אנה ברושצ'ר נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2503/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2503/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרת: אנה ברושצ'ר נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ב בסיון התשס"ה (29.06.2005) בשם העותרת: עו"ד יוסף פרלוב בשם המשיב: עו"ד רננה קידר פסק-דין הנשיא א' ברק: האם זכאית העותרת למעמד של עולה מכוח סעיף 4א לחוק השבות, תש"י-1950 (להלן – חוק השבות)? זו השאלה בה עלינו להכריע. העובדות 1. העותרת היא אזרחית אוקראינה, ילידת 1985, ואינה יהודיה. אמה נישאה באוקראינה בשנת 1990 למר אלכסנדר בורשצ'ר (להלן – אלכסנדר), שהוא יהודי, ואין חולק שהוא אינו אביה הביולוגי של העותרת. עם הנישואין, ביקש אלכסנדר מרשויות הרישום האוקראיניות להירשם כאביה של העותרת. בהתאם לכך הוצאה תעודת אבהות, והוא נרשם כאביה של העותרת גם בתעודת הלידה שלה. לדבריו, הדבר נעשה לבקשת האם, שהיתה מעוניינת כי בתה תשא שם זהה לשם משפחתה. בשנת 1993 נפרדו אלכסנדר ואמה של העותרת, ועל-פי דבריו מאז לא קיימו כל קשר. אלכסנדר עלה לישראל בשנת 1997. בשאלון שמילא טרם העלייה לא ציין את העותרת כבתו. בשנת 2002 הגיעה העותרת לארץ באמצעות אשרת תייר. במהלך שהותה כאן הגישה (ביום 3.6.2003) בקשה לשינוי מעמדה ולקבלת מעמד של עולה, מכוח סעיף 4א לחוק השבות. לביסוס טענתה צירפה העותרת תעודה לפיה אלכסנדר הכיר באבהותו לגביה (ביום 20.11.1990) וכן תעודת לידה מתאריך זה, אשר הוצאה על בסיס ההכרה באבהות. בירור מטעם המשיב העלה כי בשאלון העלייה שמילא אלכסנדר בשנת 1997 לא צוינה העותרת כבתו. המשיב ביקש תגובתו של אלכסנדר לעניין. בהודעות כתובות שמסר למשרד הפנים הצהיר אלכסנדר שהוא אינו אביה של העותרת, הוא אינו קשור אליה, וכל שעשה היה להעניק לה את שם משפחתו לפי בקשת אמה שהיתה מעוניינת כי ישאו אותו שם משפחה. שינוי הרישום לא הצריך הליך משפטי, בהעדר רישום אחר של אבהות. על יסוד הצהרתו זו של אלכסנדר, דחה המשיב (ביום 14.4.2004) את בקשת העותרת, בזו הלשון: "מאחר ובורשצ'ר אלכסנדר טוען שאינו אביך ואמך מסרה את שמו כדי שיירשם בתעודת הלידה שלך ומאחר ולטענתו לא נעשה כל הליך של אימוץ, אינך זכאית לשינוי מעמד לעולה על פי חוק השבות". מכאן העתירה. טענות הצדדים 2. בעתירה טענה העותרת כי היא זכאית לתעודת עולה ואזרחות ישראלית מכוחו של סעיף 4א לחוק השבות, בהיותה בתו של יהודי. נטען כי יש לראות בה "ילד" של יהודי, כמשמעותו בחוק השבות. אלכסנדר רשום בתעודת הלידה של העותרת כאביה וניתנה לבני הזוג תעודת אבהות המעידה כי הוא אביה, דבר שלא ניתן היה לעשותו ללא הסכמתו. מאז הגשת העתירה שינתה העותרת במקצת את קו טיעונה. תחילה הדגישה, שמאז ילדותה האמינה שאלכסנדר הוא אביה-מולידה, הוא עצמו נרשם מרצונו כאביה, וכעת שינה את גישתו מטעמים פסולים. בנסיבות אלה, טענה, החלטתו של המשיב אינה סבירה, וראוי היה לפרש את הדיבור "ילד" בסעיף 4א לחוק השבות כחל גם על נסיבות המקרה שלה. בהמשך, הגישה העותרת חוות-דעת משפטית של עו"ד ר' רוזין, מומחית למשפט אוקראינה, לפיה נסיבות הפרשה (בראשן, קיומה של תעודת אבהות שנרשמה בהסכמת האב) היו מקימות, על-פי הדין האוקראיני, חזקה שאינה ניתנת לסתירה כי אלכסנדר הוא אביה של העותרת. מצב זה, כך נקבע, מייתר את הצורך בהליך משפטי של אימוץ. לאור חוות הדעת טענה העותרת בדיון לפנינו כי תעודת האבהות כמוה כתעודת אימוץ של העותרת. 3. המשיב מבקש לדחות את העתירה. הוא מדגיש את המוסכם על הצדדים – שהעותרת אינה בתו של אלכסנדר. העותרת אף לא אומצה על ידו בכל הליך משפטי ועיקר הקשר ביניהם מתמצה בהסמכת אלכסנדר ליתן לעותרת את שם משפחתו, לבקשה אמה. לעריכת רישום זה לא היה כל יסוד ביולוגי או משפטי ומכאן שבפועל מדובר ברישום שגוי ומוטעה. לשיטת המשיב, אין בתעודה, אשר יסודה ברישום מוטעה, כדי להוות ראיה מינהלית מספקת לצורך הוכחת זכאותה של העותרת למעמד מכוח שבות. משנתבררה עובדה זו למשיב – לאור הצהרתו של אלכסנדר – היה עליו לפעול כפי שפעל, ואין לחייבו להסתמך על הרישום השגוי. לכך מוסיף המשיב את העובדה שמאז שנת 1993 התפוגג למעשה התא המשפחתי לו היו שותפים אלכסנדר והעותרת, ומכאן שגם לפי תכליתו של סעיף 4א אין הצדקה להכיר בעותרת כעולה. דיון 4. סעיף 1 לחוק השבות קובע: "1. הזכות לעליה כל יהודי זכאי לעלות ארצה". סעיף 2 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, קובע: "2. אזרחות מכוח שבות (א) כל עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950, יהיה לאזרח ישראלי מכוח שבות ...". סעיף 4א לחוק השבות מרחיב את מעגל הזכאים לשבות, בקבעו: "4א. זכויות בני משפחה (א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, תשי"ב-1952, וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון". סעיף 4א פורש עצמו על בני-משפחה של יהודי הזכאי לעלות ארצה. גם אותם בני משפחה - הגם שאין הם יהודים - זכאים מכוחו של חוק השבות לזכויותיו של יהודי עולה. הרחבת זכות השבות לבני משפחה כוונה לשמור על אחדות המשפחה אשר אחד מבניה הוא יהודי. היא נועדה לפתור את בעייתן של משפחות מעורבות, כך שיתאפשר להן לעלות לישראל בשלמותן, והן לא תרתענה מן העלייה עקב העובדה שמי מבניהן אינו יהודי (ראו בג"ץ 265/87 ברספורד נ' משרד הפנים, פ"ד מג(4) 793, 834 (להלן – פרשת ברספורד); בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 755; בג"ץ 8030/03 סמוילוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(6) 115, 120). הרחבת הזכאות הוחלה על ילדיו ונכדיו של יהודי, על בן זוגו, וכן על בנו הזוג של הילד או הנכד, אפילו כל אלה אינם יהודים (ובלבד שלא המירו דתם מרצון: ראו פרשת ברספורד). העותרת לפנינו טוענת, כי יש לראותה כילדו של יהודי, ומכאן שהיא זכאית לשבות לפי סעיף 4א לחוק. 5. השאלה העומדת להכרעתנו בעתירה זו עניינה, אפוא, פירוש הדיבור "ילד" בסעיף 4א(א) לחוק השבות. השאלה היא האם המושג "ילד" פורש עצמו על כל מי שרשום כבנו של יהודי, גם כאשר רישום זה אינו תואם את מצב הדברים לאשורו (מבחינה ביולוגית) ומבלי שהתקיים הליך משפטי של אימוץ. נקודת המוצא המקובלת על שני הצדדים היא, שהדיבור "ילד" אינו מתייחס רק לילדו הביולוגי של יהודי, אלא גם לילדו המאומץ של יהודי. העותרת אינה טוענת שהיא בתו הביולוגית של אלכסנדר. לשיטתה, יש להחשיב אותה כמי שאומצה על-ידי אלכסנדר. למרות זאת, העותרת לא טוענת כי נתקיים כל הליך אימוץ באוקראינה. טענתה היחידה הנה, שרישומו של אלכסנדר כאביה במרשם האוכלוסין באוקראינה ייתר את הצורך בהליך משפטי של אימוץ וככזה עליו לספק את המשיב. 6. הטענה בדבר אימוץ אינה יכולה לעמוד. כפי שנמסר למשיב על-ידי אלכסנדר – והדברים לא נסתרו – רישומו כאביה של העותרת נעשה בהסתמך על הצהרת אבהות, ולא על-יסוד הליך משפטי של אימוץ. אף מחוות-הדעת המקצועית שהגישה העותרת – ובלא להידרש לשאלת תוקפה ולנכונות תוכנה – עולה שקיימת הבחנה בדין האוקראיני בין אימוץ לבין רישום אבהות. לדברי המומחית, המפנה לסעיפים 125 ו-126 לקודקס דיני המשפחה האוקראיני, רישום האבהות במקרה בו הורי הילד אינם נשואים זה לזה נעשה בדרך של בקשה של האשה והגבר המוגשת למשרד רישום המעמד האישי (לפני או אחרי לידת הילד). דברי המומחית מתייחסים לקביעה ורישום של אבהות (ביולוגית) לגבי ילד שהוריו אינם נשואים זה לזה (השוו, סעיף 21 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, המסדיר רישום שם אביו של ילד שנולד לאשה פנויה). אין בינם לבין הליכי אימוץ ולא כלום. חוות הדעת של המומחית אינה תומכת בטענת העותרת כי תעודת האבהות, כמוה כתעודה רשמית של אימוץ. קביעתה של המומחית, כאילו רישום האבהות מייתר את הצורך בהליך אימוץ, מלמדת לכל היותר שבאוקראינה אב ביולוגי שאינו נשוי לאימו של הקטין ירשם כאביו של הקטין במשרד רישום המעמד האישי ללא צורך בהליך משפטי של אימוץ. אכן, מי שהוא בנו של פלוני ונרשם ככזה אינו זקוק ואינו יכול להיות גם מאומץ על-ידו. כאשר מתקיים קשר הורות ביולוגי אין מקום ליצירת הורות משפטית בדרך של אימוץ. גם אם, כדברי המומחית, תעודת אבהות מקימה חזקה שאינה ניתנת לסתירה כי האב הרשום הוא אביו של הילד, הדבר אינו תחליף לאימוץ, היוצר אבהות משפטית מקום שלא קיימת הורות ביולוגית. אין בכל אלה כדי להפוך את הרישום לאימוץ; אף לא להכשיר רישום שעל-פניו אינו משקף את האמת. נמצא, שהעותרת לא הציגה כל ביסוס לטענתה כי על פי הדין האוקראיני היא בתו המאומצת של אלכסנדר. שאלה אחרת היא, מה הדין כאשר אדם מבקש מעמד מכוח אימוץ על פי דין מקום מוצאו, אך זה נעשה בדרך שהיא שונה במהותה מדרך יצירת קשר משפטי של אימוץ, כפי שהמשפט הישראלי מבין אותה. האם ייחשב הדבר כאימוץ לצורך חוק השבות? מה היחס בין דיני האימוץ לבין דיני השבות? שאלות אלה אינן מתעוררות במקרה דנן ואין אנו מביעים בהן כל עמדה. 7. משבאנו למסקנה כי העותרת לא אומצה על ידי אלכסנדר, עדיין עומדת השאלה, האם ראוי לחייב את המשיב להכיר בזכותה של העותרת לשבות מכוח סעיף 4א, וזאת על-יסוד הרישום שהציגה. כלומר, האם די בקיומה של תעודת אבהות (ותעודת לידה שנרשמה על-פיה) מארץ המקור, בה מצוין כי אביה של מבקשת השבות הנו יהודי, כדי לקיים את סעיף 4א; או שמא רשאי המשיב להתחשב גם בידיעות נוספות שבאו לו מבדיקותיו, ומהן עולה כי בפועל המבקשת אינה "ילדו" של יהודי, באשר הוא אינו אביה הביולוגי, ואף לא אביה-מאמצה. יודגש, כי ענייננו בהכרה בזכאות של אדם לפי חוק השבות, ולא ברישום פרטיו של אדם לפי חוק מרשם האוכלוסין. מידת הפיקוח של המדינה ורמת הראיות הנדרשות בכל אחד ממצבים אלה שונה. לעניין המרשם, נקודת המוצא הינה (לעניין רישום ראשון) כי פקיד הרישום צריך לרשום את שנמסר לו, אלא אם כן חוסר הנכונות גלוי לעין (ראו בג"ץ 143/62 פונק שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד יז 225). שונה הדבר לעניין חוק השבות, המעניק את המפתח לכניסה לישראל ולרכישת אזרחות בה. רמת הפיקוח במסגרת זו חייבת להיות, מטבע הדברים, הדוקה יותר ומידת הראיות הנדרשת צריכה להיות גבוהה יותר. מכאן האפשרות כי די יהיה באותה תעודת אבהות לצורך רישום פרטי האב במרשם, אך לא יהא בה כדי להעניק מעמד בישראל מכוח שבות. שוני זה נגזר מהתכלית השונה המונחת ביסוד חוק המרשם וחוק השבות. 8. גם בעניין זכאות העותרת לשבות מעצם תעודת האבהות בה היא מחזיקה, סבור אני שהדין עם המשיב. אכן, תעודה מקורית שנופקה במדינת המוצא הנה ראייה חשובה לצורך קביעת מעמדו האישי של אדם המבקש לבוא לישראל על-פי סעיף 4א לחוק השבות. אולם, אין בקיומה כדי למצות את סמכויות הבדיקה של המשיב, והוא רשאי – בגדר כללי הסבירות המנהלית – להוסיף ולברר האם התעודה משקפת את המציאות (ראו בג"ץ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(1) 919, 930-928 (להלן – פרשת מקסימוב)). כך למשל נקבע באחת הפרשות, כי פסק דין זר המכיר באבהות עשוי שלא להוות ראייה מספקת לצורך הוכחת הקשר המשפחתי הנדרש לפי סעיף 4א (בג"ץ 3615/98 נימושין נ' משרד הפנים, פ"ד נד(5) 780, 787); יפים הדברים, אף מקל וחומר, לעניין תעודת אבהות, שהוצאה ללא הליך שיפוטי כלשהו. 9. אכן, עוסקים אנו בסמכות חשובה ונכבדה שעניינה מתן מעמד מכוח חוק השבות. מעמד זה מעניק "את המפתח לכניסה לישראל ולרכישת אזרחות בה" (בג"ץ 2859/99 מקרינה נ' שר הפנים, פסקה 11 (טרם פורסם)). מכאן הגישה, כי בבחינת התקיימות התנאים לצורך שבות, על "רמת הפיקוח... להיות, מטבע הדברים, הדוקה יותר ומידת הראיות הנדרשת צריכה להיות גבוהה יותר" מרמת הבדיקה לצורך רישום במרשם האוכלוסין (שם, שם). דברים אלה נפסקו לעניין הגדרת "יהודי" בחוק השבות (ראו גם בג"ץ 5070/95 נעמת נ' שר הפנים, פ"ד נו(2) 721, 745; פרשת מקסימוב; בג"ץ 1712/00 אורבנביץ' נ' משרד הפנים, פ"ד נח(2) 951, 958-957). הם חלים גם על יתר הוראות החוק המזכות בשבות, ובהן קשרי המשפחה המנויים בסעיף 4א. על כן, המשיב רשאי היה לבדוק האם תעודת האבהות שהציגה העותרת אמנם משקפת את המציאות, בדרך של פניה לאב עצמו. הטעם לבדיקה זו התעורר נוכח הגעתה של העותרת לארץ בנפרד מאלכסנדר, בחלוף כחמש שנים מעלייתו-הוא, ומשנתברר כי הוא כלל לא ציין אותה כבתו בשאלון העלייה שמילא. בנסיבות אלה, החלטת המשיב לברר את הנושא, ומסקנתו שבפועל רישום האבהות אינו משקף את המציאות, לא היו בלתי-סבירות. 10. אכן, אדם יכול להחזיק בתעודה כי אביו יהודי בשל כך שאותו אדם הסכים להירשם כאביו ויחד עם זאת לא להיחשב "ילד" לעניין סעיף 4א, אם מתברר שהרישום אינו תואם למציאות. רישום אבהות לא יהפוך אדם ל"ילד" כמשמעו בסעיף 4א לחוק השבות אם יסתבר כי הרישום אינו משקף את מצב הדברים לאמיתו, כשם שקשר פורמאלי של נישואין לא יהפוך אדם ל"בן זוג" כמשמעו בסעיף אם יסתבר כי מדובר בנישואין פיקטיביים. רישום בתעודת אבהות שאינו מבוסס על קשר הורות אמיתי, אלא נועד מלכתחילה לצרכים אחרים של הנוגעים בדבר, לא יניב תוצאה של רכישת מעמד מכוח שבות. סעיף 4א נועד לסלול דרך לקבלת מעמד בישראל אך ורק לילד "אמיתי" של יהודי. הענקת מעמד מכוח שבות לאדם שאינו בן משפחה אמיתי של יהודי – גם אם מחזיק הוא ברישום פורמלי כזה –אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק. השאלה אם אמנם הרישום משקף את מצב הדברים לאמיתו היא שאלה של ראיות בכל עניין ועניין. במקרה דנן, כאשר אין מחלוקת שהרישום אינו משקף הורות ביולוגית של אלכסנדר, וכאשר העותרת לא עמדה בנטל לביסוס טענתה כי אומצה על ידי אלכנסדר, הגעתי למסקנה כי העותרת אינה נופלת לגדר סעיף 4א לחוק השבות ובדין נדחתה בקשתה לרכישת מעמד. למותר לומר, כי אין בדחיית העתירה כדי למנוע מהעותרת לפנות למשיב בבקשה למעמד בישראל מטעמים הומניטריים. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ה נ ש י א השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. ניתן היום, כ"ג בתשרי התשס"ו (26.10.2005). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05025030_A07.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il