פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 2496/03
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2496/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערער:
ליאור זאודו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.1.03 בת"פ 40235/02, שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר
תאריך הישיבה:
י"א בטבת התשס"ד
(5.1.04)
בשם המערער:
עו"ד רויטל סויד
בשם המשיבה:
עו"ד אורי כרמל
בשם שירות-המבחן:
גב' טלי עדן
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
המערער נמצא אשם על-יסוד הודאתו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות תקיפה וגרימת חבלה בכוונה מחמירה. בגין אלה, נגזרו עליו שש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. בנוסף, הופעלו נגדו ששה חודשי מאסר על-תנאי – שנגזרו עליו מספר חודשים לפני ביצוע העבירות הנדונות, מתוכם ארבעה חודשים באורח מצטבר וחודשיים באורח חופף – כך שעל המערער לרצות עונש מאסר בפועל של ארבע שנים וארבעה חודשים.
ערעורו של המערער מופנה כנגד חומרת העונש.
נטען, כי המערער מנהל אורח חיים נורמטיבי, שירת שירות מלא בצה"ל ועובד כיום לפרנסתו, וכי ביצע את העבירה היותר חמורה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה על-רקע סכסוך קשה עם הקורבן, שלטענתו התעלל בו.
שירות-המבחן ממליץ על הליך שיקומי, בגדרו יוקל עונש המאסר, והמערער יועמד למבחן למשך 18 חודשים.
מעשיו של המערער, שבעטיים נגרם נזק חמור ובלתי הפיך לקורבן, הם חמורים, וסדרת מעשי אלימות שביצע רק מלמדים כי הוא אדם אלים העשוי לחזור ולהתפרץ באלימות. לפי כתב-האישום, שבעובדותיו הודה המערער, בתאריך 17.7.02, התערב המערער בקטטה בין המתלונן וחברו, היכה במתלונן באגרופו והפילו, ובעוד המתלונן שוכב חסר אונים, בעט בו בכל חלקי גופו. שבוע לאחר אותו המעשה, בצומת רחובות בעיר נתניה, כאשר הבחין הוא במתלונן – שכאמור עימו היה מסוכסך – היכה בו במקל מטאטא, הפיל אותו והמשיך להכותו. כתוצאה מהמכות, נגרמה למתלונן חבלת ראש קשה, הוא איבד הכרתו ונזקק להנשמה מלאכותית. כן נגרמה לו חבלה חמורה בעינו הימנית וגלגל עינו הימנית נהרס, ובניתוח הוצא גלגל העין שהשאיר את המתלונן עיוור בעין אחת. בנוסף, נגרמו למתלונן שברים בפנים, חתכים במצח, והמטומה בצוואר. כאמור, מעשים אלה נעשו חודשים ספורים לאחר שהוטל עליו מאסר על-תנאי, בהתחשב בעברו הנקי באותה העת. בתסקיר שהוגש לבית-המשפט המחוזי לא הומלץ על טיפול שיקומי, שכן באותה העת ראה עצמו המערער קורבן ובהתאם לא נטל אחריות על מעשיו.
התסקיר שהוגש בפנינו הוא אופטימי יותר. נאמר בו כי המערער לוקח אחריות גדולה יותר על מעשיו, וכי טוען הוא כי איבד שליטה ולא נתן דעתו לנזק שהוא עלול לגרום לקורבן. משכך, המליץ שירות-המבחן על העמדת המערער במבחן ועל הקלה מסוימת בעונשו. המדינה מסכימה להקלה מסויימת, ואילו המערער מבקש הקלה משמעותית בעונש.
לא נוכל לקבל בקשת המערער לנוכח חומרת מעשיו.
אשר-על-כן, על-מנת לאפשר למערער להמשיך בהליך השיקומי, אנו מורים על הפעלת המאסר על-תנאי כולו, באורח חופף, כך שהמאסר בפועל שהוטל על המערער יעמוד על ארבע שנים. עונש המאסר על תנאי יעמוד בעינו.
כמו-כן, אנו מעמידים את המערער בפיקוח שירות-המבחן במשך 18 חודשים, החל מיום שחרורו מהמאסר. נוסיף, כי אם ימשיך המערער בדרך השיקום, הלוא שהתנהגותו זו תובא בוודאי בחשבון כאשר עניינו יובא בפני ועדת השחרורים.
ניתן היום, י"א בטבת תשס"ד (5.1.04).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03024960_L01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il