רונית אלון נ. עו"ד רמי אברמוב,כונס נכסים

פסק-דין בתיק בש"א 2505/05 בבית המשפט העליון בש"א 2505/05 בפני: כבוד השופט א' ריבלין המערערים: 1. רונית אלון 2. גיא אלון (ז"ל) נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד רמי אברמוב, ונס נכסים 2. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 3. ראובן כתובים ערעור על החלטת רשם בשם המערערים: עו"ד אורלי גלמן פסק-דין המבקשת הגישה, לבית משפט זה, בקשת רשות ערעור, ובמסגרתה עתרה לפטור אותה מהפקדת עירבון או לחלופין להאריך את המועד להפקדתו. כבוד הרשם יגאל מרזל נעתר לבקשה באופן חלקי, והפחית את סכום העירבון מ- 20,000 ש"ח ל- 10,000 ש"ח. כבוד הרשם הביא בחשבון החלטתו את השיקולים שלהן: ראשית, נקבע כי סיכוי ההליך אינם טובים: "פסק דינו של בית המשפט קמא שדן בבקשות רשות לערער כבערעור - מפורט ומנומק. ההליך שבפני הנו גלגול שלישי אשר על פניו אין בו כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית או עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכלשונו של בית המשפט קמא: 'ערעורים אלה הינם המשך לסדרה אינסופית של הליכים הננקטים על ידי המערערת במטרה למנוע מכירת חנות ברמת השרון במסגרת הליך מימוש משכנתא'". שנית, המערערת לא שילמה הוצאות שהוטלו עליה בבית המשפט קמא, בסך 10,000 ש"ח. שלישית, מן הנתונים שהציגה המערערת עולה כי מצבה הכלכלי והבריאותי קשה, אך מנגד, לטענת המשיבים עלה בידה לגייס סכום של 100,000 ש"ח שנדרשו כערובה במסגרת עיכוב הביצוע בבית המשפט קמא. כבוד הרשם הוסיף וקבע כי אין מקום להאריך את המועד להפקדת עירבון עד למועד בו יינתן צו לקיום צוואת בנה של המערערת, וזאת שכן אין לדעת מתי יינתן צו זה. המערערת משיגה על החלטה זו. היא מלינה על כך שהחלטת כבוד הרשם ניתנה בטרם הוגשה תשובתה לתגובת המשיבים, וזאת בלא שניתנה החלטה בבקשה שהגישה להארכת המועד להגשת תשובה זו. עוד טוענת המערערת, כי אין באפשרותה להפקיד את העירבון, וכי סיכויי בקשת רשות הערעור שהגישה טובים שכן פסק-הדין של בית המשפט קמא שגוי וגורם לה עוול. המערערת מדגישה כי היא לא הפקידה את הסכום של 100,000 ש"ח במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, וכי לא שילמה את ההוצאות שהוטלו עליה בשל חוסר-יכולת כלכלית. עיינתי בטענות הצדדים ולא מצאתי עילה מספקת להתערב בהחלטת כבוד הרשם. אכן, מקרה זה, כמו מקרים רבים אחרים שבהם מתבקש פטור מעירבון, מצריך איזון בין שיקולים מתחרים. כבוד הרשם ציין כי מן הנתונים שהובאו בפניו עולה שמצבה הכלכלי של המערערת הוא, כיום, קשה. מנגד, בחן בית המשפט את סיכוייו הלכאוריים של ההליך, ולא מצא כי מדובר בסיכויים טובים. זאת ועוד – וגם לכך חשיבות רבה – מתברר שהמערערת לא שילמה הוצאות שהוטלו עליה בהליך הקודם. ממילא ברור שיש ליתן משקל לאינטרס של המשיבים, הנדרשים להתמודד פעם נוספת עם הליך משפטי, שאם יזכו בהליך הנוכחי, יהא מניין לשלם להם את הוצאותיהם. את כל אלה שקל כבוד הרשם, ושיקול הדעת הנתון לו בכגון דא הוא רחב. כבוד הרשם הפחית את סכום העירבון שעל המערערת להפקידו, אך לא מצא לנכון ליתן פטור מלא. גם לאחר שעיינתי בטענות המערערת במסגרת התשובה לתגובה, שלא עמדה בפני כבוד הרשם, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב ולשנות מן האיזון שערך כבוד הרשם בין השיקולים שלעניין. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות. ניתנה היום, ט"ז באייר התשס"ה (25.5.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05025050_P03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il