובכך למצוא את הדרך בין הצורך לראות את העניין בפרספקטיבה רחבה מחד גיסא ובין הצורך לשמור על זכויותיהם הדיוניות והמהותיות של הנתבעים מאידך גיסא".
לאור האמור דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשות, וקבע כי הדיון בבקשת המשיבים לאישור התובענה כייצוגית יתנהל על פי כתבי הטענות המתוקנים שהוגשו. כן נקבע כי המבקשות יהיו רשאיות להתייחס לכל עניין שהועלה בכתבי הטענות המתוקנים, בכתב או בעל-פה. כאן המקום להעיר כי דווח לי על-ידי ב"כ המבקשות ב-רע"א 2508/08 שבקדם משפט שהתקיים בתאריך 10.7.08 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי המבקשות שם וכן המבקשת ב-רע"א 2444/08 רשאיות להגיש תגובה מתוקנת לבקשת האישור המתוקנת שהגישו במשיבים וזאת עד לתאריך 30.10.08 וכי הדיון בבקשה גופה ייערך בתאריך 23.12.08. נוכח האמור התבקשתי ליתן החלטתי עובר לתאריך הדיון הצפוי, וכך אני עושה.
בקשות רשות הערעור
6. המבקשת ברע"א 2444/08 והמבקשות ברע"א 2508/08 עתרו כולן למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. המבקשות חזרו על בקשותיהן בבית המשפט המחוזי למחיקת כתבי הטענות המתוקנים, וטענו, בתמצית, כי חריגת המשיבים מהתחייבותם המפורשת בהודעת ההבהרה ומהחלטת התיקון, היא פסולה. הן הוסיפו כי אין הדין מקל בענייני סדר דין עם המבקשים לשמש כתובעים ייצוגיים יחסית לתובעים אחרים. כן טענו הן כי אישורו של תיקון כתבי הטענות מסב להן נזק של ממש. כבקשה חלופית, ככל שתידחה בקשתן למחיקת כתבי הטענות המתוקנים, דרשו המבקשות לחייב את המשיבים בהוצאותיהן בקשר עם הכנת תגובות חדשות לכתבי הטענות המתוקנים מטעם המשיבים.
המשיבים מצידם תומכים את יתדותיהם בהחלטת בית המשפט המחוזי. הם טוענים כי החלטת התיקון לא הגבילה אותם לביצוע תיקונים כאמור בטבלת ההשוואה שהוכנה בידם, אלא רק מנעה מהם להוסיף טענות עובדתיות חדשות, והרשתה להם לבצע כל תיקון ותוספת של טענה משפטית ככל שהדבר נגזר מכניסת חוק תובענות ייצוגיות לתוקף. לטענתם, התוספות העובדתיות אינן תוספות כלל ועיקר כי אם ליקוט מכלול טענותיהם העובדתיות מכלל כתבי בי-הדין שהוגשו בידם בהקשרים השונים (בבחינת "נוסח משולב"). באשר לתוספת עילת התביעה של הפרת חובה חקוקה, הרי שלשיטתם תוספת זו היא פועל יוצא של כניסת חוק תובענות ייצוגיות לתוקף.
דיון והכרעה
7. החלטתי לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערער על פי הרשות שניתנה. כפי שיובהר מיד – דינם של הערעורים להתקבל באופן חלקי.
8. ביקורתו של בית המשפט המחוזי על התנהלות המשיבים בכל הקשור בתיקון כתבי הטענות, מקובלת עלי במלואה. ככל שהמשיבים ביקשו לתקן את כתבי הטענות המקוריים באופן שיהוו ליקוט וסינתיזה של כלל הטענות העובדתיות בכתבי בי-הדין השונים שהגישו (ושיתווספו להם נתונים ומסמכים נוספים), או ככל שרצו להוסיף עילת תביעה נוספת – הם היו יכולים לבקש זאת במפורש מבית המשפט המחוזי הנכבד. במקום זאת, המשיבים הגישו את הודעת ההבהרה, שאין לקוראה אלא כהודעה שנועדה להפיס את דעתו של בית המשפט כי אין בכוונתם לכלול בכתבי הטענות המתוקנים אלא את התיקונים המצוינים בטבלת ההשוואה. והנה, לאחר שקיבלו היתר לתקן את כתבי הטענות, הם ניצלו זאת לשם עריכת שינויים נרחבים הסותרים את הודעתם, שהרי כאשר נאמר בהודעת ההבהרה כי התיקונים יבוצעו "הכל על פי טבלת ההשוואה המצ"ב לתגובה זו", אין כל אפשרות לפרש את המסמך כאילו חלק מן התיקונים מוגבלים לאמור בטבלה, וחלקם – לא (טענה אותה העלו המשיבים בפני בית המשפט המחוזי הנכבד ואשר לא חזרו עליה, ובצדק, בפניי). אין אף כל דרך לקרוא את החלטת התיקון ככזו המעניקה למשיבים הכשר גורף לביצוע תיקונים בכתבי הטענות, במנותק מטבלת ההשוואה שהם עצמם הכינו. נראה איפוא כי בבואם להכין את כתבי הטענות המתוקנים, על יסוד ההיתר שקיבלו, מצאו המשיבים כי מצבם יהיה נוח יותר אם יערכו שינויים רחבים בכתבי הטענות, והם בחרו לעשות דין לעצמם ולנהוג כך בלא לשוב ולבקש את רשותו של בית המשפט.
9. יש לבחון עתה האם – חרף הביקורת האמורה – היה בנימוקיו של בית המשפט המחוזי הנכבד כדי לאפשר את התוצאה אליה הגיע בדבר אישור-בדיעבד של התיקון בכתבי הטענות. כאן התשובה מורכבת יותר ואתייחס לדברים על פי סדרם:
(א) באשר לנימוק הראשון, והוא הרצון להגן על עניינה של הקבוצה המיוצגת כולה – אין בנימוק זה כדי להצדיק, לשיטתי, זילות כלפי החלטות בית המשפט וחריגה מסדרי הדין, כפי שבית המשפט המחוזי עצמו קבע שאירע כאן. עניינה של הקבוצה אף לא היה נפגע באופן משמעותי, אילו היה מוחק בית המשפט המחוזי את כתבי הטענות המתוקנים ומורה למשיבים להגיש כתבי טענות מתוקנים חדשים על יסוד החלטת התיקון.
עוד אוסיף, כי המבקש לשמש כתובע ייצוגי מחוייב, בין היתר, אף בתום לב דיוני. התובע חייב לערוך מלכתחילה את כתב תביעתו ואת הבקשה לאשרו כתובענה ייצוגית ביסודיות ובכובד ראש, ולא בנקל יתיר בית המשפט את תיקונם של כתבי הטענות, אם הוברר שהתובע לא נהג כך (רע"א 625/00 שאבי נ' פלאפון תקשורת בע"מ (לא פורסם, 13.6.2000); בש"א 19004/05 בש"א (מחוזי – ת"א) 19004/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אסטוריה אינווסטמנטס לימיטד (לא פורסם, 17.11.05)), או שפעל שלא בתום לב. האפשרות עליה עמד בית המשפט המחוזי, להחלפתם של המשיבים בתובעים מייצגים אחרים בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, אפשרות שתקום – אם בכלל – רק בסוף הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אין די בה, כשלעצמה, כדי לרפא התנהלות לא ראויה מעין זו של המשיבים כאן.
(ב) באשר לנימוק השני, לפיו לא ייפגעו המבקשות מן ההחלטה, שכן יש באפשרותן להגיב לכל הטענות שבכתבי הטענות המתוקנים: יכולת התגובה של בעל הדין שכנגד לכתבי טענות מתוקנים איננה הנושא שעל בית המשפט לבחון כאשר בעל הדין מבקש להתיר לו (או במקרה דנן – להכשיר בדיעבד) תיקון כתבי טענות. תוקן כתב טענות, הרי ממילא תעמוד לבעל הדין שכנגד הזכות לתקן את כתב טענותיו-הוא (ראו: סעיף 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות)). השאלה הנכונה היא, כמובן, האם קיימת הצדקה לתיקון כתב הטענות כמבוקש, כאמור בתקנה 92 לתקנות ובפסיקה (ראו: בר"ע 282/80 המגדר ברזלית חוטי ברזל ורשתות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4) 130 (1982)).
(ג) ברם, אף שנימוקיו של בית המשפט המחוזי הנ"ל אינם מקובלים עלי, כאמור, אין משמעות הדבר כי בית המשפט המחוזי היה מנוע מלהחליט כפי שהחליט. כפי ששנה בית משפט זה:
"הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית " (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966), מפי השופט ברנזון).
במקרה דנן, לא ניתן לומר שלמבקשות נגרם עוול מהותי כתוצאה מהותרת כתבי הטענות המתוקנים על כנם. עיון בכתבי הטענות המתוקנים מלמד שרבות מן הטענות העובדתיות שהמבקשות טוענות שהוספו, אכן נכללו כבר בכתבי טענות קודמים של המשיבים, גם אם לאו דווקא בכתב התביעה המקורי, או בבקשה המקורית לאישור כתב התביעה כתובענה ייצוגית. לפיכך, למעט הפגיעה המסוימת שבהוספת עילת התביעה של הפרת חובה חקוקה (שלגבי הכללתה יש לכאורה הצדקה עניינית בנסיבות) – הפגיעה הגלומה באישור בדיעבד של תיקון כתבי הטענות – איננה משמעותית. לפיכך, אין הצדקה לביטולה – בערעור – של ההחלטה שלא להיעתר לבקשת המבקשות.
בהקשר זה אעיר כי ערכאת הערעור אינה נוטה ככלל להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו היא סבורה שראוי היה להחליט לנקוט דרך דיונית אחרת, ובלבד שההחלטה שהתקבלה איננה מנוגדת לדין, או גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (עיינו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990)). הכללים הנ"ל חלים במיוחד ביחס להתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין תיקון כתבי טענות (ראו: עניין סאן הנ"ל; רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ (לא פורסם, 10.8.06); רע"א 5698/07 פולק נ' עו"ד בן-מאור (לא פורסם, 9.1.08)). כמובהר לעיל, ההחלטה נשוא הבקשות שבפניי איננה נכנסת בגדר החריגים הנ"ל, ולפיכך אין מקום להתערב בה.
10. עם זאת, אף שלא מצאתי מקום להתערב בהחלטה ככל שהיא נוגעת לתיקונם של כתבי הטענות שבוצעו, כאמור, בניגוד להחלטת התיקון – הרי שהמקרה שלפניי הוא מן המקרים הנדירים בהם יש צורך להתערב בשאלת ההוצאות – כבקשתן החלופית של המבקשות. הדבר מתבקש בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי נמנע מלפסוק הוצאות לטובת המבקשות בלא שהתייחס כלל לסוגיה, ולכך שחיוב המשיבים בהוצאות הוא בלתי נמנע בנסיבות הענין.
אף בהתאם לגישה הנזכרת בעניין ששון הנ"ל, המתירה תיקון כשלים פרוצדורליים באופן ליברלי יחסית, הרי שלתיקון כשלים אלה יש להצמיד "תג מחיר" – שטר ושוברו בצדו. ככל שבית המשפט המחוזי הנכבד מצא שיש מקום להתיר (בדיעבד) את התיקון, חרף התנהלותם הפסולה של המשיבים, הרי שראוי היה למיצער לפצות את המבקשות על השחתת זמנן, מרצן וכספן. התמודדות המבקשות עם המהלך של המשיבים לתיקון כתב הטענות בניגוד להוראותיו הראשוניות של בית המשפט הנכבד, והכנת תגובות מתוקנות לאותם כתבי טענות שתוקנו באופן שונה ונרחב משהותר למשיבים מלכתחילה, כרוכות בהוצאות כבדות, שעל המשיבים לשאת בהן (השוו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995), בעמ' 350; מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (מהדורה חמש-עשרה, 2007), בעמ' 514). אם לא יחויבו המשיבים בהוצאות, הרי שלמעשה לא תהא כל נפקות לאמירתו של בית המשפט המחוזי הנכבד כי אין להבין מהחלטתו "כאילו מותר לתובעים מייצגים בכלל ולמשיבים בפרט לעשות בדיון ככל העולה על רוחם". על כך אמר בית משפט זה:
"אמנם אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אך גם מזרן סתם אין היא, שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום" (ע"א 430/74 בסמן נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ, פ"ד כט(1) 228, 234 (1974)).
זאת ועוד – אחרת. יתכן ולהתנהלותם של המשיבים תהיה אף נפקות בהמשך ההליכים ואולם אינני מבקש להרחיב בנושא זה, שכן טרם הגיע שעתו והוא נתון כולו להכרעת הערכאה הדיונית שתחליט במכלול – כטוב בעיניה.
11. לאור כל האמור לעיל – הערעורים נדחים ככל שהם נוגעים לסירובו של בית המשפט המחוזי הנכבד להורות על מחיקת כתבי הטענות המתוקנים של המשיבים. לעומת זאת הערעורים מתקבלים ככל שהם נוגעים לסוגיית חיובם של המשיבים בהוצאות. המשיבים יישאו בשכר טרחתם של עורכי הדין של המבקשת ברע"א 2444/08, בשתי הערכאות, בסכום כולל של 25,000 ש"ח, ובשכר טרחתם של עורכי הדין של המבקשות ברע"א 2508/08 (יחד) בשתי הערכאות – בסכום כולל זהה, של 25,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ד בכסלו התשס"ט (21.12.08).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08025080_K03.doc של
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il