סלאמה אלדהיני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2477/00 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי המערער: סלאמה אלדהיני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 30.1.2000 בתיק פל' 8023/99, שניתן על ידי כבוד השופטת רויטל יפה-כ"ץ תאריך הישיבה: ז' בתשרי התשס"ב (24.09.01) בשם המערער: עו"ד רחמים עזריה בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין המשיבה איננה מתבקשת להשיב על הערעור. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בהחזקת סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 119.8 גר'. הסם נתפס בביתו, בחיפוש שערכה המשטרה בעקבות קבלת מידע. בשלב החקירה הודה המערער כי הסם שלו, אך במשפט ניסה להתכחש לאמיתות ההודיה בטענה כי מסר אותה בהשפעת איום שאיים עליו חוקר, שאם לא יקבל על עצמו את האחריות להחזקת הסם תיפול האחריות על אשתו ובני ביתו האחרים. אלא שבית המשפט המחוזי דחה גירסה זו כשקרית והאמין ללא סייג לגירסת החוקר כי לא איים על המערער בשום צורה שהיא. בפי הסניגור, בערעורו נגד ההרשעה, היו גם שתי טענות נוספות. האחת, כי השוטרים ביצעו את החיפוש בידיים חשופות וגרמו בכך לטשטוש טביעות אצבע אפשריות על גבי שקיות הסם. לטענתו, היה עליהם לעטות כפפות - דבר שעשו רק לקראת סוף החיפוש - ואילו עשו כן מלכתחילה היה בידי המערער להראות שהסמים הוטמנו בביתו על-ידי מישהו אחר שלא בידיעתו. בית המשפט המחוזי היה מוכן להניח, שאמנם היה על השוטרים לעטות כפפות, אך לא היה מוכן להסיק ממחדלם לעשות כן כל מסקנה לטובת המערער. אף אנו איננו רואים מקום להתערב בממצא זה, המבוסס בראש ובראשונה על קביעת בית המשפט המחוזי שגרסת המערער לפיה הוטמן הסם בביתו בידי אחרים שלא בידיעתו איננה ראויה לאמון. הסניגור גם חזר וטען, ככל שכבר טען לפני בית המשפט המחוזי, שביתו של המערער הוא פרוץ, באופן שכל אחד יכול להיכנס לביתו ולעשות בו כבתוך שלו. דא עקא, שגם טענה זו נדונה ונדחתה בהכרעת הדין על יסוד קבלת עדויות השוטרים שהשתתפו בחיפוש, ושמהן עלה כי הדירה אינה פתוחה ואינה פרוצה, אלא בעלת דלתות ותריסים. המסקנה היא שדין הערעור על הכרעת הדין להידחות. לחלופין, השיג הסניגור על חומרת העונש. בגין הרשעתו גזר בית המשפט המחוזי על המערער חמש שנים מאסר, ארבע מתוכן מאסר בפועל. כן הופעלו נגדו שלושה עונשי מאסר על-תנאי (18 חודשים, 10 חודשים ו12- חודשים). ההפעלה נעשתה חלקה בחופף וחלקה במצטבר באופן שסך כל הצבירה הועמדה על תקופה של 12 חודשים; ומכאן שעל המערער הוטל לרצות תקופת מאסר כוללת בת חמש שנים. איננו סבורים כי העונש שהוטל על המערער חורג מן המידה. המערער נמצא אשם בהחזקת סם מסוג קשה בכמות ניכרת, ולחובתו הרשעות קודמות, בכללן הרשעות גם בגין עבירות מתחום הסמים המסוכנים. איננו רואים מקום להתערב גם בגזר הדין, ואנו דוחים את הערעור על שני חלקיו. ניתן היום, ז' בתשרי תשס"ב (24.9.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 00024770.O01 /אז נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444