פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בנתניה

החלטה בתיק בג"ץ 2479/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2479/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל העותר: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בנתניה 2. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ע' בורוכוב בשם המשיב 2: עו"ד א' אלון לאופר; עו"ד ש' בכר פסק-דין השופט צ' זילברטל: עתירה למתן צו על תנאי בה מבקשת העותרת, כי בית משפט זה יורה על ביטול החלטותיו של המשיב 1 (להלן: בית הדין האזורי), שלפיהן בית הדין לא יקיים דיון בשאלת זכאותה של העותרת לפיצויים מהמשיב 2 (להלן: המשיב) משזה משך את תביעת הגירושין שהגיש. כן מלינה העותרת על כך שבית הדין האזורי לא חייב את המשיב בתשלום הוצאותיה בהליכי תביעת הגירושין, אף שבסופו של יום משך את תביעתו. 1. כעולה מן העתירה ומן התגובה לה, העותרת והמשיב נישאו זה לזו בשנת 1991. לבני הזוג שני ילדים משותפים. בשנת 2008 הגיש המשיב תביעת גירושין בבית הדין הרבני האזורי בנתניה. העותרת הגישה תביעה נגדית לשלום בית. בפסק דינו מיום 28.12.2010 (כ"א בטבת התשע"א) קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיב לגירושין ודחה את תביעתה הנגדית של העותרת. העותרת ערערה על פסק הדין לפני בית הדין הרבני הגדול. בפסק דינו מיום 16.1.2012 (כ"א בטבת התשע"ב) קבע בית הרבני הגדול, כי יש לדחות את הערעור בכל הנוגע לתביעת העותרת לשלום בית. יחד עם זאת צוין, כי בית הדין האזורי לא דן בפסק דינו בסוגיית הפיצויים והכתובה, ובנסיבות המקרה אין מקום לסטות מן ההלכה לפיה "אין לסדר גט קודם תשלום כתובה". לפיכך, נקבע בדעת רוב כי "אין ניתן לחייב [בקבלת גט - צ.ז.] לפני שהאשה תקבל פיצוי הוגן וכתובתה וסכום הפיצוי יקבע ע"פ ביה"ד האזורי". 2. בעקבות פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, התקיים דיון בפני בית הדין האזורי, שבסופו ביקש המשיב למשוך את תביעת הגירושין. בית הדין הרבני האזורי נענה לבקשה והורה על סגירת תיק הגירושין ושאר התיקים שנכרכו בו. בעקבות החלטה זו הגישה העותרת לבית הדין האזורי בקשה לקיים דיון בסוגיית הפיצויים. בהחלטתו מיום 1.11.2012 (ט"ז במרחשוון, התשע"ג) קבע בית הדין האזורי כי מאחר שתיק הגירושין נסגר אין "טעם לקיים דיון נוסף". בקשת העותרת לעיון מחדש בהחלטה זו נדחתה ביום 2.1.2013 (כ' בטבת התשע"ג) בנימוק ש"מקום הערעור על החלטות ביה"ד [האזורי -צ.ז.] הוא בפני ביה"ד הגדול" (להלן: ההחלטות המאוחרות). בעקבות החלטות אלה הוגשה העתירה דנא. 3. כאמור, בעתירה מלינה העותרת על דחיית בקשתה לקיים דיון בסוגיית הפיצויים. לטענת העותרת זכאותה לפיצויים נקבעה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול והחלטותיו של בית הדין האזורי מפרות למעשה את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול. עוד מלינה העותרת על כך שהמשיב לא חוייב בתשלום הוצאות. הוסבר, כי העותרת לא הקדימה פנייה לבית הדין הרבני הגדול בטרם הגשת העתירה, מאחר שבית הדין הרבני הגדול כבר הביע עמדתו בסוגיית הפיצויים בפסק דינו מיום 16.1.2012, ואין מקום לפנות אליו בשנית. עוד נטען, כי העותרת לא השתהתה בהגשת העתירה שכן ההחלטה הדוחה את בקשתה לעיון נוסף ניתנה ביום 2.1.2013, קרי, שלושה חודשים לפני הגשת העתירה. 4. בתגובתו טוען המשיב, כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. נטען, כי דין העתירה להידחות הסף מאחר שהיא לוקה בשיהוי ובאי מיצוי הליכים. לגופם של דברים נטען, כי לא נפל כל פגם בהחלטה בגדרה קיבל בית הדין האזורי את בקשת המשיב למשוך את תביעת הגירושין ולא לקיים דיון בסוגיית הפיצויים. הוסבר, כי בית הדין הרבני הגדול אמנם הורה לבית הדין האזורי לנסות ולהביא את הצדדים לגיבוש הסכם גירושין, ומשלא עלה בידיו לעשות כן, רשאי היה לקבל את בקשת המשיב לסגירת התיק, ומשנסגר תיק הגירושין לא ניתן לדון בסוגיית הפיצויים והכתובה. דיון והכרעה 5. לאחר העיון בעתירה ובתגובה לה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מאחר שהיא לוקה באי מיצוי הליכים. בית הדין הרבני הגדול הביע עמדתו בסוגיית הפיצויים במסגרת ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי, שבגדרו נדחתה תביעתה לשלום בית והתקבלה תביעת המשיב לגירושין. עתה מלינה העותרת על החלטת בית הדין האזורי לקבל את בקשת המשיב למשוך את תביעת הגירושין וכן על קביעתו, כי במצב דברים זה, בו תיק הגירושין נסגר, אין מקום לדון בסוגיית הפיצויים והכתובה. ברי, כי החלטותיו המאוחרות של בית הדין האזורי לא עברו תחת שבט ביקורתו של בית הדין הרבני הגדול ועל כן "הידרשות בית משפט זה למבוקש בעתירה תהווה 'דילוג' על מיצוי ההליכים בבתי הדין" (בג"צ 8080/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (23.11.2006)). ככל שהעותרת מעוניינת להשיג על החלטותיו המאוחרות של בית הדין האזורי היה עליה לעשות כן על-פי ההיררכיה הדיונית שנקבעה בדין, ולהפנות את השגתה לערכאת הערעור המוסמכת, היא בית הדין הרבני הגדול. העותרת לא עשתה כן, והטעם שנתנה להימנעות זו אינו בעל משקל. די בכך כדי לחייב את דחיית העתירה, שאף לוקה בשיהוי של ממש. 6. סוף דבר, דין העתירה להידחות על הסף. העותרת תישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י' בסיון התשע"ג (‏19.5.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13024790_L03.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il