מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 2505/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2505/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.1.07 בתפ"ח 882/05 שניתן על-ידי כבוד השופטים: מ' רביד, א' אפעל-גבאי ו-א' פרקש תאריך הישיבה: כ' באדר ב' התשס"ח (27.03.08) בשם המערערת: עו"ד מיכאל קרשן בשם המשיב : עו"ד אחמד עואודה בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המשיב הורשע על-פי הודאתו בעבירה של מעשה סדום בנסיבות של אינוס שבוצעה כלפי קטין, יליד 1999, ביום 1.12.05. בגין העבירה האמורה, נגזר על המשיב עונש מאסר בפועל של שבע שנים, וכן מאסר על תנאי ופיצוי לקטין בשיעור של 30,000 ש"ח. 2. המדינה מערערת על קולת העונש, ומבקשת להחמיר בעונש המאסר שנגזר על המשיב, בטענה כי חומרתה המופלגת של העבירה אינה מתיישבת עם היקף העונש שנגזר, העומד מתחת לרף הענישה הראוי, כך על-פי הטענה. 3. כעולה מכתב האישום, ביום 1.12.05 בשעות הצהריים, פגש המשיב במתלונן, אז ילד בן 6, בשכונת א-טור בה התגורר. הוא הוביל את המתלונן למקום הסמוך לשכונה, הפשיט אותו, והשכיב אותו על מזרן שהיה במקום. המשיב הפשיל את מכנסיו, והחדיר את איבר מינו מספר פעמים לפי הטבעת של המתלונן, כאשר הקטין צועק ובוכה מכאבים. כן הכניס המשיב את איבר מינו לפיו של המתלונן. כתוצאה ממעשים אלה, נגרם למתלונן דימום באיזור פי הטבעת וכן נגרמו לו שני קרעים בפי הטבעת, ומספר רב של שפשופים שטחיים והמטומה היקפית. 4. המשיב הודה והורשע במעשים המיוחסים לו במסגרת הסדר טיעון ותיקון לכתב האישום. 5. בפני בית המשפט קמא עמדו, בין היתר, תסקירי שירות מבחן ביחס למשיב, וכן תסקיר נפגע. 6. מתסקיר הנפגע עולה כי הפגיעה שנגרמה לקטין לוותה הן בכאב פיסי רב והן בנזק נפשי עמוק ביותר. התסקיר מתאר פגיעה נפשית בקטין, אשר השפיעה על כל אורחות חייו - על התפתחותו הפיסית, ועל שלוותו הפנימית, והובילה לירידה משמעותית בלימודיו, ובהתנהגותו שהפכה אלימה. הנזק לקטין השפיע עמוקות גם על בני משפחתו. תסקיר שירות המבחן התייחס לרקע האישי של המשיב, ולבעיות ההתנהגות שאפיינו את מהלכי חייו. המשיב תיאר בפני השירות קיומם של דחפים מיניים לקיים יחסי מין עם בני מינו, ובמיוחד עם ילדים. שירות המבחן מתאר בתסקיר קיומם של דפוסי התנהגות המצביעים על סטייה מינית במשיב, ועל חשש כי הוא עלול לשמש מטרה לפגיעה מינית המכוונת כלפיו, ונמנע ממתן המלצה בעניינו. 7. המשיב הגיש חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו. המומחית הפסיכולוגית התרשמה כי המשיב סובל מהפרעה קוגניטיבית משולבת בדפוסים של סטייה מינית וקשיים בשליטה עצמית. היא התרשמה כי קיימת רמת סיכון מסוימת כי המשיב ייפגע בעתיד על-ידי אחרים, או שיפגע באחרים, וסיכון זה, לדעתה, ניתן לטיפול נפשי. 8. בית המשפט קמא גזר את עונשו של המשיב כאשר כל הנתונים האמורים לפניו. הוא עמד על החומרה היתירה במעשיו של המשיב כלפי המתלונן, תוך ניצול תמימותו של ילד קטן, ופגיעה נוראה בגופו ובנפשו. בצד החומרה, התייחס בית המשפט גם לנסיבות האישיות לקולא של המשיב, ובהן העדר העבר הפלילי בתחום עבירות מין, וציין כי מדובר במקרה בודד שהמשיב לקח אחריות מלאה לגביו כבר מהשלב הראשון של המשפט. על יסוד מכלול שיקולים אלה, גזר בית המשפט את העונש שפורט לעיל. 9. המדינה טוענת כי הענישה שגזר בית המשפט קמא על המשיב סוטה מרף הענישה הראוי לסוג העבירה בה הורשע. הדופי החמור הנלווה למעשה, ניצול תמימותו של הנער והאמון שנתן בו, האדישות לסבלו ולכאבו, והשפלתו וביזויו מצדיקים, לדעת המדינה, ענישה חמורה באופן ניכר מזו שנגזרה בפועל. יתר על כן, טוענת המדינה כי בפני בית המשפט הונחו תסקיר המבחן וחוות הדעת הפסיכיאטרית בקשר למשיב, מהם עולה כי נשקפת מסוכנות מפניו, החורגת אף מעבר להליך הנדון. המשיב לוקה בדחפים מיניים לקיום יחסי מין עם ילדים; מצד שני, הוא סובל מסף גירוי נמוך ומחוסר שליטה עצמית, ושילוב תכונות זה מצביע על היותו מסוכן לסביבתו, ובמיוחד לציבור הילדים שבסביבתו. טוענת המדינה, כי העונש המירבי הקבוע לעבירה בחוק הוא 20 שנה, ומן הראוי כי הוא ישמש אמת מידה אשר סביבה יש להבנות את הענישה האינדיבידואלית, בשים לב לנסיבות המיוחדות לנאשם. במקרה זה, הענישה עומדת על כשליש מהעונש המקסימלי הקבוע בחוק, כאשר אין בנמצא נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות הקלה כה ניכרת. לאור זאת ראוי, לדעת המדינה, להחמיר בענישה באופן משמעותי. ההחמרה נדרשת, לטענת המדינה, לא רק לצורך הרתעת המשיב, אלא בעיקר להרתעת הציבור. 10. בא-כוח המשיב טוען כי, אין מקום להתערב בענישה שנגזרה על מרשו בבית המשפט קמא. לטענתו, בית המשפט איזן כראוי בין השיקולים הרלבנטיים השונים, וייחס משקל לנסיבות האישיות. המשיב היה בן 19 בעת האירוע, ומדובר במקרה אחד בודד, אשר חרף חומרתו, אינו משקף עבריינות מין רצידיביסטית. 11. בתסקיר מבחן משלים שהוגש לבית משפט זה, נכתב, בין היתר, כי המשיב נבדק על-ידי קרימינולוגית קלינית של מב"ן, ולא הומלץ לשחררו לחופשות, משנוצרה התרשמות בין אנשי המקצוע כי הוא בעל מסוכנות מינית גבוהה. מדברי נציגת שירות המבחן בדיון עולה כי, המשיב לא גילה נכונות אמיתית להשתלב בטיפול לעברייני מין, הוא אינו מכיר בקיומה של בעיה אישיותית בהתנהגותו, הוא אינו מוכן לשנות דפוסי התנהגות, ואינו מכיר בנזק הקשה שנגרם לקרבן. 12. שקלנו את מכלול נסיבותיו של הענין, ובאנו לכלל מסקנה כי אין מנוס מקבלת ערעור המדינה ומהחמרה בעונשו של המשיב, וזאת מהטעמים הבאים: מעשי העבירה בהם הודה המשיב הם חמורים וקשים ביותר. מדובר בעבירת מין ברף החמור ביותר - מעשה סדום בנסיבות של אינוס, אשר המשיב ביצע בכפייה בילד בן 6 שנתן בו אמון מלא, ובטח בו כי ידאג לשלומו. מעשי האינוס של המשיב בילד נעשו באכזריות פיסית קשה ביותר; הם בוצעו בו מספר פעמים, תוך פציעת הילד, וגרימה לכאבים קשים באיזור פי הטבעת. המשיב לא הסתפק בכך, וביצע מעשי אינוס גם תוך החדרת איבר מינו לפיו של הילד, ובכך גרם לו לטראומה נפשית ופיסית קשה, ולתחושת עלבון, ביזוי והשפלה קשים ביותר. מעשיו של המשיב הסבו לילד לא רק פגיעות גוף קשות, אלא בעיקר פגיעות עמוקות בנפש, שהשלכותיהן ילווהו עוד ימים רבים. פגיעתו הקשה בילד הסבה פגיעה קשה גם למשפחתו של הקטין. משמעות מעשי העבירה מבחינת הילד ובני משפחתו היא קשה, וניצבת ברף חומרה גבוה ביותר. בצד עוצמת הפגיעה במתלונן, מצויה בחומר המקצועי שהוגש הערכה לגבי מסוכנותו המינית המובנית של המשיב, אשר הביאה אפילו לשלילת יציאתו לחופשות, מחשש לפגיעה נוספת על-ידו. אין ספק, כי בהמשך הזמן, ישנה חשיבות מיוחדת לכך כי המשיב ישתף פעולה בהליך טיפולי בכלא, שנועד להתמודד עם תופעת המסוכנות המינית שאותרה בו על-ידי גורמי המקצוע. בגדר השיקולים לקולא, יש להתחשב בגילו הצעיר של המשיב, ובעובדה כי זו לו ההרשעה הראשונה בעבירת מין, על אף שמדובר בעבירת מין חמורה ביותר. 13. הצדק עם המדינה בטענתה, כי הנסיבות הכוללות של הענישה בהליך זה - על החומרה והקולא שבהן - מצביעות על כך כי העונש שהוטל על המשיב ניצב מתחת לרף הענישה הראוי לעבירה על חומרתה הרבה, ובהתחשב בשאר הנסיבות הרלבנטיות לענישה. אמת הדבר, כי בתחום מדיניות הענישה קשה לאתר מקרים תקדימיים המתאימים בנסיבותיהם ככפפה ליד ממקרה למקרה, שכן כל ענין לנסיבותיו המיוחדות. יחד עם זאת ניתן לומר כי, במדיניות הענישה המוחלת על עבירות מין בקטינים, ובמיוחד עבירות אונס בילדים רכים בשנים, נוקט בית המשפט, בדרך כלל, יד מחמירה בהרבה מזו שננקטה במקרה זה, גם בהתחשב בנסיבות לקולא מסוג אלה שפורטו לעיל. עונש מאסר של 20 שנה, המוטל בחוק על עבירת אינוס ילד, איננו עונש חובה, אך הוא מאיר את החומרה היתירה שבה משקיף המחוקק על עבירה זו. תפיסה זו של החקיקה מן הדין שתשמש סימן דרך לענישה הראויה, גם אם בית המשפט, בדרך כלל, אינו נוהג למצות את מלוא חומרת הדין עם הנאשם על-ידי גזירת עונש המקסימום הקבוע בחוק. 14. בנסיבות מקרה זה, עונש המקסימום לעבירה בה הורשע המשיב הוא עשרים שנה, ובהעדר טעמים כבדי משקל במיוחד לקולא, גזר בית המשפט על המשיב שבע שנות מאסר בפועל. בנתונים הקיימים, עונש זה אינו מידתי, וראוי להתערב בו ולהחמירו, גם אם אין בהחמרה המוצעת משום מיצוי מלוא חומרת הדין עם המשיב, כדרך פסיקתה של ערכאת הערעור. ההחמרה הנדרשת אמורה לשלב בחובה יסודות של גמול והרתעה. גמול למשיב על רוע מעשיו, וכן הרתעה כלפי המשיב עצמו וכלפי הציבור הרחב, לבל ינצל מאן דהוא את תמימותו של ילד קטן לסיפוקיו המיניים, ולבל ינסה לפגוע בגופו ובנפשו - פגיעה שיש בה הרס לשארית חייו. 15. לאור האמור, אציע לחברי לקבל את ערעור המדינה, ולהחמיר בעונשו של המשיב באופן, שבמקום עונש מאסר בפועל של שבע שנים שהוטל על המשיב, ייגזר עליו עונש מאסר בפועל של 11 שנים, אשר יימנו מיום מעצרו, 2.12.05. שאר מרכיבי העונש שנגזרו על המשיב בידי בית המשפט קמא יעמדו בעינם. ניתן היום, ג' בניסן התשס"ח (8.4.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07025050_R01.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il