גל אינטרנשיונל (מנור) בע"מ נ. רבלון (ישראל) בע"מ

פסק-דין בתיק בש"א 2481/06 בבית המשפט העליון בש"א 2481/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערערת: גל אינטרנשיונל (מנור) בע"מ נ ג ד המשיבה: רבלון (ישראל) בע"מ ערעור על החלטת הרשמת ש' ליבוביץ מיום 23.2.06 בבש"א 776/06 בשם המערערת: עו"ד אבי גולדבליט בשם המשיבה: עו"ד הלל איש-שלום ועו"ד רועי קובובסקי . פסק-דין ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ (בש"א 776/06) בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד, ועל החלטתה הנוספת, בה נדחתה בקשת המערער לביטול החלטתה הקודמת. הרקע 1. המערערת תבעה פיצויים מן המשיבה בבית משפט השלום, בגין נזק שנגרם לה מהפרת חוזה של המשיבה. בית המשפט השלום קבע כי החוזה הופר, אך דחה את התביעה, מן הטעם שהפיצויים שנתבקשו נסבו על נזקים שכבר התגבשו במועד תביעה קודמת בין הצדדים, ולא נכללו בהיתר לפיצול הסעדים שניתן באותה תביעה. כן נקבע, כי לא הוכח קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא, מן הטעם שלא נמצא יסוד להתערבות בקביעותיו של בית משפט השלום. לאור זאת, הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. 2. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בהיעדר הצדדים ביום 7.11.05, והומצא למערערת ביום 14.11.05. בקשת רשות הערעור הוגשה בתאריך 16.12.05, כלומר, לאחר המועד האחרון להגשתה, ועל כך אין חולק. המערערת הגישה ביום 25.1.06 בקשה להארכת מועד. המשיבה התנגדה לבקשה. 3. בהחלטתה, קבעה הרשמת כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 14.12.05, כלומר יומיים לפני מועד הגשת הבקשה בפועל. הרשמת הוסיפה, כי אילו הבקשה להארכת מועד הוגשה בסמוך לפני חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, יש להניח שהיתה נעתרת לה. אלא שבקשה זו להארכת מועד הוגשה רק כחודש וחצי לאחר הגשתה באיחור של בקשת רשות הערעור, כשהטעם עליו היא התבססה היה טעם לאקוני שעניינו "טעמים אישיים" בלא פירוט נוסף. האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד הפך, איפוא, מאיחור שולי לאיחור ניכר, ואליו נתלווה טעם סתמי שלא פורט כלל. בנסיבות אלה, מצאה הרשמת כי לא נמצא "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד כמבוקש. היא הוסיפה, כי סיכויי ההליך גופו אינם נראים טובים, שכן המדובר בערעור בגלגול שלישי, אשר, לכאורה, אינו מעלה שאלות החורגות מעניינם הצר של הצדדים המעורבים. לאור זאת, דחתה הרשמת את הבקשה להארכת המועד. 4. תשעה ימים קודם להחלטת הרשמת הגישה המערערת בקשה שתינתן לה רשות להשיב לתגובת המשיבה לבקשתה להארכת המועד. בקשה זו לא הועברה לעיון הרשמת כיוון שלא צורפה אליה תגובת הצד שכנגד, ולא ניתן טעם לאי-צירופה, בניגוד לנוהל הקיים. 5. לאור החלטת הרשמת, ביקש ב"כ המערערת את תיקון ההחלטה, בנימוק שזו ניתנה מבלי שניתנה לו ההזדמנות להגיב לטענות המשיבה. בקשה זו נדחתה מטעם כפול: ראשית, נקבע כי היה על המערערת לפעול בשקידה הראויה כדי למלא את דרישות הנוהל, המחייב צירוף תגובת המשיבה לבקשת הרשות למתן תגובה; משלא עשתה כן על אתר, נטלה המערערת את סיכון שהחלטת הרשמת תינתן בטרם יהיה סיפק לבחון את בקשתה. שנית, הבקשה גופה אינה מעלה טעם לתיקון ההחלטה, שכן עניינה של בקשת התגובה נסב על השאלה מהו המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור – ענין שהוכרע בו על פי אישור מסירה. מעבר לכך, גם אם צודקת המערערת בטענתה, אין בכך כדי להשפיע על תוכן ההחלטה שניתנה. בערעור זה משיגה המערערת הן על דחיית בקשתה להארכת מועד הן על דחיית בקשתה לתיקון ההחלטה. טענות המערערת 6. המערערת טוענת כי אין חשיבות למועד הגשת הבקשה להארכת מועד, אלא למועד הגשת ההליך של בקשת רשות הערעור בלבד. עוד נטען כי אין לומר על בקשת הערעור שהוגשה, לפני מעשה, כי סיכוייה להתקבל נמוכים, ומן הראוי לאפשר לה הארכת המועד נוכח זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית. היא מסבירה בטיעוניה את השתלשלות המהלכים שגרמה לאיחור בבקשה להארכת מועד – מענה מאוחר ממזכירות בית המשפט לגבי מועד קבלת הבקשה לרשות ערעור, תשובה מאוחרת מבא כוח המשיבה לגבי שאלת הסכמתו להגשת ההליך, וקושי בהשגת תצהיר מזכירתו, שסיבות אישיות הקשורות עימה גרמו לאיחורים. אשר לאי קיום הנוהל בענין צירוף תגובת המשיבה לבקשה להגיש תגובה, טענה המערערת כי פעלה בשקידה ראויה והתנהגות המשיבה היא שגרמה לאיחור. הכרעה 7. תקנה 398 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי המועד להגשת ערעור ברשות על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי שישב כערכאת ערעור הוא 30 ימים. לפי תקנה 528 סיפא, הארכת המועד הקבוע מחייבת קיומו של טעם מיוחד. שיקול הדעת המוקנה לרשם, בהחליטו אם עומד למבקש הארכת מועד טעם מיוחד, רחב הוא (בש"א 2641/05 מרק נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 1073; בש"א 364/06 Arab Bank plc נ' אלספאפי, תק-על 2006(1) 2794, פיסקה 5). 8. הצורך בטעם מיוחד להארכת מועד להגשת הליך לבית משפט נועד להשיג שתי תכליות עיקריות: האחת – תכלית מערכתית כללית, שעניינה בהסדרה ראויה של מערכת ניהול משפטים בתוך מסגרת זמנים סבירה, אשר תבטיח טיפול בעניינים בזמן-אמת; השניה – להגן על בעלי דין כלפיהם מכוון ההליך, מפני ייזום הליכי משפט נגדם לאחר חלוף זמן, והקניית יציבות וודאות למערכת השיפוט מבחינת סדרי זמנים, שיאפשרו לבעלי דין להסתמך עליהם, ולכלכל על פיהם את צעדיהם. השמירה על המועדים שבסדרי הדין משתלבת עם חובתו של בעל דין היוזם הליך לכבד את תכליותיה של מערכת השיפוט, ולהתחשב בעניינו הלגיטימי של בעל הדין שכנגד לקיום וודאות במסגרות הזמן בהליכים המופנים כלפיו. במסגרת ערך השמירה על מועדים בהליכי המשפט, מכיר הדין בחריגים שהם פרי מציאות חיים, צרכים ואילוצים העלולים לשבש את יכולתו של בעל דין לעמוד בלוחות זמנים שהותוו על פי דין. כדי להשיג את האיזון הראוי, נדרש כי טעמים להארכת מועד יהיו כבדי משקל, ולא ענין של מה בכך, שיש בו כדי לסכל את התכלית העיקרית העומדת ביסוד הסדרי המועדים בסדרי הדין. 9. החשיבות בשמירה על המועדים בייזום הליך שיפוטי מחייבת, מעצם טיבה, כי בקשה להארכת מועד מטעם מיוחד תוגש אף היא במהירות סבירה, מעת שיש בידי בעל הדין המידע והנתונים הנדרשים לענין. בעל דין היוזם הליך באיחור, ומשהה את בקשת הארכת המועד מעבר לזמן סביר, חייב בהסבר כפול: הסבר לענין קיומו של טעם מיוחד באיחור בעצם הגשת ההליך, והסבר לטעמי האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד. שילוב של איחור בהגשת ההליך עם איחור בהגשת הבקשה להארכת מועד עשויים להצביע על זלזול בהליכי בית המשפט, והתעלמות מסדרי הדין המחייבים, אלא אם כן קיים טעם מיוחד המתרץ את העיכוב, שעליו יצטרך בעל הדין לתת הסבר מלא, מפורט ומשכנע. הכלל הוא, אפוא, כי דרישת המועד הסביר חלה לא רק על הגשת ההליך גופו, אלא גם על הבקשה להארכת מועד לצורך הגשת ההליך. ואכן, מבקש אורכה צריך, בדרך כלל, להגיש את בקשתו קודם לחלוף המועד להגשת ההליך, או, לפחות, מיד לאחר שנתגלתה לו הסיבה שבעטייה נגרם האיחור (המ' 180/73 נאזם נ' רובין, פ"ד כז(2) 161, 162 (1973); ראו גם המ' 584/68 פרנקל נ' מפרק השותפות "פרימה", פ"ד כב(2) 785, 785 (1968)). (ב"ש 135/68 גרוס נ' שרתון הים התיכון בע"מ, פ"ד כב(2) 870, 871 (1968)). (ב"ש 855/85 יונה נ. פמ"ר חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ, פ"ד מ(1) 261, 263 (1986); בק"ש 281/77 צברי נ' צברי, פ"ד לב(1) 465, 467 (1978); המ' 495/79 בנין נ' בנין, פ"ד לג(3) 783, 784 (1979); ב"ש 1039/86 ששון נ' ששון, תק-על 86(4) 54; ב"ש 1216/85 מדינת ישראל נ' עצמון, פ"ד מ(2) 325, 332 (1986); בש"א 405/89 שמחוביץ נ' שמחוביץ, תק-על 89(3) 325 (1989); בש"א 1921/95 שרוך נ' ברמה, תק-על 95(4) 30 (1995); בש"א 8335/98 רשבסקי נ' עמיעד סינון והשקיה, תק-על 2000(1) 316 (2000); בש"א 2957/00 עשיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תק-על 2000 (3) 1782 (2000) ועוד). 10. המערערת בענייננו כשלה בהנחת טעם סביר כלשהו להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור. אמת הדבר, כי ההליך עצמו הוגש באיחור קל של יומיים, ואילו פעלה המערערת כראוי בהגשת בקשה להארכת מועד בזמן סביר אפשר שהפגם היה ניתן לתיקון. אולם היא לא הסבירה בטעמים ראויים כלשהם את סיבת האיחור בהגשת ההליך עצמו, והבקשה להארכת מועד שהוגשה באיחור ניכר של כחודש וחצי, לוותה בהסבר קלוש בלבד. אם נתקלה המערערת בקשיים טכניים מסוימים בהגשת בקשת האורכה, עליה היה לפנות לבית המשפט בכל מקרה בבקשת אורכה במועד, תוך הבהרת הקשיים, ולא לנקוט בדרך של "שב ואל תעשה" במשך תקופה ארוכה (בש"א 149/06 נעמי נ' בנק דיסקונט, פיסקה 10; בש"א 4843/04 בן חיים נ' בן חיים, תק-על 2004(3) 131). התנהלותה של המערערת משקפת חוסר עירנות וחוסר הבנה לחשיבותם של המועדים שבסדר הדין, ואין דבר בתשתית הנתונים שהניחה העשוי להיחשב טעם מיוחד המתיר הארכת מועדים. צדקה הרשמת גם באמירתה כי סיכויי בקשת הערעור לגופם אינם טובים. בבקשת המערערת לתיקון החלטת הרשמת לא היה ממש. 11. לאור האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ב בתשרי תשס"ח (24.9.07). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06024810_R01.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il