מוחמד סובחי כילאני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 2486/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2486/07 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: מוחמד סובחי כילאני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערערו על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.3.07 בת"פ 1120/04 שניתן על ידי כבוד השופט א' אמינוף תאריך הישיבה: כ"ג באלול תשס"ז (10.9.07) בשם המערער: עו"ד ע' חליל בשם המשיב: עו"ד י' שרף פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. בפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא א' אמינוף) שהרשיע את המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן החוק); פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק, והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק. בית המשפט גזר עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל וכן 36 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע או עבירה כלשהי של פשע. בית המשפט נמנע מלהטיל קנס בשל המאסר שהוטל על המערער וחייבו בתשלום פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. 2. על פי העובדות בהן הורשע המערער (לאחר שמיעת ראיות על ידי השופטת דינה מויאל ז"ל), ביום 22.9.2000 ראה המתלונן את המערער, איתו הייתה לו הכרות מוקדמת, מתווכח עם אחר ברחוב ביפיע. המתלונן ביקש לברר את סיבת הויכוח, ואז שלף המערער סכין והניפה במטרה לפגוע במתלונן. המתלונן אחז בלהב הסכין כדי להגן על עצמו ואז משך המערער את הסכין מידו וגרם למתלונן חתך בכף ידו. המתלונן סב על עקביו במטרה לעזוב את המקום, והמערער מיהר ודקר אותו בסכין בגבו. למתלונן נגרמו חתכים בידו השמאלית ובצדו השמאלי האחורי של בית החזה, חתך שחדר לבית החזה ואף ניקב את ריאתו של המתלונן. המתלונן אושפז בבית החולים למשך 6 ימים. 3. בית המשפט המחוזי ציין בגזר דינו כי העבירות בוצעו שעה שהיה תלוי ועומד נגד המערער עונש מאסר על תנאי בר הפעלה וכי חומרת העבירות ועברו הפלילי הכולל עבירות חמורות (כגון החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, הספקת סמים מסוכנים וכן החזקת סכין למטרה לא כשרה), כמו גם העובדה שגם לאחר ביצוע העבירות בתיק זה ביצע המערער עבירות נוספות ואף נשלח למאסר, כל אלה מחייבים להחמיר בדינו. בית המשפט לא קיבל המלצת שרות המבחן שהתעלם מחומרת העבירות והמליץ על עונש של צו מבחן למשך שנה, עונש מותנה, פיצוי והתחיבות כספית. בית המשפט מצא אותה בלתי ראויה ובבחינת "לעג למתלונן הקרבן", וגזר על המערער את העונש שפורט לעיל. 4. בא כוח המערער בטיעונו בפנינו עמד על כך שכתב האישום הוגש 4 שנים לאחר ביצוע העברות, מה שמלמד לטעמו שהמאשימה לא ראתה חשיבות שגזר הדין יינתן סמוך לבצוע העברות ולמעשה גזר הדין ניתן 7 שנים לאחר מכן. כבוד השופטת מויאל ז"ל היא ששמעה הראיות, העובדה שהורתה שיינתן תסקיר מלמדת שלא ראתה את נסיבות האירוע כחמורות ביותר. ואכן על פי התסקיר שהוגש לבית המשפט המערער השקיע מאמץ לנהל חיים נורמטיביים. כבוד השופט אמינוף אליו הועבר התיק למתן גזר דין לא נתן משקל לגישת השופטת מויאל ז"ל ולעובדה שהוזמן תסקיר. הסנגור מוסיף ומדגיש את עברו של המערער הנקי מעבירות אלימות ואת העובדה שלאחרונה נערכה סולחה בין הניצים, שאושרה על ידי בית משפט זה. 5. בא כוח המשיבה מאשרת כי אמנם האירוע הוא מספטמבר 2000, אלא שהמשטרה חפשה אחרי המערער, שהתייצב לחקירה רק בדצמבר 2000. כתב האישום הוגש באוגוסט 2004 ובינתיים ריצה עונש מאסר אחר. הכרעת הדין בתיק ניתנה ביוני 2005, נתבקשו דחיות על ידי שרות המבחן, שהגיש שני תסקירים בהפרשים של שנה. גזר הדין ניתן רק במרס 2007. 6. אכן העיכוב בהגשת כתב האישום רק בשנת 2004 נותר לא מוסבר ובית המשפט המחוזי נתן דעתו על כך. עם זאת, מדובר באירוע חמור ביותר ותוצאתו קשה, הן מעצם התוצאה הקשה, הן בכך שכאשר המתלונן נפנה ללכת, דקר אותו המערער בגבו. היש נורא וחמור מכך? שוב ושוב באים בפנינו תיקים שעניינם צעירים אשר פותרים ויכוח חסר חשיבות בדקירות סכין שתוצאתן יכולה להיות הרת אסון. הזמן שעבר והסולחה שנערכה אינם יכולים לרפא את הנזק הקשה לקרבן ואין בהם לגרוע מחומרת המעשה והצורך להרתיע את הפרט הדוקר ואת הכלל. אין מנוס מכך שבית משפט זה ישוב ויאמר דברו כי יש לשרש את תת תרבות הסכין ממקומותינו וכי מוטלת חובה עלינו להשית עונשים שיהיה בהם כדי להרתיע ולתרום תרומה למלחמה הקשה וחסרת הפשרות באלימות הסכינים שפשתה כמגיפה. 7. בית המשפט המחוזי איזן את השיקולים לחומרא ולקולא ולטעמי אף הקל עם המערער בהתחשב בחומרת המעשים, בעברו הפלילי ובעובדה שבצע העבירות עת היה תלוי כנגדו מאסר על תנאי. על בסיס כל אלה קבע שמסוכנותו של המערער רבה. את ההקלה שעשה בעניינו ניתן להסביר בזמן הרב שעבר מאז בצוע העבירות, הגם שהמערער ביצע עבירות נוספות לאחר מכן, בגילו הצעיר, בנסיבותיו האישיות ובמוטיבציה שגילה לשינוי אורחות חייו, כפי שעולה מהתסקיר. עם זאת אין בנסיבות אלה להצדיק הקלה נוספת בעונש שהושת על ידי בית המשפט המחוזי וכאמור אינו חמור בנסיבות. הערעור נדחה. ניתן היום, ד' בתשרי תשס"ח (16.9.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07024860_B05.doc עכ+מה מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il