אורי בכור נ. עו"ד יריב ישינובסקי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2477/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ המערער: אורי בכור נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד יריב ישינובסקי – מנהל מיוחד 2. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.2.2021 בפש"ר 39886-03-18 שניתן על ידי כבוד השופטת ט' לוי-מיכאלי; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד חיים זקס פסק-דין השופט נ' סולברג: ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.2.2021, בפש"ר 39886-03-18 (השופטת ט' לוי-מיכאלי), אשר בגדרו ניתן למערער הפטר על כל חובותיו, וכמו כן בוטלו כל ההגבלות שהוטלו במהלך הליכי פשיטת הרגל. הליכי פשיטת הרגל בעניינו של המערער, אורי בכור, נפתחו ביום 19.3.2018, לבקשתו; צו כינוס ניתן ביום 14.4.2018, והמשיב 1, עו"ד שי ישינובסקי, מונה כמנהל מיוחד על נכסיו. בשלב כלשהו, לאחר דרישה וחקירה, הסתבר לנאמן כי עובר לפתיחת ההליכים, העביר אורי לגרושתו, שרה ישראלי, ללא תמורה, את זכויותיו בנכס מקרקעין הידוע כגוש 3699 חלקה 100. על כן, ובהינתן הצהרותיו של אורי כי העברת זכויות זו נעשתה אך לשם הרחקת הנכס מידי הבנק-הנושה-העיקרי, ביקש הנאמן כי יוטל צו איסור דיספוזיציה לגבי זכויותיה של שרה; צו כאמור אכן ניתן. ברם, בהמשך, לא התייצב הבנק לדיונים שהתקיימו לפני בית משפט של פשיטת רגל. על כן, בדיון שהתקיים ביום 3.2.2021, טענו הנאמן וב"כ הכנ"ר כי אין תוחלת להמשך ההליך, וכי מוטב לחתור לסיום ההליך, ולפטור את אורי מחובותיו. לאחר ששקל את הדברים, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי יש ליתן לאורי הפטר חלוט על חובותיו. הובהר, כי הליכי פשיטת הרגל נמשכים מזה 3 שנים; כי לא נצבר סכום משמעותי בקופת הנשייה; כי אין לאורי נכסים למימוש; וכי הוא "משויך ליחידת דרי רחוב". לגבי הזכויות בנכס המקרקעין, עמד בית המשפט המחוזי על כך שהנושים, לרבות הבנק, לא התייצבו להליכים, וכי אפילו תתקבל הטענה כי יש לבטל את העברת זכויותיו בנכס המקרקעין לשרה, כך שיתאפשר לבנק לממש את חלקו של אורי, הרי שמכל מקום מדובר בחלק קטן, שלא יהיה בו די לכיסוי מלוא חובותיו, וכי אין מקום להידרש ל"נכונותו הלכאורית של [אורי] להשלים את היתרה בין מכירת הנכס, לבין החובות הצבורים". בית המשפט המחוזי אף התייחס לטענות אחרות, לגבי הלוואה שניטלה מבנק לאומי ושאותה יש לייחס לשרה, וקבע כי משמצא הנאמן, לאחר בחינה, כי אין לקבל את טענותיו של אורי במישור הזה, הרי שאין להתערב בשיקול דעתו. כמו כן, לגבי המחלוקת בנוגע לחוב המזונות לשרה, העיר בית המשפט המחוזי כי רשם לפניו את "הצהרת ב"כ [של שרה] כי בכוונתו לאפס את תיק ההוצאה לפועל נכון להיום". בשורה התחתונה אפוא נקבע כי אורי מופטר מכלל החובות ברי התביעה שנוצרו עובר למועד מתן צו הכינוס; כי המגבלות שהוטלו עליו במסגרת ההליכים מבוטלים; וכי חלוקת הכספים מקופת הכינוס תתבצע לפי נהלי הכנ"ר. עם מתן פסק הדין, ביקש אורי כי ביצועו יעוכב, נוכח כוונתו להגיש ערעור; דהיינו, שמגבלות וסעדים זמניים שניתנו במהלך ניהול ההליך – ימשיכו לעמוד בתוקפם, וכי כניסתו לתוקף של ההפטר שניתן לו – תעוכב. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. הוטעם, כי אורי לא נימק כדבעי מדוע מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וכי ממילא אין זה נהיר על מה יוגש הערעור, לאחר שניתן לו הפטר חלוט על מלוא חובותיו. בהמשך להחלטה זו, ביום 20.5.2021, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול צו איסור הדיספוזיציה בנכס המקרקעין. מכאן הערעור שלפנינו. למקרא הערעור, דומה כי עיקר טענתו של אורי מתמצה בכך שיש להמשיך ולנהל את הליכי פשיטת הרגל בעניינו; הווה אומר: כי המגבלות שהוטלו עליו במהלך ההליכים, דוגמת צו איסור יציאה מן הארץ, כמו גם צו איסור הדיספוזיציה שהוטל על זכויותיה של שרה בנכס המקרקעין – יושבו על כנם, וכי ההפטר החלוט שניתן לו – יבוטל. פיו מלא טענות כרימון; הן לגבי האופן שבכוונתו להשיב לנושיו את הכספים, הן על אודות העוול שנגרם לו במסגרת ההליכים, ועוד כהנה וכהנה טענות, שעליהן לא נרחיב את הדיבור, מפאת קוצר היריעה. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור על הסף, וכך אציע לחברַי שנעשה מתוקף סמכותנו שלפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. ענייננו בצו הפטר, שניתן לפי סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, שבגינו הופטר אורי מכל חובותיו. כמו כן, גם חוב המזונות, שככלל מוחרג מצו ההפטר (שם, בסעיף 69(א)(3)), אופס למועד מתן פסק הדין. בנסיבות הללו, הרי שאורי קיבל את הסעד המלא שיכול היה לקבל בהליכי פשיטת הרגל, והלכה למעשה יש לראותו כמי שמבקש לערער על פסק דין, שבמסגרתו קיבל את מבוקשו – וזאת לא ניתן לעשות (ראו: ע"א 6138/93 הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי נ' אברהמי, פ"ד נ(1) 441, 447-446 (1996); בר"מ 1856/18 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פסקה 7 (26.3.2018)). אשר לטענות בדבר זכויותיו של אורי בנכס המקרקעין, והשבת צו איסור הדיספוזיציה על כנו: כידוע, סעד של ביטול הענקה שביצע חייב עובר לכניסתו להליכי פשיטת רגל, נועד להגן על עניינם של הנושים, ולא של החייב (ע"א 977/17 מולכו נ' יונה, פסקה 20 (6.5.2021); ע"א 4352/15 קורן נ' הראל, פסקה 32 (2.8.2017)). בענייננו, כאמור, בחר הבנק שלא לעמוד על החוב לטובתו, כאשר לא התייצב להליכי פשיטת הרגל, ומכאן שאין עוד נושה בעל אינטרס להתנגד להענקת הנכס לשרה. כפועל יוצא, אין טעם טוב לבחינת הטענות להענקה אסורה, ואין גם הצדקה להותרת צו איסור הדיספוזיציה על כנו. זאת ועוד. הואיל ובערעור טוען אורי כי יש להמשיך בהליכי פשיטת הרגל, על המגבלות שהוטלו במסגרתם, הרי שאי-אפשר שלא לתהות על הטעם בהגשת הערעור מלכתחילה, כאשר מתעורר חשש לא מבוטל כי ביסודו מניעים זרים. טענת אורי להותרת צו איסור הדיספוזיציה על זכויותיה של שרה-גרושתו, דומה כי מקורה בסכסוך רחב יותר ביניהם. סכסוך זה – אינו נוגע להליכי פשיטת הרגל במישרין, וככל שאכן זו משאת נפשו האמתית של אורי – הרי שיש בכך משום מינוף הליכי פשיטת הרגל שלא לתכליתם, שימוש לרעה בהליכי משפט (ראו: רע"א 8921/20 SKS Holding LLC נ' אורן, פסקאות 35-27 (13.5.2021)). אשר על כן, אציע לחברַי לדחות את הערעור; מאליה מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע. אורי ישא בהוצאות המשיבים בסך של 500 ₪, לכל אחד. ש ו פ ט השופט נ' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג. ניתן היום, ‏כ"ח בסיון התשפ"א (‏8.6.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21024770_O04.docx עד מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il