המנהל הקהילתי רמות אלון ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2491/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. המנהל הקהילתי רמות אלון 2. ד"ר חגית הכהן-וולף, יו"ר המנהל הקהילתי 3. פרופ' מנחם בלונדהיים 4. חגית בלונדהיים 5. עו"ד ערן וגה 6. מנחם שופל 7. יוחאי אוליאל 8. יאיר שופל נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. ועדת השרים לענייני מאבק בנגיף הקורונה 3. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד פרופ' אביעד הכהן; עו"ד משה יפה בשם המשיבים: עו"ד נחי בן אור; עו"ד אבישי קראוס פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. עניינה של העתירה שלפנינו הוא בהטלת סגר על שכונת רמות בירושלים למשך שלושה ימים, במסגרת הצעדים שבהם נוקטת ממשלת ישראל למיגור נגיף הקורונה. בהחלטת ממשלה מספר 4978 מיום 12.4.2020 הוכרזו אזורים מסוימים בעיר ירושלים כ"אזורים מוגבלים" לפי תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל), התש"ף-2020 (להלן: החלטת הממשלה ו-התקנות, בהתאמה). בהתאם להחלטה זו, על כל אחד מהאזורים שהוכרז כאזור מוגבל חלות ההגבלות המנויות בתקנה 3 לתקנות – האוסרות על כניסה ויציאה מן האזור למעט למטרות שהותרו, ובין היתר לשם קבלת טיפול רפואי, השתתפות בהליך משפטי או בהלוויה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה, וכיוצא באלה חריגים; ויצוין כי במסגרת החלטת הממשלה נקבע כי בנוסף לחריגים שפורטו בתקנות, תותר הגעה וחזרה ממקום עבודה שהעובד רשאי לעבוד בו. החלטת הממשלה נכנסה לתוקף ביום 12.4.2020 בשעה 12:00, ותעמוד בתוקפה עד ליום 15.4.2020 שעה 07:00. העתירה שלפנינו, שהוגשה אתמול (13.4.2020), מופנית כאמור כלפי הכרזתה של שכונת "רמות" בירושלים, לצד שכונות רבות נוספות, כ"אזור מוגבל" (להלן: שכונת רמות או השכונה); משום דחיפותה של העתירה ובעומדנו בערב חג שביעי של פסח, נתבקשו המשיבים ליתן תגובתם לעתירה עד שעה 20:00 אמש ובהסכמת העותרים ניתנה ארכה עד השעה 23:00, וכך היה. העותר 1 משמש לדבריו כמנהל "רמות אלון", גוף קהילתי יציג של תושבי שכונת רמות; העותרים 8-2 הם תושבי השכונה. הסעד המבוקש בעתירה הוא מתן צו על תנאי, המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטל לאלתר הסגר שנקבע בהחלטת הממשלה ככל שהוא נוגע לשכונת רמות; מדוע לא ינקטו המשיבים בצעדים פחות פוגעניים מהטלת סגר, באופן שתושג תכליתה של החלטת הממשלה תוך פגיעה מידתית יותר בזכויות תושבי השכונה; מדוע לא יאפשרו המשיבים זכות טיעון לנציגי השכונה טרם קבלת החלטה כלשהי על הטלת סגר; ומדוע לא ימציאו לעותרים ויפרסמו לציבור מידע רלוונטי ונתונים ששימשו בסיס להחלטת הממשלה, באופן שיאפשר לתושבים למצות את זכויותיהם טרם הפגיעה בהם – לרבות פנייה לבית משפט. בגוף העתירה מבוקש אף סעד חלופי, המורה למשיבים לעשות שימוש בסמכותם מכוח התקנות לקביעת הקלות בהגבלות שהוטלו על תושבי השכונה. כן נתבקש צו ביניים, האוסר על המשיבים לקבל החלטה נוספת בדבר הטלת סגר על שכונת רמות עד שייערך דיון בעתירה לגופה, ועד שיומצאו לעותרים "כל נתוני האמת בעניין חולי הקורונה בכל ירושלים ובערים אחרות בישראל ויינתן בידם די זמן שיאפשר להם למצות זכויותיהם לרבות פנייה לערכאות משפט בטרם ייכנס סגר נוסף לתוקפו". 2. יובהר כבר בפתח הדברים כי נקודת המוצא לדיון בעתירה דנן היא פסק הדין שניתן לאחרונה בעתירה דומה במהותה, שדנה בחוקתיות החלטת ממשלה קודמת – שהתקבלה ערב חג הפסח ומכוחה הוכרזה העיר בני ברק כ"אזור מוגבל" (בג"ץ 2435/20 לוונטהל נ' בנימין נתניהו ראש הממשלה (7.4.2020) (להלן: עתירת בני ברק)). בפסק הדין בעתירת בני ברק הובהר כי ההכרזה על "אזור מוגבל" נטועה בשיקולים אפידמיולוגיים מקצועיים מובהקים, ומבוססת על חוות דעת מפורטת מיום 2.4.2020 מאת ד"ר אודי קלינר, המשמש כסגן ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות – ולפיה קיים צורך בהטלת מגבלות תנועה חמורות באזורים שבהם קיים צבר תחלואה משמעותי וקצב הדבקה גבוה. בית המשפט הוסיף ובחן את חוקתיות החלטת הממשלה בדבר הכרזה על העיר בני ברק כאזור מוגבל, על יסוד מבחני המידתיות הנוהגים בפסיקה; ובהקשר זה נקבע על ידי חברי השופט י' עמית (בהסכמת השופט י' אלרון והח"מ) כי "במבחן המידתיות במובן הצר, מבחן של עלות מול תועלת, אין לנו אלא לסמוך על גורמי המקצוע שלגישתם אין מנוס מלהטיל את המגבלות של 'אזור מוגבל' על מנת לבלום את התפשטות הנגיף. העלות, שללא ספק היא עלות כבדה מבחינתם של תושבי העיר, 'שווה בנזק המלך' שהוא שמירה על בריאותם של תושבי העיר וכלל תושבי מדינת ישראל." (בפסקה 20). בהינתן האמור, ובלא להקל ראש בחומרת הפגיעה בזכויות יסוד הגלומה בהטלת סגר, נדחתה עתירת בני ברק; ובאחרית הדברים צוין כדלקמן: "עומדות רגלינו במצב חסר תקדים של חשש להתפשטות מהירה של מגיפת הקורונה בשיעורים גבוהים, על כל הכרוך בכך בהיבט של תחלואה, תמותה וקריסה של מערכת הבריאות. באיזון האופקי שבין הזכויות, אנו מציבים הפעם מול הפגיעה בחירויות ובזכויות יסוד כמו חופש התנועה את הזכות לחיים ולשלמות הגוף, מצב בלתי שכיח במקומותינו. באיזון אופקי זה, ידה של הזכות לחיים על העליונה." (בפסקה 23). לאורם של דברים נכוחים אלה נפנה עתה לדון בעתירה דנן. טענות העותרים 3. הטענה המרכזית העומדת ביסוד העתירה היא שהחלטת הממשלה בנוגע להכרזת שכונת רמות כ"אזור מוגבל" התקבלה בהיעדר תשתית עובדתית ממשית ומוצקה כדבעי, ודי בכך כדי להצדיק את ביטולה. לדברי העותרים, על פי נתונים שפורסמו על ידי משרד הבריאות, מניין החולים בקורונה בשכונת רמות אינו מן הגבוהים בארץ ואף לא בקרב השכונות השונות בירושלים עצמה – ועל כן אין הצדקה להטיל סגר דווקא על שכונה זו. העותרים שוטחים בעתירה נתוני תחלואה שהגיעו לידיהם, על פי הנטען מאת "גורמים רשמיים", בחלוקה לפי אזורים שונים בירושלים; ולעמדתם נתונים אלה מלמדים באופן חד משמעי על כך שישנן שכונות שבהן שיעור התחלואה (מספר חולים לאלף תושבים) גבוה עד פי חמישה מאשר בשכונת רמות – וחרף האמור לא ננקטו ביחס אליהן צעדים מיוחדים, לא כל שכן הטלת סגר. זאת ועוד. נטען כי קצב התפשטות נגיף הקורונה בשכונת רמות בימים האחרונים קטן ביחס ליישובים אחרים ולשכונות אחרות בירושלים שעליהן לא הוטל סגר; וכי במישור הגיאוגרפי, השכונה ניצבת כ"אי בודד" בעיר המופרד מן השכונות הסובבות אותו, דבר המפחית את סיכויי ההדבקה בין השכונות. נוסף על כך, לעותרים התברר לדבריהם כי משרד הבריאות נסמך על נתונים שגויים בנוגע למספר התושבים המתגוררים ברמות: בעוד ברמות מתגוררים כיום כ-55,000 תושבים, משרד הבריאות מחשב את שיעור התחלואה בשכונה לפי מספר של 49,000 תושבים בלבד. הנה כי כן, לדברי העותרים לא ייתכן כי החלטה בדבר הטלת סגר תתקבל באופן שרירותי או גחמני, והיא חייבת להישען על נתונים עובדתיים ממשיים – ובתוך כך גם לעמוד ב"מבחן השוואתי"; קרי: השוואת עניינה של שכונת רמות לעניינן של שכונות אחרות בירושלים ומחוצה לה. אלא שלעמדת העותרים החלטת הממשלה אינה צולחת מבחן זה; ומשכך החלטה זו אף פוגעת בעקרון השוויון ומפלה את תושבי שכונת רמות ביחס לתושבי אזורים אחרים בארץ. העותרים מוסיפים ומדגישים כי פנו למשיבים לא פחות מארבע פעמים טרם הגשת העתירה, לשם קבלת מלוא מסד הנתונים הרלוונטי בדבר שיעור התחלואה בירושלים (פעמיים ביום 6.4.2020 וביום 7.4.2020 טרם שהתקבלה החלטת הממשלה, וביום 12.4.2020 לאחר קבלתה) – ואולם פניות אלה לא זכו למענה כלשהו. בהקשר זה נטען לפגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכותם של העותרים להשמיע את דברם קודם שתתקבל החלטת הרשות בעניינם, לא כל שכן שעה שמדובר בהחלטה הפוגעת בזכויות יסוד חוקתיות. טענה נוספת שמשמיעים העותרים היא במישור המידתיות של החלטת הממשלה. בעניין זה נטען כי שכונת רמות מחולקת הן מבחינה גאוגרפית הן מבחינה סוציולוגית לחמישה חלקים שונים – ושומה היה על המשיבים לכל הפחות להימנע מלגזור גזירה שווה על תושבי השכונה כולה, ולהטיל סגר רק על אותם מוקדים שבהם הדבר מתחייב לנוכח נתוני התחלואה. 4. סמוך לאחר הגשת העתירה, הגישו העותרים בקשה לצירוף שתי ראיות שעל פי הנטען הגיעו לידיהם רק לאחר הגשת העתירה. מדובר במכתב פנייה למשיבים מאת נציגי תושבי שכונת רחביה בירושלים, להסרת הסגר שהוטל רק על מספר רחובות מסוימים בשכונה זו; וכן במסמך שעל פי הנטען נכתב על ידי שלושה חוקרים בכירים במינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון, ולפיו ניתן באופן כללי להשיג את המטרה שלשמה הוטל הסגר בדרך יעילה יותר ופוגענית פחות. יצוין כי בעודי כותבת את פסק הדין, בשעה 11:00 הונחה לפניי בקשה מאת העותרים להגיש תגובה לתגובת המשיבים. אינני רואה מקום לכך, בפרט בסד הזמנים שבו אנו נתונים. עמדת המשיבים 5. עמדת המשיבים היא כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות שיפוטית בתוקפה של החלטת הממשלה, שהתקבלה כדין ועומדת באמות המידה החוקתיות הנוהגות, ומהווה צעד הכרחי במאמץ למיגור נגיף הקורונה בישראל. המשיבים עומדים על כך שבהיעדר חיסון או דרכי מניעה אחרות, הדרך היחידה למניעת התפשטות המחלה היא צמצום מגע של האוכלוסייה עם מי שאובחן כחולה – ומטרה זו מושגת בעיקר באמצעות "ריחוק חברתי". בהינתן האמור, ממשלת ישראל התקינה מארג שלם של תקנות והנחיות מינהליות המטילות מגבלות על כלל האוכלוסייה בישראל וחלות במרבית תחומי החיים – ובעיקר הוגבלה באופן דרמטי שהיית בני אדם במרחב הציבורי, מכוחן של תקנות לשעת חירום. התקנות כהגדרתן לעיל, שעניינן בהכרזה על "אזור מוגבל", מהוות חלק ממארג זה ונועדו להתמודד עם אזורים שבהם קיים צבר תחלואה משמעותי וקצב הדבקה גבוה. החלטת הממשלה שבה עסקינן, התקבלה על פי הנטען לנוכח העובדה שבמהלך החודש שחלף מיום 11.3.2020 ועד ליום 10.4.2020 הוכפל מספר החולים בישראל ביותר מפי 100 (מ-99 ל-10,200 חולים), ועל פי הערכות הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות נדרש להטיל מגבלות נוספות על הציבור על מנת למנוע אפשרות של הדבקה המונית על כל המשמעויות הנובעות מכך. בתוך כך נקבעו שלושה פרמטרים לשם בחינת השאלה אם יש להטיל סגר על אזור מסוים: א. כמות החולים באזור, שלא תפחת מ-50 חולים; ב. קצב עליית התחלואה בשלושת הימים הקודמים לקבלת ההחלטה, הגבוה מהקצב הממוצע הכללי בישראל; ג. שיעור תחלואה ל-100,000 איש הגבוה מהשיעור הממוצע באוכלוסייה כולה. למען הסדר יצוין כי בעניין זה חל שינוי מסוים ביחס למצב הנוהג בעת הרלוונטית לעתירת בני ברק. 6. המשיבים מבהירים כי לנוכח היקף התחלואה בעיר ירושלים, קצב ההדבקה והתקדמות התפשטותה, לא היה מנוס מלהכריז על אזורים מסוימים בה כ"אזורים מוגבלים" – ובהם שכונת רמות. בתגובתם לעתירה מדגישים המשיבים כי עמדו בפניהם נתונים מספריים המבססים היטב קביעות אלה. יצוין בנקודה זו כי אמנם בעת קבלת החלטת הממשלה (יום 12.4.2020) עיקר נתוני התחלואה שהובאו לפני השרים היו נכונים ליום 9.4.2020; ואולם זאת מאחר שלהערכת משרד הבריאות לא היה מקום ליתן משקל של ממש לשיעור תוספת התחלואה בשלושת הימים שחלפו עד לקבלת ההחלטה – וזאת בהינתן חג הפסח והמגבלות שהוטלו על הציבור במהלכו, שהשפיעו על היקף בדיקות הקורונה שנערכו בפרק זמן זה ובהתאם גם על הגידול שנרשם במספר החולים בעיר. מכל מקום, המשיבים המצביעים על כך שבעת קבלת החלטת הממשלה, אחוז ניכר מהחולים בישראל היו תושבי ירושלים: שיעורם נכון ליום 12.4.2020 עמד על 234 חולים ל-100,000 תושבים – שעה ששיעור החולים הכללי בישראל עמד על 124 חולים ל-100,000 תושבים בלבד; נוסף על כך, בימים שקדמו להכרזה חלה עלייה משמעותית במספר החולים שהגיע לכדי 1,890. עוד נמצא כי החולים מרוכזים ב"צברי תחלואה" במוקדים מסוימים בעיר ירושלים – ועל רקע זה נעשה מיפוי מפורט יותר של החולים, שאיפשר הטלת סגר רק על אותן שכונות המהוות מוקדי תחלואה ותוך צמצום הפגיעה בתושבי העיר ככל הניתן. בהקשר זה מציינים המשיבים כי החלטת הממשלה התקבלה על דעתו של ראש עיריית ירושלים. בהתייחס לשכונת רמות, המשיבים מבהירים כי אזור זה כשלעצמו עומד בפרמטרים שנקבעו להטלת סגר. בתוך כך, נכון לעת הזו בשכונה 181 חולים מאומתים (הרבה למעלה מ-50); שיעור החולים לאלף איש גבוה ביחס לשיעור הארצי (נע בין 1.43 ל-5.05 בהתאם למוקדים השונים בשכונה כעולה מן המפה מש/5 שצורפה לתגובת המשיבים, בעוד השיעור הארצי עומד על 1.24, נכון ליום 12.4.2020); וקצב גידול התחלואה בשכונה בימים שלפני קבלת החלטת הממשלה היה מובהק ועלה באופן ניכר על הקצב הארצי (נכון לעת הזו עומד על 21%, בעוד הגידול הארצי עומד על 11%). המשיבים מדגישים כי השוואת נתוני יום 9.4.2020 לנתוני יום 12.4.2020 מצביעה על המשך החמרה במגמת התחלואה והתפשטות הנגיף ברחבי שכונת רמות. נוסף לכך, על פי מפת התפשטות המחלה בשכונת רמות, החולים מפוזרים בכל רחבי השכונה – באופן שאינו מאפשר הטלת סגר רק על חלקים מתוכה. המשיבים מוסיפים ומבהירים, כי אין יסוד לטענת העותרים שלפיה משרד הבריאות מתבסס על נתונים שגויים בדבר מספר התושבים בשכונה. על פי הנטען, משרד הבריאות נשען על נתונים המפורסמים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המתעדכנים מעת לעת ולאחרונה בחודש ינואר 2020; ומכל מקום, אף אם מספר התושבים גבוה יותר כנטען על ידי העותרים, אין לאמור השפעה מהותית על שיעור התחלואה בשכונת רמות ובפרט לא על מגמת העלייה בשיעור זה, וממילא אין בכך כדי לשנות מן המסקנה המחייבת את הכרזתה כ"אזור מוגבל". לבסוף מציינים המשיבים כי הצורך בהכרזה על אזורים נוספים בירושלים כ"אזורים מוגבלים" נבחן כל העת ובאופן יומיומי, בהתאם להתפתחויות. 7. בהתייחס למידתיות החלטת הממשלה, המשיבים מפנים לקביעותיו של בית משפט זה בפסק הדין בעתירת בני ברק – שלפיהן הכרזת אזור כ"אזור מוגבל" בהתאם לפרמטרים המפורטים לעיל היא מידתית. ביחס לשכונת רמות, לעמדת המשיבים לא קיים אמצעי אפקטיבי להתמודדות עם סכנות המגיפה שפגיעתו פחותה – וזאת בהינתן נתוני התחלואה בשכונה כפי שפורטו לעיל. נוסף על כך מציינים המשיבים כי בצד המגבלות החלות על תושבי השכונה, ננקטו צעדים לאיזון הפגיעה וצמצומה במידת האפשר. בתוך כך, בהחלטת הממשלה נקבע כי בנוסף לחריגים המנויים בתקנות תותר אף כניסה ויציאה מהאזור המוגבל לצורך הגעה למקום עבודה מאושר; רשות החירום הלאומית הוסמכה לבחון פניות פרטניות לכניסה ויציאה מהאזור המוגבל; וכן חלה חובה על המשיבים לדאוג לקיומה של אספקה נאותה של מצרכים ושירותים חיוניים אחרים לתושבים. אשר לטענות העותרים להיעדר מענה לפניותיהם – המשיבים מודים כי נפל פגם בהתנהלותם בנדון ומצרים על כך, ועל פי הנטען הדבר נבע מן העומס המוטל על המשיבים בתקופה הנוכחית בשילוב עם תקופת החגים. יצוין עוד, כי לדברי המשיבים בכוונת משרד הבריאות להמליץ לממשלה על הארכת תוקפה של החלטת הממשלה במספר ימים נוספים, וזאת על רקע נתוני התחלואה שנסקרו לעיל. בד בבד, צוין כי ממש "בשעה זו" נבחנת החמרת ההגבלות החלות על כלל האוכלוסייה למשך הימים הקרובים – חג שביעי של פסח והמימונה. אם כך יהיה, נטען כי יצטמצם במידת מה ההבדל בין ההגבלות שיחולו על כלל האוכלוסייה באותם ימים לבין אלה החלות על תושבי שכונת רמות. באחרית הדברים מדגישים המשיבים, כי התנהלותם בכל הנוגע למגיפת הקורונה היא דינאמית ונבחנת כל העת על רקע נתוני תחלואה עדכניים – ובתוך כך עומדים לבחינה מחודשת גם הצורך והתועלת במגבלות שהוטלו; ואך מובן כי מקום שבו יימצא כי אין עוד הצדקה למגבלות אלה, יפעלו המשיבים לצמצומן או הסרתן לפי הנדרש. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה לה, על נספחיהן, הגענו לכלל דעה כי דינה להידחות על הסף – וזאת בהיעדר עילה להתערבותנו בהחלטת הממשלה. העותרים טוענים כי יש להורות על ביטולה של החלטת הממשלה ככל שהיא נוגעת לשכונת רמות, באשר החלטה זו אינה מעוגנת בתשתית עובדתית מוצקה לגבי נתוני התחלואה בשכונה. יובהר כי העותרים אינם משיגים על חוקתיות החלטת הממשלה או התקנות שמכוחן היא הותקנה, אף לא על שלושת הפרמטרים שקבעו המשיבים כאבן בוחן לשאלה אם יש להטיל סגר על אזור מסוים – ואלה הם: כמות חולים גבוהה ביחס ליישובים אחרים (שלא תפחת מ-50 חולים); קצב עלייה בתחלואה בשלושת הימים הקודמים לקבלת ההחלטה, הגבוה מהקצב הכללי של עליית התחלואה בישראל; ושיעור תחלואה ל-100,000 איש הגבוה משיעור התחלואה הממוצע בכלל האוכלוסייה. למעשה, העותרים עצמם מתבססים על פרמטרים אלה בעתירתם – אלא שלטענתם נתונים שנאספו על ידם מלמדים כי הפרמטרים האמורים אינם מתקיימים בעניינה של שכונת רמות. ייאמר מיד כי טענה זו נמצאה חסרת יסוד. ראשית דבר, לא ברור מן העתירה מה מקורם של נתוני התחלואה ומספר התושבים בשכונה שעליהם מבססים העותרים את טענותיהם. אגב אורחא צוין כי נתונים אלה נמסרו מאת "גורמים רשמיים" ומבלי לפרט – ובעניין זה רב הנסתר על הגלוי. שנית, העותרים אינם מציינים את המועד שבו נאספו נתוני התחלואה הנטענים – הגם שמטבע הדברים נתון זה הוא בעל חשיבות מכרעת, בהינתן קצב הגידול המהיר של ההדבקה והתחלואה בנגיף הקורונה. מנגד, המשיבים פרשו בתגובתם לעתירה תשתית עובדתית רחבה לגבי נתוני התחלואה בירושלים ככלל ובשכונת רמות בפרט – שנאספה בסמוך לפני קבלת החלטת הממשלה. נתונים אלה פורטו באריכות לעיל, ואין צורך לחזור. יצוין רק כי המשיבים צירפו לתגובתם לעתירה "מפת חום (צפיפות בתוך היישוב)", מפת "שיעור תחלואה ל-1,000 נפש (אזור סטטיסטי)", ומפה המציגה "סך חולים מאומתים לאזור סטטיסטי"; וכי מדובר במפות מפורטות, המציגות את מגוון נתוני התחלואה הרלוונטית ביחס לעיר ירושלים בחלוקה לפי שכונות, הן ליום 9.4.2020 הן ליום 12.4.2020. בניגוד לעמדת העותרים, הממצאים שהוצגו מלמדים באופן מובהק כי כמות החולים בשכונת רמות גבוהה בהשוואה לאזורים אחרים בארץ; כי קצב עליית התחלואה בשכונה גבוה באופן ניכר ביחס לממוצע הכללי בישראל; וכי שיעור התחלואה ל-1,000 איש בשכונה אף הוא גבוה ביחס לשיעור התחלואה הכללי באוכלוסייה. בהינתן האמור, לא מצאנו כל יסוד לקבוע כי החלטת הממשלה התקבלה באופן שרירותי. ועוד ייאמר כי בהתאם לנתונים שהוצגו על ידי המשיבים, פיזור החולים בשכונת רמות הוא כזה שאינו מאפשר הטלת סגר חלקי בלבד על השכונה – ומשכך לא ניתן לשעות לדרישת העותרים בעניין זה. כאן המקום לציין כי לא ראינו מקום להיעתר לבקשת העותרים להגשת ראיות נוספות, משניכר כי גם בראיות אלה אין כדי לשפוך אור על המסד העובדתי שעליו מושתתת העתירה. 9. זאת ועוד. כפי שהוברר בפסק הדין בעתירת בני ברק, הכרזה על "אזור מוגבל" והשמתו תחת סגר מהווה חלק ממדיניות כוללת של משרד הבריאות שמטרתה לעצור את סוס הפרא של מגפת הקורונה: "משרד הבריאות מתווה מדיניות של צמצום המגעים ככל הניתן בקרב האוכלוסיה לצד בידוד החולים המאומתים. במסגרת זו, וכפי שפורט בהרחבה בתגובה, הוטלו הגבלות שונות שנועדו למנוע התקהלויות המהוות כר פורה להדבקה – הגבלות על תנועה במרחב הציבורי, סגירת מוסדות חינוך, תרבות ופנאי ומקומות עבודה ומסחר. מדיניות זו, על פי הנתונים ותמונת המצב הנוכחית, נושאת פרי בדמות של ירידה בשיעור קצב העלייה במספר החולים. בתמונת המצב הכללית במדינה, יש אזורים ויישובים בהם צבר התחלואה הוא משמעותי וקצב ההדבקה גבוה. לכך השפעה ברמה המקומית והלאומית. מכאן עמדת גורמי המקצוע כי במקומות אלה יש להטיל מגבלות תנועה חמורות בדרך של הכרזה על האזור כ'אזור מוגבל', על ההחמרה רבתי הנובעת מכך בהיבט של יציאה למרחב הציבורי וצמצום הכניסה והיציאה מהאזור. זאת, על מנת לצמצם את 'ייצוא' ההדבקה לאזורים אחרים ולמנוע כניסת חולים שעלולים להוסיף ולהגדיל את מספר הנדבקים." (בפסקה 17). בענייננו, משנמצא כי שכונת רמות מהווה מוקד תחלואה משמעותי וכי על פי הפרמטרים שקבע משרד הבריאות יש צורך בהטלת סגר על תושביה – ממילא נשמט היסוד מתחת לטענת העותרים להפלייתה של השכונה ביחס לאזורים אחרים בארץ ולשכונות אחרות בירושלים. 10. בלא לגרוע מהאמור, יש להצר על כך שפניותיהם של העותרים למשיבים בקשר עם הכרזתה של שכונת רמות כ"אזור מוגבל" לא זכו למענה כלשהו; והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שעל הפרק עומדת פגיעה ממשית בזכויות יסוד של העותרים כתוצאה מהחלטת הממשלה. אף לא מן הנמנע כי מענה לפניות היה מייתר את הגשת העתירה והדיון בה. מנגד, דרישת העותרים לחייב את המשיבים להעביר לידיהם את "כל נתוני האמת בעניין חולי הקורונה בכל ירושלים ובערים אחרות בישראל", לא כל שכן בסד זמנים שייתן בידי העותרים "די זמן שיאפשר להם למצות זכויותיהם לרבות פנייה לערכאות משפט בטרם ייכנס סגר נוסף לתוקפו", היא דרישה מרחיקת לכת על פניה. כך במיוחד כאשר ניכר כי ניהול המאבק בהתפשטות נגיף הקורונה מחייב קבלת החלטות דינאמית בהתאם לשינוי הנסיבות התדיר ולפי צו השעה. על כך תעיד יותר מכל העובדה שבתוך שעות ספורות מעת כתיבת שורות אלה, צפוי להיכנס לתוקפו הסגר שהוטל אמש על תושבי המדינה כולה – באופן שמוציא את העוקץ במידה רבה מן העתירה, לכל הפחות בהתייחס לטענות בדבר הפלייתה של שכונת רמות ביחס לשכונות אחרות. 11. באחרית הדברים יצוין, כי כאשר הוכרזה העיר בני ברק כ"אזור מוגבל" היתה זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שבה הוטל סגר על עיר בתחומי הקו הירוק. מאז חלף עבר כשבוע, מספר החולים והמתים בישראל ממשיך לעלות בקצב מעורר דאגה, ולקראת חג שביעי של פסח מוטל סגר גם על אזורים נרחבים בירושלים. מצוקתם של תושבי ירושלים ובהם תושבי שכונת רמות כתוצאה מהטלת סגר היא ברורה. כפי שציין חברי השופט י' עמית בפסק הדין בעתירת בני ברק, בימים של שגרה לא ניתן היה להסכין עם פגיעה חמורה כזו בזכויות חוקתיות כדוגמת חופש התנועה והזכות לפרטיות, לקניין ולחופש העיסוק. אך הימים הם "ימי קורונה", והסכנות הגלומות בהתפשטותה של מגפה זו הן מידיות ומוחשיות. מגפה זו כבר גבתה את חייהם של רבבות בני אדם ברחבי העולם, ומספרם של החולים והמתים עודנו מאמיר בקצב מסחרר. באימה ופחד אנו צופים בקריסתן זו אחר זו של מערכות הבריאות במדינות המערב, שאינן עומדות בנטל החולים המונשמים. הדאגה לשלום החולים והחרדה לגורל המדינה חוצות מגזרים וכולנו שותפים לה, והסוף מי ישורנו. בנסיבות חריגות אלה וחרף המחיר הכבד שהדבר גובה מן האוכלוסייה בישראל, ממי יותר וממי פחות, ניכר כי אין מנוס מהירתמות חברתית כוללת למאבק בהתפשטות הנגיף – כל אחד ב-ד' אמותיו. סוף דבר 12. משמצאנו כי החלטת הממשלה התקבלה על יסוד תשתית עובדתית מבוססת כנדרש, אין מקום להתערבותנו בהחלטה זאת. כפי שהצהירו המשיבים בתגובתם, חזקה על הגורמים המקצועיים כי יעמדו עם "יד על הדופק" בכל הנוגע לצורך ולתועלת הגלומים בהמשך הסגר, בהתאם לנתוני האמת בדבר שיעור התחלואה בירושלים ובישראל בכלל, וככל שהדבר יסתייע יורו על הסרת הסגר או על צמצומו. התוצאה היא שהעתירה נדחית, וממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים; אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. 1. גם כשנגיף הקורונה מתהלך ברחובותינו המוזות אינן שותקות והביקורת הפרלמנטרית והשיפוטית אינן נאלמות דום. בימים אלה של מצב חירום, ובמיוחד בימים אלה, היד אינה צריכה להיות קלה על ההדק, והפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות צריכה להיות מידתית וממוקדת ככל שניתן. אין חולק כי קביעת "אזור מוגבל" מחריפה את הפגיעה בזכויות היסוד החוקתיות של התושבים בשכונת רמות. לאור זאת, בחנו היטב את הנתונים והמפות שהניחו המשיבים בפנינו. 2. הנתונים על נדידת המגיפה במכורתנו, מעיר לעיר ומשכונה לשכונה ואף מ"כל רחוב ופינה, כל שוק וחצר וסמטה וגינה" זורמים כל העת ומשתנים באופן תדיר. התמונה המצטיירת מהנספחים שצורפו לתגובת המדינה, מצביעה על מוקדי המחלה באזורים שונים בירושלים. מבט מקרוב על תמונת המצב מגלה שלכאורה יש ממש בטענת העותרים כי שכונת רמות אינה עשויה מקשה אחת, וניתן לזהות אזורים "קרים" יחסית במפת החום של השכונה. הדבר לא נעלם מעיני המשיבים שציינו בתגובתם כי מספר החולים לאלף נפש בשכונת רמות נכון ליום 12.4.2020 נע בין 1.43 ל-5.05, הפרש משמעותי לכל הדעות בין האזורים השונים בשכונה. אולם, כפי שציינו המשיבים, התפשטות הנגיף ברחבי השכונה, כפי שעולה מ"מפת החום" שצורפה, אינה מאפשרת חלוקה סבירה של השכונה כפי שביקשו העותרים. יש להעמיד את המשיבים בחזקתם כי לצורך תיחום "אזור מוגבל", אכן לא ניתן היה לרדת לרזולוציה של רחובות בודדים בתוך אזורים בשכונת רמות. משכך, והגם שניתן להבין לליבם של אותם תושבים בשכונת רמות, הנמצאים באזורים "קרים" יחסית לשכונות אחרות בירושלים, לא נמצא מקום להתערבותנו ואני מצטרף אפוא למסקנתה של חברתי, השופטת ע' ברון, כי דין העתירה להידחות. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ברון. ניתן היום, ‏כ' בניסן התש"ף (‏14.4.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20024910_G02.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1