גריבה זערורה גרופ בע"מ נ. א. חבר בע"מ

6 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 25007-09-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב המערערת: חב' גריבה זערורה גרופ בע"מ נגד המשיבים: 1. א. חבר בע"מ 2. אבי חבר ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' צימרמן) בת"א 23768-08-25 מיום 27.08.2025; תשובת המשיבים לערעור מיום 01.12.2025 בשם המערערת: עו"ד ישי בית-און בשם המשיבים: עו"ד איתן פלג (פומרנץ) פסק-דין השופט חאלד כבוב: ערעור על פסק-הדין של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' צימרמן) בת"א 23768-08-25 מיום 27.08.2025. רקע בתמצית המערערת והמשיבה הן חברות שעוסקות בתחום הבנייה. שתי החברות החזיקו במניות של חברת 'השנית 26 ת"א בע"מ' (להלן: חברת השנית) – שני שליש למערערת, שליש למשיבה. חברת השנית החזיקה בזכויות בבניין ברחוב השנית 26 בתל אביב-יפו, והצדדים תכננו במקום מיזם נדל"ן. ביום 31.08.2023, לאחר שנתגלעו מחלוקות בנושאים שונים בין המערערת והמשיבה, נחתם ביניהן הסכם שכותרתו 'הסכם היפרדות', ועניינו סיום מערכת היחסים העסקית בין הצדדים במיזם ברחוב השנית ובמיזם נוסף (להלן: הסכם ההיפרדות). הסכם ההיפרדות קבע, בין היתר, כי המערערת תרכוש מהמשיבה את חלקה בחברת השנית בהתקיים תנאים שנקבעו שם. כן הוגדר 'מועד קובע' – בתום 6 חודשים מחתימת הסכם ההיפרדות – ונקבע כי אם עד הגעתו לא יתקיימו התנאים לרכישת חלקה של המשיבה בחברת השנית על-ידי המערערת, ההיפרדות תהיה בדרך של מכירת הנכסים נושא ההסכם, לרבות חברת השנית, למשיבה, למי מטעמה, או לצד ג'. הסכם ההיפרדות תוקן 5 פעמים, והמועד הקובע שבו הוארך מעת לעת. בחודש אוקטובר 2024, למעלה משנה לאחר חתימת הסכם ההיפרדות, התריעה המשיבה בפני המערערת כי בכוונתה להעביר לידיה את מניות המערערת בחברת השנית. תיקון אחרון להסכם נחתם ביום 28.11.2024, ובו התחייבה המשיבה כי לא תבצע העברת מניות בחברת השנית לכל הפחות עד לתאריך 31.07.2025. ביום זה, 31.07.2025, העבירה אליה המשיבה את מניות המערערת בחברת השנית. ביום 10.08.2025 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה ובה ביקשה מבית המשפט ליתן צו מניעה קבוע אשר אוסר על המשיבה להעביר מניות בחברת השנית ולפטר בה דירקטורים, ולהורות על רישום המשיבה כבעלת המניות הבלעדית בחברת השנית. ביום 12.08.2025 הגישה המערערת בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, ובו ביקשה כי תיאסר דיספוזיציה במקרקעין שברחוב השנית 26 ובמניות חברת השנית. בו ביום ניתנה החלטת בית משפט קמא ולפיה אין מקום לתת סעד במעמד צד אחד, וניתנו הוראות לתיקון הבקשה. ביום 21.08.2025 הגישה המערערת בקשה בהולה למתן צו ארעי, אשר הוגשה לדבריה עקב פרסום הנכס ברחוב השנית 26 למכירה. בבקשה נכתב, בין היתר, כי "אי מתן הצו באופן מיידי פוגע פגיעה בלתי הפיכה במבקשת ומרוקן מתוכן את ההליך שהוגש לבית המשפט ומביא לנישולה של המבקשת מהזכויות בנכס ובחברה". כן נטען כי המשיבה מעמידה את הנכס למכירה במחיר של 24 מיליון ש"ח, שעה שלדברי המערערת, שוויו הצפוי לאחר פיתוח ובנייה מחדש צפוי לעמוד על 80 מיליון ש"ח לפחות – דבר המעיד, לשיטתה, על ביצועו של "מחטף". בו ביום נתן בית משפט קמא צו ארעי אשר אסר על המשיבה להתקשר בהסכם למכירת הנכס, ואם התקשרה בהסכם כאמור – אוסר לקדמו. ביום 27.08.2025 התקיים בבית משפט קמא דיון בבקשה לסעדים זמניים. במהלך הדיון פנה בית המשפט לבא-כוח המערערת ושאל: "אם אני מבין נכון שהדבר עולה מהבקשה, מבחינת מאזן הנוחות יש חיוניות במתן הסעד, כי אם לא יינתן, נוכח המהלכים של המשיבה למכירת הנכס לא תהיה תוחלת לבירור ההליך העיקרי". על כך נענה: "נכון". במהלך הדיון הפנה בית המשפט שאלות מפורטות לצדדים. בתום הדיון העיר בית המשפט: "הבקשה, כך התחוור מן התשובה, וכך התחוור עוד יותר במסגרת הדיון היום, לא כללה מידע שאין כל שאלה שעל המבקש סעדים זמניים ובפרט במעמד צד אחד, לגלותו". בהקשר זה התייחס בית משפט קמא לאי-צירוף התיקונים להסכם ההיפרדות, להימנעות המערערת מצירוף תכתובת מהותית שבין הצדדים, ועוד. מצב זה, כך קבע בית משפט קמא, מצדיק את סילוק הבקשה לסעדים זמניים, ומשעה שהמערערת הסכימה כי לא תהיה תוחלת לתביעה העיקרית אילו תידחה בקשתה לסעדים זמניים, הרי שהתוצאה היא כי נכון אף להורות על מחיקת ההליך. בא-כוח המערערת השיב להערת בית המשפט, לאחר שיחה עם לקוחו, כי הם "בדעה שהמסמכים שצירפנו הם המסמכים הרלוונטיים ביותר". בו ביום פרסם בית משפט קמא את פסק-דינו. נקבע, כי הבקשות לסעדים זמניים "דינ[ן] להיות מסולק[ו]ת כבר בהיות[ן] מקרה קיצוני של גילוי לוקה במיוחד של מסמכים ונתונים", וכי הן "חפות כמעט מכל מידע רלבנטי, ולוקות בהכמנה נרחבת של מסמכים ונתונים". בהקשר זה צוין, כי המערערת צירפה את הסכם ההיפרדות אך לא את חמשת התיקונים לו; לא צורפו מסמכים המעידים על המחלוקת הגלויה שבין הצדדים החל מאוקוטבר 2024, לרבות התרעות המשיבה כי תפעל להעברת המניות; ולא צורפו מסמכים שהמערערת הפקידה בידי המשיבה, המאפשרים לאחרונה לבצע את העברת המניות. כן צוין, כי בדיון לא הוכחשה הטענה לפיה המערערת קיימה שיחות, מטעמה, בניסיון להניא את המשיבה מלפעול להעברת המניות, ובבקשותיה לא פורט בעניין שיחות אלה. בנוסף, בבקשות לא צוין כי המערערת ניסתה לשנות בעצמה את הרישום ברשם החברות קודם שפנתה לבית המשפט. כל זאת, מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת להתנהלות המערערת, ומבלי שלוח הזמנים מצדיק התנהלות מעין זו. נקבע כי בכל אלה די כדי להביא לסילוק הבקשה לסעדים זמניים על הסף. למעלה מן הצורך צוין כי סיכויי התביעה נחזים ממילא כנמוכים, ואף מאזן הנוחות אינו מטה את הכף לטובת המערערת. לעניינו של ההליך העיקרי, בית משפט קמא ציין כי משלא ניתן סעד זמני, ואף לשיטת המערערת אין תוחלת בבירור ההליך העיקרי, שעניינו הבעלות במניות בחברה, אם בינתיים לא יוותר בחברה דבר, הרי שיש למחוק גם את ההליך העיקרי. זאת, מבלי שיש בכך כדי למנוע מהמערערת להגיש תביעה מתאימה ("הדעת נותנת – כספית", כך בית משפט קמא) נגד המשיבים. נוכח בקשת המערערת לעיכוב ביצוע, קבע בית משפט קמא כי הצו הארעי שניתן ביום 21.08.2025 יעמוד בתוקפו למשך 14 יום, בתנאי שהמערערת תודיע עד ליום 31.08.2025 כי השיגה על ההחלטה, עתרה לעיכוב הביצוע והפקידה ערבות, וכי בהיעדר הודעה כאמור הצו יפקע. הודעה לא נמסרה, והצו פקע כפי שנקבע. טענות הצדדים וההליך עד כה ביום 10.09.2025 הוגש הערעור שלפניי. המערערת טענה, בעיקר הדברים, כי לא הסתירה דבר-מה רלוונטי מבית משפט קמא. לדבריה, "בלהט ההגשה של סעד זמני" לא צורפו כלל המסמכים הקשורים לסכסוך, אך לשיטתה, המסמכים הרלוונטיים – צורפו. לשיטת המערערת, התיקונים להסכם שקדמו לתיקון ביום 28.11.2024 לא היו רלוונטיים – ולדבריה, תיקונים אלה אף היטיבו עמה – ויום 31.07.2025, אשר נקבע בתיקון האחרון להסכם ההיפרדות, צוין בבקשה השנייה לסעד זמני (לטענת המערערת, מועד זה כלל איננו 'מועד קובע'). עוד נטענו טענות לגופם של המסמכים אשר בית משפט קמא ציין כי לא צורפו, וכן נטען כי השיחות שהתנהלו בין הצדדים לפני יום 31.07.2025 לא נעשו במטרה להניא את המשיבה מהעברת המניות אליה, ועל כן לא היה מקום להזכירן בבקשות לסעד זמני. עוד נטען, כי בית משפט קמא לא אפשר למערערת לחקור נגדית את עדי המשיבה עובר לקביעתו בדבר הרלוונטיות של נתונים מסוימים. ביום 27.10.2025, לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, ובשים לב למועד שבו הוגש הערעור לעומת מועד פקיעת הצו הארעי, כמו גם בשים לב לקביעת בית משפט קמא ביחס לחוסר התוחלת שבבירור ההליך העיקרי בהיעדר סעד זמני, הוריתי לצדדים לעדכן בדבר סטטוס מכירת המקרקעין. כעבור יומיים הודיעו הצדדים כי המקרקעין עדיין לא נמכרו. ביום 03.11.2025 הצעתי לצדדים כי הערעור יימחק, והמערערת תהיה רשאית להגיש בתוך 14 ימים תביעה חדשה שבצדה בקשה למתן סעד זמני, במסגרתה יגולו כלל העובדות והמסמכים הרלוונטיים, ובצד זאת יעוכב פסק-הדין קמא למשך 35 ימים. הצדדים לא הסכימו להצעה. המשיבה סומכת ידיה על פסק-הדין של בית משפט קמא. לדבריה, פסק-הדין הוא עובדתי ברובו, ועניינו אף בעובדות שאין עליהן מחלוקת. כן נטען, כי לא הייתה כל תוחלת בחקירת עדי המשיבה, נוכח הדיון המפורט שהתקיים לפני בית משפט קמא. עוד נטען כי המערערת כלל אינה מתמודדת עם קביעות בית משפט קמא באשר למשמעות של הסתרת מסמכים ופרטים עובדתיים ממנו, כמו גם עם קביעותיו ביחס לתוכן המסמכים. נטען כי לתביעה אין בסיס גם לגופה, וכי נקבע שאין מניעה שהמערערת תגיש תביעה כספית, אם תראה לנכון. בנוסף נטען כי המערערת אישרה לפני בית משפט קמא שאין תוחלת להליך העיקרי אם תידחה הבקשה לסעד זמני, ולפיכך לא היה מנוס מדחיית התביעה. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור ובתשובה לו, על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, בהתאם לסמכות אשר מוקנית לנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), בצירוף תקנה 148(ב) לתקנות. זאת, לאחר ששוכנעתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו, כי אלה תומכים במסקנה המשפטית, וכי לא נפלה בפסק-הדין טעות שבחוק. בצד זאת, אבקש להעיר מספר הערות בסוגיה, בתמצית. מחיקת התביעה העיקרית בענייננו היא פועל יוצא של דחיית הבקשות לסעדים זמניים, ועל כן אתייחס אליהם תחילה. ראשית, כידוע, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בעניין זה ולא בנקל תתערב ערכאת ערעור בהחלטתה (ראו מיני רבים: רע"א 27750-08-25 הפועל ניר רמת השרון (ע"ר) נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פסקה 11 (19.08.2025)). לגוף הדברים, בצד השיקולים שעניינם סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, על בית המשפט הדן בבקשה לסעד זמני להידרש גם לתום לבם של בעלי הדין, ובתוך כך, לבחון האם המבקש גילה את כלל העובדות המהותיות (רע"א 9065/23 ס.ע. טופ השקעות בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פסקה 47 (03.01.2024); תקנה 95(ד)(3) לתקנות). בענייננו, בית משפט קמא, שבירר את הסוגיה, הגיע לכלל מסקנה כי המערערת הסתירה בבקשתה פרטים רבים ומהותיים, באופן אשר מצדיק את סילוק הבקשה. אשר להליך העיקרי. כאמור, בית משפט קמא מחק את התביעה שעה שהמערערת עצמה ציינה כי בהיעדר סעד זמני, אין כל תוחלת בבירור ההליך העיקרי שהגישה. על אמירה זו חזר בא-כוח המערערת הן בכתב, הן בתגובה לשאלת בית משפט קמא. דומה כי אף כעת המערערת מכירה בכך, שכן רוב טענותיה מופנות כלפי ההכרעה ביחס לסעדים הזמניים. לצד זאת, הדלת לא נסגרה סופית בפני המערערת. ראשית, בית משפט קמא מחק את התביעה, תוך שהוא ציין שהדבר נעשה "בלא שיש בכך כדי להכריע בטענות הצדדים לגופ[ן]". ממילא, מחיקה כאמור אינה יוצרת מעשה בית דין (תקנה 41(ב) לתקנות). המערערת תוכל אפוא לשוב ולהגיש תביעה חדשה, ככל שתראה לנכון. בהקשר זה יש לזכור כי המערערת לא מיהרה להגיש את הערעור טרם פקע צו עיכוב הביצוע שניתן לה בבית המשפט המחוזי, וכעולה מהודעת הצדדים שהוזכרה לעיל, הנכס ברחוב השנית לא נמכר גם בחלוף חודשיים ממועד פסק-הדין; נתונים אלו תומכים במסקנה זו, וזאת הגם שבהגשת תביעה חדשה כרוכות עלויות (וראו: יששכר רוזן צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 293 (2025)). לצד זאת, כפי שציין בית משפט קמא ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, לפני המערערת פתוחה גם האפשרות להגשת תביעה כספית נגד המשיבה, ככל שתחפוץ בכך. זאת, אף מקום שבו נכס המקרקעין יימכר. נוכח המתואר, סבורני כי לא קמה עילה להתערבותנו בפסק-הדין של בית משפט קמא, ואציע כי נדחה את הערעור. כן אציע כי המערערת תחויב בהוצאות המשיבה על סך 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ו (07 ינואר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט