פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"מ 2484/18
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט א' שטיין
המערערים:
1. נציגות הבתים המשותפים ברחוב פסטרנק 1,3,5 וברחוב 2, 4, 6, 8 בתל אביב
2. נציגות הבית המשותף ברחוב סימטת טאגור 40, בתל אביב
3. אליהוד יערי, עו"ד
4. רות יערי
5. ד"ר שולמית יסעור
6. פרופ' יובל יסעור
7. עדי קפלן, עו"ד
8. זאב פלפל, עו"ד
9. משה וג'נט שלין
10. משפחת ארביב
11. משפחת טננבאום
נ ג ד
המשיבות:
1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א
3. רשות מקרקעי ישראל
4. אס ג'י ג'י טגן 2012 - שותפות מוגבלת
5. השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 6.2.2018 בעת"מ 19939-08-17 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי
תאריך הישיבה:
כ"ה באדר ב' התשע"ט
(1.4.2019)
בשם המערערת 1:
עו"ד אורי נוה
בשם המערערים 2-11:
עו"ד אליהו יערי; עו"ד הדר שדלצקי-ברגר; עו"ד רונן אופלטקה
בשם המשיבות 1-3:
עו"ד נטע אורן
בשם המשיבה 2:
עו"ד יודפת כהן
בשם המשיבה 4:
עו"ד עפר טויסטר; עו"ד עידן בן-עמי
בשם המשיבה 5:
עו"ד רנאטו יאראק; עו"ד דנה יאראק-זהרוביץ
פסק-דין
1. המערערים שלפנינו הגישו עתירה מינהלית כנגד החלטת הוועדה המחוזית (המשיבה 1) לאשר את תכנית המתאר המקומית "בית מילמן" ברחוב טאגור 32-30 בתל אביב (תא/3955). במסגרת התכנית אושר לבעלים (המשיבות 5-4) להקים מבנה מגורים בן 16 קומות, וזאת כנגד שיפוץ ושיקום המבנה הקיים בשטח תוך הוספת קומה נוספת, ותוך התחייבות כי המבנה ימשיך לשמש בייעודו הסטטוטורי למגורי סטודנטים בהיקף של לפחות 200 מיטות.
אין חולק כי התכנית חורגת מהוראותיה של תכנית המתאר הכוללנית תא/5000 (להלן: התכנית הכוללנית) ואישורה של הוועדה המחוזית נדרש וניתן בהתאם לתכנית הכוללנית.
העתירה נדחתה על ידי בית המשפט קמא, ועל כך נסב הערעור שלפנינו.
2. המערערים העלו שורה של טענות, שבחלקן הגדול הן תכנוניות מובהקות. בדיון שלפנינו, התמקדו המערערים בטענה לפיה לא היה מקום מלכתחילה ליתן לבעלים זכויות בניה כה מפליגות, באופן החורג בצורה ניכרת מהמקובל ומהנהוג בשכונה, ללא הפרשה כלשהי לצרכי ציבור וללא הטלת מטלות ציבוריות. זאת, מאחר שאת מגורי הסטודנטים אין לראות כמטלה, אלא כעסק מסחרי לכל דבר ועניין, שבמסגרתו רשאים הבעלים והיזמים לגבות מהסטודנטים שכר דירה חופשי.
3. לאחר שעיינו בחומר שהניחו בפנינו הצדדים, ולאחר ששמענו את טיעוניהם, לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלה על הליך זה מכוח הוראות תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
4. למעלה מן הצורך נאמר כי איננו רואים להתערב בשיקולי הוועדה המקומית והוועדה המחוזית, שסברו כי יש אינטרס ציבורי של ממש בהעמדת מגורי סטודנטים בהיקף של 200 מיטות. אכן, המדובר במיזם פרטי, אך חזקה על הרשויות כי סברו שאינטרס ציבורי זה חשוב דיו על מנת לאשר לבעלים חריגה של ממש מהתכנית הכוללנית. אף לא למותר לציין כי ערר שהוגש למועצה הארצית לתכנון ובניה נדחה (למעט תיקון טכני הנוגע לניסוח ההערה התכנונית שתירשם בקשר לייעוד המבנה הקיים למגורי סטודנטים).
אשר לטענות הנוגעות לפגמים תכנוניים כאלה ואחרים, כמו יציאה מהחניה אל סמטת טאגור ולא אל רחוב טאגור – הרי שבית המשפט אינו מתכנן-על ואינו שם עצמו תחת רשויות התכנון, והדברים נאמרו פעמים רבות בפסיקה (ראו, לדוגמה, בג"ץ 3917/14 פורום הארגונים למען יער ירושלים נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבניה תשתיות, בפסקה 5 (17.12.2014)).
לא מצאנו להידרש לטענה ולפיה התכנית נועדה לאפשר לוועדה המקומית לגבות היטל השבחה בסכום נכבד, ולו מן הטעם שהטענה הועלתה לראשונה בסיכומי התשובה.
5. סוף דבר, שהערעור נדחה. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה באדר ב' התשע"ט (1.4.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
18024840_E16.docx שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il