משה פרי נ. י.ת.ט בע"מ

בבית המשפט העליון ע"א 2501/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: משה פרי נ ג ד המשיבים: 1. י.ת.ט בע"מ 2. מירה גרינברג 3. יאיר גרינברג 4. מאור גרינברג ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 12.3.2023 בת"א 56359-11-20 שניתנה על ידי כבוד השופטת ס' גץ-אופיר בשם המערער: בעצמו פסק-דין זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת ס' גץ-אופיר; להלן: המותב) מיום 12.3.2023 בת"א 56359-11-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בהליך. עניינה של התביעה נושא הערעור דנן בפגיעה נטענת ברכוש המערער, שהינו בעל זכות חכירה בביתן בקריית ים. במוקד הסכסוך עומדות עבודות שביצעו המשיבים, בעלי זכויות בביתן צמוד, אשר נטען כי גרמו נזק לגג ביתן המערער (להלן: הגג). ביום 9.9.2021 הוגשה חוות דעת מטעם מומחה בית המשפט (להלן: המומחה) באשר לליקויים הנטענים בגג ולאפשרות תיקונם. ביום 30.12.2021 הגיש המערער בקשה למתן הוראות למומחה והעלה השגות שונות, ובהן טענה כי הסיור של המומחה באתר נושא התביעה נעשה במעמד צד אחד, ומבלי להתחשב בנכותו של המערער שהקשתה עליו לעלות לגג. בשל בקשות נוספות שהגיש המערער בנוגע לחוות הדעת, ועל רקע הודעתו כי הוא מעוניין שהתיק ייקבע להוכחות, בחודש אוגוסט 2022 נקבע דיון הוכחות בהליך ליום 3.7.2023. ביום 13.2.2023 נתן המותב החלטה בזו הלשון: "הובא לאחרונה לידיעתו של מותב זה, כי אחד ה[משיבים] (לא ברור למותב מי מיהם), נשוי לאחותה של אשתו של בן דודתה של המותב. המותב אינו בקשר שוטף עם בן דודתו, כי אם קשר שמתבטא לכל היותר במפגש אחת ללמעלה משנה, באירועים משפחתיים בהשתתפות רבים, וממילא אין לו קשר לאשת בן דודתו, אותה אחות או ל[משיב] עצמו". בנסיבות אלו ציין המותב כי לעמדתו לא קמה עילת פסלות, אך הודיע כי ככל שמי מהצדדים חולק על כך, עליו להגיש בקשה מתאימה בתוך 14 ימים. ביום 23.2.2023 הגיש המערער בקשה תמציתית לפסילת המותב מלדון בתיק, בהתאם לסעיפים 77א(א) ו-77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), וזאת "מחשש למשוא פנים". עוד ציין המערער כי היה עדיף אילו המותב היה פוסל את עצמו מלדון בהליך "כבר בתחילתו". ביום 12.3.2023 דחה המותב בקשה זו, בקבעו כי הקשר שצוין בהחלטתו אינו מקים את עילת הפסלות הקבועה בסעיף 77א(א1)(1) לחוק. עוד נקבע כי הבקשה נסמכה על טענה כללית למשוא פנים, מבלי שהוכח חשש ממשי אובייקטיבי לכך כנדרש לפי עילת הפסלות הקבועה בסעיף 77א(א) לחוק. באשר לטענת המערער כי היה ראוי שהמותב יפסול את עצמו עוד בתחילת ההליך, הובהר כי העדכון לצדדים נמסר "מייד לאחר שהתברר למותב זה על הקשר עליו לא ידע קודם לכן". מכאן הערעור דנן, שבו טוען המערער – המייצג את עצמו – כי "טובת [המשיבים] עומדת לפני בית המשפט" וכי הקשר בין המותב למשיבים הוא "פשר ההכבדה" ממנה סובל המערער בכל הנוגע לניהול ההליך. המערער מלין על התנהלות המומחה, שלדבריו התייחס בחוות דעתו רק לחלק מהנזקים שנגרמו לנכס של המערער והתעלם מעלות התיקון של נזקים אחרים. עוד טוען המערער כי המומחה הדיר אותו מתהליך הכנת חוות הדעת, בין היתר, עקב אירועי הסיור בגג ועקב הימנעותו מלהיפגש עם המערער לאחר מכן. כמו כן משיג המערער על ההחלטות שנתן המותב בבקשות שהגיש בנוגע למומחה, וטוען כי הן אינן רלוונטיות לבקשותיו או נעדרות התייחסות אליהן, ולמעשה "בית המשפט חסם את המערער מלהוכיח את נזקיו". עוד טוען המערער כי מהחלטות אלו עולה כי "קיימת דואליות בין בית המשפט למומחה", שכן בית המשפט נמנע מלקבל את בקשותיו למתן הוראות ומעבירן לתגובת המומחה בלבד. לבסוף טוען המערער כי הצעת פשרה שהציע המותב לצדדים בקדם משפט שהתקיים ביום 6.2.2022 מעידה כי הוא כבר גיבש דעה נחרצת באשר לגורל התיק, שכן בהצעה זו "[ה]תעלם" המותב מהנזק העיקרי שלו טוען המערער. דין הערעור להידחות. ראשית, הטענות המועלות בערעור, רובן ככולן, לא הוזכרו בבקשת הפסלות התמציתית שהגיש המערער, שבה נטען כי על המותב לפסול את עצמו "מחשש למשוא פנים". כפי שכבר נפסק, אין מקום להעלות בערעור טענות שלמותב לא ניתנה הזדמנות להתייחס אליהן במסגרת החלטת הפסלות (ראו: ע"א 1020/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (24.2.2021); ע"א 1192/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (5.5.2021); ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)). עוד נפסק כי אין להלום "שימוש בערעור פסלות בתור 'מקצה שיפורים' לבקשת פסלות לאקונית" (ע"פ 3504/22 טראבין נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (22.6.2022)). רבות מן הטענות שהועלו בערעור אף לוקות בשיהוי מובהק, אשר מצדיק את דחייתן ולו מטעם זה בלבד (ראו לעניין זה, בין היתר: ע"א 3050/22 הוועד לשמירה על בתי הקברות המוסלמים בירושלים נ' עיריית ירושלים, פסקה 10 (2.6.2022)). לכך אוסיף כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי לקבל את טענות המערער אשר רובן ככולן נוגעות להחלטות המותב ביחס לבקשות שהגיש בעניינו של המומחה. כידוע, החלטות דיוניות אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות (ע"א 665/20 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עירית אשדוד, פסקה 8 (26.2.2020); ע"א 6962/22 כהן נ' ברודסקי, פסקה 8 (29.11.2022)). הצעת הפשרה שהעלה המותב אף היא אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים. מפרוטוקול הדיון מיום 6.2.2022 עולה כי המותב הבהיר והדגיש כנדרש שהצעת הפשרה אינה מחייבת וכי היא מועלית קודם לדיוני ההוכחות בתיק, ומשכך "אין בה כדי להעיד על תוצאתו הסופית של ההליך". בנסיבות אלו, לא מצאתי כל הצדקה לסטות מהכלל שלפיו העלאת הצעת פשרה אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות, בפרט כשזו מלווה בהדגשה שההצעה אינה מחייבת ומבוססת על המצב הראייתי באותה עת (ע"א 1411/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (30.3.2021); ע"א 943/20 עשור נ' קופרמן, פסקה 5 (26.2.2020)). לבסוף, לא מצאתי ממש בטענת המערער כי הקשר בין המותב למי מן המשיבים מקים עילת פסלות. כפי שציין המותב בצדק, על פי ההגדרה שבסעיף 77א(א1) לחוק, המשיבים אינם נחשבים כ"בני משפחה" של המותב, ככל שהדבר נוגע לעילת הפסלות הסטטוטורית הקבועה בסעיף זה. כאמור, מהודעת המותב עולה כי אחד המשיבים נשוי לאחותה של אשת בן דודתו ובנסיבות שתוארו, לא שוכנעתי בקיומה של "קרבה ממשית אחרת" בין המותב ובין מי מהמשיבים המקימה עילת פסלות (השוו: ע"א 503/23 אבו פריח נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל‏, פסקה 11 (7.3.2023); ע"א 35/19 התותח אביזרי מיזוג ומזגנים (2003) ש.ד בע"מ נ' בן יער, פסקה 5 (7.2.2019)). נוכח הבהרת המותב כי הוא "אינו בקשר שוטף" עם בן דודתו, לא כל שכן עם אשתו של בן דודתו ועם אחותה – הקשר העקיף בין המותב ובין מי מהמשיבים אף אינו מקים חשש ממשי למשוא פנים, בהתאם לעילת הפסלות הכללית שבסעיף 77א(א) לחוק (השוו: ע"א 2805/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 12 (1.6.2021)). מן הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו בניסן התשפ"ג (‏17.4.2023). ה נ ש י א ה _________________________ 23025010_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il