הראל נ' מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 24818-06-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותר: אילן הראל נגד המשיב: שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אורית סבטני בשם המשיב: עו"ד מור שלמה מכטה פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: בעתירה שלפנינו, מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטת ועדת הערר הרפואית של המשיב, שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס), מיום 22.4.2025, שבה נקבע כי יש להותיר על כנה את החלטת הוועדה רפואית לפי סעיף 87 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר), מיום 8.2.2025, שלפיה כשיר העותר לשירות בשב"ס כעובד יום. העותר מעלה טענות לגבי פגמים שונים שנפלו בהחלטות האמורות; הן במישור ההליך, הן לגופן. למען שלמות התמונה אציין, כי החלטות אלה ניתנו בהמשך לסכסוך מתמשך בין הצדדים, הנוגע לקביעת מועד ואופן סיום ההעסקה של העותר. בהחלטה מיום 11.6.2025, ציינתי כי "על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, נראה כי בהתאם לסעיף 37(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, קיים בעניין דנן סעד חלופי". ביקשתי אפוא מהעותר להודיע "אם מקובל עליו כי תימחק העתירה, תוך שמירת טענות, כך שיתאפשר לו להגישה לבית משפט לעניינים מינהליים. לחלופין, ינמק העותר מדוע לא ניתן לדון בעניינו בבית משפט לעניינים מינהליים". העותר הודיע כי הוא עומד על עתירתו, שכן "אין מדובר בסעד של 'קביעתו של סוהר לתפקיד' [...], אלא בפסלות ההליך שהתקיים כאמור לעיל, הלוקה בפגמים מהותיים [...], המצדיקים את ביטול הוועדה הרפואית ופסלות החלטותיה". התבקשה תשובה לעניין טענות סף, בדגש על סוגיית הסעד החלופי. בתגובה מטעם המשיב נטען, בעיקרו של דבר, כי אכן יש לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. דין העתירה – להידחות על הסף. סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, מסמיך את בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק. סעיף 37(2) לתוספת הראשונה, מביא תחת כנפיה של סמכות זו כל "החלטה בעניין המנוי בסעיף 129 ל[פקודת בתי הסוהר] למעט כל החלטה הנוגעת למינוי נציב בתי הסוהר". סעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר קובע כך: "תובענה הבאה להתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לענין מינויו של סוהר בכיר, קביעתו של סוהר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו או פיטוריו או שחרורו מהשירות, או עיסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת שירות בתי הסוהר – לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969" (ההדגשות הוּספו – נ' ס'). אכן, כפי שנטען בתגובה מטעם המשיב, ברי כי העתירה דנן מבקשת לתקוף החלטה הנוגעת ל"קביעתו של סוהר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, [...] השעייתו מתפקידו או פיטוריו או שחרורו מהשירות". הדברים ברורים, אולם אציין עוד, למען הסר ספק, כי בכל הנוגע לשאלת הסמכות העניינית, החלטת הוועדה הרפואית לפי סעיף 87 לפקודת בתי הסוהר היא חלק בלתי נפרד מן ההתדיינות הנוגעת לקביעת מועד ואופן סיום ההעסקה של העותר (ראו: בג"ץ 1214/97 חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 647, 672-671 (1999)). לעותר עומד אפוא סעד חלופי, בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מינהליים. משכך, דינה של העתירה – להידחות על הסף. העתירה נדחית אפוא בזאת. העותר יִשא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, ט"ז אב תשפ"ה (10 אוגוסט 2025). נעם סולברג משנה לנשיא גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט