בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2506/00
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערים: 1. FARDOME L.T.D
2.
שחר רפאלה
נגד
המשיב: בנק
כללי לישראל בע"מ
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום
בתל-אביב-יפו מיום 22.3.2000 בת.א.
27029/99
שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' דותן
בשם
המערערים: עו"ד א' עמוס פריד
בשם
המשיב: עו"ד דרור אלון
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת
ש' דותן) מיום 22.03.00, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 27029/99.
1. המשיב, בנק כללי לישראל בע"מ (להלן:
הבנק) הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערערים (החברה ובא כוחה, מר רפאל שחר)
לתשלום 455,212.52 ש"ח. המדובר בארבעה חשבונות בנק הנמצאים ביתרות חוב עקב
אשראים ומשיכות יתר שנתן הבנק. שלשה מהחשבונות על שם החברה אשר שחר ערב לה, וחשבון
אחד של שחר אשר החברה ערבה לו. המערערים טענו טענות מטענות שונות בקשר לדרך הטיפול
של הבנק בחשבונותיהם. לטענתם ביצע זה פעולות ללא אישור, כשהוא נוהג בחשבונותיהם
כבשלו. לפיכך נטענה, בין השאר, טענת רשלנות והפרת חובת האמון והנאמנות של הבנק
ללקוחותיו.
2. המערערים טוענים כי הדרך בה ניהלה השופטת את
הדיון, התבטאויותיה העוינות, חוסר הסובלנות והזילות כלפי המערערים, החלטותיה החד
צדדיות לטובת המשיבה, והתעקשותה לקבוע דיון ביום "שושן פורים", תוך
פגיעה ברגשי הדת של בא כח המערערים - כל אלה מעידים על חשש ממשי למשוא פנים בניהול
המשפט, כמו גם חשש כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" עד כי לא ניתן עוד
לשנותה. אכן, מירב טענותיהם נוגעות לענינים דיונים, עליהם יש להגיש בקשת רשות
ערעור, שאכן הוגשה, אך לטענת המערערים, מכלול הדברים מצדיק את פסילתו של בית
המשפט.
3. המערערים מפרטים שורה ארוכה של החלטות
והתבטאויות מהן עולה, לטענתם, חשש ממשי למשוא פנים: המערערים פנו לבנק כדי שיגלה
את המסמכים הרלבנטים, על פי החלטת בית המשפט, אך זה סרב לעשות כן. לפיכך ביקשו
המערערים, כי ידחה דיון מיום 1.3.00, עד לגילוי המסמכים. השופטת דחתה את הבקשה
ונזפה בבא כח המערערים שהוא מעלה טענה זו בשלב כזה. בשלב מאוחר יותר בדיון ביקרה
השופטת את המערערים על כך שלא דאגו, כי העד יצטייד במסמכים הנדרשים. אולם, טוענים
המערערים, ביקשו הם זאת שוב ושוב מהמשיבים, אך ללא הואיל; במהלך הדיון תקפה השופטת
את דרך החקירה של המערערים: "השאלות ערטילאיות ומעורפלות"; "השאלה
מיותרת"; בא כח המערערים אינו מכיר את החומר ואינו יודע לחקור ו"מעולם
לא שמעתי שאלה כזאת בכל שנותיי כשופטת"; בא כח המערערים ביקש להראות, כי העד
משקר ומסלף את העובדות. השופטת הפסיקה את החקירה, ונידבה הסברים משלה: "תחת
לכל דף חשבון בנק מופיעות האותיות 'ט.ל.ח.', והכוונה היא 'טעות לעולם חוזרת'. לכן
העד אומר שנפלה טעות וזהו...".
4. טענה נוספת הייתה כי השופטת קצבה את חקירת בא
כח המערערים לחמש דקות, לאחר שלדבריה, במשך עשר דקות, חזר בא כח המערערים ושאל את
העד אותה שאלה. ואכן, לאחר זמן חקירה נוסף, הפסיקה השופטת את החקירה. גם בחקירת עד
התביעה השני, קצבה השופטת את זמן החקירה לחמש דקות, והפסיקה את החקירה. המערערים
טוענים כי הגבלת הזמן הקיצונית הינה סנקציה כבדה ודרקונית, שאינה מוצדקת בנסיבות
העניין. נטען גם, כי במהלך החקירה התערבה השופטת פעמים רבות ובאופן בלתי סביר. את
מרבית ההתנגדויות היא עצמה יזמה. ההתנגדויות שהעלה המשיב נתקבלו מיד ובמלואן. גם
התבטאויות בית המשפט, לגופו של עניין, מעידות, לדעת המערערים, כי זה ננעל בדעתו
לגבי תוצאת המשפט. כך לדוגמה, אמרה השופטת לעניין פעולת המרת דולר ליין שביצע
הבנק, כי אינה יודעת על מה כל המהומה, שכן אין הדבר משפיע על התוצאה אלא אולי
בהפרש של אלפי ש"ח בלבד.
5. בסיום הדיון ביום 1.3.00 קבעה השופטת את המשך
הדיון ליום 22.3.00. בא כח המערערים הודיעה, כי יום זה הינו "שושן
פורים" בירושלים ועבור המערערים ובא כוחם, יום זה הינו חג לכל דבר. בתגובה,
השיבה השופטת כי בתל אביב זהו "יום עבודה רגיל". בקשת המערערים (בהסכמה)
לדחיית מועד הדיון נדחתה ביום 12.3.00. בא כח המערערים טוען כי הוא אדם שומר
מצוות. שושן פורים הינו מועד ישראל שעליו לקיים בחיק משפחתו וילדיו. החלטת בית
המשפט, שניתנה למרות הסכמת בעלי הדין על דחיית דיון, ומשבלי שטען בעל הדין שכנגד
כי הדחיה תסב לו איזה עוול, הינה צעד תמוה ומשפיל. זאת ועוד: החלטתה פוגעת בחופש
הדת של בא כח המערערים לקיים את מצוות החג כדת וכדין. המערערים טוענים כי התעקשות
בית המשפט לקיים את הדיון דווקא ביום שושן פורים הינה "עונש" אשר השופטת
השיתה על המערערים, וכדבריה "אם לא הייתם לוקחים כל כך הרבה זמן בחקירות שלכם
יכולנו לגמור את הדיון היום".
6. המערערים הגישו בקשת פסילה ביום 15.3.00. ביום
21.3.00 נתן בית המשפט החלטה, על פיה בבירור במזכירות בית המשפט בירושלים עלה, כי
גם שם "שושן פורים" הוא יום עבודה רגיל. לפיכך קבעה השופטת כי הדיון
בבקשת הפסלות יתקיים בדיון ביום 22.03.00. ביום זה נתן בית המשפט החלטתו בבקשת
הפסילה וזה לשונה:
"כל
הנימוקים אשר פורטו בבקשה ענינם החלטות דיוניות הנוגעות למועדי הדיון או לשאלות
שהותרו או לא הותרו במהלך הדיון. על החלטות אלה ניתן להגיש בר"ע וגם אם אינן
נכונות, אין הן מהוות עילה לפסילה. אשר על כן, הבקשה נדחית. מעבר לדרוש אציין, כי
חג פורים הינו יום עבודה רגיל בכל בתי המשפט בארץ, כולל ביהמ"ש בירושלים,
ולכן אינני סבורה שהיה מקום לקיים את הדיון היום".
המערערים ביקשו את עיכוב הדיון. השופטת דחתה את ההחלטה
בקובעה, כי "אינני סבורה שיש מקום להמשיך ולעכב את הדיון, ואני דוחה את
הבקשה". המערערים הסבו את תשומת לב בית המשפט להוראת תקנה 471ג(א) לתקנות
סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, על פיה בית המשפט שמבקש שלא לעכב הליכים עקב
דחיית בקשת פסלות, יעשה כן "מנימוקים שירשמו". לטענת המערערים, בתגובה
השיבה השופטת כי "הכל נרשם", ולא ניתן נימוק לגופו של עניין.
7. גם בהמשך הדיון מיום 22.03.00, טוענים
המשיבים, המשיכה השופטת לנהוג בדרך המעלה חשש ממשי למשוא פנים. מנהל מחלקת
המט"ח של הבנק שהעיד באותו יום, לא התייצב עם המסמכים הנדרשים. בית המשפט קבע
כי העד לא ישמע באותו היום וביקש לשמוע את העדויות האחרות. המערערים טוענים, כי
שעה שהבנק והעד היפרו הוראה מפורשת של בית המשפט, לא רק שלא הטיל עליהם בית המשפט
כל סנקציה, אלא שזוכים הם לאורח רוחו של בית המשפט. בא כח המערערים התנגד להחלטה
להמשיך בעדויות. גם בקשה זו נדחתה. בית המשפט ציין, כי "ברצוני להבהיר כי
התרשמתי שנעשה נסיון לכפות על בית המשפט שלא לקיים את הדיון היום ולהימנע מעדותו
של מר שחר וכי אין מדובר בטענה כנה ועניינית". מכל אלה עולה, לטענת המערערים,
חשש ממשי למשוא פנים, המצמיח עילה לפסילתו של בית המשפט.
8. המשיב בתשובתו, מבקש כי הערעור ידחה. ראשית
טוען המשיב, כי הערעור לוקה בשיהוי. מירב טענותיו נוגעות לדיון ביום 1.3.00, בעוד
שבקשת הפסילה הוגשה רק ביום 14.3.00, לאחר שביום 12.03.00 נדחתה בקשתו לשינוי מועד
הדיון. לגופו של עניין, טוען המשיב, מבקשים המערערים לתקוף את החלטות בית המשפט
לגופן, טענות אשר מקומן בבקשת רשות ערעור, שאכן הוגשה. עילת הפסילה, הלכאורית,
מבוססת רק על תחושתם הסובייקטיבית של המערערים. לעניין הדיון שביום שושן פורים,
טוען המשיב, כי במישור המשפטי או הנוהלי אין כל מגבלה לקיים הדיון ביום זה. משרד
בא כח המערערים מונה עשרה עורכי דין מלבד בא כח המערערים, ומי מהם יכול היה להופיע
לדיון. גם לעניין גילוי המסמכים יוצא המשיב כנגד טענות המערערים.
9. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין
הערעור להידחות. הלכה היא, כי שאלת קיומו של חשש ממשי נבחנת על פי אמות מידה
אובייקטיביות, ואין די בהרגשת המערערים, כי בית המשפט נוהג כלפיהם במשוא פנים (ראו
לדוגמה: ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375).
בעניננו, כמעט כל טענות המערערים מופנות, בסופו של יום, כנגד החלטות דיוניות של
בית המשפט. החלטות אלה ניתן לתקוף - על פי סדרי הדין - בדרך של בקשת רשות ערעור.
ואכן כך עשו המערערים. במקביל לערעור זה, הוגשה בקשת רשות ערעור על אותן החלטות
ממש, בגינן מתבקשת פסילתו של בית המשפט. החלטה בעניין בקשה זו טרם נתקבלה. אכן,
אין מן הנמנע כי אותן החלטות דיוניות, בגינן מתבקשת בקשת רשות ערעור, תצבענה גם על
עילה לפסילתו של שופט. עם זאת, הלכה היא כי אין בטענות הדיוניות לכשעצמן (ואין אני
מביע דעה או מכריע בצדקת ההחלטות האמורות), גם אם המדובר בשורה של החלטות, כדי
לבסס עילה לפסילתו של שופט (ראו לדוגמה: ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל,
(טרם פורסם); ע"א 2175/00 אברהם כהן נ' עירית חדרה, (טרם פורסם);
ע"א 1149/00 אלון נ' דולב, (טרם פורסם)). על המערערים להוכיח קיומן של
נסיבות אובייקטיביות, העולות מאותן החלטות, המצביעות על חשש ממשי לכך שבית המשפט
נוהג כלפיהם במשוא פנים. זאת לא עשו המערערים. מטעם זה דין הערעור להידחות. גם
בטענתו לגבי קביעת מועד הדיון ב"שושן פורים", ומעבר לצורך להידרש האם
ראוי היה לקבוע את הדיון ביום אחר, אין כדי להצביע על כך שננעלה דעתו של בית המשפט
לגבי תוצאות המשפט.
לאור האמור לעיל, ומבלי שנדרש אני לטענת
השיהוי, אני מורה על דחיית הערעור.
המערערים ישאו בהוצאות המשיב בסך של 3,000
ש"ח.
ניתן היום, כ' באייר התש"ס (25.5.2000).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00025060.A03/דז/