המוסד לביטוח לאומי נ. צאנג לין

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2504/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב המערער: המוסד לביטוח לאומי נ ג ד המשיבים: 1. צאנג לין 2. הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר, ס"נ) מיום 25.1.2024 בתיק חדל"ת 22760-10-23 בשם המערער: עו"ד שרית דמרי-דבוש פסק-דין השופט ד' מינץ: עובד זר בעל היתר עבודה כדין עבד בחברה שנקלעה לחדלות פירעון. זמן קצר לאחר שניתן צו לפתיחת הליכים נגד החברה, פגה אשרת העבודה של העובד, ושהייתו בישראל הפכה לבלתי חוקית. האם העובד זכאי לתשלום גמלה בגין חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורין מהמוסד לביטוח הלאומי (להלן: המל"ל), בעודו שוהה בישראל שלא כדין? זוהי השאלה שבמוקד הערעור. הסוגיה התעוררה במסגרת דיון בבקשה למתן הוראות שהגיש משיב 1, אזרח סין שעבד בישראל (להלן: המשיב) נגד המל"ל בחדל"ת 22760-10-23. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ח' ברנר) קיבל את הבקשה בפסק דין מיום 25.1.2024 והורה למל"ל לבחון מחדש את תביעתו של המשיב שהוגשה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) העוסק בביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון. הרקע להליך המשיב עבד בחברה ישראלית (להלן: החברה) בין השנים 2021-2019, ובתקופת עבודתו החזיק בהיתר עבודה שמכוחו שהה בישראל כדין. ביום 23.1.2023 ניתן צו לפתיחת הליכים נגד החברה, וכשבועיים לאחר מכן, ביום 6.2.2023 פג היתר העבודה של המשיב. ביום 14.2.2023 הגיש המשיב תביעה למל"ל, בה עתר לקבל גמלה בגין חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורין שטען כי מגיעים לו מהחברה (להלן: הגמלה). ביום 15.10.2023 דחה המל"ל את תביעתו, בנימוק שהוא שוהה בישראל שלא כדין. נגד החלטה זו הגיש המשיב לבית המשפט בקשה למתן הוראות, בה ביקש לבטל את ההחלטה ולהורות למל"ל לבחון מחדש את תביעתו. המשיב טען כי אין חולק על כך שהוא עבד בחברה החל מחודש דצמבר 2019 ועד לחודש דצמבר 2021, כי בכל תקופת עבודתו בחברה הוא החזיק בהיתר עבודה כדין, וכי שולמו עבורו תשלומי ביטוח לאומי. בנסיבות אלה הוא זכאי לתשלומי הגמלה, המשולמים בגין תקופת עבודתו החוקית ולא בגין התקופה שבה שהה בישראל שלא כדין. בתגובה לבקשה טען המל"ל כי המשיב איננו זכאי לגמלה כל עוד הוא שוהה בישראל שלא כדין. זאת נוכח הוראות סעיף 324ב לחוק (להלן: סעיף 324ב), שלשונו: 324ב. (א) לא תשולם גמלה לשוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל (בסעיף זה – שוהה שלא כדין) בעד תקופת שהותו כאמור. (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), מי שמשתלמת לו גמלה ונעשה שוהה שלא כדין, יופסק לו תשלום הגמלה בעד תקופת שהותו שלא כדין לפי הוראות הסעיף הקטן האמור, החל בתום 30 ימים מיום שנעשה שוהה שלא כדין. [למען שלמות התמונה יצוין כי סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, מתייחס למי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950, ונמצא בישראל ללא רישיון ישיבה.] המל"ל טען כי הוא מפרש את סעיף 324ב באופן רחב, כך שהוא נוהג לשלם לעובדים גמלאות על פי פרק ח' לחוק גם כשהזכאות לגמלה נוצרה בעת שהעובד שהה בישראל שלא כדין, אך זאת רק לאחר ששהייתו הבלתי חוקית הופסקה – בין אם בכך שהפכה לחוקית, בין אם בכך שיצא מישראל. לטענת המל"ל פרשנות זו התקבלה על ידי בית משפט זה במסגרת בג"ץ 1911/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר האוצר (12.11.2003) (להלן: עניין האגודה לזכויות האזרח), ונקבע כי היא ראויה בנסיבות העניין. על רקע כל האמור, תביעת המשיב תיבחן מחדש רק אם יעזוב את ישראל או יחדש את אשרת השהייה שלו כדין. בתגובתו טען המשיב כי סעיף 324ב מכוון לשלילת קצבאות שהזכאות להן נוצרה בעת שהייה בלתי חוקית בישראל. לעומת זאת בעניינו, זכאותו לגמלה נוצרה ביום עבודתו האחרון בחברה, והזכות לקבל את הגמלה מהמל"ל צמחה ביום מתן הצו לפתיחת הליכים נגד החברה. בשני המועדים הללו הוא שהה בישראל כדין, ואין נפקות לעובדה שלאחר מכן הפכה שהותו לבלתי חוקית. לכך יש להוסיף כי לפי סעיף 183 לחוק, הגמלה משולמת כמענק חד פעמי, כך שגם אם מועד תשלום הגמלה הוא המועד הקובע, הפרשנות שנקבעה בעניין האגודה לזכויות האזרח ומתייחסת לגמלאות "שוטפות" המשולמות לשיעורין, כלל לא חלה לגביה. בהשלמת טיעון שהוגשה מטעם המל"ל הובהר כי לעמדתו, הוראת סעיף 324ב מתייחסת לשני מצבים שונים: הראשון מנוי בסעיף 324ב(א), וחל בנסיבות שבהן הזכאות לגמלה נוצרה בתקופה שבה העובד שהה בישראל שלא כדין; והשני מנוי בסעיף 324ב(ב), ועוסק במי שמשתלמת לו גמלה ונעשה בתקופה זו שוהה בלתי חוקי. מכאן נובע שיש לבחון את חוקיות השהייה בישראל, הן בתקופה שבה תובע הגמלה עבד, והן בתקופה שבה הגמלה משולמת בפועל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הבקשה למתן הוראות התקבלה כאמור בפסק הדין מיום 25.1.2024. תחילה עמד בית המשפט על תכליתו הסוציאלית של פרק ח' לחוק, שההסדרים שנקבעו בו נועדו להבטיח את זכויותיהם של עובדים שמעסיקם נקלע לחדלות פרעון, ולהעניק להם רשת ביטחון כלכלית. הזכות לביטוח לפי פרק ח' לחוק איננה מותנית במעמד של תושבות, כך שעובד זר ששוהה בישראל במעמד חוקי זכאי לקבל גמלאות לפי פרק זה ככל עובד אחר. בהמשך לכך, ולאחר שעמד על הוראות סעיף 324ב ועל הקביעות בעניין האגודה לזכויות האזרח, קבע בית המשפט כי גישת המל"ל אינה מבוססת, אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, ואף אינה מתיישבת עם עמדת המל"ל כפי שהתקבלה בעניין האגודה לזכויות האזרח. בית המשפט סבר כי לשון החוק אינה סובלת את הפרשנות שהציע המל"ל, בפרט נוכח הכלל שלפיו ראוי לפרש דבר חקיקה סוציאלי באופן שיגשים את תכליתו. מלשון סעיף 324ב(א) עולה באופן ברור ומפורש כי שלילת הזכות לגמלה מתייחסת אך ורק לזכות שנוצרה בתקופה שבה העובד שתובע את הגמלה שהה בישראל בניגוד לחוק. את ההוראה "לא תשולם גמלה לשוהה שלא כדין" יש לקרוא בצירוף הסיפא "בעד תקופת שהותו כאמור", כאשר הכוונה היא לתקופת השהות הבלתי חוקית. אלא שבענייננו המשיב תובע גמלה בגין תקופה שבה שהה בארץ כדין. גם בסעיף 324ב(ב) שקובע כי יש להפסיק את תשלום הגמלה ל"מי שמשתלמת לו גמלה ונעשה שוהה שלא כדין", הכוונה לשלילת גמלה המשולמת "בעד תקופת שהותו שלא כדין". כך שגם סעיף 324ב(ב) איננו שולל את זכאותו של העובד לגמלה בגין התקופה שבה שהה בישראל כדין, אף אם מאוחר יותר, ובכלל זה במועד התשלום בפועל, הפכה שהייתו לבלתי חוקית. מסקנה זו מתחזקת לאור הוראת סעיף 324ב(ב) שלפיה תשלום הגמלה לעובד יופסק "החל בתום 30 ימים מיום שנעשה שוהה שלא כדין" ומעניקה תקופת חסד שבה העובד זכאי לגמלה אף אם הוא במעמד של שוהה בלתי חוקי. שלילת הזכאות נעשית רק ביחס לתקופת השהות הבלתי חוקית, ואינה חלה באופן רטרואקטיבי. נוסף על כך, מלשון הסעיף עולה כי הוא חל רק על גמלה המשולמת באופן שוטף ולא על גמלה חד-פעמית כמו זו שבה עסקינן. התיבות "מי שמשתלמת לו גמלה" מעידות על כך שהסעיף מכוון לגמלה המועברת בתשלומים, והביטוי "יופסק לו תשלום הגמלה" מעיד גם הוא על תשלום שוטף ולא חד פעמי. על בסיס כל האמור נקבע כי יש לבחון את הזכאות לגמלה ביחס לתקופת העסקתו של העובד, כי הזכות לגמלה שנוצרה בעת שהייה חוקית לא תישלל רק משום שהתביעה לגמלה הוגשה לאחר שהשהייה הפכה לבלתי חוקית, וכי אין להתנותה בכך שהעובד יעזוב את שטח המדינה. מכאן התקבלה בקשת המשיב, ובית המשפט הורה למל"ל לבחון מחדש את תביעתו ולהכריע בה לגופו של עניין. על כך הוגש הערעור שלפנינו. הטענות בערעור בערעור שב המל"ל על טענותיו בבית המשפט המחוזי, וטען כי בית המשפט העניק לסעיף 324ב פרשנות שגויה. נטען כי מרבית הגמלאות המפורטות בחוק ובחקיקה נוספת שעל ביצועה מופקד המל"ל, ניתנות לתושבי המדינה בלבד. לצד זאת, סעיף 324ב עוסק בתשלום גמלאות "חריגות" שהזכות לקבלן קמה מכוח קיומם של יחסי עבודה ולא מכוח תושבות במדינת ישראל. אלה כוללות ביטוח אימהות, ביטוח נפגעי עבודה, והביטוח שבמוקד דיוננו שעניינו זכויות עובדים בחדלות פרעון (להלן: גמלאות שאינן מותנות בתושבות). הסעיף חוקק במטרה לשלול זכאות לגמלאות שאינן מותנות בתושבות ממי ששוהה בישראל שלא כדין, אך עם חקיקתו הוחלט במל"ל ליישמו על פי אמות מידה מרחיבות. כך הוחלט ששוהים בלתי חוקיים יהיו זכאים לגמלאות בעין (למשל, שיקום רפואי עקב פגיעה בעבודה); כי ישולמו גמלאות מכוחם של שוהים בלתי חוקיים (למשל, גמלת תלויים לתלויו של שוהה בלתי חוקי שנהרג בתאונת עבודה); כי שוהים בלתי חוקיים יקבלו גמלאות שאינן משולמות בעד תקופת זכאות (כגון מענק לידה); וכי ישולמו גמלאות בכסף למי שנפגע בהיותו שוהה בלתי חוקי, אך הפסיק להיות שוהה בלתי חוקי משום שקיבל היתר או שיצא מהארץ. משמעותה של פרשנות זו היא הלכה למעשה צמצום הוראות החוק לכדי הוראה אחת בלבד – אי תשלום גמלה בכסף בעד תקופת שהייתם הבלתי חוקית של עובדים שאינם תושבים. לטענת המל"ל, פרשנות זו הוצגה בעניין האגודה לזכויות האזרח שבו נדונה חוקיותו של סעיף 324ב, והשאלה המשפטית בו נגעה לסוגיה זהה לזו שבענייננו. בית משפט זה קבע כי מדובר בפרשנות ראויה בנסיבות העניין, ומכאן קיבלו העותרים באותו עניין את ההמלצה למשוך את עתירתם. בהמשך הוגשה עמדה זו בהליכים שונים שניהל המל"ל בבתי הדין האזוריים לעבודה, והפרשנות אומצה על ידם כפי שהתקבלה בבית משפט זה. המשמעות היא שעל פי המצב החוקי הקיים, הביטוח הסוציאלי בגין העבודה ניתן לעובד ללא תלות בשאלה אם שהייתו בישראל היא חוקית; אך לא תשולם גמלה בכסף למי ששוהה בישראל שלא כדין במועד התשלום, עד לריפוי הפגם באמצעות הסדרת מעמדו או יציאתו מהארץ. לטענת המל"ל, פרשנותו מתיישבת עם לשונו הברורה של סעיף 324ב, עם עמדתו בעניין האגודה לזכויות האזרח ועם תכליות הביטוח הסוציאלי. כמו כן, אין בסיס לקביעה שלפיה סעיף 324ב(ב) אינו חל על גמלאות המשולמות באופן חד פעמי, וזאת משום שכל הגמלאות שאינן מותנות בתושבות ניתנות בתשלום אחד, למעט גמלת נכות מעבודה שהיא גמלה חודשית. בנוסף, קביעת פסק הדין בניגוד לעמדתו כי יש לשלול זכאות לגמלה ממי שמועסקים ללא היתר שהייה כדין, פוגעת קשות בעובדים בלתי חוקיים ומובילה לכך שהם לא יהיו מבוטחים לכל אורך תקופת עבודתם. לבסוף נטען כי יש טעם לפגם בתשלום כספי ציבור למי ששוהה בישראל שלא כדין. שבועיים לאחר הגשת הערעור הגיש המל"ל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה כי ביצוע פסק הדין מנוגד להוראות החוק והוא צפוי לייתר את הדיון בערעור. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו למסקנה כי דינו להידחות על הסף, בלא צורך בתשובה, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. ליבו של הערעור בפרשנות סעיף 324ב, העוסק בשלילת גמלה ממי ששוהה בישראל שלא כדין. כידוע, הצעד הראשון בפרשנות דבר חקיקה הוא בפנייה ללשון החוק ולמשמעויות אותן היא יכולה לשאת. לשון החוק היא שקובעת את גבולות פרשנות דבר החקיקה. רק כאשר גבולות הלשון כוללים משמעויות אפשריות שונות, יש לבחור את הפרשנות שמגשימה את תכלית החוק באופן מיטבי (ראו: ע"א 1912/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עמיד מח'ול, עו"ד, פסקה 16 (28.4.2021); ע"א 731/17 מראות ירושלים בע"מ נ' עיריית ירושלים, פסקה 33 (8.7.2021); רע"א 4490/21 סיירקוס ישראל בע"מ נ' עסור, פסקה 18 (10.10.2021)). כדי שעיני הקורא תרוצנה בהמשך פסק הדין, אביא את לשון הסעיף בשנית: 324ב. (א) לא תשולם גמלה לשוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל (בסעיף זה – שוהה שלא כדין) בעד תקופת שהותו כאמור. (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), מי שמשתלמת לו גמלה ונעשה שוהה שלא כדין, יופסק לו תשלום הגמלה בעד תקופת שהותו שלא כדין לפי הוראות הסעיף הקטן האמור, החל בתום 30 ימים מיום שנעשה שוהה שלא כדין. כמפורט לעיל, לעמדת המל"ל סעיף זה קובע כי אין לשלם גמלה בגין חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורין לעובד זר ששוהה בישראל בניגוד לחוק, על אף שבתקופה שלגביה נוצרה זכאותו לגמלה הוא החזיק בהיתר עבודה כדין. לטעמי אין לעמדה זו אחיזה בלשון החוק, שהיא ברורה, נהירה וחד-משמעית. את הרישא של סעיף קטן (א) שלפיה "לא תשולם גמלה לשוהה שלא כדין" לא ניתן לקרוא במנותק מהסיפא "בעד תקופת שהותו כאמור", כאשר "תקופת שהותו כאמור" היא בהכרח תקופת השהייה הבלתי חוקית. המשמעות היא שסעיף קטן (א) מכוון אך ורק למצב שבו עובד זר תובע גמלה על בסיס תקופה שבה שהה בישראל בניגוד לדין, וקובע כי גמלה זו לא תשולם. הפוֹך והפוֹך בסעיף 324(א) – ולא תמצא כל פרשנות לשונית אפשרית אחרת המתיישבת עם גישת המל"ל. מכאן לסעיף קטן (ב), שענייננו במי שמשתלמת לו גמלה ונעשה שוהה שלא כדין. הסעיף קובע כי במצב זה יופסק תשלום הגמלה "בעד תקופת שהותו שלא כדין [...] החל בתום 30 ימים מיום שנעשה שוהה שלא כדין". גם כאן הלשון ברורה. הסעיף מכוון למי שנמצא זכאי לגמלה בתקופה שבה שהה בישראל באופן חוקי, אך בהמשך הפך לשוהה בלתי חוקי, וקובע כי הגמלה תישלל ממנו לגבי התקופה שבה שהותו הייתה מנוגדת לדין. הוראה זו צופה פני עתיד בלבד, והיא אינה מובילה לשלילה רטרואקטיבית של הגמלה ששולמה לעובד הזר בהיותו שוהה חוקי. זאת ועוד. הסיפא של הסעיף מבהירה שיש להעניק לעובד תקופת חסד בת 30 ימים, שבה תשלום הגמלה יימשך על אף שהותו הבלתי חוקית. כלומר, מדובר בהוראה שבאה לצמצם את תחולת הכלל שבסעיף קטן (א), ומנקודת מבטו של העובד היא מקלה יותר. ניסיונו של המל"ל להיתלות בסעיף זה על מנת להצדיק מדיניות הפוכה ומחמירה הוא משולל אפוא יסוד. מקובלת עליי אף קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה סעיף 324ב(ב) נועד ככלל להסדיר תשלום של גמלאות עיתיות, המועברות בתשלומים, להבדיל מגמלאות הניתנות כמענק חד פעמי. הסעיף מתייחס למצב שבו שוהה חוקי המקבל גמלה הופך במשך הזמן לבלתי חוקי; הוא נוקב במילים "משתלמת לו גמלה" באופן שמעיד על תשלום לאורך זמן; ועוסק ב"הפסקת" התשלום. גם ההסדר של מתן תקופת חסד מעיד על כוונה לאפשר לעובד קבלת תשלום נוסף מבין סדרה של תשלומים לפני הפסקת הגמלה. המסקנה היא אפוא שעניינו של העובד המשיב בהליך זה, המבקש לתבוע גמלה המשולמת באופן חד-פעמי, איננו נכנס לגדרו של סעיף 324ב(ב). המל"ל טען בהקשר זה כי הפרשנות האמורה מרוקנת מתוכן את סעיף324ב, שכן רובן המוחלט של הגמלאות שאינן מותנות בתושבות שביחס אליהן חוקק הסעיף משולמות בתשלום אחד בלבד, למעט גמלת נכות מעבודה שהיא גמלה חודשית. אלא שעל פני הדברים, איני רואה קושי בכך שהסעיף הספציפי שבא לשנות מההסדר הכללי שבסעיף קטן (א) יחול רק על גמלאות מסוג מסוים. ולבסוף, העובדה כי ההסדר שבסעיף קטן (ב) אינו חל על מרבית הגמלאות הרלוונטיות אינה יכולה לשנות את לשונו הפשוטה של הסעיף. נמצא אפוא כי לשונו של סעיף 324ב, על שני סעיפיו הקטנים – ברורה, והיא אינה סובלת שני פירושים. משכך אין כל צורך להיזקק לתכליתה (ראו: ע"א 9817/17 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' רייך, פסקה 14 לחוות דעתי (21.2.2021); רע"א 7801/20 רפאלוב נ' מדינת ישראל, פסקה 1 לחוות דעתי (13.1.2022)). לצד הטענות בנוגע ללשון הסעיף הקדיש המל"ל חלק נכבד בערעורו לפסק הדין שניתן בעניין האגודה לזכויות האזרח, כאשר נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד בסתירה לפרשנות שהתקבלה בו וקיבלה תוקף של הלכה מחייבת. אדרש אפוא לעניין זה בקצרה. העתירה בעניין האגודה לזכויות האזרח הוגשה בתחילת שנת 2003, בסמוך לאחר תיקון החוק והוספת סעיף 324ב במסגרת חוק ההסדרים. עובר להוספת סעיף 324ב, גמלאות שלא היו מותנות בתושבות היו משולמות ללא תלות בשאלה אם העובד שתובע אותן שוהה בישראל כדין, אם לאו. העותרים טענו באותו עניין כי שינוי החקיקה שהוביל לשלילת גמלאות משוהים בלתי חוקיים פוגע בזכויות אדם מוגנות, ומנוגד לאמנות בינלאומיות שישראל מחויבת אליהן. נטען גם כי תיקון החוק יעודד העסקת עובדים זרים ללא היתר שהייה כדין, משום שהוא יפטור את המעסיקים מתשלום דמי ביטוח לאומי. המשיבים לעתירה, בהם המל"ל, ציינו כי לעמדתם יש להוציא מתחולת סעיף 324ב את אותן גמלאות שלגביהן יש מעביד המשלם עבורן דמי ביטוח כדין, ופירטו את פרשנותם המרחיבה לסעיף, כפי שהובאה בפסקה 14 לעיל. עמדה זו תוארה בפסק דינו של בית המשפט באופן הבא: "המשיבים מסבירים כי, למעשה, השוהים שלא כדין יקבלו את מלוא הזכויות, למעט גמלאות שוטפות בכסף (בהבדל מגמלאות בעין וממענקי כסף חד פעמיים) בעד תקופת שהייתם הבלתי חוקית בישראל. על רקע זה הם מבהירים כי אין בהוראת סעיף 324ב לחוק כדי לשחרר את המעסיקים של שוהים שלא כדין מתשלום דמי ביטוח. העובדים ממשיכים להיות מבוטחים וזכאים לקבל את שאר הגמלאות, כמפורט לעיל" (פסקה 3, ההדגשה אינה במקור). לאור עמדה זו המליץ בית המשפט על משיכת העתירה, והיא אמנם נמחקה בהסכמה. אין בהשתלשלות העניינים המתוארת כדי לתמוך בעמדת המל"ל. להיפך. זאת בראש ובראשונה משום שהעתירה כוונה נגד השינוי בזכויותיהם של עובדים זרים בלתי חוקיים, שעה שבענייננו זכאותו של המשיב לגמלה נוצרה בעת ששהה בישראל כחוק. לכך יש להוסיף כי, עמדת המל"ל בעניין האגודה לזכויות האזרח, כפי שהוצגה בפסק הדין, הייתה כי אין לשלול גמלאות ששולמו עבורן דמי ביטוח לאומי, וכי יש לשלול מעובדים בלתי חוקיים רק את אותן גמלאות המשולמות באופן שוטף ובכסף, להבדיל מגמלאות בעין וממענקים חד פעמיים. בענייננו כאמור, המל"ל אינו חולק על כך שלאורך תקופת העסקתו שולמו עבור המשיב דמי ביטוח לאומי, והגמלה שאותה הוא תובע משולמת כמענק ולא באופן שוטף. המסקנה היא אפוא כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי סעיף 324ב לחוק הביטוח הלאומי איננו מונע את תשלום הגמלה למשיב והורה למל"ל לבחון בשנית את זכאותו של המשיב לגמלה מבלי להתנותה בכך שהמשיב יעזוב את הארץ או יסדיר את שהייתו. הערעור נדחה אפוא ועמו גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ניתן צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג בניסן התשפ"ד (‏21.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24025040_N01.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1