יצחק אברג'יל נ. פרקליטות מחוז תל אביב

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 25/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. יצחק אברג'יל 2. ישראל אוזיפה 3. אילן בן שטרית 4. דודו בן שטרית 5. שמעון סבח 6. עופר בוהדנה 7. יוסי לוי 8. משה מלול נ ג ד המשיבים: 1. פרקליטות מחוז תל אביב 2. פרקליט המדינה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד שמשון וייס, עו"ד ניר שניידרמן, עו"ד אלי מויאל, עו"ד מיכל עורקבי דנציגר, עו"ד רונה שוורץ, עו"ד גלאון קפלנסקי, עו"ד אלי בניה, עו"ד אהרון רוזה ועו"ד דניאל כפיר בשם המשיבים: עו"ד ענת גולדשטיין פסק-דין השופט י' עמית: 1. העותרים הם חלק מהנאשמים ב"פרשה 512", תיק פלילי רחב היקף שמייחס לעותרים ולנאשמים נוספים עבירות חמורות במסגרת פעילות של ארגוני פשיעה. כתב האישום הוגש בחודש יולי 2015, ובמקביל לדיוני ההוכחות התנהל גישור ונעשו ניסיונות לקדם הסדרי טיעון. לאחר מגעים ממושכים, בחודש יוני 2018 התגבשה הצעה מסויימת להסדר טיעון עם כלל הנאשמים בפרשה (למעט שלושה נאשמים שהתביעה החריגה). למעשה מדובר במספר הצעות להסדרי טיעון, אך התביעה כרכה אותן זו בזו ולשם הנוחות נכנה אותן להלן: ההצעה מקורית. התביעה הבהירה כי ההצעה המקורית תעמוד בתוקף עד ליום 31.5.2018, משום שביום 7.6.2018 עֵד המדינה היה אמור לעלות על דוכן העדים, והחל ממועד זה אין תוקף להצעה המקורית (נספח ח). בהמשך הוארך המועד לקבלת ההצעה עד ליום 21.6.2018 ועד ליום 24.6.2018. מועדים אלה חלפו מבלי שנחתם הסכם, ולשיטת המשיבים, ההצעה המקורית פקעה. התיק המשיך להתנהל עד לסיום פרשת התביעה, ופרשת ההגנה מתנהלת משלהי השנה שעברה. במשך תקופה זו, התביעה הסכימה לנהל משא ומתן עם הנאשמים על בסיס הצעות חדשות, אך הנאשמים ביקשו לחזור להצעה המקורית. העותרים הודו כי הם איחרו את המועד שהוגדר לקבלת ההצעה המקורית, אך ביקשו לבחון את התנהגותם על רקע ההסכמות החוזרות של התביעה להאריך את תוקף ההצעה. כפי שנאמר בעתירה: "העותרים סברו, אם כן, כי אף הפעם ניתן יהיה להשיב להצעה במועד דחוי. אין חולק היום כי העותרים שגו בהנחה זו, והם אף מצרים מן הסתם על הדבר, ואולם יש לראות החלטה זו, כאמור, על רקע ההשתלשלות הקודמת" (פסקה 23). העותרים טענו כי החלטתה של התביעה לסרב לחתום על הסדר טיעון בשל איחור קל, היא החלטה החורגת ממתחם הסבירות. 2. העתירה הוגשה ביום 1.1.2019 ולצידה בקשה לפטור מאגרה, אשר נדחתה בהחלטה מיום 30.1.2019, כך שהבקשה הובאה לפניי כשופט תורן רק ביום 6.2.2019. באותו יום הריתי על קיום ישיבת תזכורת בפניי ביום 14.2.2019. במועד זה קיימתי דיון לא פורמלי בניסיון להביא את הצדדים להסכמות שייתרו את ההליכים המשפטיים הממושכים, אך הניסיון לא צלח. כשלעצמי, ונוכח הפער המצומצם לטעמי שנותר בין עמדות הצדדים, עודני מצר על כך ומסופקני אם האינטרס הציבורי יוצא נשכר בחשבון כולל. מכל מקום, בשלב זה הוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה. בתגובתם, טענו המשיבים לשיהוי בהגשת העתירה – כחצי שנה לאחר פקיעת תוקף ההצעה המקורית. במהלך תקופה זו חלו שינויים מהותיים שגררו השקעה ניכרת בהליך הפלילי ואף השפיעו על המאזן הראייתי. המשיבים הטעימו כי לא נחתם הסכם, וכי בנסיבות אלה לא קמה עילה להתערב בשיקול הדעת של התביעה. הובהר כי התביעה עודנה מוכנה לנהל משא ומתן עם העותרים, אך אינה מחוייבת להצעה המקורית, אשר כיום איננה משרתת את האינטרס הציבורי באופן מיטבי. העותרים הגישו תשובה לתגובה המקדמית, במסגרתה ביקשו להכריע בעתירה לגופה. לטענתם נכרת הסדר טיעון; אף המשיבים מודים כי הצדדים הגיעו ל"הסכמות"; המשיבים חזרו בהם ללא טעם ענייני אלא רק משום שהתחרטו על תוכן ההצעה; ואף לשיטת המשיבים, גם כיום ראוי לסיים את ההליך הפלילי בהסכמה. לפיכך חזרו העותרים על בקשתם לראות את ההצעה המקורית כהסדר טיעון תקף ומחייב. 3. נקודת המוצא לדיון בעתירה היא ההלכה המושרשת לפיה בית משפט זה אינו נוטה להתערב בהחלטותיהן של רשויות התביעה, ובכלל זה החלטות בעניין הסדרי טיעון. כפי שאפרט להלן, בענייננו זוהי גם נקודת הסיום, ודין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות. 4. פעמים רבות הובהר בפסיקה כי לרשויות התביעה נתון מתחם שיקול דעת רחב. מבין הדוגמאות הרבות, ניתן להביא דברים שנאמרו בבג"ץ 6410/14 ‏התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה, פסקאות 74-73 (4.2.2015): "כאשר עומדת על הפרק האפשרות להגיע להסדר טיעון, נדרשים גורמי התביעה לפעול בדרך המיטבית לקידום תכליותיו של המשפט הפלילי ולעמידה על ערכיו, וזאת על פי שיקול דעתם הענייני והמקצועי. זאת, תוך התחשבות בנסיבות המקרה הקונקרטי ובשים לב להשלכות רחבות יותר אשר עשויות להיות להחלטה [...] תהליך קבלת ההחלטות בדרך לחתימה על הסדר טיעון מצריך מלאכת איזון בין שיקולים מורכבים, ובית המשפט לא ייטה להתערב במלאכה זו של גורמי התביעה. פעמים רבות חזרה והובהרה ההלכה, לפיה ההתערבות בשיקול דעתה של התביעה לעניין הגעה להסדר טיעון, שמורה למקרים נדירים בלבד" (ראו גם בג"ץ 1844/14 ‏‏התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה, בפסקה 10 (25.3.2014); בג"ץ 5961/07 פלוני נ' פרקליט המדינה, פ"ד סב(3) 206 (2007)). על העותרים מוטל אפוא נטל כבד להראות כי המקרה דנא נכנס בגדר אותם מקרים נדירים שבהם בית המשפט יגיע עד כדי התערבות בשיקול הדעת של רשויות התביעה. העותרים ביקשו להיבנות מפסקי דין שניתנו בעניין חזרת התביעה מהסדרי טיעון, אך המשיבים צודקים כי אין הנדון דומה לראיה. בבג"ץ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מ(2) 393 (1986) ובבג"ץ 492/11 ‏טורק נ' פרקליט המדינה (27.3.2011) נקבעו הכללים המנחים להשתחררות המדינה מהסדר טיעון חתום (ראו גם בג"ץ 3070/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 24 (28.2.2018)). לעומת זאת, בענייננו המדינה הדגישה מבעוד מועד כי ההצעה המקורית תחומה בזמן, ולאחר שלא הושגו הסכמות, ההצעה פקעה. הסכמתם של העותרים להצעה הגיעה באיחור, ואין בכוחה לחייב את המשיבים. כמו כן, לא ראיתי טעם לפגם בכך שהמשיבים הגבילו את תוקף ההצעה, והעובדה שהמועד הוארך מספר פעמים אינה מנביעה ארכות נוספות ואינה מבטלת את מסגרת הזמנים שהוגדרה והובהרה. המועד האחרון שקבעו המשיבים לא היה שרירותי: הוא הושפע מהתאריך שבו עֵד המדינה היה אמור להעיד, ויש ממש בטענה כי לעדותו יש השפעה (ולמצער השפעה פוטנציאלית) על תוכנו של הסדר הטיעון המתגבש. מכל מקום, המשיבים טענו כי לשיטתם האינטרס הציבורי אינו מצדיק כיום חזרה להצעה המקורית, ועמדה זו היא לכל הפחות סבירה. יפים לענייננו דברים שאמרתי בבג"ץ 2321/18 עטאוונה נ' משטרת ישראל‏ (16.4.2018): "אין מחלוקת כי בין הצדדים התנהל משא ומתן ביחס לאפשרות להגיע להסדר טיעון, אך מהתשובה המפורטת והמתועדת של המשיבים עולה כי לא הושגה הסכמה לגבי תוכנו של הסדר הטיעון (אף דומה כי היה זה העותר שלא השכיל לקבל במועד הצעה נדיבה שהוצעה לו בשעתו, עוד קודם שהגיעו לידי המשיבים ראיות נוספות שאך החמירו את מצבו בהיבט הראייתי). משלא הבשילו המגעים להסדר הטיעון, ממילא לא מתעוררת בעתירה שבפנינו השאלה אם החזרה מהסדר הטיעון נעשתה כדין. למעלה מן הצורך נזכיר את ההלכה לפיה אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה, באשר להן מסור שיקול דעת רחב באופן ניהול ההליך הפלילי. ההתערבות בעניינים הנמצאים באחריותן של רשויות אכיפת החוק והתביעה תיעשה בזהירות ובמשורה רבה, ובכלל זה בכל הקשור להסדרי טיעון עם נאשמים [...] גם בהיבט זה, אין מקום להתערבותנו". בנסיבות המתוארות, כשלא נחתם הסדר טיעון והעותרים הם אלה שהשתהו בקבלת ההצעה, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהתנהלות המשיבים, ודאי לא פגם המצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון להם בכל הנוגע להסדרי טיעון ולניהול ההליך הפלילי. 5. יוער כי במסגרת תשובת העותרים מיום 18.3.2019 נטען כי "אין, ולא יכול להיות כל ספק, שבין הצדדים נכרת הלכה למעשה הסדר טיעון". לא בכדי קו הטיעון בעתירה היה שונה, והתמקד בטענה שהמשיבים חזרו בהם מ"הסכמות לקראת כריתת הסדר טיעון". אכן המשא ומתן בין הצדדים הגיע לשלב מתקדם, אך בניגוד לטענה החדשה שהועלתה, הסדר טיעון לא נכרת ולא קיבל תוקף משפטי. אין ספק כי העותרים היו ערים לכך לכל אורך הדרך, ולא טעו לחשוב שנכרת הסכם. לראיה, האופן בו המשיך ההליך הפלילי להתנהל, לרבות עדויותיהם של חלק מהעותרים שטענו לחפותם, וכן נוסח פניותיהם של העותרים לפרקליטות לפני הגשת העתירה. בנקודה זו יש לציין לחיוב את המשיבים שהקפידו להעמיד דברים על דיוקם לכל אורך הדרך ולמנוע אי-הבנה אמיתית או מדומה (ראו נספחים ח, יא, יד, יז). יתר על כן, על פי הנחיות פרקליט המדינה, הדרך לכרות הסדר טיעון היא בחתימה על מסמך בכתב. עמד על כך השופט ע' פוגלמן: "בין אם מכוחו של רציונאל דומה לזה שביסוד דרישת הכתב בחוזי מקרקעין ובין אם מטעמים נוספים הנגזרים ממהותה – ראה פרקליט המדינה לקבוע בהנחיותיו דרישות פורמאליות שונות שהן תנאי מוקדם לכינונו של הסדר טיעון [...]. אכן, העיסוק של הסדרי הטיעון בדיני נפשות והאינטרס הציבורי שעל הפרק מקנים להם רגישות מיוחדת המצדיקה קיומם של ביטויים חיצוניים לנכונותם של הצדדים להיכנס בגדר ההסכם. על רקע זה נקבע בסעיף ג(2) [היום סעיף 11 – י"ע] להנחיות פרקליט המדינה לעניין הסדרי טיעון שהפרקליטות צד להם כי על הסדר הטיעון להיערך בכתב ולהיחתם על ידי הנאשם ובא-כוחו" (בג"ץ 634/11 באשה נ' מדינת ישראל, בפסקה 27 וראו גם פסקה 35 (27.7.2011)). בענייננו, בית המשפט שדן בעניינם של העותרים אף הבהיר ברחל בתך הקטנה כי "כל עוד שלא יוצג לנו הסדר חתום לאישורנו – המשפט יימשך כסדרו ובמלוא המרץ" (החלטה מיום 24.6.2018), ואכן כך היה. בהערת אגב אציין כי על רקע הטענה לכריתת הסדר טיעון מתגבר כוחה של טענת השיהוי כעילת סף, שכן חלפו כשישה חודשים מאז שהמשיבים דחו את פניית העותרים ועד להגשת העתירה. ובכלל, דומה כי לא אצה הדרך לעותרים, שאף הגישו בקשה לפטור מאגרה, מה שגרם לעיכוב ארוך ומיותר בטיפול בעתירה זו. כל זאת, כאשר בינתיים ממשיך ההליך העיקרי להתנהל, על המשאבים הרבים הכרוכים בכך. המסקנה הברורה היא שבנסיבות המקרה לא נכרת הסדר טיעון. לשם כך אף אינני נדרש לדיון אודות תחולתו של "מודל חוזי" או "מודל מינהלי" לגבי הסדרי טיעון (ראו שם, בפסקאות 23-14; עניין ארביב; מיכל טמיר ויוני לבני "הסדר טיעון הוא הסדר טיעון: עבר, הווה, עתיד" חוקים ו 49 (2014)). לפני סיום נזכיר כי שערי משא ומתן לא ננעלו: גם בשלב זה ניתן, שמא אף ראוי, לגשר על הפערים שנותרו ולסיים את ההליך הפלילי בהסכמה. 6. סוף דבר, שהעתירה נדחית בהעדר עילה להתערבות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג באדר ב התשע"ט (‏20.3.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19000250_E10.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1