דניאל שלום נ. מדינת ישראל

2 1 בבית המשפט העליון ער"פ 250/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: דניאל שלום נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי בבש"פ 4959/22 מיום 22.9.2022 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי בבש"פ 4959/22 מיום 22.9.2022, בה נדחתה בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה לדחות את בקשתו להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. המערער הורשע בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית בבית המשפט לתעבורה, ונגזרו עליו עונשים שונים, ביניהם 5 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; מאסר על תנאי; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 5 שנים; ופיצוי כספי. ערעור שהגיש המערער על הכרעת הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, נדחה ביום 16.5.2022 לאחר שהמערער שמע את הערות בית המשפט וחזר בו מהערעור. ביום 20.7.2022 הגיש המערער בקשה להארכת מועד, "לפנים משורת הדין", להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה ציין המערער כי הוא לקה במחלת קורונה וכי מצבו הכלכלי מחמיר עקב פסילת רישיונו. בהמשך, בבקשה נוספת שהגיש, הוסיף וטען כי הוא החל בבירור כיצד להגיש בקשה להארכת מועד כבר ביום 12.7.2022 וכי בשל מצבו הכלכלי והנפשי נמנעה ממנו הגשת הבקשה במועד. ביום 10.8.2022 דחתה הרשמת את הבקשה, בקבעה כי סיכויי ההליך נחזים להיות נמוכים בשים לב לכך שהערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי נדחה לאחר שהוא חזר בו מהגשתו, כמו גם לכך שההליך המוגש לבית משפט זה הינו הליך ב"גלגול שלישי". לכך הוסיפה הרשמת כי משך האיחור אינו זניח וכי אין במספר ימים בודדים של בידוד בשל מחלת הקורונה כדי להצדיקו. בקשה לעיון חוזר שהגיש המערער ביום 8.9.2022, נדחתה אף היא בהחלטת הרשמת מיום 22.9.2022 לאחר שנקבע כי הטענות שהעלה המערער בבקשתו הן טענות ערעוריות בעיקרן שאינן מצדיקות עיון חוזר בהחלטה. מכאן לערעור שלפנַי, בו מעלה המערער טענות הנסובות כולן נגד הרשעתו בדין, בהצביעו בין היתר על מחדלי חקירה שונים. לטענתו הרשמת התעלמה מכך בהחלטתה, וכי תוצאת דחיית בקשתו מסבה לו ולמשפחתו נזק כלכלי כבד. דין הערעור להידחות. לרשם בית המשפט נתון שיקול דעת רחב בעניינים כגון דא ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו למשל: ער"פ 5932/22 קריכלי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (13.9.2022); ער"פ 5025/22 חלף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זבולון, פסקה 3 (31.7.2022)). מקרה זה אינו נמנה בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. לא רק שהרשמת נתנה דעתה כראוי למכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין בקבעה כי לא נמצא "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור (וראו למשל: ער"פ 5897/21 בנזכריה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (2.9.2021); ער"פ 5230/21 פורוש נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (8.8.2021)), אלא שגם בערעור שלפנַי לא הוצג כל "טעם ממשי" כאמור. אין די בהעלאת טענה כללית בדבר הנזק שצפוי להיגרם כתוצאה מדחיית הבקשה. זאת בוודאי בנסיבות העניין, כאשר מדובר באיחור ניכר ובעיקר בהינתן אופיו של ההליך – בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את ערעור המערער בהסכמתו. הערעור נדחה, ויחד עמו הבקשה שהגיש המערער "לעיכוב הליכים". ניתן היום, ‏כ"ד בטבת התשפ"ג (‏17.1.2023). ש ו פ ט _________________________ 23002500_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1